|
טקסט הדף מנוקד
שַׁלְפּוּחִית שֶׁלָּהּ כְּשֵׁרָה הִתְלִיעַ כָּבֵד שֶׁלָּהּ זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְעָלוּ עָלֶיהָ בְּנֵי עַסְיָא שְׁלֹשָׁה רְגָלִים לְיַבְנֶה לְרֶגֶל שְׁלִישִׁי הִתִּירוּהָ לָהֶם
אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן רֵיאָה הַסְּמוּכָה לַדּוֹפֶן אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ הֶעֶלְתָה צְמָחִים חוֹשְׁשִׁין לָהּ מָר יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דַּאֲבִימִי אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה חוֹשְׁשִׁין לָהּ הֵיכִי עָבְדִינַן אָמַר רָבָא רָבִין בַּר שְׁבָא אַסְבְּרַהּ לִי מַיְיתִינַן סַכִּינָא דַּחֲלִישׁ פּוּמֵּיהּ וּמְפָרְקִינַן לַהּ אִי אִיכָּא רֵיעוּתָא בְּדוֹפֶן תָּלֵינַן בָּתַר דּוֹפֶן וְאִי לָא מֵחֲמַת רֵיאָה הִיא וּטְרֵפָה וְאַף עַל גַּב דְּלָא קָא מַפְּקָא זִיקָא רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בָּדֵיק לַהּ בְּפָשׁוֹרֵי אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי לְרָבִינָא הָא דְּרַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אַתּוּן אַהָא מַתְנִיתוּ לַהּ אֲנַן אַדְּרָבָא מַתְנֵינַן לַהּ דְּאָמַר רָבָא הָנֵי תַּרְתֵּי אוּנֵּי דְּרֵיאָה דִּסְרִיכָן לַהֲדָדֵי לֵית לְהוּ בְּדִיקוּתָא לְאַכְשׁוֹרֵי רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בָּדֵיק לַהּ בְּפָשׁוֹרֵי מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי הַאי מַאי בִּשְׁלָמָא הָכָא תָּלֵינַן בְּדוֹפֶן וּכְשֵׁרָה אֲבָל הָתָם אִי הַאי נְקִיב טְרֵפָה וְאִי הַאי נְקִיב טְרֵפָה וּמִי אָמַר רַב נַחְמָן הָכִי וְהָאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן רֵיאָה שֶׁנִּקְּבָה וְדוֹפֶן סוֹתַמְתָּהּ כְּשֵׁרָה לָא קַשְׁיָא הָתָם בִּמְקוֹם רְבִיתָא הָכָא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם רְבִיתָא וְהֵיכָא מְקוֹם רְבִיתָא חִיתּוּכֵי דְּאוּנֵּי גּוּפָא אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן רֵיאָה שֶׁנִּקְּבָה וְדוֹפֶן סוֹתַמְתָּהּ כְּשֵׁרָה אָמַר רָבִינָא וְהוּא דִּסְבִיךְ בְּבִשְׂרָא אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרָבִינָא וְאִי לָא סְבִיךְ מַאי טְרֵפָה אַלְמָא אָמְרִינַן נְקוּבָה הִיא אִי הָכִי כִּי סְבִיךְ נָמֵי דְּהָא תַּנְיָא נִיקַּב פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹתֵת נִסְתַּם כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלִיד וְזֶהוּ פְּסוּל שֶׁחוֹזֵר לְהֶכְשֵׁירוֹ וְזֶהוּ לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי כְּהַאי גַוְונָא לָא לְמַעוֹטֵי קְרוּם שֶׁעָלָה מֵחֲמַת מַכָּה בָּרֵיאָה דְּאֵינוֹ קְרוּם מַתְקֵיף לַהּ רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא אִילּוּ אִינְּקִיב דּוֹפֶן לַהֲדַהּ מַאי טְרֵפָה לִיתְנֵי נְקוּבַת הַדּוֹפֶן וְלִיטַעְמָיךְ הָא דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָרָה שֶׁנִּיקְּבָה וְכָבֵד סוֹתַמְתָּהּ כְּשֵׁרָה אִילּוּ אִינְּקִיב כָּבֵד לַהֲדַהּ מַאי טְרֵפָה לִיתְנֵי נְקוּבַת הַכָּבֵד אֶלָּא כִּי נִיקְּבָה דְּלָאו מִינֵּיהּ מִיטַּרְפָא לָא קָתָנֵי הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָאו מִינֵּיהּ מִיטַּרְפָא לָא קָתָנֵי בְּעָא מִינֵּיהּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה מִשְּׁמוּאֵל הֶעֶלְתָה צְמָחִין מַהוּ אֲמַר לֵיהּ כְּשֵׁרָה אֲמַר לֵיהּ אַף אֲנִי אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא שֶׁהַתַּלְמִידִים מִזְדַּנְּזִין בַּדָּבָר דְּאָמַר רַב מַתְנָא מַלְיָא מוּגְלָא טְרֵפָה מַיִם זַכִּים כְּשֵׁרָה אֲמַר לֵיהּ הָהִיא בְּכוּלְיָא אִתְּמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה קָאָזֵיל בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בְּשׁוּקָא דְּטַבָּחֵי חֲזָנְהוּ לְהָנָךְ דְּקָיְימִין צִמְחֵי צִמְחֵי אֲמַר לֵיהּ לָא בָּעֵי מָר אוּמְצָא אֲמַר לֵיהּ לֵית לִי פְּרִיטֵי אֲמַר לֵיהּ אַקְּפַן אֲנָא אֲמַר לֵיהּ מָה אֶעֱבֵיד לָךְ דְּכִי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מְשַׁדַּר לְהוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמוֹרֵי בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְהֶיתֵּירָא וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ אָמַר רָבָא כִּי הֲוָה מְסַגֵּינַן בָּתְרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּשׁוּקָא רש"ישלפוחית. קרום שהולד מונח בה ובלע''ז מרי''ץ לקמן בפירקין (דף נה:) תניא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית: ואסרו להם לא גרסינן ובשני הרגלים לא אמרו להם כלום ובשלישי עמדו למנין ורבו המתירין והתירוהו: הסמוכה לדופן. דבוקה בצלעות: אין חוששין לה. שמא ניקבה אלא תלינן ריעותא בדופן ואמרינן דופן זה מכה היתה בו וכשחיתה קלטה הריאה אצלה: העלתה. הריאה: צמחין. מנל''ץ סביבות סמיכתה לדופן הואיל וחזינן בה ריעותא תלינן למכה בדידה: דחליש פומיה. פיו חדוד ודק וחותך יפה שלא יקרע קרום הריאה במושכו אותה מן הדופן: בדיק לה בפשורי. לאחר שפירקוה ומצאו מכה בדופן מנפח בה אי מבצבצא מיא טרפה שהרי ניקבה: ה''ג בשלמא הכא תלינן בדופן וכשרה ולא גרסינן אי איכא ריעותא בדופן כלומר בשלמא הכא בדיק לה דאי לא מבצבצא לא אמרינן ניקבה ונסתמה דכיון דאיכא למיתלייה בדופן תלינן בה וכשרה: אלא הכא. גבי תרתי אוני מכדי סרכא זו מחמת מכה היתה הי מינייהו דאנקיב טרפה והאי דלא מפקא זיקא קרום עלה בה וסתמה: ומי אמר ר''נ הכי. דהעלתה צמחין חוששין לה מכלל דאי פשיטא לן דניקבה הריאה לא מהני לה סתימת הדופן: התם במקום רביתא. במקום שהריאה והדופן גדלין כאחד וסמוכין תמיד דלא מיפרק ההיא סירכא הילכך כשרה וכי אמר ר''נ חוששין לה למעלה ברוחב החלל כנגד האומא הגדולה דכיון דרחוקה הריאה מן הדופן מיפרקא ההיא סתימה ואפילו הכי כי לא העלתה צמחים אמר אין חוששין לה דתלי לה בדופן ובהא כאבימי סבירא לן דחוששין לה ולחומרא אזלינן בדאורייתא: מקום חיתוכי דאוני. שהן סמוך לצואר במיצר החלל ובהא הילכתא כרב נחמן דליכא דפליג עליה: דסביך בבישרא. שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין ב' הצלעות דהוי סתימה שרירא דלא מיפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת: אלמא נקב הוא. ואפילו הכי כי סביך מכשרת לה אלמא דמהניא סתימה לריאה שנקבה: ניקב. הגיד של אדם: פסול. משום כרות שפכה: מפני שהוא שותת. ואינו יורה כחץ וקי''ל (נדה דף מג.) כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מוליד: נסתם. הנקב אחרי כן: כשר. לבא בקהל מפני שהוא מוליד: דאינו קרום. אבל סתימת דופן סתימה מעלייתא היא: מתקיף כו'. השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו אילו אינקיב דופן להדה ריאה כנגד דופן הריאה לאחר זמן מאי טרפה דאזלא לה סתימת דופן: ליתני. במתניתין נקובת הדופן בהדי שאר טרפות דיש בהמה שנטרפה בכך: דלאו מיניה מטרפא. דטרפות מחמת ריאה בא: צמחין. מנל''ץ: מזדנזין בדבר. מגמגמין: צמחין. היינו מוגלא: לא בעי מר אומצא. רוצה היה לדעת אם יכשירנה ואם לאו: לית לי פריטי. דוחהו היה: אקפן אנא. הטבחים יקיפו לי באמנה כמו החנווני מקיף לשון אמנה: וליה לא סבירא ליה. לרבי יוחנן לא סבירא ליה לאכשורי ומיטרף נמי לא הוה טריף לה ניהלייהו דלא שמיעא ליה מרביה: מסגינן. אזלינן מסגי לשון פוסע: תוספותשלפוחיית. היינו במקום שהולד מונח אבל ניקב כיס השתן או ניטל טרפה ומה שלא הוזכר לא במשנה ולא בגמרא שמא הוי בכלל ניקבו הדקין: מייתינן סכינא דחליש פומיה. דהיינו כשלא העלתה צמחים אבל העלתה' צמחים אפילו איכא ריעותא בדופן לא תלינן בדופן: רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי. אאיכא ריעותא בדופן קאי כדפירש בקונטרס ועתה נוהגין להטריף כל הסירכות ואין בודקין אותן לא בדופן ולא בפשורי: אמר רבינא והוא דסביך בבשרא. פירוש נאחז ומסובך היטב בבשר כמו צמר מסובך ולהכי נקט סביך ולא נקט סריך ובתשובת רב שר שלום גאון כתב דבין סריך וסביך ובין לא סביך וסריך כשרה ולית הלכתא כרבינא אלא כרב נחמן דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ומשמע מתוך דבריו דרבינא לא בא לפרש דבריו של רב נחמן אלא סברא דנפשיה קאמר וכן נראה מדפריך עליה דהעלתה צמחים חוששין לה ומי אמר רב נחמן הכי והאמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ולא משני הא דסביך הא דלא סביך ועוד מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לרב נחמן משמע דלרב נחמן לא בעי לא סביך ולא סריך ואין נקב פוסל שם שדופן סותמתו ומיהו לא ידעינן מנא ליה שלא יהא הלכה כרבינא שהוא בתרא ושמא אין זה רבינא סתמא שהוא בכל הש''ס שהיה חבירו של רב אשי שנולד ביום שמת רבא מדבא רב יוסף להשיב על דבריו ובהלכות טרפות של רבינו גרשום כתב דריאה הסמוכה לדופן אף במקום רביתייהו דאוני וסרוכה וסבוכה בבשר שבין הצלעות או בצלעות עצמן בדקינא להו בנפיחה עם הצלעות או גוררין הבשר עם הסירכא ומנפחין לה אם עולה בנפיחה כשרה דכיוון שהסירכא קיימת וסותמת כל הנקב לא יתפרק עוד כיון דבמקום רביתייהו קיימא ובקונטרס פירש דסביך בבשרא היינו דוקא בבשר שבין הצלעות אבל בצלעות עצמן לא: לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה. ה''נ הוה מצי למימר למעוטי שלא במקום רביתייהו: העלתה צמחין מהו אמר ליה כשרה. והא דאמר לעיל דחוששין לה היינו בסרוכה לדופן דמוכחא מילתא שהסירכא מחמת נקב: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|