אלא יכתוב שלש אותיות בתוך הדף ושתים חוץ לדף. ומכל מקום, אם נזדמנה לו תיבה שכולה בת שתי אותיות, כגון "את" — לא יזרקנה כולה לבין הדפין, אלא חוזר וכותב אותה בתחילת השיטה הבאה.

הטועה בשם, שהיה צריך לכתוב שם ה', ודילג וכתב את המלה הבאה — גורר (מגרד) את מה שכתב, ותולה (כותב מעל השורה) את מה שגרר, וכותב את השם על מקום הגרר, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אף תולין את השם מעל השורה, בלא לגרור מה שכתב. ר' יצחק אומר: לא רק גורר, אלא אף מוחק את מה שהיה קודם, אם היה לח, וכותב את השם במקומו.

ר' שמעון שזורי אומר: כל השם כולו תולין, אבל מקצתו, כלומר, אם היה לו מקום לכתוב רק שתי אותיות ולא את כולו — אין תולין. ר' שמעון בן אלעזר אומר משום (בשם) ר' מאיר: אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק, ואין תולין אותו, שאין זה ראוי לו, כיצד עושה? מסלק את היריעה כולה שעשה בה טעות זו וגונזה.

איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדבר: רב חננאל אמר בשם רב, הלכה: תולין את השם. רבה בר בר חנה, אמר ר' יצחק בר שמואל, הלכה: מוחק וכותב.

ושואלים: הואיל וכבר נחלקו בכך תנאים, ולימא מר [ושיאמר חכם זה] הלכה כמר [כחכם זה] כלומר, כדעת ר' יוסי, ומר [וחכם זה] יאמר שהלכה כמר [כחכם זה, כר' יצחק]! ומסבירים: משום דאפכי להו [שיש שהיו הופכים אותן, את השיטות] של התנאים, ולכן אם היו אומרים רק שמות החכמים לא היו יודעים מה ההלכה, ולכן היו צריכים לפרש את המסקנה.

א ומביאים מה שאמר רבין בר חיננא, אמר עולא, אמר ר' חנינא: הלכה כר' שמעון שזורי. ולא עוד, אלא כל מקום ששנה ר' שמעון שזורי, הלכה כמותו.

ושואלים: אהייא [על מה] נאמרו דברים אלה? אילימא אהא [אם תאמר על זו], שר' שמעון שזורי אומר בברייתא שהבאנו לעיל: כל השם כולו תולין, מקצתו אין תולין; והא איתמר עלה [והרי נאמר עליה]: אמר רב חננאל, אמר רב, הלכה: תולין את השם, ורבה בר בר חנה, אמר רב יצחק בר שמואל, הלכה: מוחק וכותב.

ואם איתא [יש] שעל דין זה אמר ר' חנינא שהלכה כר' שמעון שזורי, הוא, רבין בר חיננא נמי לימא [גם כן יאמר] בשם ר' חנינא: הלכה, כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין!

אלא תאמר כי לא על זה נאמר אלא אהא [על הלכה זו], ר' שמעון שזורי אומר: בן פקועה, שהוא ולד בהמה שהיה במעי אמו בשעה שנשחטה, אפילו היה בן חמש שנים וגדול וחזק, שהוא חורש בשדה — שחיטת אמו כשהיה במעיה מטהרתו, ואינו זקוק לשחיטה;

הא איתמר עלה [הרי כבר נאמר עליה], במקומה במסכת חולין שזעירי אמר בשם ר' חנינא: הלכה כר' שמעון שזורי, ואם איתא [יש] שלהלכה זו התכוון ר' חנינא, הוא נמי לימא [גם כן יאמר כך] שם בשם ר' חנינא, שהלכה כר' שמעון שזורי!

אלא אהא [על הלכה זו], בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ליהרג על ידי המלכות ואמר "כתבו גט לאשתי", אף על פי שלא פירש כראוי "כתבו ותנו" — הרי אלו יכתבו ויתנו, שבוודאי לכך התכוון, משום שהוא יודע שהולך למות. חזרו לומר: אף המפרש לים והיוצא בשיירא אם אמר רק "כתבו" — כותבים ונותנים, שלכך התכוון. ר' שמעון שזורי אומר: אף חולה המסוכן די שאומר "כתבו".

אי נמי אהא [או גם כן על הלכה זו] אמר ר' חנינא, ששנינו: תרומת מעשר של דמאי (שהופרשה מתבואת עם הארץ, שיש חשש שאינו מעשר) שחזרה למקומה שנפלה לתוך שאר התבואה, ר' שמעון שזורי אומר: במקרה זה לא רק בשבת התירו לשאול את עם הארץ על תבואתו ולסמוך עליו, אלא אף בחול שואלו ואוכלו על פיו.

ואומרים: והא איתמר עלה [והרי נאמר על כך], אמר ר' יוחנן: הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן בענין גט, ובתרומת מעשר של דמאי, ואם איתא [יש] שעל כן אמר ר' חנינא שהלכה כר' שמעון שזורי, הוא עולא נמי לימא [גם כן יאמר] בלשון זו בשם ר' חנינא!

אלא אהא [על זו] התכוון, שר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' שמעון שזורי: פול המצרי שזרעו לזרע כדי להשתמש בגידולים לזריעה ולא למאכל, אם מקצתו של שדה הפול השריש (היכה שרשים) לפני ראש השנה ומקצתו השריש אחר ראש השנה — אין תורמין מזה על זה, ומדוע? לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן משל שנה זו על של שנה אחרת, ולא מן הישן על החדש;

כיצד יעשה כדי לתקן את התבואה? שהרי בזמן הקצירה קשה לדעת מה השריש קודם ומה השריש אחר כך — צובר גרנו לתוכו, כלומר, אוסף את הכל יחד ומערב, ונמצא שבסופו של דבר תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו, ומן הישן שבו על הישן שבו, ועל כך אמר ר' חנינא שהלכה כר' שמעון שזורי;

הא איתמר עלה [הרי נאמר עליה], אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יוחנן: הלכה כר' שמעון שזורי, ואם איתא [יש], שביחס לכך פסק ר' חנינא כר' שמעון שזורי, הוא עולא נמי לימא [גם כן שיאמר] כן בשם ר' חנינא!

אלא אמר רב פפא: דברים אלה נאמרו לענין שידה, ורב נחמן בר יצחק אמר: נאמרו בענין יין. ומפרטים, רב פפא אמר: