מנחות מ ע"ב

דף מ - ב

השתא ביחס לדין  חמץ בפסח, וביחס לאכילה ביום הכיפורים, שאיסור דכרת הם, ובכל זאת סמכינן אדיסקי, על האגרות שיצאו מבית דין להודיע אימתי פסח ואימתי יום הכיפורים, הכא, ביחס לתכלת, דעשה בעלמא הוא לא כל שכן שיש לסמוך על האגרות?!

אלא אמר רבא: הא מילתא אמרי אמרתי אני בבבל, ואיתמר אותו דבר במערבא [בארץ ישראל] משום דרבי זירא כוותי, שהסיבה שאסרו ציצית בסדין שמא יקרע סדינו בתוך ג' אצבעות משפת הסדין, ויתפרנו לקרע בחוטי פשתן, ומשארית החוטים שישארו תלויים בשפת הסדין הוא יעשה ציצית ^[48] [בצירוף חוטי תכלת], וחוטים אלו שנשארו תלויים לאחר התפירה אינן ראויים למצות ציצית, שהרי התורה אמרה "גדילים תעשה לך", שתהיה עשייתם מתחילה לשם מצות ציצית, ולא תתקיים המצוה מן העשוי מכבר בבגד שלא לשם מצוה ^[49]. וכיון שלא יקיים מצות ציצית הרי חוטי התכלת שיצרף לחוטי הפשתן אוסרין את הסדין משום כלאיים שלא במקום מצוה, לכן, חששו חכמים למצב שכזה ואסרו להטיל ציצית בסדין, שמוטב שימנעו מקיום מצות ציצית בשב ואל תעשה מאשר שיעברו על איסור כלאים בקום ועשה.

שרא רבי זירא לסדיניה! התיר רבי זירא את חוטי הציצית שהיו בסדינו, שהיה עשוי מפשתן, והסכים לגזירה, מחשש שמא יקרע ויתפור, ויכול להכשל בכלאים.

רב זירא אמר: מה שאסרו חכמים להטיל ציצית בסדין הוא מטעם אחר: גזירה נמי ^[50] משום כסות לילה! שמא יבואו להתכסות בו בלילה, שאינו זמן קיום מצות ציצית, ונמצא עובר על איסור כלאים בזמן שאינו מקיים מצות ציצית ^[51].

ואמר רבא: הא מילתא אמרי אמרתי אני בבבל, ואיתמר במערבא משמיה דרבי זירא כוותי: טלית שהיא של בגד העשוי מאריג, וכנפיה של הטלית הן של עור הרי היא חייבת בציצית.

אבל אם הטלית עצמה היא של עור, הרי למרות שכנפיה הן של בגד [אריג] הרי היא פטורה מהציצית.

ו"בגד" נקרא רק אריג ולא כשהוא עשוי מחתיכת עור ^[52].

ומבררת הגמרא: מאי טעמא לא נקבע החיוב לפי מקום הטלת הציצית? כי עיקר בגד בעינן לקביעת חיוב הציצית, ולכן רק אם עיקר הבגד עשוי ממין המחויב, חייב בציצית.

רב אחאי אזיל בתר כנף, ואם הוא היה עשוי מבגד, היה מטיל בו ציצית על אף שעיקרו של הבגד היה עשוי מעור ^[53].

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: הטיל חוטי ציצית לטלית שהיתה בעלת שלוש כנפות בלבד, ולאחר מכן השלימה לארבע כנפות על ידי שתפר בה קרן נוספת, הרי למרות שהטיל עתה ציצית בכנף הרביעית, היא פסולה, משום "תעשה ולא מן העשוי"! שבשעה שהוטלו חוטי הציצית בשלש הכנפות הראשונות לא היתה הטלית חייבת בציצית, ונמצא שבשעת חיובה, כשתלה בה את הקרן הרביעית, כבר היו בה חוטי הציצית, והתורה חייבה להטיל בה ציצית כשהיא מתחייבת בהן, ולא יוצא ידי חובה בציציות שכבר היו תלויות בבגד לפני שעת החיוב.

מיתיבי: חסידים הראשונים שהשתדלו בכל מאודם לדקדק במצוות, נהגו להטיל ציצית בבגד ברגע הראשון שרק היה אפשר. ולפיכך, בשעה שארגו והכינו בגד בעל ד' כנפות, כיון שארגו בה ג' אצבעות של אריג, שהוא השיעור הקטן ביותר של בגד, היו מטילין לה חוטי תכלת בשני הכנפות שכבר נארגו. ומוכח, שאע"פ שבגד קטן וצר ברוחב ג' אצבעות אינו חייב בציצית כיון שאין בו שיעור, אעפ"כ אין זה פוסל את הציצית המוטלת בו משום "תעשה ולא מן העשוי"! וקשה על רבא.

ומתרצינן: אימא כיון שפצעו בה ג'! והיינו, שבשעת גמר אריגת הבגד, כשנכנסו לתוך ג' אצבעות האחרונים שעוד נשאר לארוג בבגד והיה שייך כבר להטיל בו צצית כיון שהיו בה כבר ד' כנפות, היו מטילין לה תכלת. שאז היה כבר שם "עשייה" בהטלת הציציות.

ומקשינן: ומי אמרינן כיצד יתכן לומר שציצית שהוטלה בשעה שהבגד היה פטור עדיין מציצית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, והאמר רבי זירא: הטיל ציצית נוספת למוטלת, שכבר הטיל ציצית פעם אחת בבגד ועתה בא להוסיף ציצית נוספת בכל כנף, הרי היא כשרה, ואף אם פסק אחר כך את הציציות הראשונות! והרי במקרה כזה אין שם עשייה על הציציות השניות שנשארו עתה, כיון שהבגד כבר נפטר בציציות הראשונות, ובכל זאת לא נפסלים משום תעשה ולא מן העשוי!?

ומתרצינן: אמר רבא: השתא ב"בל תוסיף" קאי, בעשיית הציציות השניות, הילכך - "מעשה" לא הוי! שכיון שבעשיית הציציות השניות עבר על איסור "בל תוסיף" אין שם "עשייה" כלל בהטלתן ^[54], ואח"כ כשפוסק את הראשונות, אותה שעה נחשבת הקציצה כ"עשיית" הציציות השניות ואין זה נקרא "מן העשוי". אבל בטלית בת ג' כנפות שהטיל בה ציצית ואחר כך עשאה בת ד' כנפות, נחשבת הטלת הציצית "עשייה", ולכן כשנעשית הטלית לאחר מכן מחויבת, נחשב "מן העשוי", ופסול.

מתקיף לה רב פפא: ממאי דגברא לאוסופי קא מיכוין? מנין לנו שזה שמטיל ציצית בשנית מתכוין להוסיף על מה שצותה תורה, ועבר בכך על בל תוסיף, ולכן אין במעשיו שם "עשייה" כלל? [ולכן כשיחתוך את הראשונות הציציות השניות יהיו כשרות]. דלמא לבטולי קא מיכוין אולי מתכוין המטיל לבטל בעשייתו את הציציות הראשונות, ובמחשבתו להסירם לאחר מכן ו"לעשות" כעת במקומם ציציות אחרות לשם מצות ציצית, ובכך "בל תוסיף" ליכא, אבל שם מעשה איכא! והיא "עשיה" בפטור כמו טלית בעלת שלש כנפות, ואם כן מוכח מכאן שאין פסול "תעשה" ולא מן העשוי בשעה שהבגד פטור מעשיית אותן הציציות! ^[55]

אמר רב זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: חוטי תכלת מצמר שהוטלו בבגד יחד עם חוטי לבן הפשתן אין בהם משום איסור כלאים ^[56], ואפילו אם הטילם בטלית כזו שפטורה מחובת ציצית. והוינן בה: מאי "טלית פטורה"? באיזו טלית מדובר? אילימא דלית בה שיעורא ונאמר שאין איסור כלאים אפילו אם הטיל צמר ופשתים בטלית שהיא פחותה מכשיעור, הרי למדנו להיפך, שאם אין בה שיעור חיוב יש בה איסור כלאים. שהרי למדנו:

הכא דעשה בעלמא הוא דכתיב ועשו להם ציצית לשמן לא כ"ש דסמכינן:

אלא מה טעם אסורה גזירה שמא יקרע סדינו בתוך ג' אצבעות סמוך לכנף מקום שראוי להטיל ציצית ויתפרנו להקרע בחוט של צמר או של פשתים ופעמים שמשתייר מן החוט של תפר ויעשנו ציצית עם חוטין אחרים והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי ולא הוי ציצית ועובר משום כלאים. מאי טעמא. האי דכתיב על כנפי בגדיהם בעינן עיקר טלית רובו שיהא של בגד:

אמר רב סחורא הטיל ציצית לבעלת שלש כנפים והשלימה לד' שעשה לה כנף רביעי והניח בו ציצית רביעי פסולה מאי טעמא דכי הטיל לבעלת ג' לא הוי ציצית דלאו בת חיובא היא ההיא שעתא דעל ארבע כנפות כסותך אמר רחמנא ולא על ג' וכי משלים לה ד' לאו כלום הוי דהני תלת מיחזי כמו שלא נעשו לשום ציצית ולא מצי למיחשבינהו השתא דתעשה אמר רחמנא בעידן חיובא ולא מן העשוי כבר שלא בזמן חיובא:

חסידים הראשוני' כיון שארגו בה בטלית ג' אצבעות היו מטילין לה תכלת לאותן שתי כנפים מפני שהיו זריזין במצות וכי משלמי לה לטלית כולה רמו לה ב' ציצית האחרים אלמא לא אמרי' תעשה ולא מן העשוי כבר:

אימא כיון שבצעו בה שלשה כלומר כיון שגמרו ג' אצבעות האחרונים לא הוו משהו לה אלא לאלתר רמו לה תכילתא וכל הכנפים ביחד:

והאמר ר' זירא הטיל למוטלת. היינו שהטיל ציציות אחרים לסדין שכבר היתה מוטלת לה ציציות כשרה ואין בה חיוב כלאים דחשבינן להו כמי שהטילן כולן ביחד דמי ולא אמרינן כי רמי הני בתראי לאו בת חיובא הואי דכבר היו לה ציציות הכא נמי שהטיל לבעלת ג' כי חזר והטיל הרביעי ליחשוב כהטיל עכשיו כולן ביחד הוו ולא תפסל:

אמר רבא מהא לא קשיא דהאי הטיל למוטלת משום הכי כשרה דבבל תוסיף (בעל) קאי אבל מעשה לא הוי הנך בתראי לצורך תיקון הטלית שכבר היא מתוקנת והוי כמאן דליתנהו משום הכי כשרה. אבל הכא בהטיל לבעלת ג' מעשה קא עביד דהשתא הוא דמיתקנא כד משוי ביה האי ציצית רביעי. וכיון דהנך ג' קמאי לאו בכשרות עבדינהו קרינא ביה תעשה ולא מן העשוי הלכך פסולה:

מתקיף לה רב פפא להאי תירוץ דרבא ממאי דהאי גברא דהטיל למוטלת לאוסופי קא מיכוין ולא לבטל כך קאמרת דלמא לבטולי הנך קמאי קא מיכוין ומעשה איכא דהשתא הוא דקא עביד מעשה ואפילו הכי אמר רבי זירא דכשרה דדמי כמו שהטילן ביחד דאי לא חשבינן הכי אמאי כשרה הא הוי הנך קמאי כלאים אלא שמע מינה דחשבינן להו כציצית הכא נמי בהטיל לבעלת שלשה אע"ג דהשתא קא עביד מעשה כי השלימה אמאי פסולה ליחשבינהו נמי כמו שהטילן ביחד אלא ודאי קשיא:

תכלת בסדין אין בה משום כלאים ואפילו בטלית שהיא פטורה מן הציצית אין בה משום כלאים:

אילימא דלית בה שיעורא כדי להתכסות:

תעשה ולא מן העשוי בפסול, היינו שעושה מתחלה שלא לשם ציצית ולא נעשה כמצותו ואח"כ תקנו קרינן ביה תעשה ולא מן העשוי, ל"ה. וקשיא דאי להאי חששא דשמא יקרע ויתפרנו חיישי מאי איריא סדין בציצית אפי' בשל צמר ניחוש להכי דאי עביד הכי מפסיל דלא הוי ציצית, וי"ל דבשל צמר לא יתפרנו פשתים דידוע דכלאים דאם יתפרנו בצמר או בשאר מינים אע"ג דהוי ציצית פסול משום תעשה ולא מן העשוי מ"מ כלאים לא הוי אבל בסדין בציצית בכה"ג הוי כלאים שלא במקום מצוה כדפרישית:
ה"ג רב זירא אמר גזרה משום כסות לילה, ל"ה. לכך פי' רש"י ה"ג רב זירא משום דר' זירא אתמר במערבא משמיה לעיל טעמא משום שמא יקרע ועכשיו איך יאמר טעם אחר גזירה משום כסות לילה אלא לעיל גרסי' רבי זירא אמר טעמא משום שמא יקרע וכאן גרסי' רב זירא ואינו ר' זירא, ובפרק נערה שנתפתתה פי' רש"י דרב זירא ור"ז הכל אדם אחד אלא קודם שעלה ר' זירא לארץ ישראל היו קורין לו רב זירא לפי שלא נסמך עדיין דאין סמיכה בבבל אבל לאחר שעלה לא"י ונסמך נקרא רבי זירא, וטעם כסות לילה אמר בבבל ולאחר שעלה לא"י אמר טעם אחר שמא יקרע וכו', ואין לומר להיפך, משום דאתמר במערבא קאמר אלמא בא"י נקרא רבי זירא:

אילימא דלית בה שיעורא, ר"ל דאין בה שיעור טלית שמתחייב בציצית דהיינו כדי להתכסות ראשו ורובו של קטן. ולכך פריך ליה דלענין כלאים לא בעינן שיעור זה דבכל שהוא מחייב בכלאים:

פרש"י בד"ה וכנפיה כו' בהן עור הס"ד ובד"ה היו מטילין כו' ולכי גמרי לה כו' שלא נעשית מתחלתה לשם ציצית אע"פ כו' שלא לצורך איכא מן העשוי כו' תוך ג' בעינן הס"ד ובד"ה אמר רבא כו' כיון דעובר על ד"ת לא כו' עשייתן דבתראי אבל כו' הוי מעשה ומקרי ציצית כו' דאיכא כשגומרה ולא מן העשוי הס"ד ואח"כ מ"ה מעשה איכא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שמא יקרע כו' ומיהו קשה מההיא דרב כו' בסמוך כיון שפצעו כו' ובד"ה משום כסות כו' דאינשי ביתיה לקמן ובפ"ק דסוכה כו' ואם היתה טלית מיוחדת ליום ולילה חייבת כו' כצ"ל:

גמרא הכא דעשה בעלמא לכ"ש. לכאורה לאו דשעטנז נמי איכא כיון דאפשר לקיים שניהם. ויהיה ראיה להא"נ מדאורייתא כו' בתוס' לעיל בד"ה כיון:

שם אימא כיון שפצעו בה כו'. נ"ל דפי' כמו הפוצע שבל"ט מלאכות דשבת. שהוא סתירת האריג לפי' הרע"ב שם והרמב"ם בחבורו פ"ט בסופו. והכא הכוונה דנשארו בה עוד ג' אצבעות שתי פצועין בלתי ארוגין. וג"א ל"ד אלא פחות מעט. או מפני שדרך להניח בסוף אורך הבגד קצת מחוטי השתי בלתי ארוג עי' ר"ש פכ"ח דכלים מ"ז בשם הערוך:

רש"י ד"ה שרא ר"ז. והיינו דא"ר כו'. לכאורה מנא ידעינן דמשום האי טעמא הוא:

רש"י ד"ה היו מטילין. אלמא שכל ציצית שנעשית כו'. כ"נ דצ"ל. וכוונתו לתרץ בזה מדוע לעיל על הא דא"ר שמא יקרע כו' והתורה אמרה תולמה"ע לא פריך הגמרא. ולכן מחלק דהתם היתה תליית החוטין שלא לשמה ודאי אית בה משום תולמה"ע ולא פריך אלא אדהכא דהוויין לשמה רק שלא לצורך והוה דומיא דחסידים כו'. אולם ק"ל דדבריו סותרין אהדדי. דבתחלה פי' דלהכי הויא הא דחסידים שלל"צ משום דלא היה בה כשיעור שיתכסה כו' ומסיים דלא ה"ל אלא ב' קרנות כו' דלפי טעם זה אפי' ארוכה טובא נמי:

רש"י ד"ה אמר רבא כו' הויא עשייתן "ועשייתן" דבתראי עשיה כצ"ל:

(מ ע"ב) השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי וכו'.—בשמ"ק כאן מחק מלת "השתא" [וכן ליתא בכל כתבי יד, ועי' ד"ס], משום שמפירוש רש"י ותוס' ור"ג כאן וכן מדברי הראב"ד (הל' ציצית פ"א הט"ו) מבואר, שלא היו גורסים מלת "השתא" ומפרשים "בבל תוסיף וכו'" בניחותא. אבל מדברי הרמב"ם (שם) מוכח, שלפניו היה הנוסח "השתא בבל תוסיף וכו'", ופירשה בתמיהה, וגם משמע שהיה גורס נמי בדברי רב פפא "ובל תוסיף ליכא מעשה ליכא", וכן עיקר. אלא שפי' הכ"מ שם וכן פי' הגר"א בביאורי א"ח סי' יו"ד אות ט' דחוקים ורחוקים מאד, כמו שיבין המעיין. אבל מה שנראה לנו בזה הוא דהכי פירוש "השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי", דמאחר שהוא עובר על בל תוסיף ודאי דהוי ג"כ מעשה לענין שלא הוי מן העשוי, ולא תקשי מר' זירא אדידיה. ועל זה הקשה רב פפא, דזה שמטיל למוטלת סתם - אפשר שמתכוין לבטל ולא להוסיף, וכיון שאינו עובר על בל תוסיף אין כאן מעשה ופסול משום תעשה ולא מן העשוי. ומחלוקת רבא ורב פפא אינו אלא בסתם, אבל במכוין להוסיף-הכל מודים, דהוי מעשה וכשר. ובמכוין לבטל דלא הוי מעשה ופסול, והרי זה היפך דעת הרמב"ם ז"ל שם, והמעיין יבחן.

גמרא פסולה משום תעשה כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה היו מטילי׳ כו׳ כדלקמן אלמא שכל ציצית שנעשי׳ מתחלת׳ כו׳ כצ״ל:

בא"ד שלא לצורך ליכא מן העשוי כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד"ה שמא יקרע כו׳ אפי׳ לר׳ מאיר גזרינן שמא יתפור כו׳ כצ״ל וכן הגירסא בכל הספרים. וה״פ פשיטא לרבנן דס״ל בטלית של צמר שנקרעה תוך שלש דשרי להתפיר ולא חיישי׳ שמא יקח מחוט התפירה לשם ציצית. בסדין של פשתן דאיכא נמי איסור כלאים חיישינן אפי לר״מ דס״ל בטלית של צמר דאסור להתפיר ואיכא תרתי חששא שמא יעבו׳ ויתפור ושמא יקח מחוט התפירה לשם ציצית אפ"ה בטלית של פשתן משום איסור כלאים חיישי׳. ומ״ו הב״ז גורס אפי׳ לרבנן ואינו. חדא דאינו מן הצורך לשבש הגירסא ועוד כיון דלרבנן מותר לתפור לא שייך למיתני גזרינן שמא יתפו׳ הכי ה"ל למיתני גזרינן שמא יקח חוט התפירה לשם ציצית וכאשר כתבתי נכון וברור:

בא״ד דחסידי ליכא לאקשויי כו׳. פי' לר״ה דאמר רחוק מן הכנף ד׳ הוי מצות ציצית וחסידים הראשונים כיון שארגו בה ג׳ אצבעות היו מטילי׳ בה תכל׳ מ״מ כתבו דמפרשי׳ כאן הא דקתני גבי חסידים כיון שארגו כו׳ פי׳ כיון שפצעו בה ג׳ שהגיע לג׳ האצבעות האחרונים של בגד היה מטילי׳ בה תכלת אבל מ״מ רחוק מן הכנף ד׳ כר"ה:

בא"ד והוי כאלו נפסקו לגמרי כו׳. פי׳ ובהא פליגי ר״מ ורבנן דלר״מ לא מהני התפירה לציצית שהיו כבר ולרבנן מהני התפיר׳ וסוגיא דהכא אתיא כר״מ ומ"ה חיישי׳ שמא יקרע סדינו בתוך ג׳ ולא ישתייר ג׳ והוי כאלו נפסקה לגמרי ולא מהני תפירה לאותן ציצית שהיו כבר ויהא בו איסור כלאים:

ד"ה משום כסות לילה כו' פרשת ציצית בלילה ור׳ יוסף אמר עלה כמא מעליא כו׳ כצ״ל:

בא"ד ר״י לבד היה עושה כן כו׳. פי׳ ולא האחרים ומ"ה לא קי"ל כותי׳:

ד״ה בבל תוסיף כו׳ דלא אמרי׳ קציצתן כו׳. ול״נ דהכא רבא קאמר אליבא דר"ה ור״ה ס"ל התם כרב דאמר קציצתן זו היא עשיתן ע"ש:

ד"ה ממאי דגברא כו׳ אפי׳ לרבא דאמר בפ״ג דר״ה דכ״ח ע"ב דלעבור משום כו׳ כצ״ל. ומה שנדפס בפ״ב דעירובין ד״ק טעות סופר הוא דבסוגיא דהתם אינו מזכיר כלל אי בעי כוונה או לא ועיקר מקומה בר״ה ותוס׳ הקשו מדפריך ר״פ לרבא ושתיק רבא משמע דמוד׳ לר״פ דבל תוסיף ליכא כיון דלא מכוין והתם אמר רבא דלעבור אבל תוסיף לא בעי כוונה ומ"ה כתבו דהכא מודה רבא כנ"ל ברור:

ד"ה תכלת כו׳ ומוכח׳ מסוגי׳ דהתם כו׳ כצ״ל:

בא"ד רק בלילה דכסות יום חייב אפי׳ בלילה ור״ת (כותב) [סותר] פירושו לעיל וכן פ"ק דקדושין כו׳ כצ"ל. פי׳ דלעיל מפרש ר"ת דאע"ג דכסות יום חייב אפי׳ בלילה מ״מ מיקרי שפיר זמן גרמא. ומ״ו הב"ז מוחק גירסא זו וכתב דאיזה תלמיד כ״כ ונכנס בדוחק ליישב ואינו מן הצורך וכאשר כתבתי נכון הוא:

בא"ד ואע"ג דפטור מדאורייתא כו׳. פי' השואל מ״מ כיון דהותרה כלאים לגבי משאיל אין לחלק:

בא"ד דכל לבישה שרי רחמנא כו׳. פי׳ אבל התם לבישה בלא עבודה לא הותרה מעולם:

בא״ד שאינם מיוחדים לעבודה כו' פי' בגדי חול:

בא״ד ואין לדמות מקדש למדינה כו׳ כצ״ל. פי׳ דבמקדש פטור אפי׳ שלא לשרת:

בא"ד ותדע דהתם כו'. פי׳ התם ביומא בעי למיפשט דבמקדש כלאים מותר אפי׳ בלילה מדתני ובמקדש בין בשעת עבוד׳ בין שלא בשעת עבודה הי׳ לחלק דשלא בשעת עבודה היינו שעה הראוי׳ לעבוד׳ אבל לילה לאו זמן עבודה אלא ע״כ דבמקדש אין לחלק:

בא"ד דלאו דוקא תחת ראשיהן אלא כנגד ראשיהן משום כלאים כו׳ כצ"ל:

בא״ד דלא דמי ללבישה כו׳. פי׳ שלא ניתנה תורה למלאכי שרת דכשיגמור עבודתו יפשטם מיד בלי שהי׳ רגע א׳ ע״כ כשהתירה לבישה לגמרי הותרה:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חדושים

תוספות ד״ה שמא יקרע כו׳ לפי מה שאפרש לקמן גבי כו׳ (כצ"ל ועיין מ"ש שם בס״ד ודו"ק) וחכמים אומרים יתפור אפי׳ לרבנן גזרינן וכנ"ל להגיה. ור״ל דהוקשה לה׳ למה ס״ל לרבנן דיתפור ולא גזרינן שמא יקח חוט של תפירה לציצית היינו משום דהתם איירי בטלית של צמר ותופרי׳ בחוטי׳ דליכא בהו כלאים ולא בשל פשתן ואין עושים מהחוטי תפירה של טלית צמר לציצית אבל כאן בסדין דיתפור בשל פשתן ויקחו לשם ציצית והתכלת שבו הוא כלאים עם הסדין שלא במקום מצוה דהחוט של פשתן פסול משום תעשה כו׳ או שלא לשמה אבל לפי׳ התוספות צ״ל דסוגי׳ זו כר׳ מאיר אתי׳ ולא כרבנן וכמש"כ לקמן ודו״ק נ״ל:

בא"ד. ומיהו קשה מההוא דר"ה הוי מן הכנף ד׳ הוי מצות ציצית כו׳ (ר"ל ומברייתא הנ"ל מוכח דמקום ציצית הוי תוך ג׳ ק״ל) כיון שפצעו שלש כו' (ר״ל דגמר בגד לא הוי אלא כשגמרו עד גמר ג׳ אצבעות ולאו משום מקום ציצית אלא דלא נגמר הבגד עד שישאר פחות מג׳ ודו״ק:

בא״ד. והשתא שמעת׳ כר"מ אתי׳ כו' (ר״ל ודלא כחכמים דס"ל דשרי תוך ג׳ לתפור ק״ל):

ד״ה תכלת אין כו׳ היינו כסות שאינו מיוחד רק בלילה דכסות יום חייב׳ כו׳ וכן פ"ק דקדושין כו׳ (כצ״ל נ"ל ומ״ש בספרים ור״ת סותר פי׳ למעלה נ״ל דאיזה תלמיד כתב כך על הגי׳ והדפיסו בפנים וט"ס הוא ועיין ברא״ש ריש ה״ק וקרוב בעיני שהתלמיד כיון לקושיות הרא״ש אר״ת דכיון דס"ל דכסות יום חייב בלילה א״כ וודאי שרי בה כלאים גם בלילה ודבריו מסותרים זא״ז דא״כ ליכא בי׳ שום חידוש בבבא ראשונה ודו"ק ומ״ש וכן פ״ק ךקדושין כוונתם הא דמשווה שם ציצית למ"ע שהזמן גרמא היינו נמי בכסות המיוחד ללילה לחוד נ"ל ועיין ברא״ש בה״ק:

בא"ד. דאין לחלק כיון דלגבי גברא כו' (ר״ל הו׳ נתינת טעם למ״ש דאין לחלק משום דלגבי כו' ק"ל) ליכא כלאים כו׳ (ר״ל ה״ה לשואל אף שאינו חייב אלא מדרבנן דמחזי ככסותו) ועוד דבטלי׳ כו׳ הכתוב כלאים כו׳ (ובה פטר ציצית ק״ל) ואין לדמות מקומות למדינה דבמדינה ליכא כו׳ (כצ"ל ר״ל מקומות דמקדש אף בלילה למדינה ק״ל) ותדע כו' לשעה שאינה ראוי׳ כו' (ר"ל ש"מ דאפי׳ בלילה בשעה שאינה ראויה לשרת פטור במקדש ~כאן~{כיון} שמיוחד לשירות) דלאו דווקא משום כלאים כו' (כוונתם דאמרינן התם דלאו דווקא תחת ראשיהם דאסור משום כלאים אלא שלא כנגד ראשיהם ק״ל) ביחוד כו' מן הציצית ולא חייבי בטליתה אלא מפני כו׳ (כצ״ל ומזה מוכח דאף הנשים שרי׳ ללבוש טלית עם ציצית אף שהוא כלאים כיון שהוא בר חיובא לבעלה ושרי' בי׳ כלאים וק"ל נ״ל:

הגהות

גמרא משום דר"ז כוותי׳ שמא כו׳ רב זירא אמר כו׳ כך הי׳ גי׳ התוספות וכך העתיק ב״י בא"ח סי׳ ט׳. והרי"ף גרס רבה אמר גזירה כו׳:

רש״י ד״ה גזירה כו' קודם לכן בתוך כו׳ הד"א:

ד״ה שרא ר״ז כו׳ דאמר רבא איתמר כו' הד״א:

ד"ה ה"ג ר״ז כו׳ שנאמר וראיתם כו׳ כצ״ל:

ד״ה וכנפי׳ כו׳ עור הס״ד:

ד"ה אזיל בתר כו׳ כצ״ל:

ד"ה הטל כו׳ דג׳ ראשונות עשויין כו׳ כצ״ל:

ד״ה היו מטילין כו' ולכי גמרי לה היו מטילים כו׳ נעשים מתחילת׳ לשם ציצית אע"פ כו׳ כצ"ל נ״ל:

ד"ה אמר רבא מכשרא בתראי כו׳ עשייתן דבתראי עשיי׳ אבל כו׳ הוי מעשה ולא כו׳ כצ״ל והד״א:

תוספות ד"ה משום כסות כו׳ לאתויי כסות סומא והיינו כר"ש דלרבנן דר״ש כו׳ וסתם ברייתא נמי בפ"ק דזבחים כר"ש כו' כצ"ל. (והוא בדף י״ח ע״ב ע"ש נ"ל) ועיין ברא״ש ריש ה״ק ותמצא מבואר כוונתם ור׳ יודא דרמי כו׳ בפ״ק דסוכה כו׳ כגון אבידה כו׳ ואם הית׳ טלית מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף