|
טקסט הדף מנוקד
לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּדָרֵיהּ לָא תֵּיתֵב אַכַּרְעָיךָ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לֵיהּ לְהָא מַתְנִיתִין מִנַּיִן לָעוֹמֶר שֶׁמַּתִּיר בְּהַשְׁרָשָׁה
מְנָלַן דִּכְתִיב אָבִיב לָאו מִכְּלָל דְּאִיכָּא דְּלָאו אָבִיב דְּלָאו אָבִיב וּלְעוֹלָם דְּעַיֵּיל שְׁלִישׁ אֶלָּא אָמַר שְׁמוּאֵל מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ לָאו מִכְּלָל דְּאִיכָּא דְּלָאו בַּר חֶרְמֵשׁ דְּלָאו בַּר חֶרְמֵשׁ וּלְעוֹלָם שַׁחַת אָמַר רַבִּי יִצְחָק קָמָה לָאו מִכְּלָל דְּלָאו בַּר קָמָה דְּלָאו בַּר קָמָה וּלְעוֹלָם אֲגַם אֶלָּא אָמַר רָבָא אֲשֶׁר תִּזְרַע מִשְּׁעַת זְרִיעָה אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא אִי הָכִי אַף עַל גַּב דְּלֹא הִשְׁרִישׁ נָמֵי אֲמַר לֵיהּ סוּדָנִי בַּשָּׂדֶה כְּתִיב מַתְנִי' קוֹצְרִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁבָּעֲמָקִים אֲבָל לֹא גּוֹדְשִׁין אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְגוֹדְשִׁין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְלֹא מִיחוּ בְּיָדָם קוֹצֵר לְשַׁחַת מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמַּתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יִקְצוֹר וְיַאֲכִיל אַף מִשֶּׁהֵבִיא שְׁלִישׁ וְקוֹצְרִין מִפְּנֵי נְטִיעוֹת מִפְּנֵי בֵּית הָאֵבֶל מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת אֲבָל מַנִּיחִין צְבָתִים מִצְוַת הָעוֹמֶר לָבֹא מִן הַקָּמָה לֹא מָצָא יָבִיא מִן הָעֳמָרִים מִצְוָתוֹ לָבֹא מִן הַלַּח לֹא מָצָא יָבִיא יָבֵשׁ מִצְוָתוֹ לִקְצוֹר בַּלַּיְלָה נִקְצַר בַּיּוֹם כָּשֵׁר וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת גְּמָ' תַּנְיָא רַבִּי בִּנְיָמִין אוֹמֵר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר וּכְתִיב רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן הָא כֵּיצַד מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מֵבִיא אִי אַתָּה קוֹצֵר מִמָּקוֹם שֶׁאִי אַתָּה מֵבִיא אַתָּה קוֹצֵר אֵימָא מִמִּין שֶׁאַתָּה מֵבִיא אִי אַתָּה קוֹצֵר מִמִּין שֶׁאִי אַתָּה מֵבִיא אַתָּה קוֹצֵר הָהוּא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְגוֹדְשִׁין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְכוּ' מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר מִיחוּ וְלֹא מִיחוּ רַבִּי יְהוּדָה וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה קְצִירָה דְּאַנְשֵׁי יְרִיחוֹ בִּרְצוֹן חֲכָמִים הֲוַאי וְהָא תַּנְיָא שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ שְׁלֹשָׁה בִּרְצוֹן חֲכָמִים וּשְׁלֹשָׁה שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְאֵלּוּ שֶׁבִּרְצוֹן חֲכָמִים מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כׇּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין לִפְנֵי הָעוֹמֶר בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים גּוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וּמַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה וּפוֹרְצִין פְּרָצוֹת בְּגַנּוֹתֵיהֶן ובְפַרְדְּסוֹתֵיהֶן לְהַאֲכִיל נֶשֶׁר לַעֲנִיִּים בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה אִם בִּרְצוֹן חֲכָמִים הֵן עוֹשִׂין יְהוּ כׇּל אָדָם עוֹשִׂין כֵּן אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְעַל שְׁלֹשָׁה מִיחוּ בְּיָדָם וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא מִיחוּ בְּיָדָם וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא מִיחוּ בְּיָדָם מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כׇּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וְאֵלּוּ שֶׁמִּיחוּ בְּיָדָם רש"ילרבי יאשיה דדריה. שהיה בדורו ובן גילו לאפוקי רבי יאשיה הגדול שהיה תנא: שמתיר בהשרשה. שאם השריש קודם לעומר עומר מתיר ואע''ג דלא גדל כלום: מנלן. בתמיה: דכתיב אביב. קלוי באש (ויקרא ב) מדקאמר מן האביב הבא העומר: מכלל דאיכא דלאו אביב. וקשרי ליה עומר דהא לא ממעטיה קרא אלא מהבאת העומר לחודיה: וקפריך דלמא דלאו אביב. שרי ולעולם שהביא שליש אבל תבואה שלא הביאה שליש לא שרי לה עומר אביב מבושל כל צרכו: מכלל דאיכא דלאו בר חרמש. והיינו שלא הביא שליש דאי הביא שליש בר חרמש הוא ושרי ליה עומר דהא לא מעטיה אלא מחרמש: וקפריך דלמא דלאו בר חרמש. שרי ולעולם דהוא כבר שחת וראוי למאכל בהמה אבל השרשה לא שרי: קמה. מהחל חרמש בקמה: מכלל דאיכא דלאו קמה. שאין לו קמה והיינו השרשה: אגם. שגדלה מעט לכוף ראשו בצד העיקר כמו (ישעיהו נח) הלכוף כאגמון ראשו: אשר תזרע. וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע (שמות כג) משעת זריעה שרי ובשתי הלחם כתיב ואזריעה דעומר קאי דשתי הלחם לא שרו למקדש אלא תבואה דשרו עומר להדיוט שרו שתי הלחם למקדש: סודני. תלמידי חכמים על שם סוד ה' ליראיו (תהלים כה) ל''א רב פפא רמי שכרא הוה כדאמרינן בפסחים (דף קיג.) אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי וסודני מיקרי כדאמרי' התם תמרי באוכלזך אבי סודנא רהוט ואמאי קרו ליה סודנא סוד נאה שמעשרת וגמילות חסדים: בשדה כתיב. עד שיהא נקלט ונשרש בשדה: מתני' קוצרין בית השלחין שבעמקים. מפני שמפסידים מהר ועוד דרעות הן ואין איסור בקצירה: מותר לקצור שחת. קודם לעומר להאכיל לבהמתו: אימתי בזמן שהתחיל. לקוצרה לצורך בהמה עד שלא הביאה שליש קוצר אף משהביאה שליש: אף יקצור. יתחיל לקצור ויאכיל לבהמתו משהביאה שליש: קוצרין מפני הנטיעות. שלא יפסדו לפי שאותה תבואה אינה ראויה לעומר כדאמרינן פ' כל הקרבנות (לקמן פה.) אין מביאין לא מבית השלחין ולא משדה האילן ואמרינן בשמעתין ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. ל''א מפני הנטיעות משום כלאים ולהכי נקט נטיעות משום אורחא דמילתא פעמים שאדם זורע תבואה ואין שם נטיעות ואחר זמן עולות שם נטיעות מאליהן וצריך לקצור את הזרעים משום כלאים: ומפני בית האבל. שאין להם מקום פנוי לישב ברחבה לברך ברכת רחבה כדאמר בפ''ק דכתובות (דף ח:) אחינו המיוגעים כו': ומפני בית המדרש. שאין מקום לישב לתלמידים דהני קציר מצוה נינהו: כריכות. אלומים קשורים: צבותים. בלא קישור שקורין ייביל''ש: מן הקמה. שתהא קצירה לשמה כדכתיב (דברים טז) מהחל חרמש בקמה: לא מצא. שכבר נקצר הכל: מן הלח. דכתיב (ויקרא כג) כרמל רך ומל: לקצור בלילה. כדאמר בריש פירקין: גמ' וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר (וגו'). דמשמע שיכול לקצור קודם הבאת העומר וכתיב ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות: ממקום שאתה יכול להביא. עומר: אי אתה קוצר. קודם לעומר: ואימא ממין שאי [אתה מביא] אתה קוצר. חטין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שמותר לקצור קודם לעומר שהרי אין העומר בא מהם: מדרבי יוחנן. דאמר לעיל אתיא ראשית מחלה: מאן שמעת ליה דנקט לישנא דמיחו ולא מיחו. כדקתני במתניתין ולא מיחו בידם חכמים: רבי יהודה היא. כדמפרש לקמן: מרכיבין דקלים כל היום. של ארבעה עשר בניסן דסברי לאו מלאכה חשובה היא: וכורכין את שמע. מפרש בפסחים במקום שנהגו שהיו אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין ליתן ריוח בין תיבה לתיבה: לפני העומר כו'. ואע''ג דאמר רבי מאיר לעיל (דף סז:) מוצאין שוקי ירושלים מלאין קמח וקלי שלא ברצון חכמים דגזר דלמא אתי למיכל מיניה התם הוא דעסיק ביה טובא בקצירה וטחינה וקלי והרקדה ועוד שלא במקום פסידא הוה אבל אנשי יריחו דפסידא איכא וקצירה לחודה שרינן להו מודה רבי מאיר דברצון חכמים הוא תדע מדלא שרי גדישה: תוספותקוצרין בית השלחין. פירשתי לעיל: מרכיבין דקלים כל היום. בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נו.) מפרש דמנחי כופרא דיכרא בגו נקובתא ותימה דהתם לעיל (דף נג.) אמרינן גבי רבי אילעי קץ כפנייתא בשביעית בדניסחני קץ ופירש בקונטרס שם דקלים זכרים שאין נושאין פירות לכך נראה איפכא דניסחני הם הנקבות אבל הזכרים עושים פירות ובערוך פי' בערך ניסחן דניסחני הם התמרים קטנים שבקטנותן הם מתוקין וכשגדילין נעשין מרים כעין שקדים מרים דסוף פ''ק דחולין (דף כה:) ולכך מותר לקוצצן פן יופסדו ומרכיבין דקלים פי' בערוך שהם דקלים נקבות שמתאוים לזכר ומשיר פירותיו עד שמביאין זכר וכורכין בו ומשתמרין פירותיו ושמא דוקא דקלים דנוחים ליאבד יותר דאמר במדרש מה תמר זו יש לה תאוה אף ישראל יש להם תאוה לעשות רצון אביהם שבשמים ואמר בדקל יריחו מעשה באחד שראה דקל אחד אמר להם לדקלים שביריחו מתאוה והביא ייחור מדקל אחד מיריחו והרכיב בו וטען פירות כבתחילה: וכורכין את שמע. בפרק מקום שנהגו (פסחים נו.) מפרש היכי עבדי אמר רב יהודה אמר שמואל ולא היו מפסיקים ונראה לפרש דלא היו מפסיקין בין ישראל לשם שלא יהא נראה כאומר לישראל שישמע את השם ופשטיה דקרא היינו שמע ישראל כי ה' אלהינו ה' אחד ובירושלמי אמרינן שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה ויש מי שאומר שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך: וקוצרין לפני העומר. יש ספרים שכתוב בהן בדברי רבי מאיר קוצרין וגודשין וכן בתוספתא ובשלא ברצון חכמים פנתא הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|