מנחות לב ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לב - א

ועושה ריוח בגליון מלמעלה, וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה פתוחות.

אמרתי לו: רבי, מה טעם אתה עושה אותם פתוחות, והלא בתורה סתומות הן!? שהריוח שלאחר סיום פרשת "שמע" סתום הוא!?

אמר לי רבי מאיר: הואיל ואין שתי הפרשיות שבמזוזה סמוכות מן התורה. שפרשת שמע כתובה בפרשת ואתחנן ופרשת והיה אם שמוע כתובה בפרשת עקב. ולכן אני עושה אותם פתוחות, להראות שאינן המשך זו לזו, כדין פרשה פתוחה, שסימן ה"פתוחה" היא שלא נאמרו כהמשך של אחת לשניה ^[87]. ואמר רב חננאל אמר רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר!

והוינן בה: מאי לאו, אפתוחות אמר רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר, וקשה על רב הונא שעשה את פרשיותיה סתומות!?

ומשנינן: דברי רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר לא על פתוחות נאמרו, אלא אריוח שלמעלה ולמטה אמר דבריו. וכמה הוא שעור הריוח שצריך להשאיר במזוזה למעלה ולמטה?

אמר רב מנשיא בר יעקב, ואמרי לה אמר רב שמואל בר יעקב: כמלא אטבא דספרי! כגודל עץ סדוק של הסופרים שתופס את דפי הקונטרסים שלא יתקפלו בעודו כותב, והוא כרוחב חצי צפורן [רא"ש] ^[88].

אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא וכי אינך סבור, דכי אמר רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר אריוח אמר את דבריו?

והא רב אית ליה שפסק ההלכה נקבע לפי מנהגא, והאידנא ועכשיו, נהוג עלמא לכתוב את פרשיות המזוזה סתומות!

ומנין לנו שרב פוסק כפי המנהג. דאמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: חולצין ליבמה במנעל שעשוי מעור דק שומעין לו!

[אף על פי שיש מקום לגזור שלא לחלוץ במנעל שכזה כדי שלא יבואו לחלוץ במנעל מרופט שאינו חופה את הרגל] אבל אם יאמר אליהו שאין חולצין בסנדל של עור קשה, אין שומעין לו! וטעמו של דבר: שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל! ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: אין חולצין במנעל שומעין לו! ואם יאמר: אין חולצין בסנדל אין שומעין לו! משום שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל.

ואמרינן: מאי בינייהו בין שתי הלישנות? הלא לדברי שניהם אם יאמר לא לחלוץ בסנדל אין שומעין לו, ואלו במנעל כל מה שיגיד שומעים לו.

ומשנינן: האם חולצין כעת במנעל לכתחילה איכא בינייהו! שאותו מאן דאמר אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, סובר שכהיום לא חולצין לכתחילה במנעל אלא לכתחילה צריך לחלוץ בסנדל, עד שיבא אליהו ויורה שחולצין במנעל. והמאן דאמר השני סובר שההלכה היא שחולצין לכתחילה במנעל, עד שיבא אליהו ויאמר שאין חולצין. ומכל מקום, שמענו מכאן שרב פוסק כפי המנהג, ואם כן גם בענין כתיבת המזוזה ודאי סובר שנפסוק כפי המנהג, וכותבין אותה בפרשיות סתומות. אלא, לאו, שמע מינה שמה שאמר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר לא על עשייתן פתוחות שהוא כנגד המנהג, אלא אריוח בלבד קאמר. שמע מינה!

רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לעשותן לפרשיות המזוזה סתומות. ומכל מקום אי עבדינהו פתוחות שפיר דמי!

ומאי פתוחות, דקאמר רבי שמעון בן אלעזר שמשמע לכאורה שלכתחילה צריך לעשותן פתוחות, אין כונתו כך, אלא כונתו שאפשר לכתוב את המזוזה אף בפרשיות פתוחות, וכל שכן סתומות!

לימא מסייע ליה לרב נחמן בר יצחק שאמר, שמצוה לעשות את המזוזה בפרשיות סתומות.

ששנינו בברייתא: תפילין של יד עושין אותן לשל ראש. ושל ראש אין עושין אותן לשל יד.

וכן כיוצא בו ספר תורה שבלה, ותפילין שבלו, אין עושין מהן מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה של ספר תורה, ותפילין שיש בהן ארבע פרשיות לקדושה קלה של מזוזה שיש בה רק שתי פרשיות. ומשמע הא אם היה הדין שמורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, היו עושין מספר תורה ותפילין שבלו, מזוזה ^[89]. ואמאי איך אפשר לעשות מהן מזוזה, הרי הכא, בספר תורה ובתפילין ^[90], הפרשיות סתומות הן, והכא, במזוזה, הפרשיות פתוחות הן, ואם עשאן סתומות. המזוזה פסולה! אלא שמע מינה שבמזוזה ג"כ הפרשיות סתומות הן, הילכך אם היה מותר להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה היתה אפשרות לעשות מספר תורה ומתפילין מזוזות.

ודחינן: דלמא מה שאמרנו שהיו עושין מתפילין מזוזה כונת הברייתא היא להשלים. שאם חסרה המזוזה שיטה אחת, אם היה מותר להוריד מקדושה חמורה, היו נוטלין שיטה אחת מספר תורה ותופרה במזוזה ומשלימין אותה ^[91].

עוד מקשה הגמרא על הברייתא: הא אם היה הדין דמורידין מקדושה חמורה, עושין מספר תורה ותפילין שבלו, מזוזה.

והתניא: הלכה למשה מסיני שתפילין כותבין על הקלף [עור שנחלק לשנים והחלק החיצון נקרא קלף] ומזוזה על הדוכסוסטוס [החלק הפנימי של העור שנחלק].

קלף כותבים עליו במקום בשר היינו, במקום הקרוב לבשר.

דוכסוסטוס כותבים עליו במקום שער היינו במקום הקרוב לשער.

ואם כן קשה, היאך אפשר לעשות מתפילין, שנכתבים על הקלף, מזוזה, שנכתבת על הדוכסוסטוס!?

ומשנינן: הדין שמצוות תפילין היא לכתוב על הקלף, ומזוזה לכתוב על הדוכסוסטוס, היינו למצוה לכתחילה, אבל אם שינה אין זה פוסל. ולכן אם היו מורידין מקדושה חמורה, אפשר היה לעשות מתפילין, מזוזה.

ומקשינן: והתניא: שינה - פסול! וסברה הגמרא שבין בתפילין בין במזוזה אם שינה את עורן פסול.

ומתרצינן: מה ששנינו פסול, בתפילין עוסקת הברייתא, שאם כתבן על הדוכסוסטוס פסול. אבל מזוזה על הקלף כשרה ^[92].

ומקשינן: והתניא, שינה - בין בזה ובין בזה פסול! וסברה הגמרא שמה ששנינו בין בזה ובין בזה פירושו שבין בתפילין ובין במזוזה, פסול.

ומתרצינן: אידי ואידי מדובר ששינה בתפילין, אלא, הא דכתבינהו אקלף במקום שער ולא במקום בשר, ונפסלו משום השינוי בקלף עצמו.

הערות

^[87] לפי סברא זו נראה שגם בפרשת והיה אם שמוע שבתפילין אם עושה אותה פתוחה כשרה כיון שאינה סמוכה לה בתורה, וכן דעת בעל העיטור. אכן מדברי הרמב"ם [פ"ב מתפילין ה"ב] משמע שאם עשה את הפרשה הרביעית פתוחה פסולה. והקשה הב"י [סימן לב] מסוגיתנו שמבואר כיון שאין סמוכות לה בתורה כשרה. ותירץ, כיון שבפרשות התפילין הפתוחות אם סתמן פסולות, ה"ה בסתומה אם פתחה פסולה שלא רצו חכמים לחלק בזה. וע"ע בב"ח מה שתירץ. ובחידושי הגרי"ז תירץ, שלמזוזה יש דין כתיבה בפני עצמה, מה שאין כן בתפילין הדין הוא לקחת את ה"פרשה הכתובה בתורה" ולתתה בתוך התפילין, ולכן דינם כדין ספר תורה. וראה הערה 70.

^[88] הסיבה שהצריכו רווח כמלא אטבא דסיפרי משום שכשכותב מחזיק את הקלף על ידי האטבא דספרי וצריך שיוכל להתחיל לכתוב מתחתיו [נמוק"י].

^[89] לפי קושית הגמרא שאינו משלים פרשת והיה אם שמוע בסמוך לפרשת שמע, אלא נוטל היריעות כמות שהן וקובען בתורת מזוזה, צ"ב הרי במזוזה ישנם רק שתי פרשיות, ואילו בתורה יש הפסק רב בין שמע לוהיה אם שמוע. הקרן אורה מבאר [על פי רש"י בשבת דף עט] שאכן נוטל הוא כל היריעה שמשמע ועד והיה אם שמוע וקובעה בפתחו, ואין פסול במזוזה במה שכתובים בה פרשות נוספות. אכן ברמב"ם [פ"ה ממזוזה ה"ג] מבואר שאם הוסיף במזוזה אפילו אות אחת פסול, ולפי זה אי אפשר לפרש כפירוש הנ"ל. ובספר עולת שלמה מפרש שנוטל ספר תורה שנמחקו כל הפרשיות שבאמצע ונותרו בו רק פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע. החת"ס [בשבת עט] מפרש שכתב כל הפרשות שבין שמע לוהיה אם שמוע בדף אחד, והתחיל והיה אם שמוע בראש הדף השני ועתה חותך את חציו התחתון של הקלף ונותרים בידו פרשת שמע ווהיה אם שמוע זו בצד זו. [אלא שרש"י להלן ל"ג א' סובר שמזוזה שכתבה בשני דפים פסולה, ולשיטתו אי אפשר לפרש כך]. הריטב"א בשבת שם מפרש שחותך פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע מן הספר תורה ותופרן זו מעל זו, ולפי זה הרי הכל כתוב בדף אחד וכשר גם לדעת רש"י.

^[90] ראה הערה לעיל שדעת בעל העיטור שבתפילין כשר גם אם השאיר הפרשה פתוחה, ולפי זה צריך לומר שקושית הגמרא רק מספר תורה, שאילו בתפילין יש לומר שעשאן פתוחות וכשרות כמו שמזוזה כשרה. אך לדעת הרמב"ם הקושיא גם מתפילין שדעתו היא שגם התפילין פסולים בעשאן פתוחות. וראה בט"ז [או"ח סימן ל"ב ס"ק כה] שהביא ראיה מקושית הגמרא לשיטת הרמב"ם.

^[91] כך פירש רש"י. ומבואר שדעתו שמזוזה כשרה אפילו אם כתובה בשני עורות. אולם הרמב"ם [פ"ה ה"א ממזוזה] פוסל אם עשאן בשני עורות. ולדעתו צריך לפרש כמו שכתבו תוס' שפרשת שמע כתובה בסוף העמוד והוסיף את פרשת והיה אם שמוע בגליון. אפשרות נוספת כתבו תוס', שפרשת והיה אם שמוע היתה כתובה בתחילת עמוד, והוסיף פרשת שמע בגליון שעליה. ודבריהם תמוהין, שהרי כתב הפרשיות שלא כסדרן. ותירץ הט"ז [יו"ד סימן רצ] שבפרשיות אין דין כסדרן, ורק במילים שבתוך הפרשה ישנו דין שיכתבו כסדרן. והנקודות הכסף חולק ומבאר שדברי התוס' נאמרו רק להו"א, אבל למסקנת הגמרא באמת פסול גם בכתב הפרשות שלא כסדרן. ובחידושי מרן רי"ז הלוי [וכן באבנ"ז או"ח תשובה י'] כתבו שדעת תוס' שדין שלא כסדרן אינו על מעשה הכתיבה, אלא על צורת המזוזה לאחר כתיבתה, וכיון שאחר שיוסיף הפרשה למעלה הכל יהיה כתוב כסדר, לא איכפת לנו שסדר מעשה הכתיבה היה שלא כסדרן.

^[92] ואם כתב מזוזה על גויל, דעת הרמב"ם [פ"א מהלכות תפילין] שהמזוזה כשרה. והרא"ש בהלכות מזוזה הביא בשם ר"י לפסול על גויל. עוד נחלקו הראשונים אם לכתחילה יש מצוה לכתוב המזוזה על דוכסוסטוס, דעת הרא"ש והר"ן שאפשר לכתחילה לכתוב על קלף, אבל הרמב"ם והרי"ף פסקו שלכתחילה יכתבנה על דוכסוסטוס. [וראה מש"כ בזה בספר בית הלוי על התורה עמ' 69].

ועושה לה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה של המזוזה פתוחות, שהשורה שנגמרת בה פרשת "שמע" נשארת פתוחה, ומתחיל פרשת "והיה אם שמוע" בשורה חדשה. אמרתי לו: רבי, מה טעם עושה אתה אותן פתוחות? הלוא סתומות הן בתורה! אמר לי: הואיל ואין הפרשיות סמוכות זו לזו מן התורה.

ואמר רב חננאל, אמר רב: הלכה כר' שמעון בן אלעזר, מאי לאו [האם אין] הכוונה שהלכה כמותו לגבי הפרשיות שעושה אותן פתוחות? וקשה מכאן על רב הונא, תלמידו של רב, שעשאן סתומות!

ודוחים: לא, הלכה כמותו לגבי הענין של הריוח שעושה מלמעלה ומלמטה. ושואלים: וכמה ריוח? אמר רב מנשיא בר יעקב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר רב שמואל בר יעקב: כמלא אטבא דסיפרי [האטב של הסופרים] שהם מחזיקים בו את הדפים.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא דכי [ואתה אינך סבור שכאשר] אמר רב שהלכה כר' שמעון בן אלעזר, אמר הלכה זו על הריוח ולא על הפרשיות? והא [והרי] רב אית ליה מנהגא [יש לו מנהג], כלומר, לדעתו יש משמעות מחייבת למנהג, והאידנא נהוג עלמא [ועכשיו נוהגים הכל] בסתומות! ומנין שרב סומך על המנהג?

שאמר רבה, אמר רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר חולצין ליבם במנעל — שומעין לו, אבל אם יאמר אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל.

ורב יוסף אמר בשם רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל — שומעין לו, אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל;

ואמרינן [והיינו אומרים] כשעסקנו בבעיה זו: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין לשון רבה ולשון רב יוסף בדברי רב? לגבי מנעל לכתחילה איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], האם ראוי לכתחילה לחלוץ במנעל או לא. ועל כל פנים, מוסכם שלדעת רב יש למנהג תוקף גדול, שלא ניתן לבטלו, והמנהג הוא בסתומות! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שפסק הלכה כר' שמעון בן אלעזר על הריוח דווקא? ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.

רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לכתחילה לעשותן את פרשיות המזוזה סתומות, ואי עבדינהו [ואם עשה אותן] פתוחות שפיר דמי [יפה, כשר הדבר], ומאי [ומה פירוש] פתוחות דקאמר [שאומר] ר' שמעון בן אלעזר, שר' מאיר היה עושה אותן פתוחות — אף פתוחות, ולאו דווקא סתומות.

ומציעים, לימא [האם נאמר] שמסייע ליה [לו] מה ששנינו: כיוצא בו, כפי שאין עושים מתפילין של ראש תפילין של יד, כך ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה, מפרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" שבהם, ומדוע? לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה יותר, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — היו עושין מזוזה מפרשיות ספר תורה.

ואם פרשיות המזוזה הן לעולם פתוחות, אמאי [מדוע]? הרי הכא [כאן] בספר תורה הן סתומות, והכא [וכאן] במזוזה הן פתוחות! אלא מכאן שניתן לעשותן גם סתומות. ודוחים: דלמא [שמא] אם לא הטעם שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ניתן היה להשלים מזוזה שחסרה בשורה או שתים מספר תורה או תפילין שבלו, אבל לא ניתן לעשות את המזוזה כולה מדף של ספר תורה, מפני שהפרשיות שם סתומות.

ושואלים מצד אחר: הא [הרי] אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — עושין מזוזה מתפילין? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הלכה למשה מסיני — תפילין כותבים על הקלף השכבה החיצונית של עור הבהמה, ומזוזה על דוכסוסטוס השכבה הפנימית; על הקלף כותבים במקום (בצד) הפונה לבשר, ואת הדוכסוסטוס כותבים במקום (בצד) הפונה לשער! ומשיבים: דבר זה לא נאמר אלא למצוה ולא לעכב.

ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אם שינה — פסול! ואומרים: דבר זה נאמר לגבי תפילין שנכתבו על הדוכסוסטוס כמזוזה, ולא לגבי מזוזה שנכתבה על קלף כתפילין. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: שינה בין בזה ובין בזה — פסול! ומשיבים: אין הכוונה ששינה בין בתפילין ובין במזוזה, אלא אידי ואידי [זה וזה] מדובר ששינה בתפילין, והא דכתבינהו [וזה שכתב אותם] על הקלף אבל במקום שער ולא במקום בשר, והא [וזה]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And he would make a space above and a space below the text and would prepare the passages of the mezuza in the open manner, i.e., he would begin the second passage on the line following the end of the first passage. I said to him: My teacher, for what reason do you prepare the passages in the open manner, when in a Torah scroll those same passages are written in the closed manner? He said to me: Since the passages are not adjacent to one another in the Torah, as the first passage is Deuteronomy 6:4–9 and the second is Deuteronomy 11:13–21, I prepare them as open passages.

The Gemara continues: And Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar. What, is it not correct that Rav stated this with regard to Rabbi Shimon ben Elazar’s opinion that one prepares the passages in the open manner? This would present a difficulty to the opinion of Rav Huna, Rav’s student, who wrote them in the closed manner.

The Gemara answers: No; he meant that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar with regard to the space that one must leave above and below the text. The Gemara asks: And how much space must one leave? Rav Menashya bar Ya’akov says, and some say it is Rav Shmuel bar Ya’akov who says: The space of a full scribe’s clip [atba], with which the sheets of parchment are held.

Abaye said to Rav Yosef: And you, do you not hold that when Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar he was referring to the space, not the manner of writing the passages? But Rav is of the opinion that an established custom must be observed, and nowadays the general custom is to write the passages of the mezuza in the closed manner.

The Gemara provides the source that according to Rav one must observe established customs. Ḥalitza is the ritual that frees the widow of a childless man from the obligation to enter into levirate marriage with her late husband’s brother. This ceremony involves the widow removing her brother-in-law’s sandal from his foot. Rabba spoke of the importance of observing customs in that context, as Rabba says that Rav Kahana says that Rav says: If Elijah comes and says that one performs ḥalitza with a shoe, the Sages listen to him. But if he says that one may not perform ḥalitza with a sandal, they do not listen to him, as the people are already accustomed to performing ḥalitza with a sandal.

The Gemara presents another version of Rav’s statement: And Rav Yosef says that Rav Kahana says that Rav says: If Elijah comes and says that one may not perform ḥalitza with a shoe, the Sages listen to him; if he says that one may not perform ḥalitza with a sandal, they do not listen to him, as the people are already accustomed to performing ḥalitza with a sandal.

Abaye continues: And we say, when discussing these versions of his statement: What is the difference between these two versions of his statement? The difference is whether one may use a shoe ab initio. In any case, according to both statements Rav maintains that a custom must be observed, and the custom in this case is to write the passages in a closed manner. Rather, must one not conclude from it that when Rav says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar he was speaking of the space, not the manner of preparing the passages? The Gemara affirms: Conclude from it that this is correct.

§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is a mitzva ab initio to prepare the passages of a mezuza in the closed manner,but if one prepared them in the open manner, it is permitted to use the mezuza. And what is Rabbi Shimon ben Elazar saying when he says that Rabbi Meir would prepare the passages in the open manner? He means that one may prepare them even in the open manner.

The Gemara suggests: Let us say that a baraita supports his opinion: Similarly, just as one may not convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm, with regard to a Torah scroll that became worn and parchment of phylacteries that became worn, one may not fashion them into a mezuza by excising the relevant passages, despite the fact that the Torah passages of a mezuza appear in them. This is prohibited because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity, that of a Torah scroll or phylacteries, to a level of lesser sanctity, that of a mezuza. The Gemara infers from this baraita: If it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could fashion a mezuza from a Torah scroll.

The Gemara explains the proof: But why is that the halakha, when here, in a Torah scroll, the passages are prepared in the closed manner, but there, in a mezuza, the passages are prepared in the open manner? Evidently, it is permitted to write a mezuza with the passages prepared in the closed manner. The Gemara refutes this proof: Perhaps one should infer from the baraita that were it not for the fact that it is prohibited to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one would be allowed to complete a line or two of a mezuza by sewing to it those lines from a Torah scroll or parchment of phylacteries that became worn, but one may not fashion an entire mezuza from a sheet of a Torah scroll or parchment of phylacteries, as the passages in a Torah scroll and phylacteries are prepared in the closed manner.

The Gemara asks another question: The baraita indicates that if it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could fashion a mezuza from phylacteries. But isn’t it taught in a baraita that it is a halakha transmitted to Moses from Sinai that the passages of phylacteries are written on parchment, the outer layer of an animal’s hide, and the passages of a mezuza are written on dokhsostos, the inner layer, and when writing on parchment, one writes on the side of the hide that faced the flesh; when writing on dokhsostos, one writes on the side of the hide on which there was hair? How, then, can one use the other side of the hide for a mezuza? The Gemara answers that this requirement is of dokhsostos for a mezuza is stated as a mitzva, but it is not indispensable.

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one changed between parchment and dokhsostos, the item is unfit? The Gemara responds that this baraita is referring to phylacteries that one wrote on dokhsostos in the manner of a mezuza, not to a mezuza which one wrote on parchment. The Gemara raises a further difficulty: But isn’t it taught in a baraita that if one changed whether in this manner or in that manner, it is unfit? The Gemara explains that this baraita does not mean that one changed either in the case of phylacteries or a mezuza. Rather, both this manner and that manner are referring to phylacteries, and this case is where one wrote them on parchment but on the side of the hide on which there was hair, not on the side that faced the flesh, and that

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות וכו', פי' בס"ת והכא במזוזה פתוחות. וק"ל דהא בספר תורה הם רחוקות זה מזה חדא בעקב וחדא בואתחנן ואלמלי היו סמוכות וסתומות בס"ת הוה מקשה שפיר אך עתה שהם רחוקות איך מקשה שיחשוב שיעשה מס"ת כאלו הם סמוכות זו לזו ושיעשם סמוכות כסדר שהם עם פרשיו' שלאחריהם והלא אם יגזז כל מה שביניהם אז אינם לא פתוחות ולא סתומות, ולומר שדעתו שמזוזה כשרה אעפ"י שיש כמה פרשיות בין שמע לוהיה אם שמע כמו שהם בס"ת זה לא מצינו בשום פרשיות שבתורה שתכשר כי אם בב' פרשיות לבד, ועוד דאפי' לא יעכבו מ"מ אינם מן המנין וכי דלית להו לעשות כאלו אינם שם נמצאו פתוחות כל כך קלף שבמכתב שביניהם:
וי"ל דמ"מ מאחר שהם סתומות בס"ת כשיפסיק אותם או יתפור אותם הרי הם סתומות שהרי שמע בין סתומה גמורה להיות כתב מכאן ומכאן וא"כ יחתוך כתב של פרשת של אחר הרויח שבנתים לצד שמאל שהוא יהיה מיותר וכן נמי יחתוך כתב של צד ימין של והיה אם שמע שהוא מיותר ונמצא דלכשידבקם הם סתומית שהרי יהיה כתב מכאן ומכאן וריוח באמצע אם ידביקם בשיטה אחת וכן כי יניח חלק ביניהם כגון ששמע מסיימת באמצע ויניח חלק בין שתיהם כמלא שיטה מ"מ הואיל ואחת משלמת באמצע שיטה והשנית מתחלת באמצע קרי לה ג"כ סתומה:
וא"ת הרי שלפעמים שמע תסיים בסוף שטה מ"מ תהיה סתומה כגון שהתחיל פרשה שלאחריה באמצע שיטה לפי סדור הקדמונים הואיל ופרשת והיה אם שמע ע"כ מתחלת באמצע הואיל והוא סתום א"כ אע"פ ששמע תסיים בסוף שיטה הואיל ויש אויר בהתחלת שיטה שניה הרי הוא סתומה ודעת המקשה היה שיעשה כל המזוזה מב' פרשיות של ס"ת שכן משמע אין עושין מהם מזוזה דמשמע שכל המזוזה נעשית מהם ולא ס"ד להשלים ולהכי הוה פריך לדעת המקש' כמו שפירשתי אע"פ שנוכל למצוא דרך שעשו פתוחות מ"מ פריך שפיר דמשמע דבכולי גווני שעושים מספר תורה כשרה אם מורידין וכיון דלפעמים תעשה סתומה אלמלי בעינן להו פתוחות הוה קשיא. אי נמי לעולם ס"ד דמקשה דאין עושין כל ב' פרשיות מס"ת אלא אחת מהם מס"ת והשנית נשלמת בגליון חלק שתחתיה כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ובחלק הדף יכתוב והיה אם שמע ומ"מ הוה ס"ד דמקשה דחדא מן הפרשיות שבמזוזה נעשית מספר תורה דאם לא נעשה רק מקצתה או רובה ולא לפחות אחת מהן אין זה נקרא עשית מזוזה מספר תורה כיון שאין שם אפי' פרשה אחת שלמה, וכיון שבעינן שיהיה שם פרשה אחת מספר תורה והאחרת ע"י השלמה אם כן לא משכחת לה אלא בכי האי גוונא כגון ששמע מסיימת בסוף הדף ומפרשה שלאחריה נכתב תיבה אחת ג"כ בסוף הדף כדי לעשות הפרשה סתומה שהרי אם תתחיל פרשה שלאחריה בראש הדף הבא אינה סתומה ואם ישאר מפ' שמע מעט לכתוב בראש הדף הרי אין לו פרשה שלימה שיעזר בה מספר תורה וג"כ אם יהיה שפ' והיה אם שמע תתחיל בראש הדף ויכתוב בגליון של מעלה פ' שמע גם ז"א שהרי אם פ' והיה מתחלת בתחלת הדף אינה שלימה שהרי צריך מפרש' שלפניה כדי לעשותה סתומה ואותו הכתב יהיה יתר בין פ' שמע שיכתוב ובין והיה הנכתבת ולמחקו ג"כ אין לכתוב על המחק ואם הפרשה בסוף הדף הרי אין פרשת והיה אם שמוע שלימה, על כן לא משכחת לה אלא בגוונא דפרישית כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ויש תיבה אחת מפ' שלאחרי' בסוף הדף כדי לעשות פרשה סתומה ופרש' שאחר שמע בספר תורה היא והיה כי יביאך דמשנה תורה ואם תיבת דוהיה לבד בסוף הדף הרי יש בה לעשות ממנה פרשה שהרי יש בה ג' אותיות ומהם ג' אותיות מכאן נעשית הפרשה סתומה וגם מאותה תיבה דוהיה יכול להשתמש שהרי ממנה יתחיל פ' והיה אם שמוע וכיון דלפי דעת המקשן לא אשכחת לה אלא גבי האי גוונא א"כ פרי' שפיר דבספר תורה הויא סתומה ובמזוזה בעיא פתוחות ומשני ליה להשלים ולא שיהיה שם פרש' אחת מספר תורה כדס"ד אלא שיש די גם בקצת פרשה אחת וישלימנה שתחת הדף או שלמעלה לדף וכל פרשה השניה הנכתבת ואז יעשם פתוחות ומתפילין נמי ס"ד שיעשו כמו שפירשנו מספר תורה:

אידי ואידי בתפילין, ויש לתת טעם דשנוי פסל טפי בתפילין מבמזוזה מפני שקדושתן חמורה. והא דכתבינהו אקלף במקום שער, מפני שצריך להיות בקלף במקום בשר, והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר, פי' אפי' במקום בשר דהואיל ודינם להיות נכתבים במקום בשר בקלף אם כתבם ג"כ בדוכסוסטוס במקום שער שפסולין אע"פי שדין דוכסוסטוס במזוזה להיות במקום שער מ"מ הואיל וגם בקלף שדינם בו פסולין במקום שער כ"ש שיפסלו בו בדוכסוסטוס אבל אין לפרש דוקא במקום בשר (הואיל ואין דרכו) אבל במקום שער כשרין, דא"כ אמאי קאמר אידי ואידי אתפילין והלא לפי זה הדעת אין חלוק בין תפילין למזוזה דכיון דמאי דפסלינן בתפילין אדוכסוסטוס דוקא במקום בשר שגם שם מזוזה פסולה אבל במקום שער כשרין כמזוזה וכן נמי מזוזה משמע דכי מכשרינן לה בקלף הוי במקום תפילין דהוא במקום בשר א"כ אין חלוק ביניהם, וליכא למימר דמזוזה כשרה בכל גווני בין בקלף בין בדוכסוסטוס בין במקום שער בין במקום בשר, וברייתא דקאמרה קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שער אתפילין קאי ומאי דקאמר מזוזה על דוכסוסטוס ר"ל בין במקום שער בין במקום בשר ומאי דמשמע אבל אקלף לא היינו למצוה כדמשני, וא"ת א"כ הויא לצדדין דלגבי תפילין אמרי' לעכב, הא לא קשיא דאי לאו דגלי לן בריית' דשינה בין בזה בין בזה פסול דמוקמינן אתפילין הוה אמינא דגם בתפילין הוי למצוה דכן צריך לומר מדקאמר תלמודא דשנה קאי אתפילין ואידך דמזוזה למצוה, דמ"מ ליכא למימר הכי שהרי כמו שדין קלף במקום בשר בא לפרש בתפילין שאמר שהם על הקלף כמו כן דוכסוסטוס במקום שער משמע שבא לפרש מזוזה שאמר על דוכסוסטוס דלכל הפחות למצוה לפי המסקנא ובעי במקום שער ולא כמו שפירשנו שר"ל מזוזה על דוכסוסטוס בכל צדדיו, ועוד איך נאמר שדוכסוסטוס במקום שער קאי אתפילין והוא לא הכשירו אלא אקלף כדקאמר תפילין על הקלף ואין לומר דעל הקלף למצוה ועל הדוכסוסטוס במקום שער בדיעבד שהרי אין מפרש מזה כלום וא"כ צ"ל דקאי אמזוזה וא"כ אע"ג דנימא למצוה אין לנו לומר למצוה אלא לגבי הדברים שבאנו להכשיר בהם המזוזה כגון הקלף ועל זה שקיל וטרי דמאי מזוזה אדוכסוסטוס דמשמע אבל אקלף לא הוי למצוה אבל בדיעבד כשר אבל ממאי דאמר דוכסוסטוס במקום שער שבא לפרש דין מזוזה כדפרי' מזה יש לנו לומר גם בדיעבד, שהרי יש לנו לומר דהברייתא אינה לצדדין וכמו דקלף במקום בשר דתפילין הוי לעכב כמו כן דוכסוסטוס במקום שער דמזוזה הוי לעכב ומה שאנו מוציאי' מכלל הברייתא לומר שאינו בעיכוב אלא למצוה כגון קלף בדיעבד במזוזה הא לבד יצא מן הכלל אבל מקום בשר בדוכסוסטוס אין להכשיר במזוזה, וגם במקום שער בקלף אין להכשיר במזוזה שהרי לא באנו להכשירם בקלף אלא כדין תפילין דהיינו במקום בשר וא"כ דמזוזה פסולה אקלף במקום שער ואדוכסוסטוס במקום בשר אי נימא דכמו כן שינה דתפילין לא מפסלי אלא אקלף במקום שער ואדוכסוסטו' במקום בשר א"כ אין חלוק ביניהם הילכך צריך לומר כמו שפירש' דבמקום בשר ר"ל אף במקום בשר, הילכך איכא שלשה פסולין בתפילין ב' דדוכסוסטו' דפסולין בו דהיינו בין במקום שער בין במקום בשר ואקלף במקום שער, ובמזוזה ליכא רק ב' פסולין קלף במקום שער דוכסוסטו' במקום בשר, הילכך מהא בריית' דשינה אתפלין ועוד דשינה משמע אע"פי שעשאם כדין חבירו הילכך צריך לאוקמי אתפילין דאפי' כתבם כדין מזוזה דהיינו אדוכסוסטו' במקום בשר דהוא הכשר מזוזה אבל מזוזה אע"ג דפסלי' דוכסוסטו' במקום בשר וקלף במקום שער הואיל וכשרה בקלף במקום בשר כתפילין לא מצי קאי שינה בזה ובזה ששינה מקומה במה ששנה דינה להיות נכתבת בין בששנה דינה לעשותה כדין חבר שלה דהיינו תפילין דהוא דכתביה בקלף ובמקום בשר, וז"א דהרי אנו רוצים להכשירה במקום הכשר תפילין הילכך צריך לאוקמי שנה אתפילין כנ"ל:

פרש"י בד"ה מנעל לכתחלה כו' השתא לכתחלה לא עד שיבא כו' כצ"ל:

בד"ה הכא סתומות אחת שתים שלש כזה כס"ת כו' עכ"ל לכאורה לא שייך הכא דהיינו כקובא שאמרו לעיל גם שהיא צורת סתומה כיון דבס"ת קאמר בפשיטות מצי לאשכוחי סתומות ואולי טעות נפל בפירושים ודו"ק:

בד"ה ומשני למצוה כו' אדוכסוסטוס אבל אם שינה אין כו' הד"א ובד"ה והתניא כו' בתפילין קמיירי דאם כו' הד"א כצ"ל:

תוס' בד"ה והאידנא כו' כשיעור למשפחותיכם כו' כשיעור חלק למשפחותיכם כו' מראשה מתוך כל הני קשה כו' ובד"ה מנעל כו' דקאמרי משמיה דאחריני כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה הא מורידין כו' ובשל ראש ד' שיטין ובמזוזה כ"ה כו' עכ"ל כצ"ל ובתיקון שלנו כ"ב שיטין כן הוא בש"ע:

בד"ה תפילין כו' אין בין שבת ליוה"כ דלא חשיב אכילה וגבי כו' עכ"ל לא ידענא מאי האי דלא חשיב גבי אין בין שבת ליוה"כ דליכא למימר דקאי נמי אסקילה שכתבו גבי אין בין שבת לי"ט הא חשיב ליה שם דקתני אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה בכרת והיינו זדונו בידי אדם היינו סקילה ודו"ק:

בא"ד א"נ משום דתפילין ומזוזות לאו מחד טעמא מיפסלו אגויל ולא דמי כו' עכ"ל ר"ל דלית ביה טעמא דמפסלן אגויל אלא מהל"מ ולא דמי לאשורית דחשיב שם דאית ביה טעמא דקרא מדכתיב והיו בהווייתן יהו וק"ל:

בד"ה אידי ואידי כו' דכל כמה דלא אשמועינן דמזוזה כשירה משניהם לא שייך כו' עכ"ל הא ודאי דבתפילין נמי אינו מפורש דכשר משניהם ואדרבה שהוא פסול אדוכסוסטוס אבל כיון דבברייתא קמייתא אשמועינן דכשר אקלף ובאידך ברייתא אשמועינן שינה פסול היינו תפילין אדוכסוסטוס במקום בשר שפיר קתני בברייתא השלישית דשינה בזה ובזה דהיינו בין ששינה בהכשר קלף במקום בשר ובין ששינה בפסול דוכסוסטוס דהיינו במקום שער בתפילין ששינה לכתוב בקלף במקום שער ובדוכסוסטוס במקים בשר שהוא פסול אבל במזוזה לא הוזכר בשום ברייתא מה דינו בקלף ולא שייך למתני ביה שינה בקלף לגבי מזוזה וכעין זה יש לתרץ בהיפך שם בהמוציא יין ודו"ק:

רש"י ד"ה ודלמא להשלים. דלמא כו' עושין מס"ת מזוזה שאם חסרה. והס"ד ואח"כ מ"ה

רש"י ד"ה והתניא וד"ה שברה"ע הב' צ"ל הד"א:

תד"ה והאידנא. ור"ת כו' כשיעור למשפחותיכם כו'. זה קרוב למש"כ הרא"ש בהל' ס"ת סי"ג בשמו דפתוחה היא כשיעור ג' תיבות של ג' ג' אותיות. ולהב"י בסי' ער"ה נזדקרה נוסחא משובשת בתוס' כשיעור ג' למשפחותיכם והקשה עליהם ע"ש:

בא"ד ואם לא נשתייר בסוף שיטה חלק כשיעור למשפחותיכם כו'. כצ"ל:

בא"ד גמר כה"פ בסוה"ד ישייר שיטה כו'. כצ"ל ועי' ברא"ש:

תד"ה הא. בתפילין ש"י ד' שיטין ובש"ר ז' כו'. ברא"ש וטוש"ע סי' ל"ה הגי' בהפך:

גמ' כמלא אטבא דספרי. נ"ב של סופרים:

גמ' לא אריוח. כעין זה פסחים דף יג ע"א תענית יח ע"א:

שם והאידנא נהוג עלמא בסתומות. עיין תשובות מהרי"ק שורש נד:

רש״י ד״ה אמר לי כו' קאמר רב דהלכה כו׳ כצ״ל:

ד״ה ודילמא להשלים כו' הא מורידין עושין מתפילין מזוזה שאם חסרה הס"ד וכצ״ל:

תוס׳ ד״ה והאידנא כו' פי׳ בקונטרס דכשכותבים בתחלת שיטה ובסוף שיטה והריוח כו׳ כצ״ל:

בא"ד ומניח חלק באמצע כדי לכתוב כו׳ כצ"ל:

בא״ד בסוף הדף צריך לשייר שטה אחה מלמעלה כו׳ כצ״ל:

בא"ד קאמר בהדיא דפתוחה מראשה פתוחה מסופה פתוחה מכל הני קשה כו' כצ״ל. ומ"ו הב״ז מגיהה מתוך והיא טעות דמוכח ועיין בהלכות קטנות של הרא״ש:

בא״ד ואח״כ מתחילים והיה כו'. פירוש דהיינו פתוחות לפי הירושלמי ומסכת סופרים והש״ס קאמר דהאידנא נהוג עלמא בסתומות:

בא"ד ואין יתכן זה כו'. פירוש דס״ד דהאי מכאן ומכאן דקאי אפתיחה דשלפניו וה"ק פתיחה מכאן ומכאן מיקרי סתומה ומ"ה כתבו מי גרע פתוחה מראשה לחוד או מסופה לחוד דנקראת פתוחה ואם פתוחה מראשה ומסופה למה יהא סתומה:

בא״ד אסתומה דבתר הכי קאי. פירוש דאם סתומה מכאן ומכאן הוי פתוחה במזוזה דהיינו פתוחה באמצע אע״ג דבעלמא מיקרי סתומה ולפ״ז כיון דלפרושי מלתא דרב קאי הא דאמר רב הלכה כדברי מי שאמר בפתיחה היינו אף בפתיחה וה"ה סתומה דהיינו פתוחה באמצע דבעלמא מיקרי סתומה ור"מ עשה פתוחות ~דיקאי~{צאן קדשים: דוקא} בפתיחות דעלמא ומ״ה אמר רב הלכה כרשב"א אריוח דוקא ולא אפתיחות דהאידנא נהוג עלמא בסתומות דהיינו פתוחות באמצע דלגבי מזוזה מיקרי פתוחות כדאמרינן בירושלמי ולא קשיא אש״ס שלנו כנ"ל ומ״ו הב״ז כתב ג״כ קצת בדרך הזה ועיין בהרא"ש ה"ק:

ד"ה ומנעל לכתחלה כו' במנעל לכתחילה ועכשיו נוהגין כו' כצ״ל. ול״נ ליתן טעם למנהג של עכשיו משום דקאמרינן התם במסכת יבמות דק״ב ע״א דר' יעקב אומר משמו דר׳ מאיר חולצין במנעל לכתחלה ואנן קי"ל כר״מ מ״ה נהגו לחלוץ במנעל אפילו לכתחלה:

ד״ה הא מורידים כו׳ של יד ז׳ שיטים ובשל ראש ד׳ שיטים כו' כצ"ל. ועיין בהרא״ש בה״ק ובש״ע א"ח סימן ל״ה:

ד״ה תפילין על הקלף כו' לאו מחד טעמא מיפסלן כו'. וכתב מהרש"א בחידושיו דר״ל דלית בהו טעמא דמיפסלן אגויל אלא מהל״מ ולא דמי לאשורית דאית בה טעמא מקרא דכתיב והיו עכ״ל ובמסכת שבת דע"ט ע"ב כתבו תוספת ד"ה תפילין כו' דלאו מחד טעמא מיפסלן שזה דינו בקלף וזה דינו בדוכסוסטוס אבל הא דנכתבי אשורית וחד טעמא מקרא כו׳ משמע דכוונת התוספת דמ"ה לא קחשיב דבגויל איכא לכל חד טעם בפני עצמו ובאשורית ט״א לשניהם דזהו דבר רחוק לומר דבשביל שיש לכ״א טעם בפ״ע לפסול אגויל לא קחשיב ועוד דהיאך שייך לומר דזה יהיה הטעם דמיפסלן אגויל משום שזה דינו אקלף וזה דינו אדוכסוסטוס והא אמעיקרא דדינא פירכא מה טעם זה דינו אקלף וזה דינו אדוכסוסטוס וצריך ליתן עוד טעם אחר לטעם של זה ועוד דכתבו שם עוד תירוץ אחר ולפ״ז הוי כמו תירוץ א׳ עיין שם ומ״ה מפרש מהרש״א דכוונת התוספת דמ"ה לא קחשיב דבגויל ליכא חד טעמא אלא מהל״מ ובאשורית איכא טעמא מקרא כנ״ל ומ"ו הב"ז כתב על מהרש״א שרי ליה מאריה שלא הטריח עצמו לעיין בתוספת שם וכאשר כתבתי ניחא:

בא״ד לאשורית דהוי כו׳ כצ״ל:

ד״ה אידי ואידי כו׳ לשנויי אידי ואידי אתפילין כו' כצ"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חדושים

תוספות ד״ה והאידנא כו׳ ובסוף שיטה הריוח באמצע כו' כשיעור למשפחותיכם כו׳ כשיעור חלק למשפחותיכם כו׳ מניח כו׳ בסידור קדמונים כו׳ דפתוחה מראשה פתוחה מתוך כל הני קשה כו' כנ"ל להגיה וכך מצאתי לה"ר שמואל אידלש זצ"ל. ובש"ת מהר"מ איסרלש דחק ליישב גי' שלפנינו ולא נהירא. עוד כתב דיש להגיה

דפתוחה מראשה כפתוחה מסופה ודלא כמש״כ התוספות לעיל וע"ש:

בא"ד והאי מכאן ומכאן דקאמר אסתומה כו׳ עכ״ל. ונראה מלשונם דה״פ דהירושלמי פסק כמ"ד פתוחות ומכשיר על ג׳ אופנים פתוחה מראשה או מסופה או באמצע הי׳ חלק וכתובה בראש ובסוף השיטה ואף דזה מקרי סתומה מ״מ במזוזה הוא כשר אף סתומה בכה"ג מטעם שאין הפתוחות בכאן מטעם צורת הפרשה עצמה אלא משום דאין זה מקומה שאין פסול בדיעבד ובפרט שבתורה הי׳ סתומה וא"כ ס״ל להירושלמי דמ"ד פתוחות ס״ל למצוה וה"ה סתומה ולכך פסק שם רב כמ״ד זה. אבל תלמודא דידן ס״ל דר״מ דוקא בפתוחות מכשיר לא רצה רב לפסוק כוותיה אלא אריוח וז״ש התוספות ומתיישב כו' כנ״ל ודו"ק שוב ראיתי בש"ת מהרש״ל סי׳ ל״ז בשם ר״י שונצין קרוב לדברי הנ״ל ושמחתי ע״ש ועיין בהרא"ש בהלכות קטנות:

ד"ה תפילין על הקלף כו׳ ושניהם פסולי׳ אגויל כו׳ בדבר שכתובי׳ בו כו׳ א"נ משום דתפילין ומזוזה לאו מחד טעמא דמפסלן כצ״ל וכמו שאפרש והרב מהר"ש אידלש בספרו הגיה לאו טעמא דמיפסלו כו'. ור"ל דלית בהו טעם דמיפסל אלא כך הי׳ הל״מ משא"כ אשורי׳ אי׳ בי׳ טעמא מקרא ושרי לי׳ מארי׳ שלא הטריח עצמו לעיין בדברי התוספות דשבת כי שם דבריהם מבוארים וז"ל שם ד"ה תפילין אגויל כו׳ משום דלא מפסלי מחד טעמא אלא משום שזה אקלף וזה אדוכסוסטוס אבל הא דנכתב אשורית הוי מחד טעמא כו' משום דכתיב והיו וכו׳ וע״ש עוד והדברים ברורים למבין:

ד״ה אידי ואידי כו׳ אידי ואידי במזוזה כו׳ ופי׳ שם הר״י כו׳ במקום שיער לא פסל כו׳ עכ״ל. ולפ"ז גם בגויל הי׳ ראוי להכשיר בתפילין וה"ה לסוגיא דהכא במזוזה דכשירה אדוכסוסטוס במקום בשר וה״ה בקלף בשר וה"ה בקלף במקום שיער שהוא כמו גויל ודלא כמש״כ התוספות לעיל ושמא דאפ"ה פסול בגויל מטעם הר״מ דגויל הוי לא משפיי׳ כלל רק השערות משא״כ בקלף במקום שער ובטוי״ד וב"י סי׳ רפ"ה מבואר בשם הרא״ש דכשירה אף בגויל מה״ט דכתיבנא ודו״ק:

הגהות

רש״י ד״ה אמרתי לו כו׳ ובשעריך הוא סתום והריוח באמצע דשיטה כצ"ל. וכן הוא ברש״י שברי״ף ויש לדחוק ולישב הגי׳ שלפנינו ק״ל:

ד״ה מנעל כו׳ אליהו מודה כו׳ כצ"ל:

ד״ה הכא סתומות בספר תורה כו׳ כצ״ל. ומ״ש בספרים אחת שתים שלש כזה אין כאן מקומו ולפי׳ קובה דלעיל שייך ויש למוחקו נ״ל:

ד"ה ודלמא כו׳ הא דמורידין עושים שאם חסרה כו׳ כצ״ל ועיין בתוספות שהעתיקו דבריהם על נכון וכך הגיה בדברי רש״י:

ד"ה ומשני למצוה כו׳ אדוכסוסטו׳ אבל אם כו׳ הלכך מורידין עושין כצ"ל והד"א והס״ד:

תוספות ד"ה והאידנא. בא״ד. ולא אפתוח׳ דקמי׳ כו׳ דבעלמא מיקרי כו׳ ומתיישב כו׳ כצ"ל:

ד"ה מנעל לכתחילה כו׳ א"נ במלתא דקאמר׳ משמי׳ דאחריני איפשר כו׳ כצ"ל וכן הוא בש"ס דפוס קראקא:

ד"ה הא מורידין כו׳ ובשל ראש ז׳ שיטין ובמזוזה בה׳ כו׳ (ס"א) ובש״ע כתב במזוזה כ״ז שיטין:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

אמרתי לו רבי מה טעם. אתה עושה אותם פתוחות והלא בתורה סתומות הן אותו ריוח שלאחר ובשעריך הוא סתום (שמאל של שיטה) והריוח באמצע השיטה: אמר לי הואיל ובתורה אינן סמוכות. הנך שתי פרשיות שזו כתובה בואתחנן וזו כתובה בוהיה עקב לפיכך אנו עושין פתוחות: מאי לאו אפתוחות. קאמר רב זה דהלכה כר''ש: אטבא דסיפרי. גלועי''ן עץ סדוק הנושק דפי קונטרס שלא יכפלו: אית ליה מנהגא. כדמפרש אם יבא אליהו כו': מנעל לכתחילה. למ''ד אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו קסבר מנעל השתא לכתחילה לא עד שיבא אליהו ויורה כו'. למ''ד אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו מכלל עד שיבא אליהו ויאמר לא תחלצו במנעל חולצין כו': תפילין קדושתן חמורה ממזוזה שיש בהן ד' פרשיות: הכא סתומות. בס''ת והכא פתוחות במזוזה אלא ש''מ במזוזה נמי סתומות הן: ודילמא להשלים. דילמא הא דדייקינן הא מורידין עושין שאם חסרה מתפילין מזוזה: קלף כותבין עליו במקום בשר כו'. אלמא תפילין אי אפשר לעשות מזוזה דהא על הקלף נכתבו: ומשני למצוה. מצות תפילין על הקלף ומזוזה אדוכסוסטוס אבל אם שינה אין בכך כלום הילכך אם מורידין עושין: והתניא שינה פסול. ומשני בתפילין קמיירי

ועושה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה. מן הצדדים לא פירש ושמא כיון דכורך מאחד כלפי שמע צריך לכתחילה כדי לגול בהיקף כעין ס''ת. מ''ר: והאידנא נהוג עלמא בסתומות. פירש בקונטרס דכשיש כתוב בתחילת שיטה ובסוף שיטה והריוח באמצע זו היא סתומה ואנו נוהגין להניח חלק מעט בתחילת שיטה ואחר כך מתחיל והיה אם שמוע ושמא גם זה קרוי סתומה ור''ת מפרש דכשמסיים מסיים פסוק באמצע שיטה ומניח עד סוף שיטה כשיעור למשפחותיכם זו היא פתוחה ואם לא נשתייר בסוף שיטה כשיעור חלק למשפחותיכם מניח שיטה שניה ומתחיל וכותב בשלישית וזו היא פתוחה וסתומה כל שכותב בתחילת שיטה וסוף שיטה ומניח חלק באמצע כדי לכתוב בו שם שתי אותיות או יותר וזו היא סתומה סדורה כל שכותב והולך השיטה עד חציה או עד שלישיתה ומניחה ומתחיל לכתוב בשיטה שתחתיה כנגד הנחה של שיטה העליונה וזו היא סדורה זה מצא ר''ת בסידור קדמונים ובמסכת סופרים מצא איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה ואיזו היא סתומה כל שהניח באמצע שיטה וכמה יניח בראש שיטה ויהא נקראת פתוחה כדי לכתוב שם של ג' אותיות גמר כל הפרשה בסוף הדף ושייר שיטה אחת מלמעלה ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של ג' אותיות מתחיל מלמעלה ועוד בירושלמי בפ''ק דמגילה קאמר בהדיא דפתוחה מראשה פתוחה מתוך כל הני קשה אמנהג דידן דשבקינן חלק בראש שיטה ואח''כ מתחילין והיה אם שמוע והש''ס קאמר דהאידנא נהוג עלמא בסתומות ושמא סמכינן אההיא דירושלמי דפליג אש''ס דידן דמסקינן הכא כי אמר רב אריוח ולא אפתוחות והתם פסיק רב בהדיא כמ''ד פתוחות והכי איתא התם מזוזה אית תנא תני פתוחות ואית תנא תני סתומות שמואל בר שילת בשם רב הלכה כדברי מי שאומר פתוחה שאין זה מקומה פתוחה מראשה פתוחה פתוחה מסופה פתוחה פתוחה מכאן ומכאן סתומה ודבר תימה הוא דלפי הירושל' משמע לכאורה דאם מסיים פרשה באמצע שיטה ואחר כך מתחיל לכתוב באמצע שיטה שתחתיה שזו היא נקראת סתומה ואיך יתכן זה מי גרע מפתוחה מראשה לחוד או פתוחה מסופה לחוד ונראה לפרש דקאי לפרושי מילתיה דרב דהא דאמר הלכה כדברי מי שאמר פתוחה כגון שיעשה פתוחה מראשה או פתוחה מסופה או פתוחה באמצע ומכאן ומכאן סתומה והאי מכאן ומכאן דקאמר אסתומה דבתר הכי קאי ולא אפתוחה דקמיה דההיא פתוחה באמצע איקרי ואע''ג דבעלמא מקרי סתומה כי ה''ג לא חיישינן גבי מזוזה דכיון דטעם משום דאין זה מקומה ומתיישב בכך דלא קשיא ההיא דירושלמי אש''ס שלנו אליבא דרב. מ''ר: מנעל לכתחילה איכא בינייהו. אע''ג דקי''ל (ב''ב דף קיד:) רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה ולרבה אין חולצין במנעל לכתחילה עכשיו נוהגין לחלוץ במנעל לפי שאין אנו בקיאין בסנדל אי נמי במילתא דקאמרי משמיה דאחריני אפשר דהלכה כרב יוסף. מ''ר: דילמא להשלים. פירש בקונטרס שאם חסרה מזוזה שיטה אחת אי לאו דאין מורידין היו נוטלין שיטה אחת מס''ת ותופרין במזוזה והא דאמרינן בירושלמי בפ''ק דמגילה דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד ההיא בשלא תפר העורות זה בזה ויש עוד לפרש להשלים כגון דפרשת שמע בסוף עמוד והוסיף פרשת והיה אם שמוע בגליון שלמטה או פרשת והיה אם שמוע בתחלת עמוד והוסיף שמע בגיליון שלמעלה מ''ר: הא מורידין עושין. אע''ג דנוהגין בתפילין של יד ד' שיטין ובשל ראש ז' שיטין ובמזוזה כ''ה שיטין אם שינה לא פסול. מ''ר: תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס. ושניהן פסולין אגויל וס''ת כשירה אגויל כדמוכח בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) ותימה דלא חשיב ליה בהדי אין בין ספרים לתפילין ומזוזות בפ''ק דמגילה (דף ח:) ויש לפרש דלא איירי בדבר שכתובין בו כדאשכחן (שם דף ז:) גבי אין בין שבת ליום הכיפורים דלא חשיב אכילה וגבי אין בין יום טוב לשבת דלא חשיב סקילה אי נמי משום דתפילין ומזוזות לאו מחד טעמא מיפסלן אגויל ולא דמו לאשורית דהוי מחד טעמא משום דכתיב והיו. מ''ר: אידי ואידי בתפילין הא דכתבינהו אקלף במקום שיער והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר. פירוש אף במקום בשר וה''ה במקום שיער דלא הכשיר תפילין אלא על הקלף וקשה דלא משני אלא אידי ואידי במזוזה והוי השתא שינה בזה ובזה מענין אחד דמזוזה כשירה אשניהם ולא מיפסל כלל אלא מחמת שינוי מקום דלמאי דמוקי לה אתפילין מיפסלי אדוכסוסטוס מתרי טעמי חדא דדינם אקלף וחדא דדין דוכסוסטוס אשיער והוא שינה וכתב במקום בשר וכענין זה קשה בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) דמשני התם איפכא אידי ואידי אמזוזה גבי הא דאמר רבא התם דוכסוסטוס הרי הוא כקלף וכותבין עליו תפילין והא תניא תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס למצוה והא תניא שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אמזוזה הא דכתב אקלף במקום שיער והא דכתב אדוכסוסטוס במקום בשר והשתא קשיא דה''ל לשנויי אידי ואידי אתפילין דכשירין אשניהם והוי שינוייא מענין אחד כענין שפירש כאן ופירש שם הר''ר יוסף דמדלא תירץ כן נראה דתפילין אם שינה לכתוב בקלף במקום שיער לא פסל כמו שלא פסל אם שינה ממצותן וכתב אדוכסוסטוס ובענין זה נוכל לתרץ בשמעתין דלכך לא תירץ אידי ואידי אמזוזה דכיון דכשירה כששינה מצוותה וכתבה אקלף ה''ה דכשירה כשכתבה אדוכסוסטוס במקום בשר ועוד יש לתרץ דלא הוי מצי לשנויי הכא אידי ואידי אמזוזה דכל כמה דלא אשמעינן דמזוזה כשירה משניהם לא שייך למיתני שינה בזה ובזה פסול אבל כל דין תפילין כבר אשמעינן ובענין זה יש לתרץ בפרק המוציא יין (שם). מ''ר:

דף לב - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד