מנחות צח ע"ב

הבדים היו דוחקין אל תוך הפרוכת, ובולטין בפרוכת, ולא יוצאים מחוצה לה. והיו הבדים שבפרוכת דומין כמין שני דדי אשה שניכרת בליטתם דרך בגדיה, שכן נ אמר בדימוי זה "צרור המר דודי לי בין שדי ילין" (שיר השירים א, יג). והרי שהיו הבדים מונחים לארכו של הבית.

ושואלים: ומנלן [ומנין לנו] שאכן בדיו של הארון לפותיא [לרוחבו] של הארון הוו יתבי [היו ישובים, מונחים], דילמא [שמא] לארכו של הארון הוו יתבי [היו ישובים], ואף הארון היה מונח לאורך המקדש ולא לרוחבו! אמר ר' יהודה: אי אפשר היה לעשות כן, שהרי רוחבו של הארון אמה וחצי, ואם היו הבדים נתונים לאורכו של הארון, נמצא ששני נושאי הארון שבצידו זה של הארון ושני נושאיו שבצידו השני היו עומדים בין הבדים, לרוחבו של הארון — דבר שאינו אפשרי, שכן תרי גברי [שני אנשים] העומדים זה אחרי זה במקום שכל גודלו הוא אמתא ופלגא [אמה וחצי] לא מסתגי להו [אינם יכולים ללכת]. ואולם כאשר הבדים נתונים לרוחבו של הארון, נמצא ששני נושאי הארון שבכל צד היו עומדים בין הבדים לאורכו של הארון ברווח, שהרי אורכו אמתיים וחצי.

ומסבירים: ומנא לן [ומנין לנו] שבארבעה אנשים הוו דרו להו [היו נושאים אותו, את הארון]? — דכתיב [שכן נאמר] בסדר נשיאת הארון על ידי בני קהת "ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם" (במדבר י, כא), ויש בפסוק זה פעמיים לשון רבים: האחד, "ונסעו הקהתים" — ללמד כי הם תרי [שנים] הנושאים את הארון, והשני, "נשאי המקדש" — ללמד נמי תרי [גם כן כי שנים] נושאים את הארון, שארבעה הם הנושאים את הארון.

א ועוד בענין מעשה שולחן הפנים שבמקדש. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: עשרה שולחנות (מלבד שולחן הפנים שעשה משה במשכן) עשה שלמה המלך, שכן נאמר בתיאור מעשה המקדש שעשה שלמה: "ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול" (דברי הימים ב ד, ח).

ומסבירים: אם תאמר שהכוונה היא שהיו חמשה שולחנות מימין הפתח של ההיכל (ובצידו הצפוני של ההיכל. שהרי פתח ההיכל היה בצידו המזרחי של ההיכל, באמצעו), וחמשה השולחנות האחרים היו משמאל הפתח של ההיכל (ובצידו הדרומי) — אין לומר כך, שהרי אם כך אתה אומר אם כן מצינו (מצאנו) איפוא שהשולחן (חמשת השולחנות שמשמאל לפתח) היה מונח בדרום ההיכל, ואילו התורה אמרה באשר למקומו של השולחן "והשלחן תתן על צלע צפון" (שמות כו, לה)!

אלא הכוונה ב"ימין" ו"שמאל" להשמיענו כי שולחן הפנים של משה היה מונח באמצע חלקו הצפוני של ההיכל, ומעשרת השולחנות הנוספים שעשה שלמה, היו חמשה שולחנות מימינו של שולחן משה, וחמשה האחרים היו משמאלו של שולחן משה, ואולם כולם היו בצפון ההיכל.

ב ובדומה לעשרת השולחנות הנוספים שעשה שלמה, עוד תנו רבנן [שנו חכמים]: נוסף למנורת הזהב שעשה משה היו בבית המקדש עשר מנורות זהב שעשה שלמה, שכן נ אמר בתיאור המקדש שעשה שלמה: "ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפט ויתן בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול" (דברי הימים שם ז).

וכדרך שהוסבר למעלה לענין השולחנות, כן גם לענין המנורות מסבירים: אם תאמר שהכוונה שהיו חמשה מנורות עומדות מימין הפתח (ובצידו הצפוני של ההיכל), וחמשה מנורות משמאל הפתח (ובצידו הדרומי) של ההיכל — אין לומר כך, שהרי אם כן אתה אומר מצינו איפוא שמנורה (חמש המנורות שמימין הפתח) עומדת בצפון ההיכל, ואילו התורה אמרה באשר למקומה של המנורה "ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשולחן תתן על צלע צפון" (שמות שם), הרי שהמנורה נמצאת בצידו הדרומי של ההיכל ("צלע תימנה") מול השולחן הנמצא בצידו הצפוני של ההיכל ("צלע צפון")!

אלא הכוונה ב"ימין" ו"שמאל" להשמיענו כי המנורה שעשה של משה היתה עומדת באמצע חלקו הדרומי של ההיכל, ומעשר המנורות הנוספות שעשה שלמה, היו חמשה עומדות מימינה של מנורת משה, וחמשה האחרות היו עומדות משמאלה של מנורת משה, ואולם כולן בדרום ההיכל.

ג למעלה הובאו ברייתות בעניינם של עשרת השולחנות ועשר המנורות הנוספים שעשה שלמה. ועוד בעניינם של אלה מובאות שתי ברייתות העוסקות בענין מקומם במקדש. תני חדא [שנויה ברייתא אחת] האומרת כי השולחנות והמנורות הללו מחצי בית ולפנים (בחציו הפנימי, מכיוון מזרח למערב, של בית המקדש) היו מונחין. ותני חדא [ושנויה ברייתא אחת] האומרת כי משליש הבית ולפנים (בשליש הפנימי של בית המקדש) היו מונחין, והרי זו סתירה!

ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], שאין הברייתות חלוקות ביניהן אלא בלשון, שכן מר [חכם זה] שבברייתא האומרת שמקומם של השולחנות והמנורות הללו היה משליש הבית ולפנים, קא חשיב [הריהו מחשיב] את בית קדשי הקדשים (שאורכו עשרים אמה, ממזרח למערב) בהדי [יחד עם] ההיכל (שאורכו ארבעים אמה, ממזרח למערב), ששניהם נקראים בלשונו "בית". ונמצא איפוא שאורך שניהם ששים אמה, והשליש הפנימי הינו איפוא עשרים אמה הפנימיות של ההיכל. ואילו מר [חכם זה] שבברייתא הראשונה האומרת כי מקומם של השולחנות והמנורות הללו היה בחצי הבית ולפנים, לא קא חשיב [אינו מחשיב] את בית קדשי הקדשים בהדי [יחד עם] ההיכל, שאין נקרא בלשונו "בית" אלא ההיכל, ומחציתו של ההיכל (שאורכו ארבעים אמה) הן עשרים אמה הפנימיות. ונמצא שלדעת שתי הברייתות היו השולחנות והמנורות הללו בעשרים האמה הללו.

ד ועוד בעניין עשרת השולחנות שעשה שלמה בבית המקדש. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כל השולחנות שעשה שלמה מכיוון מזרח וכלפי מערב היו מונחין, שהיה אורכם של השולחנות לאורכו של המקדש, ממזרח למערב, וכפי שהיה מונח השולחן במשכן. אלו דברי רבי. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: כל השולחנות היו מונחים מכיוון צפון וכלפי דרום, שהיה אורכם של השולחנות לרוחבו של המקדש, מצפון לדרום. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם, מקור השיטה] של רבי שהיו השולחנות עומדים בין מזרח למערב? גמר [למד] דבר זה מהשוואת השולחנות למנורה: מה המנורה עומדת בין מזרח ומערב, אף הני נמי [אלה גם כן, השולחנות] עומדים בין מזרח ומערב.

ושואלים: ומנורה גופה מנלן [עצמה מנין לנו] שכך היא עומדת? מדכתיב [ממה שנאמר] בנר המערבי שבמנורה "מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בוקר לפני ה' תמיד חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא כד, ג), ומן ההדגשה בנר זה כי הוא הנמצא "לפני ה' " (הקרוב ביותר לבית קודש הקדשים) —

מכלל דכולהו [מכאן נסיק שכולם, שאר הנרות שבמנורה] לאו [אינם] נחשבים "לפני ה' "ביחס לנר המערבי. והרי זה בודאי משום שהמנורה עומדת בהיכל בין מזרח למערב, והנר היותר מערבי שבה ("נר מערבי"), קרוב יותר לבית קודש הקדשים. ובודאי כך הוא, שכן אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שהמנורה היתה עומדת בין צפון ודרום, אם כן נמצא כי כולהו נמי [כולם, כל נרות המנורה, גם כן] בשווה "לפני ה' " נינהו [הם] עומדים, ולא נבדל הנר המערבי בכך משאר הנרות.

ור' אלעזר בר' שמעון מאי טעמא [מה הטעם, המקור לשיטתו] שהיו השולחנות עומדים בין צפון לדרום? גמר [למד] דבר זה מהשוואת השולחנות לארון: מה הארון מונח בין צפון ודרום, אף הני נמי [אלה גם כן] עומדים בין צפון ודרום. ושואלים: ורבי נמי ליגמר [גם כן שילמד] את דין השולחנות מארון? ומשיבים: הוא סבור שדנין (למדים בהיקש) דינו של כלי מקדש הנמצא בהיכל מחוץ לקודש הקדשים (כשולחנות), מכלי מקדש הנמצא אף הוא מחוץ לקודש הקדשים (כמנורה), ואין דנין דינו של כלי מקדש הנמצא מחוץ לקודש הקדשים (כשולחנות) מכלי מקדש הנמצא בפנים קודש הקדשים (כארון).

ומצד שני שואלים: ור' אלעזר בר' שמעון ליגמר [שילמד] את דין השולחנות ממנורה, כדרך שלמד רבי, ומדוע מעדיף הוא ללמוד את דינם מארון? ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך ר' אלעזר בר' שמעון בתשובה לשאלה זו כי אף המנורה גופה [עצמה] בין צפון ודרום הוה מנחה [היתה מונחת], וכדרך שהיה הארון מונח.

ומקשים על כך: אלא הכתיב [הרי נאמר] בנר המערבי שבמנורה "יערך אתו אהרן ובניו לפני ה' ", והרי זה מלמד שהוא בלבד הקרוב לקודש הקדשים, ואין זה אפשרי אלא כאשר המנורה עומדת ממזרח למערב! ומשיבים: לדעת ר' אלעזר בר' שמעון, אף שהמנורה עומדת מצפון לדרום, עדיין הנר המערבי שבה הוא שהיה מופנה לקודש הקדשים, שכן הכהן המדליק את המנורה היה מצדד להו אצדודי [מפנה אותם, את נרות המנורה לצדדים שונים]. ואת הנר המערבי היה מפנה כלפי קודש הקדשים.

דתניא [שכן שנויה ברייתא] על האמור במצות הדלקת המנורה "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח, ב) — מלמד שהיו מצדדין שאר הנרות שבמנורה את פניהם כלפי נר אמצעי, שהנרות שמצידיו של הנר האמצעי היו פונים לעברו. אמר ר' נתן: מכאן למדים שהנר האמצעי הוא המשובח. ודנים בשיטות הללו ביחס לדרך העמדת השולחנות.

בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת זה שאומר, רבי] כי השולחנות היו מונחים בין מזרח ומערב — היינו דהוו יתיבי [זהו, מובן הוא איך שהיו ישובים, מונחים] עשרה שולחנות במקום שאורכו הוא עשרים אמות, שהרי אורכו של כל שולחן הוא שתי אמות. אלא למאן דאמר [לשיטת זה שאומר, ר' אלעזר בר' שמעון] כי השולחנות עומדים בין צפון ודרום — תמוה הוא: עשרה שולחנות, שאורכם הכולל הוא מעט יותר מעשרים אמה בתוך עשרים אמה מדוייקות (שהוא רוחב ההיכל, שמצפון לדרום) היכי הוו יתבי [איך היו ישובים, מונחים]?

ותו [ועוד] קשה לשיטה זו: הכהנים הגדולים, הנכנסים לקודש הקדשים ביום הכיפורים, היכי הוו עיילי [איך היו נכנסים] אל קודש הקדשים דרך ההיכל, אם כל רוחבו של ההיכל היה חסום על ידי עשרת השולחנות הללו? ותו [ועוד] קשה לשיטה זו, שלפיה מצינו (מצאנו) שהיו חמשה שלחנות מבין העשרה עומדים בצד דרום של ההיכל, והרי הורתה התורה (כמובא למעלה) כי מקום השולחנות הוא בצפון ההיכל ולא בדרומו! ותו [ועוד] קשה: לשיטה זו הסבורה שעשרת השולחנות הללו שעשה שלמה מילאו את כל רוחב ההיכל, השלחן שעשה משה היכא מנח ליה [היכן היה מניח אותו]?

ודוחים את דברי המקשה: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], המקשה על האומר שבין צפון לדרום היו מונחים השולחנות, והרי אף למאן דאמר [לשיטת זה שאומר] שבין מזרח ומערב היו מונחים השולחנות נמי [גם כן] יש לשאול: השלחן שעשה משה היכא הוה מנח ליה [היכן היה מניח אותו], שהרי עשרת השולחנות העומדים לאורך המקדש תפסו עשרים אמה לעצמם, שהוא כל חציו הפנימי של ההיכל, והיכן היה מקומו של שולחן משה, שעמד באמצעם של עשרת השולחנות?

אלא על כורחך יש לומר, מי סברת חד דרא הוה [האם סבור אתה כי שורה אחת של שולחנות היתה], שכולם היו עומדים זה אחר זה?! לא כך היה הדבר, אלא תרי דרי נינהו [שתי שורות של שולחנות הן], ובאופן שהיה מקום לכל השולחנות (ובכללם שולחנו של משה) בחציו הפנימי של ההיכל, ורווח לכהנים להיכנס ביניהם מן ההיכל לבית קודש הקדשים. אלא לשיטתי היו עומדים בין צפון לדרום.

The baraita explains: The staves of the Ark pressed against the Curtain and bulged outward. And they appeared like two breasts of a woman that are discernible through her clothes, as it is stated: “My beloved is to me like a bundle of myrrh that lies between my breasts” (Song of Songs 1:13). Since the staves pressed against the Curtain, they were evidently placed from east to west.

The Gemara asks: And from where do we derive that the Ark’s staves were set along the width of the Ark? Perhaps they were set along the Ark’s length, in which case the Ark was placed along the length of the Temple, not along its width. Rav Yehuda said that this cannot be the case, as the Ark was carried by two men on each side, who stood between the two staves. If the staves were placed along its length, the two men carrying it on each side would be positioned along the width of the Ark, which was one and a half cubits. This is impossible, as two men standing next to each other in the space of only one and a half cubits cannot walk. If the staves were placed along the width of the Ark, the two bearers on each side would be positioned between the staves along the length of the Ark, which was a larger space of two and a half cubits.

The Gemara asks: And from where do we derive that the Ark was carried by four men? This is derived from a verse, as it is written with regard to the carrying of the Ark by the descendants of Kohath: “And the Kohathites would travel, the bearers of the Holy Ark, that the Tabernacle might be set up before their coming” (Numbers 10:21). The verse uses the plural form twice. The first phrase: “And the Kohathites would travel,” indicates that two people bear the Ark, and the second phrase: “The bearers of the Holy Ark,” also indicates that two people bear the Ark; the total is therefore four bearers.

§ The Sages taught: King Solomon built ten additional tables, modeled after the one that Moses crafted, as it is stated in the description of the Temple constructed by Solomon: “He made also ten tables, and placed them in the Sanctuary, five on the right side, and five on the left” (II Chronicles 4:8).

And if you say that the terms “right” and “left” are referring to the two sides of the entrance to the Sanctuary, which was in the center of the eastern wall, this is difficult. According to this interpretation, Solomon placed five tables to the right of the entrance, on the north side, and five tables to the left of the entrance, on the south of the Sanctuary. If so, we find that in the case of the five tables to the left of the entrance, the table was placed in the south of the Sanctuary. But the Torah said: “And you shall put the Table on the north side” (Exodus 26:35).

Rather, the verse means that the Table of Moses was placed in the middle of the north section of the Sanctuary, while five of Solomon’s tables were placed to the right of Moses’ Table and the other five were placed to the left of Moses’ Table. All of the tables were in the north of the Sanctuary.

Similarly, the Sages taught: King Solomon built ten additional candelabra, modeled after the one that Moses crafted, as it is stated: “And he made the ten candelabra of gold according to the ordinance concerning them; and he set them in the Sanctuary, five on the right, and five on the left” (II Chronicles 4:7).

And if you say that the terms “right” and “left” are referring to the two sides of the entrance to the Sanctuary, this is difficult. According to this interpretation, Solomon placed five candelabra to the right of the entrance, on the north side, and five candelabra to the left of the entrance, on the south side. If so, we find that in the case of the five candelabra to the right of the entrance, the candelabrum was placed in the north of the Sanctuary. But the Torah said: “And you shall set the Table outside the Curtain, and the Candelabrum opposite the Table on the side of the Tabernacle toward the south, and you shall put the Table on the north side” (Exodus 26:35).

Rather, the verse means that the Candelabrum of Moses was placed in the middle of the south section of the Sanctuary, while five of the candelabra that Solomon crafted were placed to the right of the Candelabrum of Moses, and five to its left, all in the south of the Sanctuary.

§ It is taught in one baraita that these tables and candelabra were set inward of the first half of the length of the structure of the Temple, as measured from east to west. And it is taught in one baraita that they were set inward of the first third of the length of the structure of the Temple.

The Gemara explains that this is not difficult, as the two baraitot do not disagree with regard to the location of the tables and candelabra. In the second baraita the Sage is reckoning the length of the Hall of the Holy of Holies, which was twenty cubits, together with the length of the Sanctuary, which was forty cubits. Accordingly, the total length of the structure of the Temple was sixty cubits, and the tables and candelabra were set inward of the first third of its length, i.e., twenty cubits from the entrance. Conversely, in the first baraita the Sage is not reckoning the length of the Hall of the Holy of Holies together with the length of the Sanctuary. Since he is referring to the forty cubits of the Sanctuary itself, inward of the first half of the structure of the Temple’s length means twenty cubits from the entrance.

The Sages taught in a baraita: All the tables built by Solomon were placed from east to west, i.e., their length was along the length of the Sanctuary, as was the Table in the Tabernacle; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: They were placed from north to south, along the width of the Sanctuary. The Gemara explains: What is the reason of Rabbi Yehuda HaNasi? He derives this halakha from a comparison of the tables to the Candelabrum: Just as the Candelabrum was placed from east to west, so too, these tables were positioned from east to west.

The Gemara asks: And with regard to the Candelabrum itself, from where do we derive that it was positioned from east to west? This is derived from the fact that it is written with regard to the western lamp of the Candelabrum: “Outside the Curtain of the testimony, in the Tent of Meeting, Aaron shall set it in order, to burn from evening to morning before the Lord continually” (Leviticus 24:3). The phrase “shall set it in order” is written in the singular, referring only to the western lamp.

The Gemara explains: One can infer from the fact that the verse states that the western lamp is set “before the Lord,” i.e., before the Holy of Holies, that the location of all the other lamps of the Candelabrum is not considered “before the Lord,” as they are not situated in the same proximity to the Holy of Holies. This would be the case only if the Candelabrum was positioned from east to west. But if it enters your mind to say that the Candelabrum was positioned from north to south, then all the other lamps should also be considered “before the Lord,” as all the lamps are an equal distance from the Holy of Holies.

The Gemara asks: And as for Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, what is the reason for his opinion? The Gemara replies: He derives this halakha from a comparison of the tables to the Ark: Just as the Ark was placed from north to south, so too, these tables were positioned from north to south. The Gemara challenges: But as for Rabbi Yehuda HaNasi, let him also derive from the Ark that the tables were positioned from north to south. The Gemara explains that according to Rabbi Yehuda HaNasi, one derives the position of the tables, which are located in the outer area of the Sanctuary, from the Candelabrum, which is also located in the outer area of the Sanctuary. And one does not derive the position of the tables, which are located in the outer area of the Sanctuary, from the Ark, which is located in the inner area of the Sanctuary, the Holy of Holies.

The Gemara challenges: And as for Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, let him derive from the Candelabrum that the tables were positioned from east to west. The Gemara answers that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, could have said to you: The Candelabrum itself was also placed from north to south.

The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the western lamp of the Candelabrum: “Aaron and his sons shall set it in order, to burn from evening to morning before the Lord” (Exodus 27:21), indicating that this lamp must be in greater proximity to the Holy of Holies, which is possible only if the Candelabrum is positioned from east to west? The Gemara replies that according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, the term “before the Lord” means that the wick of the middle lamp is turned toward the Holy of Holies, as the priest who kindles the lamps turns the wicks of the other lamps slightly to the side, whereas the wick of the middle lamp is turned directly toward the Holy of Holies.

This is as it is taught in a baraita: The verse states: “When you light the lamps, the seven lamps shall give light toward the front of the Candelabrum” (Numbers 8:2). This teaches that the priests would turn the front of each lamp toward the middle lamp, but the middle lamp was turned toward the Holy of Holies. Rabbi Natan says: One can infer from here that the middle position is preeminent.

§ The Gemara discusses the different opinions with regard to the position of the tables: The length of each table was two cubits. When the ten tables were placed one alongside the other their overall length would amount to slightly more than twenty cubits. Granted, according to the one who said the tables were positioned along the length of the Sanctuary from east to west, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, this is the way that ten tables resided in an area twenty cubits long; they could extend slightly beyond the twenty cubits, since the entire area was forty cubits long. But according to the one who said the tables were positioned along the width of the Sanctuary from north to south, i.e., Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, how could ten tables reside in an area that was precisely twenty cubits wide?

And moreover, if the ten tables occupied the entire width of the Sanctuary, how would the High Priests pass them in order to enter the Holy of Holies on Yom Kippur? And moreover, if the tables were positioned in this manner we find that five of the ten tables were located in the south of the Sanctuary, whereas the Torah states that the Table must be in the north of the Sanctuary. And moreover, if the ten tables built by Solomon occupied the entire width of the Sanctuary, where would one place the Table built by Moses?

The Gemara replies: But according to your reasoning, the last question applies according to the one who said the tables were positioned from east to west as well: Where would one place the Table built by Moses? If the ten tables of Solomon occupied the entire twenty cubits of the inner half of the Sanctuary, how could Moses’ Table be placed in the middle of the ten tables?

Rather, do you maintain that there was only one row of tables? It was not so; they were set in two rows, with the Table of Moses between the rows. Therefore, there was room for all the tables and it was also possible for the High Priest to pass by them.