א ובענין ששנינו שיש ארבע פרשיות בתפילין תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר פעמיים "לטטפת" (דברים ו, ח) "לטטפת" (שם יא, יא), ולפי הכתיב מדובר בכל פעם בטוטפת אחת, ושוב "לטוטפת" (שמות יג, טז) בו' יתירה, שיש בה לשון רבים — הרי כאן ארבע, מכאן למדים לארבע פרשיות שבארבעה בתים בתפילין, אלו דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר: אינו צריך לדרשה זו, אלא המילה "טטפת" עצמה משמעה ארבע, כי "טט" בלשון כתפי פירושו שתים, "פת" בלשון אפריקי שתים.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: יכול יכתבם את הפרשיות של תפילין של ראש על ארבעה עורות (קלפים) נפרדים, ויניחם בארבעה בתים בארבעה עורות, פרשיה אחת בכל בית? תלמוד לומר: "ולזכרון בין עיניך" (שם ט), ויש בכך הדגשה: זכרון אחד אמרתי לך, כלומר, שגוף התפילין יהיה אחד, ולא שנים ושלשה זכרונות, הא [הרי] כיצד? כותבן על ארבעה עורות (קלפים) ומניחן בארבעה בתים שעשויים בעור אחד שמקפלים אותו.

ואם כתבן בעור (בקלף) אחד את כל הפרשיות והניחן בארבעה הבתים, כל פרשיה בבית אחר — יצא. ובמקרה זה צריך שיהא ריוח ביניהן (בין הפרשיות) כדי שיוכל לתת כל פרשיה בבית נפרד, דברי רבי, וחכמים אומרים: אינו צריך. ושוין, כלומר, גם חכמים סבורים שנותן חוט או משיחה (חוט עבה) בין כל אחת ואחת. ומוסיפה הברייתא: ואם אין חריצן (החריץ שבין כל בית ובית) ניכר כלפי חוץ — פסולות.

ג וביחס לתפילין של יד תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד כותבן? תפלה של יד כותבה את ארבע הפרשיות על עור אחד ומניחה בבית אחד, ואם כתבה בארבע עורות נפרדים והניחה בבית אחד — יצא. ובמקרה זה צריך לדבק את ארבע העורות לעור אחד, שנאמר: "והיה לך לאות על ידך" (שמות יג, ט), לומר: כשם שאות אחת מבחוץ, שהבית עשוי מעור אחד — כך אות אחת מבפנים, שארבע הפרשיות יהיו כתובות על עור אחד, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אינו צריך לדבק.

אמר ר' יוסי: ומודה לי ר' יהודה ברבי (הגדול) שאם אין לו תפילין של יד, ויש לו שתי תפילין של ראש, שעשויות מארבעה בתים, שטולה מכסה בטלאי של עור על אחת מהן כדי לעשות אותה כבית אחד, ומניחה. ותוהים: מה שייך לומר כאן מודה? היינו פלוגתייהו [הרי זו היא עצמה המחלוקת שלהם], האם אפשר שיהיו הפרשיות של יד כתובות על עורות נפרדים, או לא! אמר רבא: באמת, מדבריו של ר' יוסי יש ללמוד שחזר בו ר' יהודה לגמרי משיטתו, והודה לר' יוסי בעיקר ההלכה.

ועל עצם האפשרות לעשות תפילה של יד מתפילה של ראש, שואלים: איני [כן הוא]? והא [והרי] שלח רב חנניה משמיה [משמו] של ר' יוחנן: תפלה של יד עושין אותה תפילה של ראש, ושל ראש אין עושין אותה תפילה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא בעתיקתא [זו בישנות] שכבר נקשרו על הראש, וכבר שימשו בקדושה חמורה, הא בחדתתא [זו בחדשות], שלא השתמשו בהן עדיין כתפילין של ראש. ולמאן דאמר [ולמי שאומר] שהזמנה כשלעצמה מילתא [דבר] היא, ודי שיזמן אותה לשם תפילין של ראש כדי שלא יוכל עוד לשנותה, מדובר דאתני עלייהו מעיקרא [שהיתנה עליהם מתחילה], שיוכל להפוך אותה משל ראש לשל יד, ובאופן זה מותר הדבר.

ד תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד סדרן של הפרשיות בתוך התפילין? "קדש לי" (שמות יג, א— י) "והיה כי יביאך" (שם יא—טז) מונחות מימין, פרשת "שמע" (דברים ו, ד— ט) "והיה אם שמוע" (שם יא, יג— כא) משמאל.

ומקשים: והתניא איפכא [והרי שנויה ברייתא להיפך] "קדש לי" "והיה כי יביאך" משמאל, "שמע" "והיה אם שמוע" מימין! אמר אביי, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן מימינו של קורא העומד מול המניח תפילין, כאן מימינו של מניח, שהיא שמאלו של העומד מולו, והקורא קורא כסדרן, כלומר, כסדר הכתוב בתורה, "קדש לי" מימינו של הקורא, ואחר כך "והיה כי יביאך" וכו'.

אמר רב חננאל אמר רב: אם החליף פרשיותיה כלומר, שינה את סדר הפרשיות בתוך בתי התפילין — הרי הן פסולות. אמר אביי: לא אמרן [לא אמרנו]