דף צט - א
א. במשנה לקמן צט ב מבואר, ששני כהנים היו מסדרים את לחם הפנים - מערכת לכל כהן - ושני כהנים מעברו השני של השולחן היו מסלקים את הלחם מהשולחן, והיו מעשיהם כאחת, אלו מושכים ואלו מסדרים.
ב. כיון שהיו מסדרים ומס קים כאחד, מוכרחים היו לילך זה בצידו של זה, ונמצא רוחב מקום הליכתם תופש שתי אמות ומחצה, שהוא מקום הילוכם של שני בני אדם זה לצד זה. [1]
בשלמא למאן דאמר: צפון ודרום היו מונחים השולחנות -
שפיר היה מקום בחציו הצפוני של ההיכל - שהוא עשר אמות לרחבו מן הצפון לדרום - לארכם של חמשה שולחנות מן הצפון לדרום; וכפי שנתבאר.
אלא למאן דאמר: מזרח ומערב היו מונחין, תיקשי: הרי לא היה מקום ברוחב חלקו הצפוני של ההיכל - שהוא מקום עמידת השולחנות לקיים "והשולחן תתן על צלע צפון", וכל רחבו אינו אלא עשר אמות - לכל רחבם של השולחנות והמעברים שביניהם, כי מכדי: שו חן [חמשת השו חנות הסמוכים קיר הצפוני] כמה משוך היה מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה כדי מקום הילוך שני בני אדם - [2]
והוסף עוד לרחבו של היכל אמה דידיה, את אמת הרוחב של השולחנות הצפוניים עצמם -
והוסף עוד שתי אמות ומחצה דביני ביני [שבין השורה הצפונית לשולחן של משה שהיה באמצע] כדי הילוך שני בני אדם -
והוסף עוד אמה דידיה [אמת הרוחב של שולחנו של משה] -
והוסף עוד שתי אמות ומחצה דביני ביני [בין שולחנו של משה לשורה הדרומית] -
והוסף עוד אמה דידיה של רוחב השולחנות הדרומיים - [3] הרי לך רוחב של עשר אמות וחצי שאתה אמור להכניסם ברוחב של עשר אמות בלבד, והרי אשתכח דקאכיל שולחן [היה תופש רוחב השולחנות כולם] פלגא דאמתא בדרום [חצי אמה נוספת מחציו הדרומי של ההיכל], והתורה הלוא אמרה: "והשולחן תתן על צלע צפון"!?
ומשנינן: מי סברת שולחן דמשה בהדייהו הוה יתיב [וכי סבור אתה ששולחנו של משה היה מקביל לשולחנות שבצידיו], עד שאתה נצרך להוסיף כדי מעבר בין שולחנו לאלו שמצידיו ואת רחבו שלו!?
לא כן היה הדבר, אלא:
דמידלי ליה ומנח ליה לשולחנו של משה, ומיתתי להו לדידהו לשולחנות הנוספים פורתא [שולחנו של משה גבוה יותר לצד מערב כי בית המקדש היה משופע, [4] והאחרים נמוכים הימנו מעט], והיו השולחנות הנוספים ביחס לשולחנו של משה כתלמיד היושב נמוך מעט לפני רבו היושב גבוה הימנו -
כלומר, משוך היה כל שולחנו של משה לצד מערב מהשולחנות הנוספים, והיה עומד כנגד המעבר שבין השולחנות הצפוניים והדרומיים, ונמצא, שאין צריך ליתן אלא מעבר אחד של שתי אמות ומחצה בין השולחנות הצפוניים והדרומיים, ובין הכל לא תפש רחבם של השולחנות עם המעברים אלא שבע אמות בלבד.
תנו רבנן:
עשרה שלחנות נוספים על של משה עשה שלמה, ולא היו מסדרין לחם הפנים אלא על של משה -
שנאמר [מלכים א, ז]: "ויעש שלמה את כל הכלים ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים - זהב", ומשמע שלא היה לחם הפנים אלא על שולחן אחד ומסויים. [5]
עשר מנורות נוספות על של משה עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה -
שנאמר [דברי הימים ב יג]: "ומקטירים לה' עולות בבוקר בבוקר ובערב בערב, וקטורת סמים, ומערכת לחם על השולחן הטהור, ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב", הרי שהיתה מנורת זהב אחת ומסוימת להדליק עליה.
רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין פעמים בזה ופעמים בזה, [6] שנאמר [דברי הימים ב, ד]: "ויעש שלמה את כל הכלים ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים", הרי שעל כמה שולחנות היו מסדרים.
ובכולן היו מדליקין, שנאמר [בפסוק הסמוך]: "ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר - זהב סגור".
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים "ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים", אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש? כלומר, אותו לחם הפנים היה מסודר על שלשה שולחנות, כיצד:
שנים - אחרים שאינם בכלל עשרת השולחנות - שהיו באולם [שלפני ההיכל] מבפנים על פתח הבית [סמוך לפתחו של היכל]:
שולחן אחד היה של כסף, [כלומר, של שייש שהוא לבן ככסף], [7] ושולחן אחד היה של זהב, שעליהם נותנים את הלחם דרך סידורם וסילוקם, כיצד:
על השולחן של כסף היה נותן את לחם הפנים בכניסתו, דרך כניסת הכהנים להיכל לסדר את הלחם על השולחן שבהיכל, היו נותנים שם את הלחם כדי לפוש. [8]
ועל השולחן של זהב היה נותן את הלחם ביציאתו, דרך יציאתו מן ההיכל כשסילק את הלחם מהשולחן, והיה הלחם עומד שם עד שיוקטרו הבזיכים.
שמעלין בקודש ולא מורידין, ולכן בכניסה היו נותנים על של שייש, ושוב מעלין בקודש ונותנים על השולחן שבהיכל שהיה של זהב, ואילו ביציאה היה מניחו על של זהב, שלא להוריד משולחן הזהב שבהיכל.
ועוד אחד של זהב היה בפנים בהיכל, והוא שולחנו של משה, שעליו לחם הפנים תמיד.
ועל שלשת השולחנות האלה אומר הכתוב "ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים". [9]
ומנא לן דאין מורידין בקודש?
אמר פירש רבי: משום דאמר קרא [שמות מ יח]: "ויקם משה את המשכן, ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו". [10]
ומנלן דמעלין בקודש?
אמר פירש רבי אחא בר יעקב:
משום דאמר קרא גבי מחלוקת קורח, שהקריבו מאתים וחמשים איש קטורת במחתות, ואש יצאה מאת ה' ותאכל אותם, ואמר הקב"ה למשה [במדבר יז ב]:
"אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן, וירם את המחתות מבין השריפה, ואת האש זרה הלאה [הורד את האש מן המחתות], כי קדשו [המחתות ואסורים בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת]. את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח, כי הקריבום לפני ה' ויקדשו, ויהיו לאות לבני ישראל" -
הרי שבתחילה היו המחתות תשמישי מזבח, ועכשיו גופו של מזבח כדי להעלות קדושתן. [11]
כתיב: [דברים י]: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ. ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון", תני רב יוסף:
מלמד שהלוחות ואף שברי לוחות מונחין בארון, וכדמשמע לשון הכתוב "אשר שברת ושמתם בארון".
מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון.
סימן למימרותיו הבאות של ריש לקיש: א. ביטל; ב. סרח; ג. ושכח.
הערות
[1] א. נתבאר על פי רש"י; והוכיח שמקום הליכתם של שני בני אדם זה ליד זה הוא שתי אמות ומחצה, משום שזה היה מקום הרוחב לשני נושאי הארון זה ליד זה כמבואר בגמרא לעיל צח א. ב. יש לעיין במה שכתב רש"י, שהיו מוכרחים להלך זה ליד זה כדי שיסדרו כאחד; כי הרי האחד מסדר את המערכת הפנימית, והשני את המערכת החיצונית; וראה טהרת הקודש ויד בנימין.
[2] כן פירש רש"י; ובתוספות ד"ה כמה, כתבו שברייתא היא ביומא. והנה לקמן בעמוד זה נחלקו תנאים: אם היו מסדרים לחם פנים על השולחנות הנוספים, ולדברי רש"י נמצא, שקושיית הגמרא אינה אלא לדעת תנא זה, כי אם לא היו מסדרים אלא על שולחנו של משה, אין צורך במעבר זה שבין השולחנות הצפוניים ולכותל; ואם כן צריך עיון לכאורה: שמא סובר מאן דאמר זה, שלא היו מסדרים אלא על שולחנו של משה! ? וראה היטב בתוספות הנמשך מעמוד קודם.
[3] גירסת הב"ח צריכה תלמוד.
[4] נתבאר על פי רש"י; ובשפת אמת ורש"ש תמהו על זה; ובשפת אמת צידד לפרש: לצד מערב קרוב לקדשי הקדשים קרי מעלה, ולצד מזרח קרי למטה אפילו היה הרצפה בשוה ; [ולפי זה "כתלמיד היושב לפני רבו" לא יתפרש משום שהוא גבוה והם נמוכים, אלא שהרב בראש והתלמידים לפנים, כך היו השולחנות בפני שולחנו של משה].
[5] כתב בשפת אמת: קצת קשה, דלשון הכתוב משמע, דשלמה עשה זה השולחן, אם כן אינו שולחן של משה; ומשמע יותר, שהכוונה על כל עשרת השולחנות, אף על פי שכתוב לשון יחיד, וכתנא קמא.
[6] ראה חק נתן בשם מדרש תדשא, וביד בנימין.
[7] נתבאר על פי רש"י; וראה תוספות בעמוד ב ד"ה אחד.
[8] נתבאר על פי רש"י כאן; וראה רש"י בעמוד ב ד"ה על פתח הבית, ובהערות שם.
[9] לכאורה היה נראה פשט הכתוב: "ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האלהים ואת מזבח הזהב ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים. ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור", שעל כל הכלים הכתוב אומר שעשה אותם זהב סגור; ולמאן דאמר זה, בהכרח אינו כן.
[10] בשלשה אופנים פירש רש"י: א. מדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה דאפילו בצחות הלשון לא הורד, שמע מיניה אין מורידין; ולשון רבינו גרשום: דהאי קרא פתח בויקם וסיים בויקם; ואפשר, שהכוונה היא, כי לשון "ויקם" משמע שהמשכן יש לו תקומה ולא יתפרק יותר. ב. דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים, שמע מינה אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים; ולשון רבינו גרשום: שהוא עצמו התחיל להקימו, והוא הקימו כולו ולא אחר; ואפשר, שכוונתם על פי מה שכתב רש"י - שמות לט לג - על הפסוק "ויביאו את המשכן אל משה": שלא היו יכולין להקימו:. שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידן; וזה הוא שאמרו כאן: הניחא קרשים, אבל את שאר הדברים הרי היו יכולים אחרים לעשות, אלא שאין מורידין בקודש. ג. מעיקרא "ויקם משה את המשכן", דהיינו יריעות, שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים [לכאורה צריך לומר "הקרשים", כי העמודים הם עמודי החצר, ומה ענין להם וליריעות] והאדנים, אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן. וראה עוד ברש"י מגילה כו א ד"ה אבל, שהביא מן התוספתא בהיפוך מן המבואר כאן: מעלין בקודש, דכתיב: ויקם משה את המשכן, בצלאל עשה, ומשה שהיה גדול הימנו הקימו, ולא מורידים, דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם:. כיון שהוקדשו הוקדשו.
[11] כתב המהרש"א: אף על גב דשלא כדין עשו, שלקחו המחתות וחלקו על הכהונה, מכל מקום כוונתם להקדישם לכלי שרת, כפירוש רש"י בחומש "כי קדשו, שהרי עשאום כלי שרת, וקרא דמייתי הכא "כי הקריבום לפני ה' ויקדשו" נמי מוכח כן; וראה עוד בשפת אמת.
חמשה ראשה של זו בצד ראשה של זו אי אפשר לצמצם חמש שולחנות של עשר אמות בעשר אמות אפ''ה כיון דטפי ליה טפח לא הוי לא חשיב והא דתניא בפ' אמר להן הממונה (יומא דף לג:) שולחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה ומזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך קימעא כלפי חוץ משום דכתיב ואת המנורה נכח השולחן דבעינן דחזו אהדדי יש ליישבו אפי' כמ''ד צפון ודרום מונחין ואשולחן דמשה קאי אבל שולחנות דשלמה סמוכות לכותל והא דתניא בפרק הוציאו לו (שם דף נא:) בין המזבח למנורה היה מהלך דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בין שולחן למזבח אע''ג דרבי מאיר סבירא ליה צפון ודרום מונחים כדמסיק התם ניחא דיכול להלך בין שולחן למזבח דשולחנות שלמה קיימי בתרי דרי ושולחן דמשה בין שתי השורות שתי אמות ומחצה ממנו לשורה החיצונה ושתי אמות ומחצה ממנו לשורה הפנימית ומשוך מכותל צפוני שתי אמות ומחצה והמזבח היה בין שולחן דמשה למנורה דמשה אלא שמשוך קימעא כלפי חוץ ומזבח הזהב היה אמה על אמה נמצא מקום פנוי הרבה שהיה יכול להלך בין המזבח לשולחנות וצריך ליישב הסוגיא דשקלים (דף יא.) דמייתי התם בפרק שלש עשרה שופרות פלוגתא דרבי ור' אלעזר בר שמעון דהכא ומתנייא התם איפכא לרבי אלעזר בר שמעון מזרח ומערב ולרבי צפון ודרום והדר קא אמר מ''ד מזרח ומערב כולן ראויין לשירות ונראה דהיינו כר' אלעזר בן שמוע דבסמוך דאמר על כולם היו מסדרים ומאן דאמר צפון ודרום נמצא שולחן בצפון ומנורה בדרום דוקא על של משה מסדרן פי' כרבי יוסי בר יהודה דבסמוך דעל של שלמה אין יכול לסדר כיון שראש השורה סמוכה לכותל צפוני בדוחק והדר קתני השולחן היה נתון מחצי הבית ולפנים משוך מן הקרן שתי אמות ומנורה בדרום ומזבח הזהב היה נתון בתוך הבית חולק את הבית מחצי הבית ולפנים משוך קימעא כלפי חוץ וכולהו משליש הבית ולפנים אי אפשר ליישב אותה ברייתא אלא כמ''ד מזרח ומערב מונחים משוך מן הקרן היינו מן הכותל שתים ומחצה היה משוך אלא שדילג הסופר ומחצה והא דקאמר ברישא דברייתא מחצי הבית ובסיפא משליש כדשנינן לעיל דברישא לא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל ובסיפא קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל: כמה משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה. כדתניא ביומא פרק אמר להן הממונה (דף לג:) ובקונטרס פירש הטעם שיהיו שני הכהנים הנושאים שני הסדרין יכולין להלך זה בצד זה: מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון. בפרק קמא דבבא בתרא (דף יד.) אמרינן והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין ג' ואם כל אחת בפני עצמה היתה ששה על ששה אי אפשר ליישבן בארון זו אצל זו כ''ד טפחים לארבעתן וארכו של ארון לר''מ חמש עשרה טפחים באמה בת ששה ולר' יהודה י''ב טפחים ומחצה דאמרינן באמה בת חמשה דאמתים וחצי ארכו וצ''ל שהיו שברי לוחות תחת השלימות ובירושלמי דשקלים בפ' י''ג שופרות (ה''א) משמע דאורכן ששה ורוחבן שלשה ומונחות אורכן לארכו של ארון ויכול ליישב ארבעתן זו אצל זו ברחבן והכי נמי איתא בפרק בתרא דתענית ירושלמי והש''ס שלנו נמי דקאמר בב''ב (דף יד.) ארכן ששה ורחבן ששה מצית למימר דמיירי בין שתיהן כשהיו זו אצל זו לרחבן והא דקאמר כמה לוחות אוכלות בארון י''ב טפחים היינו בין לוחות ושברי לוחות כשהיו מונחות זו אצל זו ארכן לארכו של ארון: