|
טקסט הדף מנוקד
וֶושֶׁט נְקוּבָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ דְּרוּסָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ קָנֶה נְקוּבָתוֹ בִּכְאִיסָּר דְּרוּסָתוֹ בְּכַמָּה בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בְּמַשֶּׁהוּ מַאי טַעְמָא זִיהֲרֵיהּ מִקְלָא קָלֵי וְאָזֵיל
יָתֵיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן וְיָתֵיב וְקָאָמַר דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים רַב נַחְמָן אָמַר הָאֱלֹהִים מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא מַאי כַּפָּא אִילֵּימָא כַּפָּא דִּידָא הַיְינוּ כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים אֶלָּא מִכַּפָּא דְּמוֹחָא עַד אַטְמָא כִּי סְלֵיק רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים אֲמַר לְהוּ הָאֱלֹהִים מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מַנּוּ רַב וּמַנּוּ רַב וְלָא יָדַעְנָא לֵיהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְלָא נְהִירָא לֵיהּ לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד שֶׁשִּׁימֵּשׁ אֶת רַבִּי רַבָּה וְרַבִּי חִיָּיא וְהָאֱלֹהִים כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁשִּׁימֵּשׁ אוֹתוֹ תַּלְמִיד בִּישִׁיבָה אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי בַּעֲמִידָה וּמַאן גְּבַר הוּא גְּבַר בְּכוֹלָּא מִיָּד פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ וַאֲמַר בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב שֶׁאָמְרוּ שְׁמוּעָה מִפִּיו שְׁמוּטָה וּשְׁחוּטָה כְּשֵׁרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר יָבִיא וְיַקִּיף אָמַר רַב נַחְמָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא תָּפַס בְּסִימָנִים אֲבָל תָּפַס בְּסִימָנִים וְשָׁחַט אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה זֶה הַכְּלָל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי שַׁב שְׁמַעְתָּתָא דְּבֵי יוֹסֵף רִישְׁבָּא מָחוּ בְּגִידָא נַשְׁיָא וְקָטְלִי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אֲמַר לְהוּ וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים רַב פָּפָּא בַּר אַבָּא רִישְׁבָּא מָחוּ בְּכוּלְיָא וְקָטְלִי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא אֲמַר לְהוּ וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָא מֵתָה גְּמִירִי דְּאִי בָּדְרִי לַהּ סַמָּא חַיָּיא מַתְנִי' וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה עַד כַּמָּה תֶּחְסַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי נִפְחֲתָה הַגּוּלְגּוֹלֶת וְלֹא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ נִיקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּזַיִת הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּיקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה נִיטַּל הַטְּחוֹל נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת נִיטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן נִיטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם הַגְּלוּדָה רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין גְּמָ' אִתְּמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ טְרֵפוֹת דַּוְקָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת דַּוְקָא בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי בִּדְרַב מַתְנָא דְּאָמַר רַב מַתְנָא הַאי בּוּקָא דְּאַטְמָא דְּשָׁף מִדּוּכְתֵּיהּ טְרֵפָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ טְרֵפוֹת דַּוְקָא תְּנָא טְרֵפוֹת וּתְנָא זֶה הַכְּלָל רש"יוושט נקובתו במשהו. תנן (לעיל דף מב.) הלכך דרוסתו נמי פשיטא לי דבמשהו: קנה נקובתו בכאיסר. תנן: דרוסתו בכמה. רוחב צריך להאדים: אחד זה ואחד זה. וושט וקנה דרוסתו במשהו: מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי ואזיל גרסינן: מורי בה רב. רב היה רגיל להורות שצריכה בדיקה מכפא ועד אטמא: כפא דידא. של יד דהיינו עצם רחבה של כתף אשפלדו''ן בלע''ז: עד אטמא. הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (דף נו:) גבי נחמרו בני מעיה: כפא דמוחא. כף הגולגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד הסימנים: מנו רב ומנו רב. מי הוא זה רב שאומרים לפנינו כל שעה: ולא נהירא ליה. אין אתה זכור מי הוא והלא ראיתי קודם שהלך לבבל שהיה משמש את הנשיא: בישיבה. הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני: ומאן גבר. במה הוא גדול: בכולא. בתורה ובחסידות: פתח ר''ל ואמר. נהירא לי וזכור הוא לטוב: שמוטה ושחוטה. נמצאת גרגרת שמוטה ושחוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה: כשרה. שאם נשמטה תחלה היתה יורדת למטה ושוב אינה נשחטת: ויקיף. יחתכנה במקום אחר אם דומין מראיהן של חתכים טרפה דהואיל ודומין י''ל שאף חתך הראשון לאחר עיקור נעשה: שב שמעתתא. בריש פירקין (דף מב.): רישבא. צייד: מחו. לחיותא: בגידא דנשיא. בחצים או במקל: וקטלי. שהיתה מתה בכך: אתו לקמיה דרבי יהודה. לשאלו על כך שאם לקתה בגיד הנשה שלה תהא טרפה אחרי שאנו רואין שהיא מתה במכה זו: אלא מה שמנו חכמים. ולקמיה פריך הא קא חזינן דמתה: מחו בכולייתא. מכין בחץ החיה בכולייתא מלמעלה ומכוונים שאין החץ נכנס ויורדת למטה מן הכליות לחלל: וקטלי. מתה מאליה: אתו לקמיה. לשאול אם ישחטוה אחר המכה מהו: דאי בדרי לה סמא. אם מפזרין עליה סם: מתני' ניקבה הגרגרת. בלא חסרון איסר כדמפרש: או שנסדקה. לארכה וכדאמרן אם נשתייר הימנה למעלה ולמטה: נפחתה הגולגולת. העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום: זה לתוך זה. שסמוכין הן ודופנן של שניהם אדוקים זה לזה ובאמצעיתן הן נקובין זה לזה ואם חזרו ונקבו במקום אדיקת דופנותיהן אין הנקב נראה לחוץ אלא זה לתוך זה כשרה דהא להדדי נמי שפכי: ניטל לחי התחתון. מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר: האם. מדרי''ץ של נקבה שהוולד מונח בה: וחרותה בידי שמים. מפרש בגמרא (לקמן נה:) שצמקה ריאה שלה בידי שמים כגון שנבעתה מקול רעם וברקים חרותה קשה כחריות דקל ובגמ' (שם) מפרש מנא ידיע אם בידי שמים אם בידי אדם: הגלודה. שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת מלאכה ולא נשתייר כלום ובגמ' (שם) מפרש כמה ישאר מן העור ותהא כשרה: גמ' כל היכא דתני אלו. מיעוטא משמע אלו ותו לא: תנא טרפות. חשבינהו לטרפות: ותנא זה הכלל. לאתויי הנך דלא תננהו: תוספותאילימא כפא דידא היינו כנגד בני מעים. פירש הקונטרס כפא דידא עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו''ן בלע''ז עד אטמא הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (דף נו:) גבי נחמרו בני מעיים וקשה לפירושו דנהי דבלשון משנה וברייתא הוו בכלל בני מעיים בלשון אמוראי לא הוו בכלל כדמוכח לעיל (דף נא:) גבי נפולה דקאמר אמימר נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים ומר זוטרא מוסיף כנגד כל החלל משמע דלא מיקרי בני מעיים אלא כרס ודקין ואתא מר זוטרא לאוסופי עד כנגד הדפנות כגון ריאה ולב וכבד וקורקבן ובתר הכי בעי רב הונא נגד הסימנין מאי ואמר ליה רב אשי דקשין הן אצל נפילה וכן לעיל (דף נג:) דקאמר שמואל דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ואח''כ מוסיף רב חנן בר רבא משמיה דרב כל החלל ונראה דכפא דידא דהכא מסוף כפא דידא עד אטמא דאין בכלל זה אלא כרס ודקין ולהכי פריך היינו כנגד בני מעיים והא דלא משני מתחלת כפא שבא להוסיף אף ריאה וכבד משום דמשמע ליה כפא סוף כפא וגם הוה ליה למנקט כנגד כל החלל וגם ניחא ליה למימר מכפא דמוחא כדשמעינן ליה לרב לעיל (שם) דקאמר צריכה בדיקה נגד כל החלל ואפילו בסימנין: יביא ויקיף. יחתוך סימן זה עצמו שנשחט במקום אחר אם דומה מראית של חתכים טרפה דהואיל ודומין י''ל שאף חתך הראשון אחר עיקור נעשה וההיא דפ''ב (לעיל כח.) דשחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אין יכול להקיף על ידי שיחתוך הוושט עדיין במקום אחר דממה נפשך לא יהו דומין החתוכין זה לזה אפילו נשמטה הגרגרת קודם שחיטה דאותה שעה היה עדיין חיות בוושט ועכשיו אין בו חיות כלל וא''ת ויביא עוף אחר וישחוט בו את הוושט ואח''כ ישמוט את הגרגרת ויראה אם מראיהן של השמוטות הללו שוין וי''ל דאין מקיפין אלא באותו עוף עצמו או באותה הבהמה עצמה ולמאי דגרסינן כאן בספרים יביא בהמה אחרת ויקיף קשה: ואלו כשרות בבהמה. כולהו צריכי כדפרישנא בריש פירקין (דף מב. ד''ה ניקב): (שייך לע''ב) וחזייה לדרב מתנא דאתיא בזה הכלל מ''ט דדמיא לנטולי. וא''ת דהכא משמע בין לר''י בין לר''ל דלא מרבינן בזה הכלל אא''כ דמיא להנך דמתניתין ואם כן ההיא דרכיש בר פפא דלקתה בכוליא אחת היכי אתיא האמר בריש פירקין (לעיל מג.) דלעולא דאמר ח' טרפות מנו חכמים דאתי למעוטי דרכיש בר פפא דלא דמיא וי''ל דסבר רכיש דמרבינן בזה הכלל אע''ג דלא דמי ורבי יוחנן ור''ל פליגי עליה כמו עולא א''נ סבר כר''ל דאלו כשרות דוקא ואתיא מאלו כשרות כי היכי דאתי דרב מתנא לר''ל אע''ג דלא אתיא בזה הכלל וא''ת ואמאי מוקי תלמודא פלוגתייהו בדרב מתנא לוקמה בדרכיש דרבי יוחנן סבר חזייה לדרכיש דאתיא בזה הכלל ואע''ג דלא דמיא ואתא אלו טרפות למעוטי ור''ל סבר דחזייה לדרכיש דלא אתיא בזה הכלל משום דלא דמיא ותני אלו כשרות למימר דהני הוא דכשרות הא דרכיש בר פפא טרפה וי''ל דקים ליה למסדר הש''ס דפליגי בדרב מתנא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|