מנחות לא ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לא - א

רב פפא אמר אשידה: דתנן במסכת כלים:

השידה, שהיא ארגז גדול, כיצד מודדים אותה אם היא מכילה יותר מארבעים סאה, ובכך היא יוצאת מתורת כלי ואינה נטמאת?

בית שמאי אומרים: נמדדת מבפנים, אם יש בחללה למעלה מארבעים סאה.

ובית הלל אומרים: נמדדת מבחוץ, שגם עובי הנסרים של כותליה מצטרפים לנפח חללה הפנימי לשיעור של יותר מארבעים סאה.

ומודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים שעליהם ניצבת השידה, שעובי הרגלים הוא יותר מעובי הנסרים, וכן אין עובי הלבזבזין [המסגרת שסביב לפיה של השידה].

רבי יוסי אומר: מודים בית שמאי ובית הלל שעובי הרגלים ועובי הלבזבזין כן נמדד, אלא שהאויר שביניהן, בין הרגלים, אין נמדד!

רבי שמעון שזורי אומר: אם היו רגלים של שידה גבוהות מהריצפה טפח, שהוא מקום חשוב בפני עצמו, אין האויר ביניהן של הרגלים נמדד עמה, ואם לאו, שהיו רגלי השידה נמוכות מטפח, הרי גם האויר ביניהן נמדד ומצטרף לשיעור יותר מארבעים סאה!

עוד מבארת הגמרא היכן דיבר רבי שמעון שזורי על יין. רב נחמן בר יצחק אמר איין:

דתנן במסכת טהרות: רבי מאיר אומר: שמן הרי הוא כשאר המשקים המקבלים טומאה, ולפיכך, אם נטמא אפילו מדבר שהוא שני לטומאה הרי הוא בדרגת ראשון לטומאה, משום שגזרו חכמים על המשקין שיהיו "תחילה" לעולם! ^[65]

וחכמים אומרים: אף הדבש נחשב למשקה, וגם בו גזרו חכמים שאפילו אם נטמא משני לטומאה הרי הוא "תחילה" לעולם.

רבי שמעון שזורי אומר: אף היין משקה הוא והרי דרגת טומאתו היא "תחילה" לעולם.

ותמהינן: מכלל שהוסיף רבי שמעון שזורי על דברי תנא קמא שאף היין חשיב משקה משמע דתנא קמא עצמו סבר כי יין לא חשיב משקה. והדבר תמוה, האם יתכן מי שיסבור שיין אינו משקה?

ומשנינן: אימא רבי שמעון אומר: יין בלבד הינו משקה [ואפילו כשהוא קרוש!] ולמעט שמן ודבש שאינם משקין כשהן קרושין! ועל זה אמר רבין בר חיננא משמיה דעולא שפסק רבי חנינא בזה כרבי שמעון שזורי, שדוקא יין קרוש נעשה תחילה ולא שמן ודבש קרושין. [עיין תוס' שמעמידים הברייתא בקרוש!] ^[66]

תניא: אמר רבי שמעון שזורי: פעם אחת נתערב לי טבל גמור ^[67] בחולין מתוקנים, ומדאורייתא בטל הטבל ברוב החולין אלא שגזרו חכמים שטבל שהתערב ברוב חולין הרי הוא חייב מדבריהם בתרומות ומעשרות ^[68].

ולהפריש מהתערובות עצמה הוא אינו יכול שהרי יש בה חולין מתוקנים, שאי אפשר להפריש עליהם, ושמא לא נבללו הטבל והחולין במידה שוה ^[69].

ובאתי ושאלתי את רבי טרפון כיצד לתקן את התערובת.

ואמר לי: קח לך מן השוק תבואת דמאי מן עם הארץ, ועשר עליו!

ומבארינן: קסבר רבי שמעון שזורי כי טבל דאורייתא ברובא בטל וחיוב המעשרות מן התערובת הוא רק מדרבנן, וביחס לתבואה מן השוק הרי רוב עמי הארץ מעשרים הן, ואם כן התבואה שנלקחה מעם הארץ אינה חייבת בתרומות ומעשרות אלא מדרבנן, והוה ליה המפריש מהדמאי על התערובת כתורם מן הפטור דאורייתא וחייב מדרבנן על הפטור מדאורייתא וחייב מדרבנן ^[70].

והוינן בה: והרי ישנה דרך נוספת לתקן את התערובת ולימא ליה רבי טרפון: לך קח תבואה מן העובד כוכבים, שתבואתו פטורה מן התורה וחייבת מדרבנן!? ^[71]

ומשנינן: קסבר רבי טרפון אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע את קדושת הארץ מיד חיוב מעשר של פירותיה, ולכן התבואה הנקנית מן העכו"ם טבל גמור מדאורייתא, ואינו יכול להפריש ממנה על התערובת שאין חיובה אלא מדרבנן, כי הוה ליה כמפריש מן החיוב על הפטור!

[ועיין בתוס' ביחס למירוח העכו"ם שצריך לפטור].

איכא דאמרי הכי אמר ליה רבי טרפון לרבי שמעון שזורי: לך קח תבואה מן העובד כוכבים!

ומבארינן: קסבר רבי טרפון יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, והוה ליה הפרשה זו, הפרשה מן הפטור על הפטור. והוינן בה: ולימא ליה קח תבואה מהשוק מעם הארץ דהוה ליה הפרשה מן הפטור דאורייתא על הפטור דאורייתא.

ומשנינן: קסבר אין רוב עמי הארץ מעשרין ושמא זה שמכר לו את הפירות לא עישר, והוה ליה חייב מדאורייתא, וטבל המעורב בתערובת פטור הוא מדאורייתא. והרי זו הפרשה מן החיוב על הפטור.

שלח ליה רב יימר בר שלמיא לרב פפא את השאלה הבאה: הא דאמר רבין בר חיננא אמר עולא אמר רבי חנינא הלכה כרבי שמעון שזורי ולא עוד, אלא כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו! האם אף בנתערב ליה טבל בחולין פסקינן כרבי שמעון שזורי?

אמר ליה: אין, גם בזה הלכה כמותו!

אמר רב אשי: אמר לי מר זוטרא: קשי בה הקשה על זה רב חנינא מסורא, מה היתה שאלתו של רב יימר בר שלמיא, פשיטא שגם בזה פסקינן כרבי שמעון שזורי.

הערות

^[65] הטעם מבואר במסכת שבת י"ד ע"ב גזירה משום משקין שנגעו בשרץ שהם ראשון, ובאוכלים לא גזרו כן משום שמשקים עלולין לקבל טומאה שאינן צריכין הכשר כדי לקבל טומאה, אבל אוכלים שאינם מקבלים טומאה אלא אם כן הוכשרו לא גזרו בהם.

^[66] ובחידושי הגרי"ז מדייק מדברי הרמב"ם שגם בזמן שהוא קרוש יש לו תורת משקה ומ"מ אינו מקבל טומאה משום שאינו ראוי לא לאכילה ולא לשתיה, ע"ש שהאריך.

^[67] כך פירש רש"י בפירושו השני. ולפירושו הראשון מדובר בדמאי שהתבטל ברוב. וראה במל"מ פ"ה הי"ז מתרומות שמבאר היטב פירוש זה.

^[68] הטעם שגזרו הוא מפני שלטבל יש לו מתירין [על ידי הפרשה] וכל שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל. [נדרים נ"ח א']. אלא שהדברים טעונים הסבר, שהרי מדאורייתא הטבל התבטל ואי אפשר להפריש עליו ממקום אחר, שזה מפריש מן החיוב על הפטור, וגם מדמאי או מנכרי אי אפשר להפריש [לולא הדין שדבר שיש לו מתירין אינו בטל] שה"ז מפריש מן החיוב דרבנן על הפטור, ואם כן איך מתחיל הדין של דבר שיש לו מתירין, הרי אם יתבטל לא יהיו לו מתירין. והוכיח מזה בשו"ת בית הלוי [ח"ג סימן ל'] שגם באופן שרק על ידי שיאמרו חז"ל שלא יתבטל יהיה לזה דין דבר שיש לו מתירין תקנו שלא יתבטל ע"ש.

^[69] הקשו הטורי אבן [ר"ה דף יג] והחזו"א [שביעית סימן ז ס"ק י"ח] הרי ר"ש שזורי עצמו סובר שיש בילה כמו ששנינו לעיל בברייתא לגבי פול המצרי ואם כן יכול להפריש מן התערובת. ותירצו שלא רצה להפריש מן התערובת שאז יפריש כמות גדולה גם כשעור החולין ויפסיד בתרומת המעשר כמות גדולה. עוד תירצו שרבי טרפון חולק על ר"ש שזורי וסובר שאין ברירה, ולא רצה ר"ש שזורי לנהוג במקומו של רבי טרפון נגד שיטתו.

^[70] והקשה המשנה למלך [פ"ה מתרומות הי"ז] שהרי שנינו במסכת דמאי שאין מפרישין מן הדמאי על הדמאי שמא אחד מהם מעושר והשני לא. [ואין בזה היתר של ספק ספיקא שבשני גופין אין היתר ספק ספקא רע"א בתשובה ו]. ואם כן גם כאן לא יעשר שמא עישר מן הפטור. ותירץ המל"מ שרק על דבר שיש בו ספק איסור דאורייתא לא יעשר אבל כאן שהטבל אסור רק מדרבנן הקילו שיוכל להפריש מן הדמאי עליו. והקה"י [זרעים סימן ד] הוסיף לבאר שדמאי מלבד הספק דאורייתא יש בו גם "חיוב ודאי" מדרבנן, ולכן יכול לפטור את הטבל. [ודומה לזה כתב החזו"א [שביעית סימן א' סקי"ז], וע"ע במהרש"א פסחים דף ל"ה]. עוד הקשו האחרונים איך הדמאי מותר באכילה אחר ההפרשה הרי שמא הוא חיוב והרי זה כמפריש מן החיוב על הפטור שלא יאכל עד שיפריש על התרומה עצמה תרו"מ. ותירצו שלא החמירו על תרומת הדמאי כמו שבמפריש מן הדמאי על הדמאי אסרו רק את החולין ולא את התרומה, וראה באחרונים הנ"ל שהרחיבו בזה.

^[71] לענין הפרשה מעציץ שאינו נקוב על הטבל שהתבטל ברוב, שיטת תוס' בסוגיתנו שאי אפשר להפריש משום שעציץ שאינו נקוב דומה יותר לחיוב מאשר טבל שהתבטל ברוב. ודעת הרא"ש בנדרים דף נ"ח שיכול להפריש גם מעציץ שאינו נקוב, וראה במל"מ פ"ה מתרומות הי"ז מה שכתב בזה.

על שידה, דתנן [ששנינו במשנה]: השידה שהיא כעין ארון עץ גדול, ששנינו שאם יש בה נפח ארבעים סאה אינה מקבלת טומאה, מפני שיצאה מתורת כלי, בית שמאי אומרים: נמדדת שיעורה מבפנים, ואם היה בחלל הפנימי ארבעים סאה אינה מקבלת טומאה, ובית הלל אומרים: מודדים אותה מבחוץ כולל עובי השידה עצמה. ומודים אלו ואלו, כלומר, גם בית הלל מודים שאין עובי הרגלים ועובי הלבזבזין (מעין זר על שפת השידה) נמדד בתוך השיעור הזה.

ר' יוסי אומר: מודים הם שעובי הרגלים ועובי הלבזבזין נמדד, ואולם החלל שביניהן, בין הרגלים והלבזבזין, אין נמדד. ר' שמעון שזורי אומר: דווקא אם היו רגלים גבוהות טפח — אין החלל ביניהן נמדד, מפני שהוא מקום חשוב לעצמו, ואם לאו [לא] — ביניהן נמדד, שהוא נחשב כחלק מן השידה. ועל כך אמר ר' חנינא שהלכה כר' שמעון שזורי.

רב נחמן בר יצחק אמר: על ענין יין אמר כן, דתנן [ששנינו במשנה], ר' מאיר אומר: שמן תחלה לעולם, כלומר, תמיד הוא נחשב ראשון לטומאה, אפילו נגע בו דבר שהוא שני לטומאה, וכדין משקה. וחכמים אומרים: אף הדבש נחשב למשקה, ר' שמעון שזורי אומר: אף היין. ותוהים: האם מכלל הדברים אתה יכול להבין דתנא קמא סבר [שהתנא הראשון סבור] שיין לא משקה? אלא אימא [אמור] שנה כך, ר' שמעון שזורי אומר: יין נחשב משקה, ולא שמן ודבש.

א אגב כך מביאים דבר נוסף שאמר ר' שמעון שזורי. תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' שמעון שזורי: פעם אחת נתערב לי טבל (תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות) בחולין מתוקנים, ובאתי ושאלתי את ר' טרפון כיצד לתקן את הטבל שבתוך התערובת, ואמר לי: לך קח (קנה) לך מן השוק תבואה סתם, שלא ברור אם היא מעושרת (דמאי), והיא חייבת במעשרות מדברי חכמים, ועשר עליו על הטבל המעורב מתבואה זו.

ומסבירים את טעמו: קסבר [סבור] ר' טרפון כי דאורייתא [מן התורה] מיעוט הטבל ברובא [ברוב] בטל, ופטור מלעשר תערובת זו, ורק חכמים אמרו שאינו בטל וחייבוהו לעשר, וכן הוא סבור שרוב עמי הארץ מעשרים הן, ולפיכך מן התורה פטור מלעשר על תבואה הנלקחת מן השוק, והוה ליה [והרי הוא] כתורם מן הפטור על הפטור.

ושואלים: ולימא ליה [ושיאמר לו]: לך קח תבואה מן הגוי, שהיא פטורה מן התורה וחייבת מדרבנן, ועשר ממנה על הטבל שנתבטל ברוב! ומשיבים: קסבר [סבור] ר' טרפון: אין קנין לגוי בארץ ישראל כדי להפקיע את חובת התבואה מיד מעשר, ואם כן הוה ליה [הרי זה] מעשר מן החיוב (תבואת הגוי) על הפטור (הטבל שבטל ברוב), ודבר זה אסור.

איכא דאמרי [יש שאומרים] גירסה אחרת, אמר ליה [לו] ר' טרפון: לך קח מן הגוי ועשר על הטבל שבתערובת, ולדרך זו קסבר [סבור הוא] שיש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, והוה ליה [והרי זה] כתורם מן הפטור על הפטור.

ועל כך שאלו, ולימא ליה [ושיאמר לו] עצה אחרת: קח מהשוק מעם הארץ ועשר עליו! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: אין רוב עמי הארץ מעשרין, והרי זה כתורם מן החיוב על הפטור.

שלח ליה [לו] רב יימר בר שלמיא לרב פפא, הא [זו] שאמר רבין בר חנינא, אמר עולא, אמר ר' חנינא: הלכה כר' שמעון שזורי, ולא עוד, אלא כל מקום ששנה ר' שמעון שזורי הלכה כמותו, האם אף בנתערב ליה [לו] טבל בחולין הלכה כמותו, או שמא אין אומרים כן אלא במשנה, ולא בברייתא?

אמר ליה [לו]: אין [כן], גם בענין זה הלכה כמותו. אמר רב אשי: אמר לי מר זוטרא, קשי [התקשה] בה בענין זה ר' חנינא מסורא: פשיטא [פשוט] הדבר!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

that Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to a chest, as we learned in a mishna (Kelim 18:1): A wooden chest that is large enough to contain forty se’a is not susceptible to contracting ritual impurity, since it is no longer considered a vessel. In determining its capacity, Beit Shammai say that it is measured on the inside, and Beit Hillel say that it is measured on the outside so that the volume of the walls of the chest itself is included in the measurement. And both Beit Shammai and Beit Hillel concede that the volume of the legs and the volume of the rims [halevazbazin] are not measured.

Rabbi Yosei says: They concede that the volume of the legs and the volume of the rims are measured, but the space enclosed between the rims and the legs is not measured. Rabbi Shimon Shezuri says: If the legs were one handbreadth high then the space between the legs is not measured, since the area has an independent significance, but if the space is not one handbreadth high, the space between the legs is measured as part of the chest. It is with regard to this statement that Rabbi Ḥanina said the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said that Rabbi Ḥanina’s statement was with regard to wine, as we learned in a mishna (Teharot 3:2): Rabbi Meir says: Oil, an example of a liquid, that contracted impurity, is always considered to have first-degree ritual impurity, even if it came into contact with an item that was impure with second-degree ritual impurity, which, according to the standard halakhot of ritual impurity, should result in it having third-degree ritual impurity. And the Rabbis say that this is the halakha even with regard to honey. Rabbi Shimon Shezuri says: This is the halakha even with regard to wine. The Gemara asks: By inference, is that to say that the first tanna holds that wine is not considered a liquid? Rather, say as follows: Rabbi Shimon Shezuri says: Wine is considered a liquid, but oil and honey are not.

§ The Gemara relates another statement of Rabbi Shimon Shezuri: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon Shezuri said: Once, my untithed produce became mixed together with a greater quantity of non-sacred, i.e., tithed, produce, and I came and asked Rabbi Tarfon how I should separate tithes from the untithed produce that was mixed with the tithed produce. And he said to me: Go and take from the market doubtfully tithed produce, which requires the removal of tithes by rabbinic law, and separate tithes from it on behalf of the untithed produce that is mixed with the tithed produce.

The Gemara explains: Rabbi Tarfon holds that by Torah law the minority of untithed produce is nullified in the majority of tithed produce and is therefore exempt from tithes; it is by rabbinic law that it is not nullified and one is obligated to separate tithes from it. And additionally, he holds that the majority of those who are unreliable with regard to tithes [amei ha’aretz] do separate tithes, in which case by Torah law one is not obligated to separate tithes from produce purchased from the market. And therefore, if Rabbi Shimon Shezuri receives produce from an am ha’aretz, he is considered by Torah law to be separating tithes from exempt produce on behalf of exempt produce, while all of it is obligated in tithes by rabbinic law.

The Gemara suggests: But let Rabbi Tarfon say to him: Go and take produce from a gentile. Since it is exempt from tithes by Torah law but requires tithing by rabbinic law, he could then separate tithes from this produce on behalf of the untithed produce that is nullified by the tithed produce. The Gemara explains: Rabbi Tarfon holds that a gentile has no acquisition of land in Eretz Yisrael to abrogate the sanctity of the land, thereby removing it from the obligation to tithe its produce. And therefore, if Rabbi Shimon Shezuri were to take produce from a gentile, he would be considered to be separating tithes from produce that is obligated in tithes by Torah law on behalf of exempt produce, which one may not do.

There are those who say that Rabbi Tarfon said to him: Go and take produce from a gentile and separate tithes from it on behalf of the untithed produce that is intermingled in the majority of tithed produce. Accordingly, Rabbi Tarfon holds that a gentile has acquisition of land in Eretz Yisrael to abrogate the sanctity of the land, thereby removing it from the obligation to tithe its produce. And therefore, if Rabbi Shimon Shezuri takes produce from a gentile, he is considered, by Torah law, to be separating tithes from exempt produce on behalf of exempt produce, while all of it is obligated in tithes by rabbinic law.

The Gemara suggests: But let Rabbi Tarfon say to him: Go and take produce from an am ha’aretz in the market and separate tithes from it on behalf of the mixed untithed produce. The Gemara explains: Rabbi Tarfon holds that the majority of amei ha’aretz do not separate tithes, in which case he is considered to be separating tithes from produce that is obligated in tithes by Torah law on behalf of exempt produce.

Rav Yeimar bar Shelamya sent the following question to Rav Pappa: That which Ravin bar Ḥinnana said that Ulla says that Rabbi Ḥanina says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri, and moreover, any place where Rabbi Shimon Shezuri taught a halakha, the halakha is in accordance with his opinion, was that said even with regard to the case of one whose untithed produce became mixed together with non-sacred, i.e., tithed, produce, or was Rabbi Ḥanina referring only to cases where Rabbi Shimon Shezuri stated his opinion in the Mishna, but not in a baraita?

Rav Pappa said to him: Yes, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri even with regard to untithed produce that was mixed together with tithed produce. Rav Ashi said: Mar Zutra said to me: Rabbi Ḥanina of Sura raised a difficulty with this: Isn’t it obvious?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תד"ה אימא. פי' יין דוקא ולא שמן כו' (וכ"פ רש"י) והקשה ר"ת כו'. לעד"נ דהש"ס אינו משבש למלת אף אלא דמפרש דכוונת רש"ש הוא דיין לבד הוא דיש להוסיף על דברי ר"מ ולא דבש (והקושיא מכלל דת"ק סבר יין לא איננה רק על החכמים דיין הוא ק"ו מדבש) ואף דקאמר רש"ש אקמייתא. רצוני אדר"מ. וכמו שכ' התוס' לעיל בד"ה ר' יוסי כה"ג והבאתי דוגמא לדבריהם מקדושין ע"ש:

גמ' קח לך מן השוק. ע' בב"מ דף נג ע"א תוס' דלמא:

תוס' ד"ה קסבר כו' דמ"מ דמי. עי' מגילה דף יט ע"ב בטורי אבן ד"ה ר"י:

גמרא דתנן שידה ב״ש אומרים כו' כצ״ל:

תוס׳ ד״ה שידה כו׳ ובפ׳ כירה מייתי לה גמ' וכן מוכח כו׳ כצ"ל. ותיבת ואין ניאותי׳ יש למחוק ומ"ו כתב לקיים הגירסא ולא ניחא לי דזו פיסקא בפני עצמה:

בא"ד ולא דמי לעגלה של קטן בפ״ב דביצה דטמאה מדרס כו׳ כצ"ל בדכ״ג ע"ב. ודבריהם אינם מובנים לי דלמא לא דמי דהא התם ובמס׳ שבת דס״ו ע"א מפרש רש"י עגלה שהקטן יושב בתוכה וכתבו תוס׳ שם ולא נהירא דא״כ מאי קמ"ל פשיטא דאין לך מיוחד למדרס גדול מזה ומפרשים דהיינו עגלה שעושים לקטן להתלמד להלך טמאה מדרס דנשען עליה ע״כ משמע דמסתב׳ יותר לטמא מדרס עגלה שמיוחד לישיבה מדבר שמיוחד להיות נשען עליה וכאן כתבו להיפוך ועוד מי גרע שידה שמיוחד למרכבת נשים מסנדל של סיידין דאסיקנ׳ שם בשבת דמטמא מדרס שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו אע״ג שאין עשוי כלל לנעילה רק לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד כמו שכתבו תוס׳ התם ומכ״ש שידה וצ״ע:

ד"ה אימא ר״ש כו׳ ובמסכת מכשירין דחשיב כו׳ כצ״ל. ותיבת ר״ע יש למחוק דשם במסכת מכשירין פ"ו משנה ד׳ דחשיב שם ז׳ משקי' סתם משנה היא ולא הוזכר שם ר"ע רק במשנה ח׳ שהביאו לקמן:

בא"ד ויש ספרים שרישא זו כתובה בהן כו'. פירוש דברישא תנא הרוטב והגריסין והחלב והשמן שהן משקה טופח הרי הן תחלה קרשו ואח״כ נימוחו ה"ה שניה ואח״כ תני ר״מ אומר כו׳ ועיין בתוספת מסכת פסחים די"ד ע"ב ד״ה אפילו כו'. ונלע"ד דרבינו הרמב"ם ס"ל דפלוגתא דהכא מיירי בנקרש ואח״כ נימוחו וקיבל טומאה אחר שנימוחו ופסק כר"ש שזורי דדוקא יין חשיב משקה אבל לא שמן ודבש כיון שנקרשו ומ״ה כתב בפ״א מהט״א די״ט גבי שמן הקרוש אינו משקה אפילו חושב עליו כשהוא קרוש למשקין בטלה דעתו וכונתו אפילו אחר שנימוח לא חשיב משקה אבל כשקיבל טומאה כשהיה נימוח אפילו ר״ש מודה דאפילו שמן ודבש חשיב משקה ומכ"ש יין ומ"ה כתב בפ״ט מהט"א דשמן ודבש שנטמאו ואח"כ קרשו ואח״כ נימוחו חשיבי משקה ומכ"ש יין ומ"ה לא קא חשיב יין דיין אפילו לא נימוח חשיב משקה דהלכה כר"ש ובזה שקטה תמי׳ התי״ט על הרמב״ם בפ"ג מס׳ טהרות הא דלא חשיב הרמב"ם יין ומהתימ׳ על הכ"מ שכתב שם דהרמב״ם לא ס״ל כר"ש וכאשר כתבתי נכון הוא. ומ״ו הב״ז נכנס בדרך אחר ודוחק הוא:

ד"ה קסבר אין קנין ומחייב וא"ת כו׳ כצ״ל:

בא״ד מירוח הנכרי דאינו פוטר וסב׳ יש קנין לנכרי דאינו פוטר לקמן בפ׳ ר"י ויש קנין בספ״ק כו' כצ״ל:

בא"ד ואיתא ליה נמי מירוח הנכרי אינו פוטר כו' כצ״ל:

בא"ד ועוד כל לוקח דרבנן כו'. פירוש ולמה לא אמר ליה סתם ליקח מן השוק והוי נמי מן הפטור על הפטור אע״כ משום דדמי לחיוב משום דאילו הדר מוכר קני ליה הוי חיוב ה"ה במירוח נכרי נמי דמי לחיוב:

בא"ד ומיהו הר"ר יצחק כו'. פירוש להרר״י דמפרש ה״מ דמדאורייתא פטור כשלקח עד שלא נתמרח שעדיין לא נתחייב לה ברשות מוכר לפ״ז מ"ה לא אמר ליה סתם ליקח מן השוק קודם שנתמרח דאפשר דלא הוה מצוי אבל לא משום דדמי לחיוב אבל לפר"ת דדוקא בממורח פטור אפילו לוקח קודם מירוח תבואת זרעך קרינא ביה וזה מצוי לקנות אחר מירוח אפי׳ הכי לא אמר ליה אלא ע״כ משום דדמי לחיוב כנ״ל:

בא"ד בנכרי שלקח מישראל הס״ד ועיין לקמן דס״ז ע"ב בתוספת ד"ה גזירה כו' דדחו סברא זו:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חדושים

גמרא שמן תחילה כו׳ (מיימוני פ״א ופ"ט מהלכות טומאת אוכלין). ופסק דלא כר"ש וכן בשידה וטעמו דס״ל כר"י דלעיל דאין הלכה כר״ש אלא במסוכן ותרומ׳ מעשר של דמאי וז"ל הרמב״ם בפ"א דין י"ט השמן הקרוש אינו אוכל ולא משקה כו' וכתב עליו הר"א אין בתוספתא שקרש ואפשר בשמן שיצאה מעצמו ואע״פ שלא קרש כו׳ וע״ש וכתב ~המשנה~{ברכת הזבח: הכסף משנה} ז״ל וז״ל וי"ל לדעת רבינו שאע״פ שאין בתוספתא שקרש א״א לומר דבכל שמן איירי שהרי הוא מז' משקין ולפי' פי׳ כו׳ ומ״ש הר"א ראי׳ מדתנן במס' טהרות כו' וחכמים מודים לו איני יודע זו מנין לו אדרבה כו' ע"ש כי לא רציתי להעתיקו מפני האריכות וספרי הדפוס המצויי׳ ת״ל. (ודברי תימא הן דמדקאמרי אף הדבש מבואר דמודי גם בשמן דהא מכח ל' אף פריך כאן הש״ס מכלל דת״ק סבר יין לא כו' ונראה מדברי הכ״מ דס"ל להרמב"ם כדעת התוס' דדבש ושמן קרוש לא הוי משקה וכר"ש בן שזורי והא וודאי במחיל' תורתו בורכת' הי' דלהדיא פסק הרמב״ם דלא כר״ש בן שזורי ריש פ' ט' דין א' וכ"כ שם בכ"מ גופי׳ ע"ש וכמש"ל גם בפ״ג מהלכות טומאת כלים פסק דלא כר״ש וליישב השגת הר"א נ"ל דהרמב״ם ס"ל הא דאמר ר״מ השמן תחיל׳ לעולם היינו שקיבל טומאה בעודו לח ואח״כ נקרש ונשאר בטומאתו לעולם ולא מהני קרישתו מה שניקרש אחר שקיבל הטומאה וכך פי׳ רבינו להדיא בפי׳ המשניות ולקמן ריש פ"ט ע״ש אבל כשנגע בו טומאה בשעת קרישתו אינו לא משקה ולא אוכל וכהתוספתא ודלא כפי' התוספ' פרק כל שעה וכאן אבל ביין ס"ל להרב דחשיב משקה אפי׳ בקרוש והוי תחילה לעולם דכ"ע מודה לר"ש ב״ש בהא ומ״ה לא הזכיר הרב בפ"ט יין ומהתימא על הרב בעל תוס' יו״ט שתמה על הרמב"ם בזה ולא הרגיש במש״כ ובמ"ש יתיישב הכל דעת הרב על נכון ודו"ק היטב שם:

רש"י ד"ה אין רוב כו׳ וקשיא לי כו' פירות הללו לא עישרון כו׳ (ור"ל והוי פטור על החיוב ק״ל) וה״ל פטור מדאורייתא ורבנן כו' והשני שיטות מיותרות יש למחקן:

תוספות ד״ה אימא ר״ש כו' דאורייתא כו׳ מאי איריא בטמא מת אפי' בראשון ושני דהכא מיירי בקרוש כו׳ פי' דהוי משקים קרשו הרי הן שנים כו' לעולם אפי' קרוש כו' כול׳ בקרוש איירי כצ"ל. אמר המחבר הואיל ואתא לידן נימא בי׳ מלתא לפי מה שפסקו התוספות דדבש קרוש אינו משקה והכי ס״ל להרמב״ם ז"ל לסברתו שכתבתי לעיל יש להביא ראי' וסמך למה שנוהגים העולם לאכול דברים המטוגנים בדבש בלי שום נטילה ובפ' ערבי פסחים אמרי' דכל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים וכן פסקו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ולא ראיתי לרבנן קשישי שהיו נוטלים ידיהם לכך ולפי׳ דברי התוספות הנ״ל א"ש דדבש קרוש הוא ואין עליו תורת משקה כנ״ל. וראיתי בתשובת הר״ר יוסף מטראני שצידד הרבה למצוא סמך והיתר להנ"ל ולא עלה בידו היתר ברור ע"ש. ואני אומר דכדאי הא מ"ש בישוב המנהג העולם ולהקל מהטעם שכתבתי ק״ל נ"ל. אחר זמן רב באו לידי תשובת הרב הגדול מוה"ר דוד ן' אבן זמרא סי' פ"ג שמצאתי בו קרוב לדברי בקולא זו ע"ש. אבל במה שהתיר ג"כ ביין קרוש שקורין דב״ס לא נ״ל ולא שת לבו למ"ש לעיל בדעת הרמב"ם גם לא זכר מדברי התוס׳ בסוגיא דידן ומ"מ שמחתי שכוונתי לדעת הגדול בקולא זו וע״ש עוד ודו״ק:

ד״ה קסבר אין כו׳ וא״ת והא מיפטר כו' (וע"ל פ' ר״י דף ס״ו ע״ב בתוספות~ברכת הזבח:):~ ד"ה מירוח כמדומה לי דלק״מ ע"ש ודו״ק:

הגהות

גמרא שידה דתנן ב״ש כו׳ (מיימוני פ"ג מהלכות טומאת כלים):

ועשר עליו קסבר רוב עמי הארץ כו' ה"ג לפי' ראשון של רש"י:

רש״י ד״ה נמדדת בפנים כו' מקבלים טומאה כצ"ל והס"ד:

ד"ה השידה נמדדת כו':

ד״ה לבזבז כו' לפיה הס״ד:

ד״ה וביניהם מתחת אין נמדד כו׳ שולים כו׳ הרגלים כצ״ל והס״ד:

ד״ה קח מן השוק דמאי מע״ה כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה שידה כו׳ מייתי לה גמרא כו' (ר״ל בפיסקא על גמרא דואין ניאותין כו') דאין עשוי׳ להנאת מדרס כו' ומנורה מדכתיב מכל כלי עץ וכו' (כצ"ל וע״ש בספרי דף כ״ו ע"ד בסופו):

דאית ליה מירוח עכו״ם דאינו פוטר וסבר יש קנין כו' כצ"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

נמדדת מבפנים. דאמרינן התם כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית ושידה תיבה ומגדל שמחזיקים מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש יצאו מתורת כלי ואין מקבלין טומאה: השידה נמדדת מבפנים. אם מחזיק חללה כוריים טהורה: מבחוץ. עובי הנסרים נמדד עמה דרואין אילו היה חלל מבפנים היה משלים לכוריים: עובי הרגלים. הרגלים עבים יותר מן הנסרים: לבזבז. מסגרת סביב לפיהם: וביניהם. אותו אויר שבין הרגלים מתחת אין נמדד דלא אמרי' רואין כאילו שולים יורדין עד סוף הרגלים: טפח. מקום חשוב הוא: שמן תחילה לעולם. בין שנטמא באב הטומאה או בראשון או בשני הוי איהו ראשון דקי''ל (פסחים דף יד:) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה ושמן משקה: יין לא. בתמיה דיין מי איכא למ''ד לאו משקה הוא: אלא אימא ר''ש שזורי אומר יין. ולא שמן ודבש דלא הוו משקין ואהך קא''ר חנניא הלכה כר''ש: נתערב לי טבל. דמאי בחולין ולא יכול להפריש ממנו מפני חולין המעורבין בו ואע''ג דדמאי לא מיחייב מדאוריי' במעשר אפילו הכי הואיל ומיחייב מדרבנן הוה ליה מן חולין הפטור על טבל החייב: קח מן השוק. דמאי מעם הארץ דהוי נמי פטור מדאורייתא על הפטור דאורייתא: ולימא קח מן העובד כוכבים. דפטור מדאורייתא וחייב מדרבנן: אין רוב עמי הארץ מעשרין. אלא מספקינן בהו מחצה על מחצה הילכך איכא למימר המעורב נתעשר וזה לא נתעשר אי נמי איפכא כך שמעתי וקשיא לי א''כ כשלוקחה מן העובד כוכבי' נמי שמא ע''ה זה שמכר פירות הללו לא עשרן והוה ליה מן פטור על החיוב ונראה בעיני שהטבל הזה טבל גמור היה וכיון שנתערב בחולין בטל דמדאוריית' חד בתרי בטיל והוה ליה פטור מדאורייתא ורבנן הוא דאחמור ביה ואמור טבל אסור במשהו והצריכו להפריש עליו תרומה ומיהו מיניה וביה לא דחולין מתוקנין נפטרו לגמרי ואפי' חיובא דרבנן ליכא וא''ל צא וקח מן השוק ועשר עליו לפי חשבון טבל שבו קסבר רוב עמי הארץ מעשרין הן והוה ליה פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן כי האי ונימא ליה קח מן העובד כוכבים דפטור נמי מדאורייתא דקס''ד יש קנין [לעובד כוכבים להפקיע] כו' וחייב מדרבנן קסבר אין קנין לעובד כוכבים א''ד כו' קסבר אין רוב עמי הארץ מעשרין ושמא זה שמכרו לא עישר והוה ליה חייב מדאורייתא וטבל המעורב בה פטור מדאורייתא: קשי. פריך:

שידה דתנן בית שמאי אומרים נמדדת בפנים כו'. בפ' כירה (שבת דף מד:) ושם פי' בקונטרס דשידה היא מרכבת נשים וקשה דא''כ למה לי מדידה דבמיוחדים למדרס לא בעינן מיטלטל מלא וריקן דאפי' פשוטי כלי עץ המיוחדים למדרס מיטמא מדרס כדמוכח בבכורות בפ' על אלו מומין (דף לח.) דאמרינן בהנך דחזו למדרסות דלא איתקוש לשק ועוד קשה כיון דמיטמא מדרס מיטמא טמא מת כדתניא בפ' בא סימן (נדה דף מט.) כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת אלמה תנן במס' כלים (פי''ח מ''ב) דשידה מצלת באהל המת ובפ' כירה (שבת דף מד:) מייתי לה בגמרא (ואין ניאותין) וכן מוכח בנזיר בפרק כהן גדול (דף נה.) דאינה עשויה למרכבת אדם דאמרינן הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל כו' וקאמר התם כיון דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן משמע דלא שכיחא ליכנס בה ונראה לפרש דעשויה להניח בה כלים ומיהו קשה מספינה פרק ר''ע במסכת שבת (דף פג:) דתניא רבי חנינא אומר נלמדנה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן כו' ואמאי הא עשויה למדרס שנכנסים בה בני אדם וי''ל דאיירי בספינות גדולות שעיקרן עשויות לתת לתוכן פרקמטיא ולא דמיא למדרס ועוד נראה דאפי' עיקרו אתי להעביר בני אדם מעיר לעיר וכן שידה למרכבת נשים לא חשיב מדרס כיון דלא עבידא להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוה אלוקטמין טהורין בפ' במה אשה יוצאה (שבת דף סו:) פירש אשקינ''ש בלעז שהולכים עליהן בימות הגשמים ולא דמי לעגלה של קטן [בסוף פרק שני] דביצה (דף כג:) דטמאה מדרס ומיהו ר''ח פירש אלוקטמים מקי''נש גדולות שהולכין עליהן הליצנים לחידוש ואין טמאין מדרס כיון דאין עשויות להנאת מדרס מידי דהוה אסולם דממעט בפרשת ויהי ביום השמיני סולם וקולב וניחותיה ומנורה מדכתי' (ויקרא יא) מכל כלי עץ ולא כתיב כל כלי עץ ומדאינה מטמא במת אינה מטמא מדרס דכל המטמא במדרס מטמא טמא מת כדתנן בפ' בא סימן (נדה מט.) והיינו טעמא משום דאינו עשוי להנאת מדרס אלא לירד בו ולעלות. מ''ר: אימא ר''ש שזורי אומר יין. פי' יין דווקא ולא שמן ודבש והקשה ר''ת דהכא פסקינן כר''ש שזורי ובכל דוכתא משמע סתמא דהש''ס דשמן חשיב משקה בפ''ק דשבת (דף יז.) גבי מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה ובמסכת מכשירין (פ''ו מ''ד) (ר''ע) דחשיב בשבעה משקין יין ושמן ובפ' חבית (שבת דף קמד:) גבי מוהל השמן ובפ''ק דפסחים (דף יד: ושם) גבי הוסיף ר''ע מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק שמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת ומוקי לה בנר של מתכת דהויא אב הטומאה דחרב הרי הוא כחלל ודייק קסבר ר''ע טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כו' מאי איריא בטמא מת אפי' בראשון ושני נמי תחילה הוי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה והשתא מאי קושיא לימא דר''ע סבר כר''ש שזורי דלא חשיב שמן משקה אלא אוכל ומיהו מר''ע אינה קושיא דשמעינן ליה דחשיב שמן משקה במסכת מכשירין ומייתי ליה במס' שבת בריש פרק חבית (דף קמג:) חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון כו' וקאמר סלי זיתים וענבים יוכיחו כו' אבל מסתמא דהש''ס קשה כמו שפירשתי ותירץ ר''ת דהכא מיירי בקרוש כדקתני רישא השמן והחלב של גריסין בזמן שהם לחים הרי הן ראשונים פי' דהוו משקין קרשו הרי הן שניים ויש ספרים שרישא זו כתובה בהן והדר קתני ר''מ אומר שמן תחילה לעולם אפי' קרוש והשתא ניחא הא דנקט לעולם וכן דבש דחכמים ויין דר''ש שזורי כולה בקרוש איירי מ''ר: קסבר אין קנין (מחייב). וא''ת והא מיפטר משעת מירוח העובד כוכבים ואין לומר דקסבר אינו פוטר דלא אשכחן תנא דאית ליה תרתי מירוח העובד כוכבים אינו פוטר ואין קנין דא''כ דגנך במאי מוקים ליה דר''מ אשכחן דאית ליה מירוח העובד כוכבים דאינו פוטר (וסבר יש קנין לעובד כוכבים דאינו פוטר) לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף סו:) אבל קסבר יש קנין בספ''ק דע''ז (דף כא.) ורבי יהודה אית ליה יש קנין בפ' השואל (ב''מ דף קא.) ואית ליה נמי מירוח העובד כוכבים [אינו] פוטר לקמן בפ' ר' ישמעאל וי''ל דמ''מ דמי לחיוב כי היכי דלא א''ל קח מעציץ שאינו נקוב או מתבואת חוצה לארץ ועוד כל לקוח דרבנן הוא כדדרשינן תבואת זרעך ולא לקוח בפ' השוכר את הפועלים (ב''מ דף פח.) ומיהו הר''ר יצחק בהר''ר מאיר מפרש הני מילי בשלקחו עד שלא נתמרח ואפשר שלא היה מצוי ומיהו ר''ת מפרש דאדרבה בממורח הוא דמיפטר לקוח וצריך עיון אי מירוח העובד כוכבים פוטר אפילו מדרבנן בתבואה דעובד כוכבים דאמרינן בפ''ק דבכורות (דף יא:) הלוקח טבלים ממורחים מן העובד כוכבים כו' דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עובד כוכבים כו' והא דגזרינן משום בעלי כיסין בעובד כוכבים שלקח מישראל. מ''ר:

דף לא - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד