מנחות צה ע"א

ועוד מיתיבי [מקשים] על שיטת ר' יוחנן מברייתא אחרת, ששנינו כי כמין (כעין) צורת כוורת של קנים היה לה לדפוס בו נאפה לחם הפנים בתנור, שהיה הדפוס מחורר בדומה לכוורת הקנים, ודומה הוא כמין טבלא (משטח) מרובעת. משמע שצורת לחם הפנים היתה מרובעת! ומשיבים: אימא [אמור] בלשון ברייתא זו: כמין כוורת היה לה בתנור, ופיה (חלקו העליון) של הדפוס הריהו דומה כמין טבלא מרובעת, ואולם תחתיתו של הלחם אכן היה קדקד צר, וללא שולים.

ומעירים: תניא כמאן דאמר [שנויה ברייתא כשיטת מי שאומר] שצורת לחם הפנים היתה כמין ספינה רוקדת, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ארבעה סניפין של זהב היו שם, בשולחן הפנים, והיו הסניפים הללו מפוצלין מראשיהן, כמין קנים הדקרנין (בעלי ענפים מרובים ומפוצלים) היו, שכן סומכין בהן את הלחם, שהוא דומה כמין ספינה רוקדת.

א איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים בבית המדרש] שאלה זו: האם לחם הפנים בזמן המשכן היה נפסל בשעת מסעות בני ישראל במדבר משום דין "יוצא", שהרי יצא מחוץ לקודש. שכן כשנסעו בני ישראל ממקום למקום במדבר, היו מפרקים את המשכן ונושאים את השולחן עם הלחם שעליו, או אינו נפסל במסעות? ונחלקו החכמים ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי בדבר, חד [אחד מהם] אמר כי נפסל לחם הפנים במסעות, וחד [ואחד מהם] אמר כי אינו נפסל במסעות.

ומסבירים את נימוקיהם: מאן דאמר [מי שאומר] כי נפסל לחם הפנים במסעות — דכתיב [שכן נאמר] בסדר המסעות "ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם" (שם ב, יז), והרי זה בא להקיש חניה לנסיעה: מה בשעת חנייתו של המשכן — נפסל הלחם בפסול היוצא אל מחוץ לעזרה, אף בשעת נסיעתו של המקדש — נפסל הלחם בפסול יוצא.

ואילו מאן דאמר [מי שאומר] כי הלחם אינו נפסל במסעות — דכתיב [שכן נאמר] בסדר המסעות "ולחם התמיד עליו יהיה" (במדבר ד, ז), ללמד שכל עוד הלחם על השלחן, ואף בשעת מסעות, הריהו בכלל "לחם התמיד", ובקדושתו עומד.

ושואלים: ואידך נמי [והחכם האחר גם כן] זה הסבור שאין לחם הפנים נפסל במסעות, ואולם הא כתיב [הרי נאמר] "כאשר יחנו כן יסעו", שהוקשה הנסיעה לחניה, ומעתה יש לפסול את הלחם בנסיעה משום יוצא! ומשיבים: היקש זה בא להורות לאידך גיסא [לצד אחר]: מה בחנייתו, כי [כאשר] לא יצא הלחם ממקומו ונשאר על שולחן הפנים — לא מיפסיל [אינו נפסל] משום יוצא. אף בנסיעתו כי [כאשר] לא יצא הלחם ממקומו — לא מיפסיל [אינו נפסל]. משום יוצא.

ושואלים לצד האחר: ואידך נמי [והחכם האחר גם כן] זה הסבור שלחם הפנים נפסל במסעות, ואולם הא כתיב [הרי נאמר] "ולחם התמיד עליו יהיה", ולמדנו מכאן כי כל עוד הלחם על השולחן, הריהו בקדושתו! אלא יש לומר באופן אחר את מחלוקתם זו של ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, ואמנם כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר לחכמים במה נחלקו ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי: כאשר הלחם מסודר על שולחן הפנים — דכולי עלמא [הכל, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי] לא פליגי [אינם חלוקים], ולדעת הכל אין הלחם נפסל במסעות. אלא כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בזמן שהלחם מסולק מעל השולחן קודם הנסיעה.

ואלו נימוקיהם: מאן דאמר [מי שאומר] כי נפסל הלחם בפסול יוצא — משום דכתיב [שכן נאמר] בסדר המסעות "כאשר יחנו כן יסעו", שהוקשה הנסיעה לחניה, ומעתה יש לומר: מה בחנייתו נפסל הלחם ביוצא, אף בנסיעתו מיפסל [נפסל] הלחם ביוצא.

ואילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי אינו נפסל הלחם במסעות — דכתיב [שכן נאמר]: "ונסע אהל מועד" — להורות כי אף על פי שנסע, עדיין אהל מועד הוא. ולכך, אין הלחם נפסל במסעות.

ושואלים: ואידך [והחכם האחר] הסבור שלחם הפנים אינו נפסל במסעות, נמי [גם כן] הכתיב [הרי נאמר] "כאשר יחנו כן יסעו", שמקיש הכתוב חניה לנסיעה, ללמד שבדומה לחניה, אף בנסיעה נפסל הלחם ביוצא! ומתרצים: חכם זה מפרש את ההיקש לאידך גיסא [לצד האחר], ובאופן זה: מה בחנייתו — כי לא מפיק ליה [כאשר לא הוציאו אותו, את הלחם] מן העזרה, לא מיפסיל [לא נפסל] משום יוצא, אף בנסיעתו — כי לא מפיק ליה [כאשר לא הוציאו אותו] מן העזרה, לא מיפסיל [לא נפסל] משום יוצא.

ושואלים לצד השני: ואידך נמי [והחכם האחר גם כן] זה הסבור שלחם הפנים נפסל במסעות, ואולם הא כתיב [הרי נאמר] "ונסע אהל מועד", המלמד שאף בזמן הנסיעה קדושתו עליו, ולא יהא הלחם נפסל משום יוצא! ומשיבים: הכתוב ההוא "ונסע אוהל מועד" לא בא להורות לענין קדושת המשכן בזמן המסעות אלא לענין הדגלים הוא דאתא [שבא], לגבי מקומו של אוהל מועד בין הדגלים בזמן המסעות.

ושואלים לצד השני: ואידך [והחכם האחר] שלמד מכתוב זה לענין קדושת המשכן בשעת המסעות, מאין הוא למד על מקום המשכן בין הדגלים בזמן המסעות? ומשיבים: דבר זה ממה שנאמר באותו הכתוב "מחנה הלוים בתוך המחנות" נפקא [יוצא, נלמד].

ולאחר שהתברר מקור שתי השיטות, מיתיבי [מקשים] על השיטה הסבורה שלא נפסל הלחם במסעות ממה ששנינו בברייתא. ששנינו בשעת סילוק מסעות כשהיו מפרקים את המשכן וגוללים את הפרוכות — הקדשים נפסלין ביוצא, שהרי זה נחשב כיציאה אל מחוץ למחנה שכינה. והזבין שצריכים לצאת אל מחוץ למחנה שכינה ומחנה לויה, והמצורעין שצריכים לצאת אף מחוץ למחנה ישראל הריהם משתלחין חוץ למחיצתן (שהזבים יוצאים אל מחוץ למחנה לויה בזמן המסעות, והמצורעים יוצאים אל מחוץ למחנה ישראל בזמן המסעות). ומעתה מאי לאו [האם אין] ה"קדשים" הנזכרים בברייתא זו שנפסלים ביוצא כוללים הכל, ואפילו את לחם הפנים, ונמצא איפוא שלחם הפנים נפסל ביוצא בשעת המסעות! ודוחים: לא, כוונת הברייתא שרוב הקדשים אכן נפסלים, ואולם בר [חוץ] מלחם הפנים, שאינו נפסל ביוצא במסעות.

ועל הבחנה זו שבין לחם הפנים לשאר קדשים תוהים: מה נפשך [מה רצונך]? אי [אם] אתה אומר שאהל מועד דוקא הוא, שעומד הוא בקדושתו אף בזמן המסעות — אפילו שאר קדשים נמי [גם כן] לא יפסלו ביוצא בזמן המסעות. ואי [אם] אהל מועד לאו [לא] דוקא הוא, שאינו בקדושתו בזמן המסעות — אפילו לחם הפנים נמי [גם כן] יפסל משום יוצא!

אלא יש לומר באופן אחר את דברי ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי. ואמנם כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר שלא נחלקו ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, אלא מר [חכם זה] הסבור שאין הלחם נפסל במסעות אמר את דינו בלחם המסודר על השולחן. ואילו מר [חכם זה] הסבור שהלחם נפסל במסעות אמר את דינו בלחם המסולק מעל השולחן. ונמצא כי לא פליגי [לא נחלקו] זה עם זה, אלא כל אחד אמר את דינו בענין אחר.

ב למדנו למעלה בדברי הברייתא כי הקדשים נפסלים בשעת המסעות. ועל כך אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי יש סילוק מסעות גם בלילה, שלעיתים יצאו בני ישראל למסעם במדבר גם בלילה, ולא רק ביום. וראייתו: דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שאין סילוק מסעות בלילה — אימת מדלי [אימתי היו ניטלים] קלעי המשכן, וקפלו את המשכן ויצאו לדרך? אם תאמר כי לצפרא [בבוקר] היה זה, אם כן מאי איריא [מה שייך], מדוע מסביר שנפסלו הקדשים בשעת מסעות משום יוצא? תיפוק [תצא, תילמד] לי דאיפסיל ליה [שנפסל לו] הקודש בלינה, שהרי עבר עליו הלילה!

ומקשים על דברי אביי: מדוע נצרך להוכיח כי יש סילוק מסעות אף בלילה, והלא פשיטא [פשוט], הוא הדבר, שהרי בפרשה העוסקת בסדר המסעות "ללכת יומם ולילה" (שמות יג, כא) כתיב [נאמר], ומשמע שהלכו גם בלילה! ומשיבים: צריך להשמיענו כן, שכן אין ללמוד זאת מן הכתוב. שהרי מהו דתימא [שתאמר] כי הני מילי [דברים אלה] האמורים בכתוב "ללכת יומם ולילה" עניינם היכא דעקור ביממא [היכן שעקרו, שיצאו למסעם ביום] והשמיענו הכתוב שהמשיכו ללכת אף בלילה, אבל היכא דלא עקור ביממא [היכן שלא עקרו ביום], בליליא לא מצו עקרי [בלילה לא יכולים לעקור], לכך קא משמע לן [הוא, אביי, משמיע לנו] שגם בלילה הם יכולים לצאת.

עוד שנינו בברייתא שהובאה למעלה, שבשעת המסעות היו הזבים והמצורעים משתלחים אל מחוץ למחנה, הרי שסבורה היא שאף בשעת המסעות לא הסתלקה קדושת מחנות, ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה על כך] ממה ששנינו כי בזמן מסע המחנות, לאחר שהוגללו הפרוכת, הותרו הזבין ומצורעין ליכנס לשם, למקום שעמד בו מקודם המשכן, הוא מחנה שכינה, משמע שהסתלקה קדושת מחנות! אמר רב אשי: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] ברייתא אחת היא כשיטת ר' אליעזר, ואילו הא [זו] הברייתא האחרת היא כשיטת רבנן [חכמים]. דתניא [שכן שנויה ברייתא],

The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from another baraita: There was a mold in the oven for the shewbread that was similar to a barrel made of reeds, as it was perforated to enable the bread to bake well, and in its shape it resembled a type of rectangular tablet [tavla]. This indicates that the shewbread was rectangular. The Gemara answers: Say that the opening, i.e., the upper section of the mold, resembled a type of rectangular tablet, and that the mold tapered down to a point.

It is taught in a baraita in accordance with the one who said the shewbread was like a rocking boat, as it is taught in a baraita: There were four gold panels there, on the Table, which split up at their upper ends so that they were like forked reed branches. The panels were forked because the bread, which resembled a type of rocking boat, was supported by them.

§ A dilemma was raised before the Sages: During the era of the Tabernacle, was the shewbread disqualified during the journeys of the Jewish people in the wilderness, or was it not disqualified during the journeys? When the Jewish people would travel from one place to another in the wilderness, the Tabernacle would be dismantled and the Table would be carried with the loaves upon it. The dilemma is about whether or not the loaves were disqualified, since they left the boundaries of the Sanctuary. This matter is the subject of a dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi. One says the loaves were thereby disqualified, and one says they were not disqualified.

The Gemara explains their respective reasons: The one who says the shewbread was disqualified derives his opinion from a verse, as it is written with regard to the journeys: “Then the Tent of Meeting shall journey with the camp of the Levites in the midst of the camps; as they encamp, so shall they journey, every man in his place, by their banners” (Numbers 2:17). The verse juxtaposes the encampments with the journeys, indicating that just as when the Tabernacle is encamped the shewbread is disqualified when it leaves the Tabernacle courtyard, so too, when the Tabernacle journeys the shewbread is disqualified when it leaves the courtyard.

The one who says the shewbread was not disqualified during the journeys derives his opinion from a verse, as it is written with regard to the journeys: “And upon the Table of shewbread they shall spread a cloth of blue…and the continual bread shall remain upon it” (Numbers 4:7). The verse refers to the shewbread as “the continual bread” even during the journeys, indicating that as long as the loaves are on the Table they retain their sacred status.

The Gemara asks: But also according to the other amora, who maintains the shewbread was not disqualified during the journeys, isn’t it written: “As they encamp, so shall they journey,” indicating that the shewbread is disqualified when it leaves the Tabernacle during the journeys? The Gemara replies that according to this opinion, the juxtaposition of the encampments with the journeys is interpreted in the other direction: Just as when the Tabernacle is encamped, if the shewbread does not leave its place and remains on the Table it is not disqualified, so too, when the Tabernacle journeys, if it does not leave its place on the Table it is not disqualified.

The Gemara asks: But also according to the other amora, who maintains the shewbread was disqualified during the journeys, isn’t it written: “And the continual bread shall remain upon it,” indicating that the shewbread retains its sanctity as long as it is on the Table? Rather, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that the explanation of the dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi is different. With regard to a case where the shewbread is arranged on the Table, everyone agrees the shewbread is not disqualified during the journey. Rather, when they disagree it is in a case where the shewbread is removed from the Table before the journey.

The Gemara explains their respective reasons: The one who says the shewbread is disqualified derives his opinion from a verse, as it is written: “Then the Tent of Meeting shall journey with the camp of the Levites in the midst of the camps; as they encamp, so shall they journey, every man in his place, by their banners” (Numbers 2:17). The verse juxtaposes the encampments with the journeys, indicating that just as when the Tabernacle is encamped the shewbread is disqualified when it leaves the Tabernacle courtyard, so too, when the Tabernacle journeys the shewbread is disqualified when it leaves the courtyard.

According to the one who says the shewbread is not disqualified during the journeys, this is derived from a verse, as it is written: “Then the Tent of Meeting shall journey,” indicating that even though it has journeyed it is still considered the Tent of Meeting, and therefore the shewbread is not disqualified.

The Gemara asks: But also according to the other amora, who maintains the shewbread was not disqualified during the journeys, isn’t it written: “As they encamp, so shall they journey,” indicating that the shewbread is disqualified when it leaves the Tabernacle during the journeys? The Gemara replies that according to this opinion, the juxtaposition of the encampments with the journeys is interpreted in the other direction: Just as when the Tabernacle is encamped, if one does not take the shewbread out of the courtyard it is not disqualified, so too, when the Tabernacle journeys, if one does not take the shewbread out of the courtyard it is not disqualified.

The Gemara asks: But also according to the other amora, who maintains the shewbread was disqualified during the journeys, isn’t it written: “Then the Tent of Meeting shall journey,” indicating that the Tent of Meeting retains its sanctity during the journeys and therefore the shewbread should not be disqualified? The Gemara answers: That verse is not referring to the sanctity of the Tent of Meeting during the journeys. Rather, it comes to teach the position of the Tent of Meeting between the banners of the different tribes during the journeys.

The Gemara asks: And according to the other amora, from where does he derive the position of the Tent of Meeting during the journeys? The Gemara replies: He derives this from the continuation of the verse: “With the camp of the Levites in the midst of the camps” (Numbers 2:17).

The Gemara raises an objection from a baraita to the opinion that the shewbread was not disqualified during the journeys: At the time of the dismantling of the Tabernacle in order to commence the journeys, when the curtains surrounding the Tabernacle courtyard are removed, the sacrificial food is disqualified from being consumed, as it is considered to have left the Tabernacle courtyard. And zavim and lepers are sent out of the partitions of their camps; the zavim are sent out of the Levite camp, while lepers are sent out of the Israelite camp. What, is it not referring even to the shewbread, indicating that it is disqualified during the journeys? The Gemara answers: No, the baraita means that most sacrificial food is disqualified, except for the shewbread.

The Gemara challenges: Whichever way you look at it, this explanation is difficult. If the phrase: “Then the Tent of Meeting shall journey,” is meant exactly, i.e., literally, and it still has the status of the Tent of Meeting even during the journeys, then even other sacrificial food should not be disqualified during the journeys. If “then the Tent of Meeting shall journey,” is not meant exactly, and it does not have the status of the Tent of Meeting during the journeys, then even the shewbread should be disqualified.

Rather, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that there is actually no dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi. This Master, who stated that the shewbread is not disqualified during the journeys, stated his ruling with regard to loaves that are arranged on the Table; and that Master, who stated that the shewbread is disqualified during the journeys, stated his ruling with regard to loaves that were removed from the Table. And the two amora’im do not disagree, as each was referring to a different case.

§ The aforementioned baraita states that when the Tabernacle was dismantled the sacrificial food was disqualified, as it was considered to have left the Tabernacle courtyard. Abaye said: One may conclude from the baraita that there could be a case where the dismantling of the Tabernacle in order to commence the journeys would take place at night. This is a necessary conclusion, as if it should enter your mind to say that there could not be a case where the dismantling of the Tabernacle in order to commence the journeys would take place at night, when would the curtains surrounding the Tabernacle be removed? If they were removed right away in the morning, why was the sacrificial food disqualified specifically due to the fact that it left the Tabernacle courtyard? I may derive that it was disqualified because of the fact that it was left overnight.

The Gemara challenges: It is obvious that the Tabernacle could be dismantled at night, as it is written: “And the Lord went before them by day in a pillar of cloud, to lead them the way; and by night in a pillar of fire, to give them light; that they might go by day and by night” (Exodus 13:21). The Gemara answers that Abaye’s observation is necessary lest you say that this statement, that they would travel at night, applies only in a case where the Jewish people dismantled their camp and began to journey by day, in which case they would continue to travel at night. But in a case where they did not dismantle their camp by day they could not dismantle the camp and leave at night. Abaye therefore teaches us that they could set out even at night.

§ The aforementioned baraita teaches that even when the Tabernacle was dismantled, zavim and lepers were sent outside the camp, as the sanctity of both the Levite camp and the Israelite camp remained intact even while the Tabernacle was dismantled. And the Gemara raises a contradiction from another baraita: Once the curtain surrounding the Tabernacle courtyard was rolled up, the zavim and the lepers were permitted to enter into that area where the Tabernacle had stood. This indicates that the camps did not retain their sacred status once the Tabernacle was dismantled. Rav Ashi said: This is not difficult; this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As it is taught in a baraita: