מנחות צז ע"ב

וחיק האמה ואמה רחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח" (יחזקאל מג, יג). ומסבירים את חלקו הראשון של הנאמר בכתוב זה במזבח החיצון: "חיק האמה" — זה הוא יסוד המזבח, הנמצא בתחתיתו של המזבח, שרוחבו אמה וגובהו אמה; "אמה רחב" — זה הוא הסובב את המזבח, הנמצא בגובה חמש אמות של המזבח, שהיה רוחבו אמה; "וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד" — אלו הן קרנות הנמצאות בגובה המזבח, שהיה גובהן ורוחבן אמה. ואת חלקו השני של הכתוב אין מפרשים במזבח הנחושת, אלא מה שנאמר "זה גב המזבח" — הרי זה מזבח הזהב, שהיה אורכו ורוחבו אמה. שכל האמות הללו היו של חמישה טפחים. ובכך נחלקו ר' מאיר ור' יהודה, ש

ר' מאיר סבר כי ההדגשה בכתוב "זהו" ("זה גב המזבח") באה להורות כי דווקא מזבח הזהב הוא הנמדד באמה בת חמשה טפחים, ומכאן נסיק: הא [הרי] שכל אמות הכלים האחרים שבמקדש נמדדות באמה בת שש טפחים. ואילו ר' יהודה סבר כי הכתוב "זה גב המזבח" בא להורות כי כזה (באופן זה) יהו נמדדות גם שאר כל אמות הכלים שבמקדש.

א ועתה נפנים לבירורו של האמור בפסוק זה. קא סלקא דעתך [עלה על דעתנו] לומר בפירוש הדברים כי כוונתם לענין מדידת גובהם של חלקי המזבח, שמיסוד המזבח ועד הסובב מודדים באמה בת חמשה טפחים בגובה המזבח. ומאי [ומה פירוש] הכתוב "חיק האמה ואמה רחב"? הכי קא אמר [כך הוא אומר]: מחיק האמה (=מיסוד המזבח) ועד אמה רוחב (=הסובב) — נמדדים באמה בת חמשה טפחים.

ואולם על כך יש להקשות: שהרי גובה המזבח כולו כמה הוי [הוא]? עשר אמות, ומעתה, לאופן זה שנאמר עתה, נמצא כי שית [שש] אמות מהן (מרצפת העזרה, מקום המזבח, ועד לכניסת הסובב) הריהן באמות שהן בני חמשה חמשה טפחים, ובכללן יש איפוא שלושים טפחים. ואילו ארבעי [ארבע] האמות שמעליהן בגובה המזבח, מכניסת הסובב ועד שפת הקרנות (שלוש אמות למזבח, וגובה אמה נוסף של הקרנות) הריהן בני שיתא שיתא [ששה ששה] טפחים. והרי זה עשרים וארבעה טפחים.

ולפי זה נמצא שהמזבח כמה טפחים הוי [הוא] גובהו? חמשין [חמישים] וארבעה טפחים. ומעתה, גובה פלגיה [חציו] של המזבח כמה טפחים הוי [הוא]? עשרים ושבעה טפחים. ושיעור הגובה משפת ק רנות המזבח ועד הסובב כמה טפחים הוי [הוא]? עשרים וארבעה (כשיעור ארבע אמות שכל אחת מהן היא בת ששה טפחים). ומעתה, כמה טפחים בציר [חסר] לעשרים וארבעה הטפחים הללו כדי להגיע לפלגיה [לחציו] של המזבח? תלתא [שלושה] טפחים. ואולם על כך יש להקשות, שהרי תנן [שנינו במשנה] כי חוט של סקרא (צבע אדום) היה חוגרו (משורטט) באמצע המזבח, כדי להבדיל בין דמים העליונים (דמי הקרבנות שדינם להינתן על חלקו העליון של קיר המזבח) לדמים התחתונים (דמי הקרבנות שדינם להינתן על חלקו התחתון של קיר המזבח).

אלא מעתה שאמרנו כי בין הסובב לבין חוט הסיקרא (הנתון בחצי המזבח) יש מרחק של שלושה טפחים, הא דתניא [זו ששנינו בברייתא] גבי [אצל, בענין] דרך הקרבתה של עולת העוף (שהיא מן הקרבנות שדמיהם ניתנים בחלקו העליון של קיר המזבח): היה הכהן עולה בכבש המזבח (הנמצא בדרום המזבח) אל המזבח, וכאשר הגיע לסובב הוא פנה ימינה לסובב, ושם היה מהלך לכיוון מזרח, וכך הוא בא לו בתחילה לקרן דרומית מזרחית, שהוא מקום מליקתה של עולת העוף. ומולק (חותך בצפורן שבאגודל ידו הימנית) את ראשה של עולת העוף, ממול ערפה (מאחורי צוארה), ומבדיל את הראש מן הגוף. ומוצה את דמה על קיר המזבח, שמצמיד את בית מליקתה ולוחץ באופן שיימצה מדמה על המזבח. ואם הכהן עשאה את מיצוי דם עולת העוף שלא במקומו הראוי, אלא למטה ממקום עמידת רגליו של הניצבות בסובב, אפילו אמה אחת — עולת העוף כשירה, שכן ניתנו דמיה במקום שהוא עדיין למעלה בחציו העליון של המזבח.

ואולם לשיטתך שבין הסובב לחוט הסיקרא מרחק של שלושה טפחים בלבד, זה הממצה את דמי עולת העוף במרחק של אמה בת חמישה טפחים מתחת לסובב — הא קא יהיב [הרי הוא נותן] את הדמים של העליונה (קרבנות שדין דמם להינתן בחלקו העליון של המזבח) למטה משני טפחים (מתחת לחוט הסיקרא), והרי זה בחלקו התחתון של המזבח!

אלא מכאן שיש לחזור מהבנת הכתוב כמתייחס לגובה המזבח, ויש לפרשו כמדבר ברוחב הכניסות של חלקי המזבח. וכך יתבאר הכתוב: "חיק האמה" — זה רוחב הכניסה של היסוד פנימה אל תחום המזבח, שהיא רחבה חמישה טפחים. "אמה רחב" — זה רוחב הכניסה של הסובב, שאף הוא חמישה טפחים. "גבולה אל שפתה סביב זרת האחד" — זה רוחב הכניסה של הקרנות, שאף הן של אמה בת חמישה טפחים.

ומעתה יובן הדין האמור בעולת העוף, שגובה המזבח הוא עשר אמות (שכל אחת היא בת ששה טפחים) כמה טפחים הוה ליה [יש לו]? שיתין [שישים]. ולפי זה, פלגיה [חציו] של גובה המזבח כמה טפחים הוי [הריהו]? תלתין [שלושים]. הגובה משפת הקרנות ועד הסובב כמה טפחים הוי [הריהו]? עשרים וארבעה. ומעתה, כמה טפחים בציר [חסר] לעשרים וארבעה הטפחים הללו על מנת להגיע לפלגיה [לחציו] של המזבח, שהוא שלושים טפחים? ששה טפחים. ואכן כך גם תנן [שנינו] בדין עולת העוף שאם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת, שהיא ששה טפחים — הריהי כשרה, שהרי עדיין ניתנו הדמים במחציתו העליונה של המזבח. ונמצא החשבון עולה יפה.

ושואלים: במאי אוקימתא [במה העמדת] עתה את הכתוב? ברוחב הכניסה של היסוד והסובב והקרנות אל תוך תחום המזבח, ואולם מי מצית מוקמת לה [האם אתה יכול להעמיד אותה] בכניסה? והא תנן [והרי שנינו במשנה במסכת מידות] כי המזבח היה עשוי כעין ריבוע על גבי ריבוע: מידותיו של הריבוע התחתון היו שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה, עלה ריבוע זה לגובה אמה וכנס (ונכנס) כלפי פנימה מכל צידיו ברוחב אמה עד לתחילת בנין הריבוע שעל גביו — זהו הנקרא יסוד המזבח. נמצא כי מידותיו של הריבוע השני הינן שלשים אמה על שלשים אמה.

ומעתה אם אכן רוחב כניסת היסוד הוא באמה בת חמישה טפחים, ולא ששה, נמצא איפוא שמידותיו של הריבוע השני, מעל היסוד אינן שלושים אמה על שלושים אמה, אלא שלשים אמה ועוד שני טפחים (טפח נוסף מצד זה וטפח נוסף מצד זה) הוי [הוא], שהרי המזבח נמדד באמה בת ששה טפחים, ואם הכניסה של היסוד נמדדה באמה בת חמישה טפחים נמצא שרוחב המזבח פרט ליסוד הוא מאה ושמונים ושתים טפחים, שהם שלושים אמות וטפחיים.

ותו [ועוד] יש להקשות על הסבר זה, שהרי שנינו עוד בהמשך אותה משנה כי הריבוע השני שבמזבח עלה לגובה חמש אמות, ושם אף הוא כנס כלפי פנים ברוחב אמה עד לתחילת הריבוע שעל גביו. וזהו הריבוע השני, הוא המכונה סובב (שבניגוד ליסוד, הקיף את כל צידי המזבח). נמצא כי מידותיו של ריבוע זה הינן עשרים ושמונה אמות על עשרים ושמונה אמות. וכן יש לשאול: אם אמנם רוחב הכניסות של היסוד ושל הסובב הן באמה בת חמישה טפחים, נמצא איפוא שמידותיו של ריבוע זה עשרים ושמונה אמות ועוד ארבע טפחים הוי [הוא], שנים היתרים על אמת היסוד, ושנים היתרים על אמת הסובב!

וכי תימא [ואם תאמר] בתירוץ השאלות הללו, כי אמנם אין אלה שלושים אמה מכוונות (מידותיו של היסוד) ועשרים ושמונה אמות (מידותיו של הסובב), שהרי נוספו עליהם שני טפחים (ביסוד), וארבעה טפחים (ביסוד ובסובב גם יחד). ואולם כיון שלא הוי [שאין זה] כדי מידת אמה שלימה, לכך לא חשיב ליה [לא חישב אותו התנא במסכת מידות], יש להקשות עוד: שהרי שנינו עוד באותה משנה כי מעל גבי ריבוע זה של הסובב, בארבע פינותיו, נבנו ריבועים בעלי חלל, לתוכם היו נכנסים דמים של הקרבנות הניתנים על קרן המזבח, והם הקרנות. והמקום של כל אחת מן הקרנות הללו הריהו אמה מזה לאורך המזבח, ואמה מזה לרוחבו. ונמצא איפוא שמידתו של השטח הפנוי שעל גבי גג המזבח, חוץ משטח הקרנות עצמן והשטח שביניהן הוא עשרים ושש אמות על עשרים ושש אמות. ואולם אם נפרש בכתוב זה כי רוחב הכניסות היה נמדד באמה בת חמישה טפחים (ואף הקרנות, היו אמה בת חמישה טפחים, כמפורש בה), נמצא איפוא כי יש ברוחב המזבח ששה טפחים יתרים על מספר האמות הנזכרות במשנה במסכת מידות, שנים ליסוד, שנים לסובב ושנים לקרנות.

ומעתה השטח הפנוי על גבי גג המזבח הוא לא עשרים ושש אמות על עשרים ושש אמות, אלא עשרין ושבע אמות על עשרים ושבע אמות הוו [היו], שהרי זו אמה שלימה (ולא טפחים בודדים) הנוספת על הנאמר במשנה, ואותן לא היה התנא משמיט! ומשיבים: אכן לא דק [לא דייק] התנא, שראוי היה לשנות "עשרים ושבע אמות על עשרים ושבע אמות". וממשיכים ושואלים עוד ממה ששנינו באותה משנה, כי לפנים ממקום הקרנות היה מקום מיוחד המיועד להילוך רגלי הכהנים הסובבים את המערכה עצמה בשעת עבודה.

ומידת מקום הילוך רגלי הכהנים שם היתה אמה מזה לאורך, ואמה מזה לרוחב. נמצא איפוא כי השטח הפנוי שנותר על גג המזבח היה עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע אמות, והוא מקום המערכה (מקום הקרבת הקרבנות). ויש לשאול, מאחר שללא מקום הילוך רגלי הכהנים היה השטח הפנוי עשרים ושבע אמות על עשרים ושבע אמות, עתה שהתמעט שטח זה באמה מכאן ואמה מכאן, הרי ששטח מקום המערכה עשרים וחמשה אמות על עשרים וחמש אמות הואי [הוא], ולא עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע אמות, כשנוי במשנה!

וכי תימא [ואם תאמר] בתשובה לשאלה זו כי הכא נמי [כאן גם כן] לא דק [לא דייק] התנא בדבריו — אינך יכול לומר כן, והא כתיב [והרי נאמר] עוד בהמשך אותו כתוב שבספר יחזקאל אודות מקום המערכה ("האריאל") עצמה: "והאריאיל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו" (יחזקאל מג, טז). יכול הוא באמת כך, שמקום המערכה אינו אלא שתים עשרה אמה על שתים עשרה אמה בלבד? כשהוא, הכתוב, שב ואומר "אל ארבעת רבעיו" — הרי זה מלמד שבאמצע המזבח הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח ורוח. ונמצא ששטח מקום המערכה הריהו עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע אמות, ולא עשרים וחמש אמות על עשרים וחמש אמות!

וכי תימא [ואם תאמר] בתשובה לשאלה זו כי לא כל שלושים ושתים האמות על שלושים ושתים האמות (שבבסיס המזבח) היו שוות במידותיהן, אלא שעשרים ושש מהן אכן היו של ששה טפחים, ואולם שית [שש] אמות מינייהו מעיקרא [מהן, מתחילה, בבסיס המזבח] שבאמה בת חמשה טפחים מייתי להו [מביא, מדד אותן] — יש לדחות תשובה זו, שהרי אם כן נאמר, נמצא כי שטח בסיס המזבח הוא מאה ושמונים וששה טפחים שהם לא שלושים ושתים אמה על שלושים ושתים אמה, אלא שלושים ואחת אמה על שלושים ואחת אמה, ומעתה איפוא רווחא [התרחבה] לה העזרה (בה עומד המזבח) באמה נוספת.

דתנן [שכן שנינו במשנה במסכת מידות]: כל העזרה מתחילת עזרת ישראל ועד לאחורי בית קודש הקדשים היתה אורך מן המזרח למערב מאה ושמונים ושבע אמה על רוחב מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש אמה. ומפרטים: כיצד אורך העזרה ממזרח למערב הוא מאה שמונים ושבע אמות: עזרת ישראל, שהיא מקום דריסת רגלי ישראל — אחת עשרה אמה מתוך אורך העזרה כולה. ולפנים ממנה עזרת כהנים, שהיא מקום דריסת רגלי הכהנים (שאסור לישראל להיכנס לשם), ועד למקום המזבח — אף הוא אחת עשרה אמה. אורך המזבח עצמו — שלשים ושתים אמה. בין אולם ולמזבח — עוד עשרים ושתים אמה. ההיכל (וקודש הקדשים בכללו) — מאה אמה. ועוד אחת עשרה אמה נוספים מחוץ להיכל לאחורי בית הכפורת. ונמצא אם כן אורך כל העזרה מאה ושמונים ושבע אמות, ואולם לפי דבריך, אורך העזרה הוא מאה שמונים ושמונה אמות!

אלא חוזרים אף מדרך פירוש זו של הכתוב ביחזקאל (מג, יג), ומציעים לפרש כך את הכתוב: "חיק האמה" — דיבר הכתוב בשיעור גובהה של האמה שביסוד. "אמה רחב" — דיבר הכתוב בשיעור הכניסה של הסובב. "גבולה אל שפתה סביב" —

and the bottom shall be a cubit, and the breadth a cubit, and its border by its edge round about shall be the one span. And this shall be the higher part of the altar” (Ezekiel 43:13). The first section of this verse is referring to the outer altar: “The bottom shall be a cubit,” this is the base of the altar. “And the breadth a cubit,” this is the surrounding ledge of the altar. “And its border by its edge round about shall be the one span,” these are the protruding corners of the altar, which were one cubit wide and one cubit high. “And this shall be the higher part of the altar,” this is referring to the golden altar, which stood inside the Sanctuary and was also measured with small cubits.

Rabbi Yoḥanan explains that Rabbi Meir and Rabbi Yehuda disagree with regard to the inference from the phrase “And this shall be the higher part of the altar.” Rabbi Meir maintains that one can infer that it is this, the golden altar, which is measured with a cubit of five handbreadths, but all the cubits of the other vessels in the Temple are measured with a cubit of six handbreadths. And Rabbi Yehuda maintains that one can infer that like this small cubit shall be all the cubits of the other vessels in the Temple.

The Gemara discusses the interpretation of the verse: It might enter your mind to say that the verse is referring to the height of the sections of the altar, i.e., from the base of the altar until the surrounding ledge the height is measured with a cubit of five handbreadths. And what is the meaning of the phrase “The bottom shall be a cubit, and the breadth a cubit”? This is what the verse is saying: From the cubit at the bottom, i.e., the base of the altar, until the cubit of the breadth of the surrounding ledge shall be measured with a cubit of five handbreadths.

The Gemara explains the difficulty with this interpretation: According to this interpretation, how many cubits is the height of the altar? It is ten cubits. Six of these cubits, from the ground up to the surrounding ledge, are measured with a cubit of five handbreadths each, totaling thirty handbreadths. And the remaining four cubits, from the ledge up to the top of the corners of the altar, are measured with a cubit of six handbreadths each, totaling twenty-four handbreadths.

Accordingly, how many handbreadths is the height of the altar? It is fifty-four handbreadths. How many handbreadths is the height of half of the altar? It is twenty-seven handbreadths. How many handbreadths is the height from the top of the corners of the altar until the surrounding ledge? It is twenty-four handbreadths, four cubits of six handbreadths each. Therefore, how many handbreadths is the surrounding ledge short of half the height of the altar? It is three handbreadths above the halfway mark. And we learned in a mishna (Middot 3:1): A red line encircled the altar in the middle, in order to separate between the blood that must be presented on the upper part of the altar and the blood that must be presented on the lower part of the altar.

But this interpretation is contradicted by that which is taught in a baraita with regard to the bird burnt offering, the blood of which must be presented on the upper part of the altar: The priest would ascend the ramp and turn to the surrounding ledge and arrive at the southeast corner. He would pinch off the bird’s head across its nape, and separate it from its body. He would then squeeze out its blood on the wall of the altar beside him. And if the priest performed the squeezing below his feet, i.e., below the surrounding ledge, even one cubit beneath the ledge, it is valid.

The Gemara explains the difficulty: According to the previous calculation, the surrounding ledge was only three handbreadths above the halfway mark. Therefore, if one squeezes out the blood one cubit, of five handbreadths, below the ledge, isn’t he putting the blood of an offering that must be presented on the upper part of the altar, two handbreadths below the middle of the altar?

Rather, the verse must be interpreted differently. It is not referring to the height of the altar but to the width of each of its levels, as follows: “The bottom shall be a cubit”: From the top of the external side of the base of the altar, the wall of the altar is inset by one cubit of five handbreadths. “And the breadth a cubit,” this is referring to the width of the surrounding ledge of the altar, as at this point the wall is again inset by one cubit of five handbreadths. “Its border by its edge round about shall be the one span,” this is referring to the width of the corners of the altar, which is also a cubit of five handbreadths, causing the area of the top of the altar to be inset by an additional cubit.

The Gemara explains the halakha with regard to the bird burnt offering according to this interpretation: How many handbreadths is the height of the altar? It is sixty handbreadths, ten cubits of six handbreadths each. How many handbreadths is the height of half of the altar? It is thirty handbreadths. How many handbreadths is the height from the top of the corners of the altar until the surrounding ledge? It is twenty-four handbreadths, four cubits of six handbreadths each. Therefore, how many handbreadths is the surrounding ledge short of half the height of the altar? It is six handbreadths above the halfway mark. And we learned in the baraita: And if the priest performed the squeezing below his feet, even one cubit beneath the ledge, it is valid. According to this calculation, one cubit below the surrounding ledge is still part of the upper section of the altar.

The Gemara asks: To what part of the altar did you interpret the verse to be referring? It is referring to the width by which each section of the altar is inset. And can you interpret the verse as referring to the width by which each section is inset? But didn’t we learn in a mishna (Middot 3:1): The measurements of the base of the altar were thirty-two cubits by thirty-two cubits. Once the altar rose to the height of one cubit it was inset by one cubit on each side. This lower section was the base of the altar. One therefore finds that the second section of the altar measured thirty cubits by thirty cubits.

If the width of the base is measured with a cubit of five handbreadths, then the second section of the altar does not measure thirty cubits by thirty cubits. Since the rest of the altar is measured with a cubit of six handbreadths, the second section measures thirty cubits and two handbreadths.

And furthermore, the aforementioned mishna continues: Once the altar rose to the height of six cubits, i.e., five cubits above the base, it was inset by one cubit on each side, forming a ledge. This is the surrounding ledge. One therefore finds that the third section of the altar measured twenty-eight cubits by twenty-eight cubits. If the width of the base and the surrounding ledge are measured with a cubit of five handbreadths, the third section measures twenty-eight cubits and four handbreadths.

And if you would say that since the additional area is not a full cubit the mishna did not count it, this explanation is difficult, as the mishna continues: The area taken up by each of the four corners of the altar was one cubit on this side, along the length of the altar, and one cubit on that side, along the width of the altar. One therefore finds that the area of the top of the altar, within the corners, is twenty-six cubits by twenty-six cubits.

If the corners of the altar were also measured with a cubit of five handbreadths, then the top of the altar was a full cubit of six handbreadths wider, as the wall of the altar was inset three times on each side by a cubit of five handbreadths rather than six handbreadths. The area of the top of the altar was therefore twenty-seven cubits by twenty-seven cubits, which the mishna should not have referred to as twenty-six cubits. The Gemara answers that the tanna was not precise, as he should indeed have stated that the altar measured twenty-seven cubits by twenty-seven cubits.

The Gemara rejects this explanation, as the mishna continues: Within the corners of the altar there was an area where the priests set their feet as they circuited the altar. This area was one cubit on this side, along the length of the altar, and one cubit on that side, along the width of the altar. One therefore finds that an area of twenty-four cubits by twenty-four cubits remained as the area for the arrangement of wood on the altar. If the total area of the top of the altar was twenty-seven cubits by twenty-seven cubits, the remaining area would be twenty-five cubits by twenty-five cubits, not twenty-four by twenty-four.

And if you would say that here too, the tanna was not precise, that is difficult: But isn’t it written: “And the hearth shall be twelve cubits long by twelve wide, square on its four sides” (Ezekiel 43:16)? The hearth is the area for the arrangement of wood on the altar. One might have thought that the area for the arrangement of wood was only twelve cubits by twelve cubits. When the verse states: “On its four sides,” this teaches that one measures from the middle of the altar twelve cubits in each and every direction, i.e., the area for the arrangement of wood was twenty-four cubits by twenty-four cubits, not twenty-five by twenty-five.

The Gemara rejects an alternative explanation: And if you would say that when the mishna states that the base of the altar was thirty-two cubits by thirty-two cubits, with regard to six of those cubits the mishna initially counted them as cubits of five handbreadths, this explanation is difficult. If so, the base of the altar measures six handbreadths less, totaling only thirty-one cubits of six handbreadths, in which case the vacant area in the Temple courtyard would be one cubit wider than it actually was.

The Gemara elaborates: This is as we learned in a mishna (Middot 5:1): The dimensions of the entire Temple courtyard were a length of 187 cubits by a width of 135 cubits. The length of the courtyard from east to west was 187 cubits, divided as follows: The area of the Israelite courtyard, where it was permitted for Israelites to set their feet, was eleven cubits long, and the area where it was permitted only for the priests to set their feet was eleven cubits long. The altar was thirty-two cubits long. The area designated as: Between the Entrance Hall and the altar, was twenty-two cubits, and the Sanctuary was one hundred cubits long. There was an additional eleven cubits of space behind the Hall of the Ark Cover, i.e., behind the Holy of Holies, which was at the western end of the Sanctuary. If the altar was actually only thirty-one cubits long, the mishna accounts for the length of only 186 cubits.

Rather, the verse must be interpreted differently: “The bottom shall be a cubit,” this is referring to the height of the base. “The breadth a cubit,” this is referring to the width of the surrounding ledge, where the wall of the altar is inset by one cubit. “Its border by its edge round about shall be the one span,”