סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בַּת מָזְגָא חַמְרָא שַׁרְיָא וְסִימָנָיךְ יָפֶה כֹּחַ הַבֵּן מִכֹּחַ הָאָב
אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁקִיטָנָא אֲרִיכֵי שָׁקֵי וְסוּמָּקֵי שַׁרְיָא וְסִימָנָיךְ מוּרְזְמָא גּוּצֵי וְסוּמָּקֵי אֲסִירִי וְסִימָנָיךְ נָנוּס פָּסוּל אֲרִיכֵי שָׁקֵי וִירוּקֵּי אֲסִירִי וְסִימָנָיךְ יְרוּקִּין פְּסוּלִין
אָמַר רַב יְהוּדָה שָׁלָךְ זֶה הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם דּוּכִיפַת שֶׁהוֹדוֹ כָּפוּת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי דּוּכִיפַת שֶׁהוֹדוֹ כָּפוּת וְזֶהוּ שֶׁהֵבִיא שָׁמִיר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ
רַבִּי יוֹחָנָן כִּי הֲוָה חָזֵי שָׁלָךְ אָמַר מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה כִּי הֲוָה חָזֵי נְמָלָה אָמַר צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל
אָמַר אַמֵּימָר לַקְנִי וּבָטְנִי שַׁרְיָין שַׁקְנַאי וּבָטְנַאי מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל אוֹכְלִין מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אֵין אוֹכְלִין אַטּוּ בְּמִנְהֲגָא תַּלְיָא מִילְּתָא אִין וְלָא קַשְׁיָא הָא בְּאַתְרָא דִּשְׁכִיחִי פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה הָא בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחִי פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה
אָמַר אַבָּיֵי קוּאֵי וְקָקוֹאֵי אֲסִירִי קָקוֹאֲתָא שַׁרְיָא בְּמַעְרְבָא מַלְקוּ עִילָּוַהּ וְקָרוּ לַהּ תַּחְווֹתָא
תָּנוּ רַבָּנַן תִּנְשֶׁמֶת בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת אַתָּה אוֹמֵר בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים אָמַרְתָּ צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּעוֹפוֹת אַף כָּאן בְּעוֹפוֹת
תַּנְיָא נָמֵי גַּבֵּי שְׁרָצִים כְּהַאי גַּוְונָא תִּנְשֶׁמֶת בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים אַתָּה אוֹמֵר בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת אָמַרְתָּ צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּשְׁרָצִים אַף כָּאן בִּשְׁרָצִים
אָמַר אַבָּיֵי בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת קִיפוֹף בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים קוּרְפְּדַאי אָמַר רַב יְהוּדָה קָאָת זוֹ הַקּוּק רָחָם זוֹ שְׁרַקְרַק
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רָחָם כֵּיוָן שֶׁבָּא רָחָם בָּאוּ רַחֲמִים לְעוֹלָם אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי וְהוּא דְּיָתֵיב אַמִּידֵּי וְעָבֵיד שְׁרַקְרַק וּגְמִירִי דְּאִי יָתֵיב אַאַרְעָא וְשָׁרֵיק אֲתָא מְשִׁיחָא שֶׁנֶּאֱמַר אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם
אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר שִׁימִי לְמָר בַּר רַב אִידַאי וְהָא הָהוּא דְּיָתֵיב בֵּי כְרָבָא וּשְׁרַק וַאֲתָא גָּלָל אַפְסְקֵיהּ לְמוֹחֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הָהוּא בַּיָּידָא הֲוָה
תָּנוּ רַבָּנַן עוֹרֵב זֶה עוֹרֵב אֶת כׇּל עוֹרֵב לְהָבִיא עוֹרֵב הָעִמְקִי לְמִינוֹ לְהָבִיא עוֹרֵב הָבֵא בְּרָאשֵׁי יוֹנִים
אָמַר מָר עוֹרֵב זֶה עוֹרֵב אַטּוּ קַמַּן קָאֵי אֶלָּא אֵימָא עוֹרֵב זֶה עוֹרֵב אוּכָּמָא וְכֵן הוּא אוֹמֵר קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב הָעִמְקִי חִיוּוֹרָא וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּמַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר כְּמַרְאֵה חַמָּה הָעֲמוּקָּה מִן הַצֵּל
וְעוֹרֵב הַבָּא בְּרָאשֵׁי יוֹנִים אָמַר רַב פָּפָּא לָא תֵּימָא דְּאָתֵי בְּרֵישׁ יוֹנֵי אֶלָּא דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לִדְיוֹנָה
תָּנוּ רַבָּנַן הַנֵּץ זֶה הַנֵּץ לְמִינֵהוּ לְהָבִיא אֶת בַּר חִירְיָא מַאי בַּר חִירְיָא אָמַר אַבָּיֵי שׁוּרִינְקָא
אָמַר רַב יְהוּדָה הַחֲסִידָה זוֹ דַּיָּה לְבָנָה לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲסִידָה שֶׁעוֹשָׂה חֲסִידוּת עִם חַבְרוֹתֶיהָ הָאֲנָפָה זוֹ דַּיָּה רַגְזָנִית לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֲנָפָה שֶׁמְּנָאָפֶת עִם חַבְרוֹתֶיהָ
אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב חָנָן בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר רַב עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עוֹפוֹת טְמֵאִין הֵן אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא דְּהֵיכָא אִי דְּוַיִּקְרָא עֶשְׂרִים הָווּ אִי דְּמִשְׁנֵה תוֹרָה עֶשְׂרִים וְחַד הָווּ וְכִי תֵּימָא דָּאָה דִּכְתִיבָא בְּוַיִּקְרָא וְלָא כְּתִיבָא בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה שִׁדְיַיהּ עֲלַיְיהוּ אַכַּתִּי עֶשְׂרִין וּתְרֵין הָווּ
אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב לְמִינָהּ לְמִינָהּ לְמִינוֹ לְמִינֵהוּ הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע אִי הָכִי עֶשְׂרִין וְשֵׁית הָווּ אָמַר אַבָּיֵי דָּאָה וְרָאָה אַחַת הִיא דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ תַּרְתֵּי אִינּוּן

רש"י

בת מזגא חמרא. זה שמה: יפה כח הבן. הלכה היא בפרק כל הנשבעין בשבועות (דף מח.): שקיטנא. שם העוף ויש בהן שני מינין אותם ששוקיהן ארוכין וגופו אדום שרי: מורזמא. שם עוף שהיה מוחזק להם בטהור ושוקיו ארוכין וגופו אדום: ננוס פסול. במומי כהנים בבכורות (דף מה:): ירוקין פסולין. גבי נחמרו מעיה תנן ליה במתניתין (לעיל דף נו.): זה השולה דגים מן הים. אינהו הוו בקיאי ביה והוא עורב המים: שהודו כפות. כרבלתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם והוא עוף גדול כתרנגול וקורין לו פואו''ן שלביי''א: וזהו שהביא שמיר למקדש. דהא נגר טורא מתרגמינן ליה והוא תרנגולא ברא ובגיטין בפרק מי שאחזו (דף סח:) מפרש מאי עביד ביה דמנגר ביה טוריא: צדקתך כהררי אל. דאפי' נמלה אית ליה חיותא כגדולה: ומשפטיך אף בתהום רבה. שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות. לשון מורי. לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח ועם מי שאתה נשפט אתה דנו עד תהום רבה כגון שלך שטורח לבקש שם מזונותיו: לקני ובטני שריא שקנאי ובטנאי מקום שנהגו כו': דשכיחי. שראינום שהוחזקו שם פרס ועזניה אסירי דהני נמי בחד סימן אתו ושמא ממינם הן באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה שרו דהא מסתמא לא מחזקינן להו דלא שכיחי בישוב: (תחותא) באות שבעופות. עוף הצועק בלילה צואיט''ה בלע''ז: באות שבשרצים. טלפ''א תרי תנשמת כתיבי חד בעופות וחד בשרצים: דבר הלמד מענינו. אחד מי''ג מדות היא: קיפוף. ציאי''ט ולי נראה שקורין קלב''א שורי''ץ שדומה לטלפא שבשרצים: קורפדאי. טלפ''א: רחמים. מטר: אמידי. על שום דבר: ועביד שרקרק. כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק: דאי יתיב אארעא. ואינו עומד אלא יושב ומצפצף סימן בשורה הוא: אארעא. שאין דרכו כן: בי כרבא. חרישה: גללא. אבן גלל מן המרום: בדייא. כמו בדאה בדאי ושקרן ולפיכך לקה: העמקי וראשי יונים. לקמיה מפרש: אטו קמן קאי. כיון דלמינהו נמי עורב קא מפרשת ליה ועורב קמא דלא יהבת ביה סימנא הי ניהו וכי בידו היה התנא אוחזו ומראה זה עורב סתם היה לו לומר עורב זה עורב פלוני: חמה אצל צל נראית עמוקה וכן כל לבן ושחור בבשר נראה הלבן עמוק כך בהרת לבנה היא: בריש יוני. לפני היונים: זה הנץ. אשפרוי''ר: בר חיריא. שרינקא והכא ליכא לאקשויי אטו קמן קאי דהא לא קאמר למינהו זה נץ פלוני ש''מ אין לך קרוי נץ אלא אחד: חסידות. מחלקת מזונותיה: שמנאפת. כמו התאנף בי (דברים ד): בספר ויקרא כתיב ואת הדאה ואת האיה למינה ובמשנה תורה כתיב והראה ואת האיה והדיה למינה. אבוה דאמך. רב חנן בר רבה שהיה חמוה דרב חסדא בעשרה יוחסין (קדושין דף פא:): דהאנפה למינה דאיה דויקרא למינה למינו דעורב למינהו דנץ: דאה. דויקרא וראה דמשנה תורה אחת היא:

תוספות

הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה. פירש הקונטרס דבאתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה שמא מינם הוא וקשה דאם כן בכל דוכתא ליתסרו אלא נראה לפרש דודאי לאו ממינייהו הם אלא באתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה ומיחלפא בהם אבל באתרא דלא שכיחי ליכא למיחש למידי ושרו: באות שבעופות קיפוף. שלשה מיני קיפוף הם האי שהוא באות שבעופות זהו תנשמת כדקאמר דתנשמת הוא באות שבעופות ועוד יש כוס וינשוף דמתרגמינן קריא וקיפופא והוא ניהו דאמרינן בהמפלת (נדה דף כג.) דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם כמו קריא וקיפופא ובברכות פרק הרואה (דף נז:) אמרינן כל מיני עופות יפים לחלום חוץ מקריא וקיפופא ועוד יש קיפוף אחר שהוא חיה כדאמרי' נמי בפרק הרואה (ג''ז שם ע''ש) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף וכן בפ''ק דבכורות (דף ח.) הארי והדוב הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים: הנץ זה הנץ. הכא לא שייך למיפרך אטו קמן קאי דקאמר זה הנץ דהא קאמר זה הנץ זהו אותן שקורין נץ אבל לעיל דעורב העמקי נמי קרוי עורב שייך למפרך מה זה מפורש יותר מזה: נץ. פירש בקונט' אשפרוי''ר ואי אפשר לומר כן דהא נץ הוא מי''ט עופות ואינן דורסין כדפירש לעיל וחזינן ליה דאשפרוי''ר דריס בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש ר''ת שלוכד העוף ואוכלו מחיים וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל''א ואינו דנשר יש לו ד' סימני טומאה ואייגל''א יש לו אצבע יתירה וכן אמר דקורא הוא קוק''ו בלעז ואינו דאותו קוק''ו בחזקת טמא מחזקינן וקורא טהור הוא כדמוכח בפ' שילוח הקן (לקמן קלח: קמ:) דר' אליעזר מחייב בשילוח מפני שהוא טהור ורבנן לא פליגי אלא מפני דרובץ על ביצים שאינן שלו אבל כולהו מודו דגופו טהור:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר