שעשה משה, כשרים לו, כלומר, בדורו, וכשרים גם לדורות הבאים, חצוצרות שעשה משה — כשרות לו ופסולות לדורות.

ושואלים: חצוצרות מאי טעמא [מה טעם הדבר] שאתה אומר כן? אילימא דאמר קרא [אם תאמר משום שאמר הכתוב]: "עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י, ב), ואנו מדייקים: "לך" — ולא לדורות, אלא מעתה, מה שנאמר בארון: "ועשית לך ארון עץ" (דברים י, א), הכי נמי [כך גם כן] תאמר ש"לך" ולא לדורות? והלא ארון זה שימש לדורות!

אלא, מה שנאמר שם "לך" יש להסבירו באופן אחר, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר]: "לך" — כוונתו משלך, מרכושך, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שאמר לו הקדוש ברוך הוא: כביכול, בשלך אני רוצה יותר משלהם (משל ישראל), ואם כן האי נמי [זה גם כן], "לך" שנאמר בחצוצרות, מיבעי ליה להכי [נצרך לו לכך] לפרש אותו באופן זה, ולא לפוסלן לדורות! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] בחצוצרות, דאמר קרא [שאמר הפסוק] "לך" "לך" תרי זימני [שתי פעמים], שנאמר שם "עשה לך שתי חצוצרות כסף" וגם "והיו לך למקרא העדה" (במדבר י, ב).

א מסופר, תני [שונה היה] רב פפא בריה [בנו] של רב חנין קמיה [לפני] רב יוסף ברייתא זו: מנורה היתה באה מן העשת (גוש מתכת) ומן הזהב, ומכל מקום אם עשאה של כסף — כשרה. עשאה של בעץ (בדיל) ושל אבר (עופרת) ושל גיסטרון (שאר מיני מתכות) — רבי פוסל, ור' יוסי בר' יהודה מכשיר. אם עשאה של עץ ושל עצם ושל זכוכית — דברי הכל פסולה.

אמר ליה [לו] רב יוסף: מאי דעתך [מה דעתך]? מה יסוד המחלוקת? אמר ליה [לו]: בין מר [חכם זה] ובין מר [חכם זה] כללי ופרטי דרשי [בדרך כללים ופרטים הם דורשים] את הכתוב במנורה: "ועשית מנורת זהב טהור וכו' מקשה תיעשה המנורה" (שמות כה, לא), שיש שם כלל ("ועשית מנורת") ופרט ("זהב") וכלל ("תיעשה המנורה"), ללמד על כל דבר שהוא כעין הפרט שהוא כשר,

מיהו [ואולם] מר סבר [חכם זה, ר' יוסי בר' יהודה סבור]: מה הפרט המפורש, זהב, הוא של מתכת — אף כל מנורה שעושים תהא של מתכת, ובכלל זה כל מתכת. ומר סבר [וחכם זה, רבי, סבור]: מה הפרט מפורש, זהב, הוא דבר חשוב — אף כל מנורה שעושים תהיה דווקא מדבר חשוב, ולכן דווקא מנורה מכסף כשרה, אבל לא מבעץ וכיוצא בו. אמר ליה [לו] רב יוסף: סמי דידך מקמי דידי [מחוק את הברייתא שלך מפני הברייתא שלי, שאני שונה],

דתניא [ששנויה ברייתא]: כלי שרת שעשאן של עץ — רבי פוסל, ור' יוסי בר' יהודה מכשיר. ולפי ברייתא זו במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? מה יסוד המחלוקת? רבי דריש כללי ופרטי [דורש במידת כללים ופרטים], ור' יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי [דורש ריבויים ומיעוטים]. כיצד?

רבי דריש כללי ופרטי [דורש כללים ופרטים], שמה שנאמר "ועשית מנרת" (שמות כה, לא) — הרי זה כלל, ציווי כללי על עשיית מנורה, "זהב טהור" — הרי זה פרט, "מקשה תיעשה המנורה" — חזר וכלל, אם כן יש לנו כלל ופרט וכלל, ולפי המדות שהתורה נדרשת בהן — אי (אין) אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט ("זהב") מפורש הוא של מתכת, אף כל מנורה שאתה עושה תהיה של מתכת.

ואילו ר' יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי [דורש ריבויים ומיעוטים]: "ועשית מנורת" — הרי זה ריבה, "זהב טהור" — מיעט, "מקשה תיעשה המנורה" — חזר וריבה, ולפי כללי המדרש, ריבה ומיעט וריבה — ריבה הכל, ואם כן מאי רבי [מה ריבה] — רבי כל מילי [ריבה כל דבר], שעושים את המנורה מכל חומר, ומאי מיעט [ומה מיעט], שהרי על כל פנים יש פה גם מיעוט — מיעט מנורה של חרס, שהוא הרחוק ביותר מזהב. אמר לו רב פפא בן רב חנין: מדוע סבור אתה שהברייתא שלך נכונה יותר?

אדרבה, סמי דידך מקמי דידי [מחוק את שלך מלפני שלי]! אמר לו רב יוסף: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דתניא [שהרי שנויה ברייתא] אחרת: אין לו זהב מביא מנורה אף של כסף, אף של נחשת, ושל ברזל, ושל בדיל, ושל עופרת. ר' יוסי בר' יהודה מכשיר אף בשל עץ, משמע שהמחלוקת היא דווקא בעץ, אבל בבדיל ושכמותו גם רבי מכשיר.

ותניא אידך [וכן שנויה ברייתא אחרת]: לא יעשה אדם בית כתבנית ההיכל בדיוק, או אכסדרה כנגד האולם בדיוק, וכן חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן שבמקדש, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמנה קנים, שלא כמנורת המקדש שהיא של שבעה קנים; ומנורה של שבעה קנים לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות, מפני שמנורה משאר מיני מתכות היתה כשירה גם במקדש.

ר' יוסי בר ר' יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה של שבעה קנים, שלא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי במקדש. אמרו לו: משם ראיה? לא מנורה של עץ עשו, אלא שפודים של ברזל היו להם וחיפום בבעץ ציפו אותם בבדיל כדי שייראו נאים יותר, לאחר שהעשירו עשאום את קני המנורה של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.

ב אמר שמואל משמיה [משמו] של סבא [זקן אחד]: גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים. כיצד? הרגלים והפרח שעליהם שלשה טפחים, וטפחיים חלק, ועוד טפח אחד שבו גביע וכפתור ופרח, ועוד טפחיים חלק, וטפח כפתור

ושני קנים יוצאין ממנו מן הכפתור אחד אילך [לכאן] ואחד אילך [לכאן], ונמשכין הקנים ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב יש טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, וגם הם נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ועוד טפחיים חלק, נשתיירו שם עוד שלשה טפחים שבהן יש שלשה גביעין וכפתור ופרח.

וגביעין שהיו במנורה למה הן דומין? כמין כוסות אלכסנדריים צרים וארוכים, כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין? כמין פרחי העמודין שעושים פיתוחים באבן. ונמצאו בסך הכל גביעין במנורה עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה.

גביעים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, וכן גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה.

ושואלים: בשלמא [נניח], מובן מה שנאמר שיש גביעים עשרים ושנים, דכתיב [שנאמר]: "ובמנרה ארבעה גבעים משוקדים" (שמות כה, לד), וכתיב [ונאמר]: "שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתור ופרח" וגו' (שם לג), ואם כן, בסך הכל ארבעה גביעים דידה [שלה] של המנורה עצמה, כלומר, הקנה האמצעי,