סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּמֵרְקִיקִין וְקָא קָמֵיץ מֵחַלּוֹת אַרְקִיקִין וּמֵרְקִיקִין אַחַלּוֹת
שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר אִם קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ מֵאֶחָד עַל שְׁנֵיהֶם יָצָא
וְהָא אִיכָּא מוֹתַר שֶׁמֶן דְּאִי מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין אָמַר מוֹתַר הַשֶּׁמֶן מַחְזִירוֹ לַחַלּוֹת אִי כּוּלְּהוּ רְקִיקִין אָמַר מוֹתַר הַשֶּׁמֶן נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים
כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹשְׁחָן כְּמִין כִּי וּמוֹתַר הַשֶּׁמֶן נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים
אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב אָשֵׁי וְהָא אִיכָּא לְסַפּוֹקַהּ בְּמִנְחַת נְסָכִים דְּאָמַר רָבָא מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחַת נְסָכִים בְּכׇל יוֹם
כִּי קָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ (סִימָן יָחִיד בִּגְלַל לְבוֹנָה בְּלוֹג מְקַמְּצָה)
בָּאָה בִּגְלַל יָחִיד בָּאָה בִּגְלַל צִיבּוּר לָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ
כִּי קָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ בָּאָה בִּגְלַל עַצְמָהּ בָּאָה בִּגְלַל זֶבַח לָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ
כִּי קָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ טְעוּנָה לְבוֹנָה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לְבוֹנָה לָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ
כִּי קָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ בָּאָה בְּלוֹג בָּאָה בִּשְׁלֹשָׁה לוּגִּין לָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ
כִּי קָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ טְעוּנָה קְמִיצָה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה קְמִיצָה לָא קָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ
פֵּירַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים
תָּנוּ רַבָּנַן פֵּירַשְׁתִּי מִנְחָה וְקָבַעְתִּי בִּכְלִי אֶחָד שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנִים דִּבְרֵי חֲכָמִים רַבִּי אוֹמֵר יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים שֶׁהֵן אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים
פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי וְאִי זוֹ מֵהֶן פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא חָמֵשׁ מְנָחוֹת שֶׁל שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנִים שֶׁהֵן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים רַבִּי אוֹמֵר יָבִיא חָמֵשׁ מְנָחוֹת שֶׁל שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנִים מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים שֶׁהֵן תִּשְׁעָה אַלְפַּיִם וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי אָמַר רַב חִסְדָּא בְּמוּתָּר לְהַכְנִיס חוּלִּין לָעֲזָרָה קָא מִיפַּלְגִי רַבִּי סָבַר אָסוּר לְהַכְנִיס חוּלִּין לָעֲזָרָה וְרַבָּנַן סָבְרִי מוּתָּר לְהַכְנִיס חוּלִּין לָעֲזָרָה
רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָסוּר לְהַכְנִיס חוּלִּין לָעֲזָרָה וְהָכָא בְּמוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה קָא מִיפַּלְגִי
רַבָּנַן סָבְרִי מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה וְרַבִּי סָבַר אָסוּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה הָא בָּעֵינַן שְׁנֵי קְמָצִים דְּקָמֵיץ וַהֲדַר קָמֵיץ
וְהָא קָא קָמֵיץ מֵחוֹבָה אַנְּדָבָה וּמִנְּדָבָה אַחוֹבָה
דְּתָלֵי לֵיהּ בְּדַעַת כֹּהֵן דְּאָמַר כֹּל הֵיכָא דְּמָטְיָא יְדָא דְּכֹהֵן הַשְׁתָּא חוֹבָה וּלְבַסּוֹף נְדָבָה
וְאַקְטוֹרֵי הֵיכִי מַקְטַר לַיקְטַר נְדָבָה בְּרֵישָׁא דְּחוֹבָה הֵיכִי מַקְטַר לַהּ דִּלְמָא כּוּלַּהּ חוֹבָה הִיא וְחָסְרוּ לְהוּ שִׁירַיִם
וְאָמַר מָר שִׁירַיִם שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה אֵין מַקְטִיר קוֹמֶץ עֲלֵיהֶן
לַיקְטַר חוֹבָה בְּרֵישָׁא דִּנְדָבָה הֵיכִי מַקְטַר לַהּ

רש"י

שמעינן ליה לר''ש. בפ' כל המנחות באות מצה (לעיל סג:): מותר השמן. אמרי' בפ' ואלו מנחות (לעיל עה.) מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצהו לחלות ורקיקין וחלות בוללן ומושח הרקיקין על פני כולן ושאר השמן מחזירו לחלות וגבי כולה רקיקין תניא לעיל מההיא מושחן כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים: רבי שמעון בן יהודה. גבי מחצה חלות ומחצה רקיקין קאי: מותר השמן נאכל לכהנים. כדין רקיקין הבאים בפני עצמן הלכך ממה נפשך מותר של רקיקין נאכל לכהנים: כי קא מספקא ליה. לנדר ממנחת יחיד שאינה באה בצבור דהיינו הנך חמש מנחות הנדבה דאינן באות בצבור כדאמר לעיל (דף קד:) אין שנים מתנדבים עשרון אחד שהרי כתיב בה נפש אבל מנחת נסכים הבאה בצבור לא מספקא ליה דודאי ידע שלא נדרה: של עשרוני' מאחד ועד ששים. שיביא ששים מנחות בששים כלים בחד כלי חד עשרון ובאידך שנים ובאידך שלשה ובאידך [ארבעה וכן עד] ששים: שהם אלף ושמנה מאות ושלשים עשרונות. ובכל כלי יאמר אם כזו נדרתי זו לנדרי ואם לאו תהא נדבה דממה נפשך חדא מינייהו נדר: פירשתי. עשרונות ופירשתי מאיזה מנחה מן החמש המנחות ואיני יודע מאיזה מנחה פירשתי וכמה עשרונים פירשתי בה יביא חמש מנחות של ששים עשרונות: במותר להכניס חולין לעזרה. ודכולי עלמא אסור לערב חובה בנדבה: רבנן סברי מותר להכניס חולין לעזרה. הלכך יביא ששים עשרון בכלי אחד ויתנה אם כולן נדרתי כולן לחובתי ואם לאו מה שנדרתי יהא לחובתי והשאר חולין אבל השאר לנדבה לא מצי לאיתויי דאסור לערב חובה בנדבה ואי קשיא הכא נמי היכי קריב קומץ הא הוי קצת מן הקומץ חולין ועוד מנחה היכי מישתרי והא לא איקמצ' קומץ שלם דקצת מן הקומץ הוי חולין תריץ כדתרצינן בהקומץ רבה (לעיל כד:) קומץ בדעתא דכהן תליא מילתא וכהן דעתו אקודש ולא אחולין: ורבי סבר אסור להכניס חולין לעזרה. הלכך לא מצי איתויי בכלי אחד ומתנה אבל יביא ששים מנחות מאחד ועד ששים בששים כלים ויאמר אותם שנדרתי יהו לחובתי והשאר נדבה ואי קשיא לייתי ששים עשרונות בששים כלים ויאמר לפי חשבון שנדרתי יהא לנדרי והשאר נדבה הא לא קשיא דקביעות המנחה מילתא היא ולא מצי לאיתויי בכלי אחד פחות ממה שקבע בו: מותר לערב חובה בנדבה. הלכך מייתי ס' עשרונות ויאמר כפי מה שנדרתי יהו לחובתי והשאר לנדבה: שני קמצים. חד לחובה וחד לנדבה: ומשני דקמיץ. שני קמצים: כל היכא דמטי ידיה דכהן השתא. בקומץ ראשון יהא חובה וכל היכא דמטו ידיה בקומץ אחרון תהא נדבה:

תוספות

כרבי שמעון בן יהודה. ואם תאמר מאי סלקא דעתך דמקשה דקאמרינן דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן מחזירו לחלות הא לא אשכחן בפ' ואלו מנחות (לעיל עה.) רבי שמעון דאית ליה האי סברא ומנא ידע בכולה רקיקין דשאר השמן נאכל לכהנים וי''ל משום דרבנן דפליגי ארבי שמעון בן יהודה התם סבירא להו במותר השמן מחזירו לחלות ואליבא דרבי שמעון קאמרי דהא קתני מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקים ומאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא רבי שמעון: שהן אלף ושמונה מאות ושלשים. כיצד קח בידך מאחד ועד ששים וצרף תחילתן לסופן עד האמצע כגון אחד וששים הם ס''א שנים ונ''ט הם ס''א ושלש ונ''ח הם ס''א כן תמנה עד שלשים דשלשים ושלשים ואחד נמי הם ס''א ויעלה לך שלשים פעמים ס''א וכן נוכל למנות פרים דחג דעולין לשבעים כיצד ז' וי''ג הם עשרים וכן ח' וי''ב הם עשרים וכן ט' וי''א הם כ' וי' הרי שבעים: במותר להכניס חולין לעזרה קמיפלגי. ולא מיתוקמא אלא כרבנן דאמרי למנחה של ששים עשרון ששים לוגין דאי כרבי אליעזר בן יעקב דאמר אין לה אלא לוגה היכי מיתכשרה כיון דאיערב חולין בהדה הא אינה ראויה לבללן משום דהוה ליה חיסר שמנה: רבה אמר דכולי עלמא וכו'. רבה גרסינן אף על פי שהוא אחר רב חסדא דרבא משני לקמן שינויא אחרינא: דתלי לה בדעת כהן. ואף על גב דבהקומץ רבה (לעיל דף כד:) לית ליה לאביי בדעתא דכהן תליא מילתא הכא מודה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר