הוה לן [היה לנו] פתחון פה קמיה [לפני] רב הונא, כלומר, היתה לי הזדמנות לשוחח עם רב הונא, ושאילניה [ושאלתי אותו] בענין זה, ואמר לן [לנו]: שמוטת ירך בעוף כשירה.

ואשכחתיה נמי [ומצאתי אותו גם כן] את ר' ירמיה בר אבא דיתיב וקא בדיק [שיושב ובודק] בצומת הגידין של עוף האם ניטל, ואקשי ליה [והקשיתי לו]: וכי לא סבר לה מר הא [אין אדוני סבור את זו] שאמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף כשרה? ואם נשמטה הירך כולה כשרה — כל שכן שניטל צומת הגידים! אמר לי: אנא מתניתין ידענא [אני את משנתנו אני יודע], ששנינו בה: בהמה שנחתכו רגליה, מן הארכובה ולמטה — כשרה, מן הארכובה ולמעלה — פסולה, וכן הדין כשניטל צומת הגידין, אפילו לא נחתכו רגליה; ואמר רב עלה [עליה]: וכן בעוף.

ואמרי ליה [ואמרתי לו]: אי הכי קשיא [אם כך קשה] מדברי רב על דברי רב, שאמר ששמוטת הירך בעוף כשרה, שהרי אפילו נחתכו רגליה למטה משם הריהי טריפה לדעתו! אישתיק [שתק] ר' ירמיה בר אבא. ואקשי ליה [והקשיתי לו]: ודלמא שני ליה [ושמא שונה לו] לרב בין שמוטה לחתוכה, ששמוטה כשרה, וחתוכה טריפה? ואמר לי: ואת מפרשת שמעתיה [ואתה הוא המפרש את שמועתו] של רב? בפירוש כך אמר רב: שמוטה — כשרה, חתוכה — פסולה.

לאחר שסיפר דברים אלו לר' זירא, שאלו: ואת, מה בידך [ואתה מה בידך]? כלומר, מה שמעת בענין זה? אמר לו: הכי [כך] אמר רב חייא בר אשי אמר רב: שמוטת ירך בעוף טרפה, וכן אמר ר' יעקב בר אידי שאמר ר' יוחנן: שמוטת ירך בעוף טרפה. ובענין זה

אמר ר' יעקב בר אידי: אילמלי הוה [אילו היה] ר' יוחנן באתרא דאורו בה חברוותא להתירא [במקום שהורו בו בני החבורה להיתר] לא פרכיס [לא היה מפרכס], לא היה מערער על כך, שהיו אלו גדולי הדור שלפניו. שכך אמר ר' חנינא אמר רבי: שמוטת ירך בעוף כשרה. ותרנגולת היתה לו לר' חנינא שנשמטה ירך שלה, והביאה לפני רבי והתירה לו. ומלחה ר' חנינא, כדי לשמרה לזמן רב, והוה מורי [והיה מורה] בה הלכה לתלמידים, שהיה מראה אותה להם ואומר: זה התיר לי רבי, זה התיר לי רבי.

ואומרים לסיכום: ולית הלכתא ככל הני שמעתתא [ואין הלכה ככל השמועות הללו שאמרנו], אלא כי הא [כמו זו] ששאל ר' יוסי בן נהוראי את ר' יהושע בן לוי: קדירת (נקיבת) קנה בכמה עושה טריפה? אמר לו: משנה שלמה שנינו, עד כאיסר האיטלקי היא כשרה, וביותר מכך — טריפה. אמר לו: והלא רחל (כבשה) אחת היתה בשכונתנו שנקדר (ניקב) קנה שלה ביותר מכדי שיעור זה, ועשו לה באותו מקום סתימה באמצעות קרומין (קליפה) של קנה וחיתה!

אמר לו: ועל דא את סמיך [ועל מעשה זה אתה סומך] כדי להקשות ממנו? והלא הלכה רווחת (נפוצה) בישראל: שמוטת ירך בעוף טרפה. ועם כל זה ראינו שתרנגולת היתה לו לר' שמעון בן חלפתא שנשמטה ירך שלה, ועשו לה מעין קיבוע על ידי שפופרת של קנה כדי לתמוך בירך, וחיתה! אלא, מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] לגבי המקרה הזה? שתוך שנים עשר חדש מזמן שנשמטה הירך הוה [היה] הדבר, ובסוף שנים עשר חודש מתה, שטריפה יכולה לחיות רק עד שנים עשר חודש. הכא נמי [כאן גם כן] במעשה שניקב קנה שלה, ועשו לה קרומין של קנה וחיתה — תוך שנים עשר חדש הוה [היה].

א אגב כך אומרים: אמרו עליו על ר' שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה, חוקר ובודק בעניינים שונים, והיה עושה דבר להוציא מלבו של ר' יהודה, כלומר, ממה שהיה סבור ר' יהודה, שהיה ר' יהודה אומר: אם ניטלה הנוצה (הפלומה) של העוף — פסולה, וכפי ששנינו במשנתנו בשמו. ותרנגולת היתה לו לר' שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה, והניחה את התרנגולת בתנור, במקום חם, וטלה עליה כיסה אותה במטלית של טרסיים (צורפי נחושת), ולאחר זמן גידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים. ותוהים: מה הפירכה מכאן לדברי רב יהודה?

ודלמא קסבר [ושמא סבור] ר' יהודה שטרפה לא רק שהיא חיה, אלא אפילו משבחת, ייתכן שתהיה בריאה יותר מאשר היתה קודם! ודוחים: גם אם כן, האם היה אומר כן גם במידי דמיטרפא בה [באותו דבר עצמו שנעשתה בה טריפה], וכפי שהיה כאן, שהגדילה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים?!

ושואלים: מאי [מהו] שנאמר על ר' שמעון בן חלפתא שהיה עסקן בדברים? מהיכן בא לו כינוי זה? אמר רב משרשיא, שראה מה דכתיב [שנאמר]: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה" (משלי ו, ו—ח), אמר: איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא [אלך ואראה אם ודאי הוא שאין להם מלך]!

אזל [הלך] בתקופת תמוז, בקיץ, בשעה שהשמש מאירה בחוזק. והואיל והנמלים שונאות חום גדול, פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני [פרס את גלימתו על חור של נמלים], כדי להצל עליו, נפק אתא חד מינייהו [יצא ובא אחד מהם, מן הנמלים], והבחין בצל. אתנח ביה סימנא [הניח בו ר' שמעון בן חלפתא סימן] באותה נמלה. על, אמר להו נפל טולא [נכנסה אותה נמלה, אמרה להם לשאר הנמלים: נפל צל], נפקו ואתו [יצאו ובאו] כל הנמלים מן הקן לעבודתם. דלייה לגלימיה [הרים ר' שמעון בן חלפתא את גלימתו], נפל עליהם שמשא [אור השמש], נפלו עליה וקטליה [התנפלו עליו השאר על אותה נמלה והרגוה]. אמר ר' שמעון: שמע מינה [למד מכאן] שבאמת לית להו מלכא [אין להם מלך], דאי אית להו [שאם יש להם] מלך, וכי הרמנא דמלכא לא ליבעו [רשות, הוראה מן המלך לא היו צריכים] להריגה זו? אמר

ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: ודלמא מלכא הוה בהדייהו [ושמא המלך היה איתם] ולא הכיר אותו? אי נמי [או גם כן], הרמנא דמלכא הוו נקיטי [רשיון של המלך היה בידם] לעשות כן. אי נמי בין מלכא למלכא הוה [או גם כן בזמן שבין מלך למלך היה] אירוע זה, דכתיב [שהרי נאמר] כיוצא בזה: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים יז, ו)? אלא בהכרח, סמוך אהימנותא [צריכים אנו לסמוך על נאמנותו] של שלמה, שאמר דברים אלו.

ב ובענין שהוזכר לעיל, מביאים מה שאמר רב הונא: סימן לטרפה — שנים עשר חדש, שבעל חיים שהוא ספק טריפה, אם לא מת בתוך שנים עשר חודש — סימן הוא שאינו טריפה. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: סימן לטרפה — כל שאינה יולדת. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם משבחת (משתבחת) והולכת — בידוע שהיא כשרה, אם מתנוונה (נחלשת) והולכת — בידוע שהיא טרפה. רבי אומר: סימן לטרפה — כל שלא חיה שלשים יום. אמרו לו: והלא הרבה מן הטריפות ששנו חכמים מתקיימות שתים שלש שנים! ועל כל פנים, אף לא אחד מן התנאים שבברייתא הזכיר שנים עשר חודש, כפי שאמר רב הונא!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, ויש תנא הסבור כרב הונא. דתניא [ששנויה ברייתא]: ובגלגלת שיש בה נקב אחד ארוך, או אפילו נקבים קטנים הרבה — מצטרפים כל הנקבים לשיעור של מלא מקדח של רופאים, שנקב בשיעור זה עושה טריפה. אמר ר' יוסי בן המשולם: מעשה במקום הקרוי ענבול, באדם אחד שנפחתה גלגלתו, ועשו לו כיסוי באמצעות חידוק של קרויה קליפה של דלעת, וחיה, ומכאן שאינה טריפה! אמר לו ר' שמעון בן אלעזר: וכי משם, ממעשה זה, אתה מביא ראיה שטריפה היא? והרי ימות החמה היה כשאירע הדבר, וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת. הרי שלשיטת ר' אלעזר בר' שמעון, כל שמת בתוך שנתו — שעברו עליו ימות החמה וימות הגשמים — טריפה היא, וכשיטתו אמר רב הונא שסימן לטריפה שנים עשר חודש.

אמר רב אחא בר יעקב, הלכה: טרפה גם יולדת וגם משבחת. ולכן, אם בהמה ילדה או השביחה — אין ללמוד מכאן שאינה טריפה. אמר אמימר: הני ביעי [אותם ביצים של עוף] טרפה,