ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים, שהרי "בני" משמעו קטנים — הוכשרו בקטנים, תורים שהוכשרו בגדולים — אינו דין שהוכשרו גם בקטנים? תלמוד לומר: "תורים", ללמד: גדולים דווקא ולא קטנים.

ועוד דורשים: "בני יונה" שהזכיר הכתוב כוונתו — קטנים דווקא ולא גדולים. והוצרך לכך, שכן יכול היית לומר: והלא דין הוא, ומה תורים שלא הוכשרו בקטנים, שלא נאמר בהם "בני" — הוכשרו בגדולים, בני יונה שהוכשרו בקטנים — אינו דין שהוכשרו גם בגדולים? לכך תלמוד לומר: "בני יונה", ללמד: קטנים דווקא ולא גדולים.

ושואלים: מאי תלמודא [מהו הלימוד], מהיכן בדיוק אנו למדים? אמר רבא: מכך שלא מצאנו לישתמיט קרא ולכתוב [שישתמט המקרא ויכתוב] להיפך: "מן בני התורים או מן היונה", אלא בכל מקום נכתב תורים ובני יונה, ומכאן ש"בני יונה" נאמר בדווקא — קטנים, ו"תורים" בדווקא — גדולים.

ושואלים: ושמא אימא [אמור כך]: בני יונה דכתב בהו רחמנא [שכתבה בהם התורה] "בני" כוונתו: קטנים — אין [כן], גדולים — לא, אבל תורים, שנזכרו בלשון סתמית — אי בעי [אם רוצה] גדולים לייתי [יביא] אי בעי [אם רוצה] קטנים לייתי [יביא]! ומשיבים: צריך אתה לדון על תורים דומיא [בדומה] לבני יונה כיון שנזכרו עמהם בכל מקום, כדי להקישם זה לזה: מה בני יונה, קטנים — אין [כן], גדולים — לא, אף תורים, גדולים — אין [כן], קטנים — לא.

תנו רבנן [שנו חכמים]: יכול יהו כל התורים הגדולים וכל בני היונה הקטנים כשרים? תלמוד לומר: "מן התורים" (ויקרא א, יד) — ולא כל התורים, "מן בני היונה" (שם) — ולא כל בני יונה, פרט לתחילת הציהוב של נוצות הצואר שבזה ושבזה שפסול, בתורים — מפני שאינם גדולים דיים, ובבני יונה — מפני שיצאו מכלל קטנים. ומפרטים: מאימתי התורים כשרים — משיזהיבו, משעה שצבע הנוצות מבריק, מאימתי בני יונה פסולין — משיצהיבו הנוצות.

תני [שנה] יעקב קרחה ברייתא: מאימתי בני יונה כשרים? משיעלעו. הוא תני לה [שנה אותה] את הברייתא הזו, והוא אמר את הפירוש לה, שהכוונה היא למה שנאמר "אפרוחיו יעלעו דם" (איוב לט, ל). ושואלים: אימת [מתי] הזמן הזה? אמר אביי: מכי שמיט גדפא מיניה ואתי דמא [משלב שכאשר שומט, עוקר, נוצה ממנו יוצא דם], שהדם מצוי בו.

א בבירור מעמדו של שלב הציהוב בבני יונה ובתורים, ששנינו במשנה שהוא פסול, בעי [שאל] רבי זירא: האומר "הרי עלי עולה מן התורים או מן בני היונה", מאלו מהם שארצה, והביא משניהם בשלב תחלת הציהוב שבזה ושבזה, מהו דינו? האם בשלב זה ספיקא הוי [ספק הוא] האם נחשב העוף גדול או קטן, ולכן כשמביא משניהם נפיק [יוצא] ידי חובת נדרו, שהרי או בני היונה או התורים כשרים הם. או דילמא [שמא] שלב זה של תחילת הציהוב כבריה בפני עצמו הוי [הוא], שהעוף בשלב זה אינו נחשב קטן ולא גדול, ואם כן, גם אם הביא משניהם לא נפיק [אינו יוצא] ידי חובת נדרו?

אמר רבא, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא, שהמיעוט "מן התורים" ו"מן בני היונה", בא ללמד: פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה, שהוא פסול. ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] כי בריה בפני עצמה הוי [הוא] — שפיר [יפה], מובן מדוע הוצרך הכתוב למעט, כדי שלא נבוא להכשירו כלל. אלא אי אמרת ספיקא הוי [אם אתה אומר שספק הוא], ורק משום כך אסרה המשנה להקריבו — וכי איצטריך קרא למעוטי ספיקא [הוצרך הכתוב למעט את הספק]?