ואי נמי [או גם כן], כל היכי דכי מיתלי ביה במתנא אתייה אבתריה [כל מקום שכאשר התפילין תלויות ברצועה הן הולכות אחריה ואינן ניתקות] — הרי אלו חדתתא [חדשות], ואידך עתיקתא [והאחרות, שניתקות, ישנות].

א אביי הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] רב יוסף, איפסיק ליה [נפסקה לו] הרצועה דתפילי [של התפילין], אמר ליה [לו]: מהו למיקטריה [האם מותר לקשור אותה]? אמר ליה [לו]: "וקשרתם" (דברים ו, ח) כתיב [נאמר] בתפילין, ללמד שתהא קשירה תמה שלימה ויפה, ואין הדבר מתקיים באופן זה.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב יוסף לרב אשי: מהו למיתפריה ועייליה [האם מותר לתפור אותה, את הרצועה, ולהכניס] את התפירה לגאו [פנימה], כך שהדבר אינו נראה כלפי חוץ? אמר לו: פוק חזי מה עמא דבר [צא וראה מה העם נוהג].

אמר רב פפא: גרדומי רצועות, כלומר, רצועות שנקטעו בחלקן — כשירות. ומעירים: ולאו מילתא היא [ולא כלום הוא], מדאמרי [ממה שאמרו] בני ר' חייא: גרדומי תכלת של ציצית, שנחתכו ונשאר מהם רק מעט, וכן גרדומי אזוב של הזאת מי פרה אדומה כשירין, ולא אמרו כן על גרדומי רצועות התפילין. וטעם הדבר, התם [שם] הוא שכשרים משום שתשמישי מצוה נינהו [הם], ואין קדושתם מרובה, אבל הכא [כאן] בתפילין שתשמישי קדושה נינהו [הם] — לא.

ואומרים: על כל פנים, מכלל הדברים אתה לומד דאית להו שיעורא [שיש להם שיעור] לרצועות, שהרי אנו מדברים על רצועות שלמות ועל גרדומין, ואם כן, כמה שיעורייהו [שיעורם]? אמר רמי בר חמא, אמר ריש לקיש: עד אצבע צרדה, הסמוכה לאגודל. ובהסבר דבר זה, מהיכן מודדים עד אצבע צרידה, רב כהנא מחוי [היה מראה] כפוף, מראש האמה עד ראש האצבע. רב אשי מחוי [היה מראה] פשוט, מראש האגודל עד ראש האצבע.

ועוד אומרים: רבה קטר להו ופשיט ושדי להו [היה קושר אותן את הרצועות ופושט ומשליך אותן לאחוריו]. רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו [היה קושר אותן ומשלש אותן], גודל אותן כמין צמה. מר בריה [בנו] של דרבנא עביד כדידן [היה עושה כמונו], שהיה נותן את הרצועות מלפניו.

ב אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב: קשר של רצועות התפילין שיהא כצורת דל"ת בתפילין של ראש, ומעין יו"ד בתפילין של יד — הלכה למשה מסיני. אמר רב נחמן: ונוייהן לבר כלומר, הנוי, הצד השחור, צריך להיות לחוץ ולא בפנים. רב אשי הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] מר זוטרא, איתהפכא ליה [התהפכה לו] הרצועה של התפילין, אמר ליה [לו]: לא סבר לה מר ונוייהן לבר [האם אין אדוני סבור שצד הנוי שבהם צריך להיות לחוץ]? אמר ליה [לו]: לאו אדעתאי [לא היה זה בדעתי], כלומר, לא שמתי לב לדבר.

נאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י), ועל כך תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש, שיש בהם שם ה', והם מראים לעיני כל ששם ה' נקרא על ישראל. ועל מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "והסרתי את כפי וראית את אחרי" (שמות לג, כג), אמר רב חנא בר ביזנא, אמר ר' שמעון חסידא: מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין.

אמר רב יהודה: קשר של תפילין צריך שיהא למעלה, בגובה הראש ולא בצואר, כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה, וכן צריך שיהא מונח כלפי פנים, כלומר, בעורף ולא בצדדים, כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.

אמר רב שמואל בר בידרי, אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר ר' אחא אריכא, אמר רב הונא, ואמרי לה [ויש אומרים] שמועה זו שאמר רב מנשיא אמר שמואל: תפילין מאימתי מברך עליהן? משעת הנחתן על היד ואילך. ומקשים: איני [כך הוא]? והא [והרי] אמר רב יהודה, אמר שמואל: כל המצו‍ת כולן מברך עליהן עובר (קודם) לעשייתן, וכיצד מברך עליהן לאחר הנחתן! אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] ותירצו את הסתירה: מברך עליהם משעת הנחה ועד שעת קשירה, שקשירתן היא עשייתן.