איפסיקא ליה כרעא [נפסקה לו הרגל] של הה"י במילה "העם" (שמות יג, ג) שבתפילין בניקבא [על ידי נקב], אתא לקמיה [בא לפני] ר' אבא חתנו לשאול מה הדין, אמר ליה [לו]: אם משתייר בו ברגל הה"י כשיעור אות קטנה שמחובר לגג האות — כשר, ואם לאו — פסול.

מסופר, ראמי בר תמרי שהוא חמוה [חמיו] של רמי בר דיקולי, איפסיקא ליה כרעא [נפסקה לו הרגל] של הוי"ו במילה "ויהרג ה' כל בכור" (שם טו) שבתפילין בניקבא [על ידי נקב], אתא לקמיה [בא לפני] ר' זירא לשאול, אמר ליה [לו]: זיל אייתי ינוקא דלא חכים [לך הבא תינוק שלא חכם] ולא טפש, כלומר, ילד ממוצע, אי קרי ליה [אם הוא קורא] את המילה "ויהרג" — כשר הוא, שאות זו יש לראותה כוי"ו, אי [אם] לא — הרי "יהרג" הוא, כאילו היה כתוב "ייהרג" עם שני יודי"ן, ופסול.

א אמר רב יהודה, אמר רב: בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים (עושה תגים) לאותיות התורה, אמר לפניו משה: רבונו של עולם, מי מעכב על ידך? כלומר, מי מונע ממך לתת את התורה כפי שהיא? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, ר' עקיבא, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ מהכתרים הללו תילין תילין של הלכות, ובשבילו צריך לעשות אותם.

אמר לפניו: רבונו של עולם, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך משה רבינו וישב בסוף שמונה שורות בבית המדרש של ר' עקיבא, ולא היה יודע מה הן אומרים, שלא הבין את המשא ומתן, תשש כחו מחולשת הדעת. כיון שהגיע רבי עקיבא לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך דבר זה? אמר להן: הלכה למשה מסיני. שמע כך משה רבינו ונתיישבה דעתו, שגם זה בכלל התורה שהוא עומד לקבל.

חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם גדול כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק ואל תערער, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני מה יהיה שכרו. אמר לו: חזור שוב לאחורך. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין את בשרו של ר' עקיבא במקולין (באיטליז), שנהרג ביסורים על ידי הרומאים, אמר לפניו: רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.

ב ועוד בענין תגי האותיות אמר רבא: שבעה אותיות מתוך האל"ף בי"ת צריכות שלשה זיונין (תגים) על כל אחת מהן, ואלו הן: האותיות שעטנ"ז ג"ץ. אמר רב אשי: חזינא להו לספרי דווקני דבי [ראיתי אותם את הסופרים הדייקנים של בית] רב דחטרי להו לגגיה [שהיו עושים כעין חטוטרת לגגה] של האות חי"ת, ותלו ליה לכרעיה [ותולים את הרגל] השמאלית של הה"י באויר, שדקדקו שלא תהיה מחוברת לגג האות;

חטרי להו לגגיה [עושים כעין חטוטרת בגגו] של החי"ת — רמז הוא: כלומר, חי הקב"ה הוא ברומו של עולם, ותלו ליה לכרעיה [ותולים את הרגל] של הה"י, טעמו של דבר הוא כדבעא מיניה [כמו ששאל ממנו] ר' יהודה נשיאה מר' אמי, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים" (ישעיהו כו, ד)? אמר ליה [לו]: כל התולה בטחונו בהקדוש ברוך הוא, הרי הוא לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא.

אמר ליה [לו] ר' יהודה נשיאה: מה שקשה לי הוא לא פירושו הפשוט של הפסוק, אלא אנא הכי קא קשיא לי [אני כך קשה לי], מאי שנא דכתיב [במה שונה שנאמר] "ביה" ולא כתיב [נאמר] "יה"?

אמר לו: כמו שדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי: "ביה ה' צור עולמים" — אלו שני עולמות שברא הקדוש ברוך הוא, בשם י—ה, אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י;

כשהוא אומר: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בראשית ב, ד), אל תקרי (תקרא) "בהבראם" אלא: בה"י בראם את השמים והארץ, הוי אומר: העולם הזה (השמים והארץ) נברא בה"י, והעולם הבא ביו"ד.

ומפני מה נברא העולם הזה בה"י דווקא? מפני שהאות ה"י שפתוחה מצידה התחתון דומה בצורתה לאכסדרה, הפתוחה לרווחה מצידה האחד, רמז שכל הרוצה לצאת יצא, שרשות ביד האדם בעולם הזה לבחור בטוב או ברע. ושואלים: ומאי טעמא תליא כרעיה [ומה הטעם תלויה רגלו] השמאלית של הה"י, שאינה מגיעה לגג? ומשיבים: דאי הדר בתשובה מעיילי ליה [שאם הוא חוזר בתשובה מכניסים אותו] מן הפתח העליון.

ושואלים: וליעייל בהך [ושיכנס בזה] שממנו יצא! ומשיבים: לא מסתייעא מילתא [אין הדבר מסתייע], מפני שכדי לעשות תשובה צריכים סיוע מלמעלה, כדברי ריש לקיש, שאמר ריש לקיש, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" (משלי ג, לד)? אם בא אדם לטהר — מסייעין אותו מלמעלה ("לענוים יתן חן"), בא לטמא — פותחין לו, רק מאפשרים לו ללכת בדרכו ("ללצים יליץ"). ועוד שואלים: ומאי טעמא אית ליה תאגא [ומה טעם יש לו כתר] לה"י בקצה גגו? ומשיבים: אמר הקדוש ברוך הוא אם אדם חוזר בו מעבירה שבידו — אני קושר לו קשר של כתר מלמעלה.

ועוד שואלים: מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד שהיא האות הקטנה? ומשיבים: מפני שצדיקים שבו מועטים. ומפני מה כפוף ראשו של יו"ד כמין קוץ בצידו השמאלי? מפני שצדיקים שבו בעולם הבא כפוף ראשיהם מפני מעשיהן, לפי שמעשיהן אינן דומין זה לזה, וכל אחד בוש מחבירו.

ג אמר רב יוסף: הני תרתי מילי [אלה שני הדברים] אמר רב לגבי ספרים, ותניא תיובתיה [ושנויה תשובה לדבריו בברייתא]: חדא [אחת], הא [זו] שאמר רב: ספר תורה שיש בו שתי טעיות בכל דף ודף, כלומר, בכל עמודה ועמודה — יתקן, אם היו בו שלש טעויות בכל דף — יגנז הספר;

ותניא תיובתיה [ושנויה תשובתו בברייתא]: אם היו בו שלש טעויות בכל דף — יתקן, ארבע או יותר — יגנז. ובענין זה תנא [שנה החכם בברייתא]: אם יש בו בספר דף אחת שלימה בלי טעויות — מצלת על כולו, ואפשר לתקן את הכל. אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה [משמו] של רב: והוא דכתיב רוביה דספרא שפיר [בזמן שכתוב רובו של הספר כראוי], ולא שכולו מלא טעויות.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: אי אית בההוא [אם יש באותו] דף שלם שלש טעיות מאי [מה הדין]? אמר ליה: הואיל ואיתיהיב לאיתקוני מיתקן [הואיל ודף זה כשלעצמו ניתן לתיקון מיתקן הספר כולו]. ומוסיפים: והני מילי [ודברים אלה] שאמרנו, שלא ניתן לתקן את הספר כשהיו בו טעויות רבות, אמורים כשהיו בו אותיות חסירות שצריך להוסיף אותן בין השורות, אבל יתירות לית לן [אין לנו] בה, מפני שיכול למחוק אותן, ואין זה פגם. ושואלים: חסירות מאי טעמא [מה טעם] לא ניתן לתקן? אמר רב כהנא: משום דמיחזי [שנראה] הספר כמנומר כשמוסיפים אותיות רבות בין השורות.

וכן מסופר, אגרא חמוה [חמיו] של ר' אבא הוה ליה [היו לו] אותיות יתירות רבות בסיפריה [בספרו], אתא לקמיה [בא לפני] ר' אבא לשאול, אמר ליה [לו]: לא אמרן [לא אמרנו] שלא יכול לתקן, אלא בחסירות,