סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

חַבְטִינְהוּ לָא אֲכַל נַקְּרִינְהוּ לָא אֲכַל אֲמַר לְהוּ דִּלְמָא לָא מְעַשְּׂרָן עַשְּׂרִינְהוּ וַאֲכַל אָמַר עֲנִיָּיה זוֹ הוֹלֶכֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ וְאַתֶּם מַאֲכִילִין אוֹתָהּ טְבָלִים
וּמִי מִיחַיְּיבָא וְהָתְנַן הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה וְקֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לַנֵּר וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים פָּטוּר מֵהַדְּמַאי
הָתָם הָא אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלְּקָחָן מִתְּחִלָּה לִבְהֵמָה אֲבָל לְקָחָן מִתְּחִלָּה לְאָדָם וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם לִבְהֵמָה חַיָּיב לְעַשֵּׂר וְהָתַנְיָא הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק לַאֲכִילָה וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִבְהֵמָה הֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לֹא לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא לִפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עִישֵּׂר
שְׁמַע רַבִּי נְפַק לְאַפֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ רְצוֹנְךָ סְעוֹד אֶצְלִי אָמַר לוֹ הֵן צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי
אָמַר לוֹ כִּמְדוּמֶּה אַתָּה שֶׁמּוּדָּר הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה וּכְתִיב אַל תִּלְחַם [אֶת] לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ וְאַתָּה רוֹצֶה וְיֵשׁ לְךָ
מִיהָא הַשְׁתָּא מְסַרְהֵיבְנָא דִּבְמִלְּתָא דְּמִצְוָה קָא טָרַחְנָא כִּי הָדַרְנָא אָתֵינָא עָיֵילְנָא לְגַבָּךְ
כִּי אֲתָא אִיתְרְמִי עָל בְּהָהוּא פִּיתְחָא דַּהֲווֹ קָיְימִין בֵּיהּ כּוּדַנְיָיתָא חִוּוֹרָתָא אָמַר מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה וַאֲנִי אֶסְעוֹד אֶצְלוֹ
שְׁמַע רַבִּי נְפַק לְאַפֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מְזַבֵּנְינָא לְהוּ אֲמַר לֵיהּ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
מַפְקַרְנָא לְהוּ מַפְּשַׁתְּ הֶיזֵּקָא עָקַרְנָא לְהוּ אִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים קָטֵילְנָא לְהוּ אִיכָּא בַּל תַּשְׁחִית
הֲוָה קָא מְבַתֵּשׁ בֵּיהּ טוּבָא גְּבַהּ טוּרָא בֵּינַיְיהוּ בָּכָה רַבִּי וְאָמַר מָה בְּחַיֵּיהֶן כָּךְ בְּמִיתָתָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי הֵם קוֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקׇם עַל רַגְלָיו
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְדִילְמָא לְקַיּוֹמֵי בֵּיהּ בִּרְכְּתָא דְּאֵלִיָּהוּ דִּכְתִיב וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי הַיְינוּ דְּתַנְיָא עַל רַגְלָיו עָמַד וּלְבֵיתוֹ לֹא הָלַךְ
אֶלָּא בְּמָה אִיקַּיַּים כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁרִיפֵּא צָרַעַת נַעֲמָן שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּמֵת שֶׁנֶּאֱמַר אֵל נָא תְהִי כַּמֵּת
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן יֵמִים שֶׁאֵימָתָם מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה וְהָא קָחָזֵינָא דְּחָיֵי אֵימָא וְחָיָית וְהָא קָחָזֵינָא דְּמִיתַּסֵּי דְּחִיוּוֹרָן רֵישׁ כַּרְעַיְיהוּ קָא אָמְרִינַן
אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וַאֲפִילּוּ כְּשָׁפִים הָהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָת קָא מְהַדְּרָא לְמִישְׁקַל עַפְרָא מִתּוּתֵי כַּרְעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר לַהּ שְׁקוּלִי לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתִיךְ אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ כְּתִיב וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן כְּשָׁפִים שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה שָׁאנֵי רַבִּי חֲנִינָא דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ
וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דַּם נִיקּוּף מְרַצֶּה כְּדַם עוֹלָה אָמַר רָבָא בְּגוּדָל יָמִין וּבְנִיקּוּף שֵׁנִי וְהוּא דְּקָאָזֵיל לִדְבַר מִצְוָה
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר מִיָּמָיו לֹא בָּצַע עַל פְּרוּסָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ וּמִיּוֹם שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ לֹא נֶהֱנָה מִסְּעוּדַת אָבִיו

רש"י

חבטינהו. בנפה חבטינהו לנקותם וויניר''א בלע''ז וליכא למימר לשון דישה דמעיקרא היו עומדים בקליפתן דאם כן אמאי לא אכלה מעיקרא הרי לא נתחייבו במעשר עד שיתמרחו בכרי דכתיב ראשית דגנך ותנן בהדיא (פאה פ''א מ''ו) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד אשר ימרח דכל אכילת בהמה חשיב אכילת עראי: נקרינהו. בידים מן האבנים והפסולת: ומי מיחייבא. מאכל בהמה הנלקח מעם הארץ כלום גזרו עליו משום דמאי ואע''פ שאילו ודאי לא עישרו היה מחייב לעשר על ספק מיהא לא גזור דתנן הלוקח מעם הארץ פירות מן השוק לזרע ולבהמה אע''פ שהזרע ומאכל בהמה בכלל שאר תבואה הן וחייבין במעשרות לא גזרו עליהם משום דמאי דמסתמא רוב עמי הארץ מעשרין הן ולא החמירו חכמים על הדמאי כל כך: לעורות. לעבדן: והתניא. בניחותא והנך שעורים לאדם לקחום מתחלה: שמע רבי. דהוה קאתי ר' פינחס: רצונך סעוד אצלי. יהי רצונך לסעוד אצלי: צהבו פניו. שמח מפני שלא היה ר' פינחס רגיל ליהנות משל אחרים כדלקמן: אמר ליה. רבי פינחס וכי סבור היית שמודר הנאה מישראל אני: ישראל קדושים הם. וראויין ליהנות מהם: אבל יש רוצה. לההנות אחרים משלו ואין יכולת בידו וממנו איני רוצה ליהנות שלא אכביד עליו: ויש שיש. יכולת בידו ואינו רוצה לההנות אחרים ואע''פ שאומר בא וסעוד אין לבו חפץ ואיני נהנה ממנו משום דכתיב אל תלחם לחם רע עין: אל תלחם. אל תסעוד לחם לשון סעודה כדכתיב (שמואל א כ) לא בא אל הלחם וכתיב (דניאל ה) בלשאצר מלכא עבד לחם רב: כמו שער. כאילו אתה פותח שער בבטנו וי''א לשון מרירות כמו (ירמיהו כט) כתאנים השוערים: מסרהיבנא. לשון בהלה ומהירות כלומר צריך למהר ולילך לדבר מצוה ואין פנאי לסעוד: כודנייתא. פרדות ושל רבי היו: מלאך המות. שמכה ושוב אין המכה חיה כדלקמן: ולפני עור וגו'. דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני והא ליכא למימר דמזבן להו לעובדי כוכבים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה (ע''ז דף יד:): מפקרנא להו. אשלחם ביערות דעלמא להפקר: מפשת היזיקא. דמתוך שלא יהיו נשמרות ירבו נזקיהן: עקרנא. שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות לדישה: עקרנא. מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך: מבתש. מפציר וחברו בשבועות (דף ל:) מבתש גרסינן בבי''ת ולא בכ''ף: גבה טורא בינייהו. והבדילן: בחייהן. של צדיקים כך נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם שלא להעביר דעתם שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש ולא יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים כדלקמן: על אחת כמה וכמה. שהרי במיתתן גדולים יותר מבחייהן כדאמר רבי חמא: קוברים איש. רשע היה ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים: ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי. ואילו בחייו כשרצה להחיות בן השונמית הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים: ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו. דלא סגי שלא תתקיים דכתיב בצדיקים (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך ולאו משום אלישע הוה: פי שנים. אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית וצריך להחיות עוד אחר: אי הכי. דליקיומי ברכתא דאליהו: היינו דתניא. בתמיה ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש כמו שעשה אותו שהחיה אליהו אלא לאו ש''מ משום אלישע הוה ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצלו והחייהו עד שנסתלק משם: אל נא תהי כמת. בצרעת מרים כתיב: למה נקרא שמם. דכודנייתא ימים דכתיב (בראשית לו) אשר מצא את הימים: לא שאלני. רבי חנינא רופא היה ומהכא מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו: וחיה. משמע שמת המוכה: וחיית. לשון נקבה ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת: אין עוד מלבדו. משום רבי חנינא נקט לה: אפילו כשפים. אינן מלבדו כלומר שלא מדעתו שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם: מהדרא. מחזרת וטורחת שלא יבין: למשקל עפרא. ולעשות לו כשפים להמיתו: כשפים. נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים: נוקף. נוגף אישופיי''ר בלע''ז: מכריזין. גזרו עליו: מרצה. מכפר: גודל ימין. מפני שהוא נוגף בכח ומצטער הרבה: ובניקוף שני. קודם שנתרפא הראשון: בצע. ברכת המוציא שלא רצה לאכול כזית משל אחרים:

תוספות

הא אתמר עלה אמר רבי יוחנן כו'. במסכת שקלים (דף ח:) ובמסכת דמאי בירושלמי ובבראשית רבה (פ' ס') לא משני מידי אלא השיב להם דמחמרא אנפשה: ויש שיש לו ואינו רוצה. ואפ''ה איקרו קדושים שמזמן את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת: מסרהבנא. ממהר אני כדמתרגמינן וימהרו לשפוך דם (ישעיה נט) ויסרהבון: גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם כו'. פירש בקונטרס דדריש ממה שהחיה בנגיעה בעלמא כדכתיב ויגע ויחי וקשה דא''כ מאי פריך ודילמא לקיומי ברכתא דאליהו מ''מ היה גדול במה שטרח להחיותו בחייו יותר מבמותו ונראה דנפקא ליה ממה שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר