דף פג - א

בהדיא כתיב בהו בתורה שהם נאכלים לזכרי כהונה בלבד. ^[1]

אי בא הכתוב ללמד על זבחי שלמי ציבור [שלמי עצרת שהם של ציבור] שהם אינם נאכלים אלא לזכרי כהונה, שלא כשאר שלמים שהם נאכלים לבעלים, אף כך לכאורה אי אפשר לומר, שהרי:

מרבויא דקראי אתי [מרבוי הכתובים הוא נלמד], שנאמר [במדבר יח ח]: "וידבר ה' אל אהרן זה יהיה לך מקודש הקדשים מן האש, כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי, קודש קדשים לך הוא ולבניך. בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו קודש יהיה לך", ולא הוצרך הכתוב ללמד על כל אלו שזכר כהן אוכל אותו, כי כבר מבואר כן בפרשיותיהם - אלא בא יתור הכתוב ולימד על זבחי שלמי ציבור - הנקראים "קדשים", שהרי נאמר בהם [ויקרא כג כ] "קודש יהיו לה' לכהן"

- ^[2] שאף הם אין נאכלים אלא לזכרי כהונה -

ואם כן, מה יש ללמוד מ"מנחה" שאינו נאכל אלא לזכרי כהונה!?

ומשנינן: לעולם בא "מנחה" ללמד על זבחי שלמי ציבור שהן נאכלים לזכרי כהונה בלבד, ודקשיא לך: הרי הוא נלמד מ"בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו" -

תנאי היא שנחלקו בדבר מהיכן הוא נלמד:

איכא תנא דמייתי לה מהכא מ"בקודש הקדשים "

ואיכא תנא, היינו רבי אליעזר - דמייתי לה מהכא, מ"מנחה".

מוסיף שמואל משמו של רבי אליעזר לבאר את הפסוק: "חטאת" בא ללמד: מה חטאת מקדשה בבלוע, כגון אם בלע בשר שלמים הנאכל לשני ימים ולילה מבשר חטאת הנאכל ליום ולילה בלבד, יש לבשר השלמים דין חטאת ליאכל ליום ולילה בלבד - ^[3]

אף כל הקרבנות מקדשה בבלוע.

"אשם" בא ללמד: מה אשם אין שפיר ושליא שנמצאו בתוכו קדוש בו, שהרי אין אשם אלא זכר -

אף כל הקרבנות אין שפירושליא קדושבו -

כי קסבר רבי אליעזר: ולדות קדשים בהוייתן [בלידתן] ^[4] הן קדושין, ולא במעי אמן.

וסבר עוד רבי אליעזר: דנין שאר קרבנות שאפשר להיות בהם שפיר ושליא, מאשם שאי אפשר להיות בו שפיר ושליא, שהרי אינו בא אלא מן הזכר. ^[5] "מלואים" בא ללמד: מה מלואים מותריהן [נותר מן הבשר] בשריפה, וכמאמר הכתוב [שמות כט לד]: "ואם יותר מבשר המלואים, ושרפת את הנותר באש", ואין מותריהן בעלי חיים - כגון שהפריש שתי קרבנות לאחריות וניתותר אחד, או ולד הקרבנות - בשריפה, שהרי לא מצינו במילואים רק בבשר הנותר שהוא בשריפה. ^[6]

אף כל הקרבנות מותריהן בשריפה, ^[7] ואין מותריהן בעלי חיים בשריפה.

מוסיף רבי אליעזר ומבאר את הכתוב:

"שלמים" בא ללמד: מה שלמים מפגלין ^[8] את הנסכים הבאים עמם, שאם חשב מחשבת פיגול בזבח נתפגלו נסכיו, ומתפגלין השלמים עצמם - ^[9]

אף כל הקרבנות מפגלין ומתפגלין.

מביאה הגמרא ברייתא שרבי עקיבא דורש את הפסוק באופן אחר, ומתוך דבריו נמצא מקור לקרבנות חובה שאינם באים אלא מן החולין:

במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא [בברייתא שנינו משמו של רבי עקיבא]:

כתיב "זאת התורה", והוא מיותר כדי ללמד:

"מנחה" בא ללמד: מה מנחה מקדשת בבלוע, שהרי אף בה נאמר [ויקרא ו יא]: "כל אשר יגע בהם יקדש" - אף כל הקרבנות מקדשת בבלוע. ^[10]

ואיצטריך למכתב קידוש בבלוע בחטאת שנאמר בה "כל אשר יגע בבשרה יקדש", ואיצטריך למכתב נמי במנחה: ^[11] דאי כתב רחמנא קידוש בבלוע רק במנחה, הייתי אומר במנחה דוקא הדין הוא כן, כי משום דרכיכא בלעה [שהיא סולת ורכה היא, לכן בולעת היא] -

אבל חטאת, אימא לא, לפיכך נאמר גם בחטאת קידוש בבלוע.

ואי כתב רחמנא קידוש בבלוע רק בחטאת, הייתי אומר רק בחטאת הדין כן משום דבשר אגב דשמן קדיר [מתוך שהבשר עב, נכנס בתוכו השומן בעומקו] - אבל מנחה אימא לא -

לפיכך צריכא התורה לכתוב בשניהם.

מוסיף רבי עקיבא לבאר את הפסוק:

"חטאת" בא ללמד: מה חטאת אינה באה אלא מן החולין [כדמפרש ואזיל], ואין מקריבים אותה אלא ביום, ^[12] ועובד אותה בידו הימנית. ^[13]

אף כל קרבן אינו בא אלא מן החולין, וקרב רק ביום, ובידו הימנית.

מבארת הגמרא: וחטאתגופה - שאינה באה אלא מן החולין - מנלן? אמר פירש רב חסדא: משום דאמר קרא [ויקרא טז ו]: "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו"; ולמדנו:

"לו" כדי ללמד: משלו יביא את החטאת ולא משל ציבור, ולא משל מעשר שני.

שבה הגמרא להקשות על אשר למדנו עוד מחטאת "מה חטאת ביום":

למה לנו ללמוד לכל הקרבנות מחטאת, והרי כל הקרבנות שאין מקריבים אותם אלא ביום מ"ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם" [ויקרא ז לח] נפקא, שפסוק זה מתיחס לכל הקרבנות!?

ומשנינן: אכן כדי נסבה [שלא לצורך נקטה כן הברייתא].

תו מקשינן על המבואר בברייתא "מה חטאת... ובידו הימנית":

והרי מדרבה בר בר חנה נפקא, דאמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש:

כל מקום שנאמר לשון "אצבע" "וכהונה" [או שנזכר בהם שהכהן עובד], אינו אלא ימין, ובכל הקרבנות נזכרת כהונה, ולמה לי ללומדם מחטאת!? ומשנינן: אכן כדי נסבה. ^[14]

מוסיף רבי עקיבא לבאר את הפסוק:

"אשם" בא ללמד: מהאשם - שהוא נאכל - עצמותיו שאינם ראויים לאכילה מותרין לעשות מהם כלים, אף כל היינו עולה שהיא עולה כליל עצמותיו נמי מותרין. ^[15]

שואלת הגמרא: ורבי עקיבא - הלומד לכל הקרבנות שאינם באים אלא מן החולין, מ"חטאת" - אם כן האי "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר" שלא הוצרך ללמד על הקרבנות שלא יבואו אלא מן החולין,