פחות מארבע אמות הרי זה נידון משום לחי, ואין צריך לחי אחר להתירו. ואם היה בולט ארבע אמות — נידון כבר משום מבוי, וצריך לחי אחר להתירו.

ושואלים: אותו לחי שמוסיפים כדי להתיר את הלחי הראשון, היכן מעמידו כדי שיתיר? אי דמוקי ליה בהדיה [אם שמעמיד אותו עמו], כלומר בתוספת לחי ראשון, אוספי הוא דקא מוסיף עליה [הריהו רק מוסיף עליו] ואינו ניכר שיש כאן לחי יתר.

אמר רב פפא: דמוקי ליה לאידך גיסא [ששם אותו, את הלחי היתר, בצד אחר] ליד הכותל השני. רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר: אפילו תימא דמוקי לה בהדיה [תאמר שמעמיד אותו עמו] אלא דמטפי ביה, או דמבצר ביה [שמוסיף בו בעובי, ברוחב או בגובה, או שממעט בו] וניכר שהוא לחי בפני עצמו,

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לא אמרן [אמרנו] הלכה זו דמבוי שיש בו לחי שארכו ארבע אמות, אלא שהיה רוחב המבוי שמונה אמות. אבל במבוי שיש ברוחבו רק שבע אמות — ניתר המבוי בטלטול לא מתורת לחי אלא משום שלחי זה סותם את פתח המבוי, ובפתחו יש עומד מרובה על הפרוץ, שהרי המבוי סגור עתה מארבע רוחות, וקצהו הפתוח לרשות הרבים אינו אלא פתח, כיון שרובו סגור, ורק מיעוטו פתוח.

ונלמד זאת בקל וחומר מחצר: ומה חצר שאינה ניתרת בטלטול על ידי לחי וקורה, אלא צריכה מחיצות ממש, ניתרת גם אם היו מחיצותיה רק עומד מרובה על הפרוץ, מבוי שהקלו בו חכמים שניתר בלחי וקורה — אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ?

ודוחים: מה לחצר שאתה לומד ממנה, שכן פרצתה בעשר, שכל עוד לא נפרצה גדר החצר ביותר מעשר אמות, עדיין נחשבת החצר גדורה כל צרכה. תאמר במבוי שפרצתו הפוסלת אותו בארבעה טפחים בלבד!

ועונים: קסבר [סבור] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: מבוי נמי [גם כן], פרצתו בעשר. ומקשים: והלא למאן קאמרינן [לשיטת מי אמרנו] דבר זה? — לשיטת רב הונא, ואולם, והא [והרי] רב הונא עצמו פרצתו בארבע סבירא ליה [סבור]?!

ומשיבים: כי רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לא בא להסביר את שיטת רב הונא, אלא טעמא דנפשיה קאמר [הטעם של עצמו אמר], ושיטתו שלו היא, ואינו מקבל את דברי רב הונא בדין פירצת מבוי.

רב אשי אמר יתר על דברי רב הונא בנו של רב יהושע: אפילו תימא [תאמר] במבוי שרוחבו שמונה אמות בדיוק גם כן אינו צריך לחי, ונסיק זאת בדרך מה נפשך כלומר: בכל אופן שנרצה להעמיד את הדברים, נצטרך להגיע למסקנה זו כי: אי [אם] העומד נפיש [מרובה] הרי ניתר המבוי משום עומד מרובה על הפרוץ, ואי [ואם] תאמר שפרוץ נפיש [מרובה] הרי הוא נידון משום לחי שנמצא שרוחבו פחות מארבע אמות.

מאי אמרת [מה אומר אתה] שיכול להיות עוד מקרה אחד דשוו תרוייהו כי הדדי [ששווים שניהם, החלק העומד והחלק הפרוץ, זה לזה] ואין אנו בטוחים אם פרוץ מרובה או עומד מרובה. הוה ליה [הרי זה] ספק דבריהן של חכמים. וכלל בידינו שספק דבריהן של חכמים להקל שלא כספק מן התורה, שספקו להחמיר.

א אמר רב חנין בר רבא אמר רב: מבוי שנפרץ