מכאן למדים לעולין לכל הדברים העולים על המזבח, כמו הדמים הללו, שאין מבטלין זה את זה, שאין המועט בטל במרובה, והוא עומד בעינו. ור' יהודה סבר [סבור]: מכאן אתה למד למין במינו בכל התורה שאינו בטל. ודנים בהסבר זה של ר' יוחנן למחלוקת.

על מה שאמר שרבנן סברי [חכמים סבורים]: מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה, שואלים: ודלמא [ושמא] הטעם שדם השעיר אינו בטל בדם הפר משום שמין במינו הוא!

ומשיבים: אי אשמעינן [אם היה משמיע לנו] הכתוב במקרה אחר של מין במינו שאינו בטל, ולא אשמעינן [ולא היה משמיע לנו] במקרה המיוחד הזה של עולין, הייתי אומר כדקא אמרת [כמו שאתה אומר], שמכאן אתה למד למין במינו שאינו בטל. אבל השתא דאשמעינן [עכשיו שהשמיע לנו] הכתוב את ההלכה הזו בדברים העולין למזבח, משמע שהטעם הוא משום שעולין הם, ולא משום שהם מאותו מין.

ושואלים: ודלמא [ושמא] נלמד מכאן שלעולם המיעוט בטל ברוב עד דאיכא [שיש] תערובת מין במינו וגם שניהם עולין, ורק אז אינם בטלים! ואומרים: אכן קשיא [קשה] הדבר.

וכן דנים במה שאמר ר' יוחנן, ר' יהודה סבר [סבור]: מכאן מכתוב זה למדים למין במינו שאינו בטל. ושואלים: ודלמא [ושמא] טעמו של הכתוב שאינם בטלים משום שעולין הוא!

ומשיבים: אי אשמעינן [אם היה משמיע לנו] הכתוב דין זה בעולין שאינם מבטלים זה את זה בתערובת של מין בשאינו מינו — הייתי אומר כדקאמרת [כמו שאתה אומר], אבל השתא דאשמעינן [עכשיו שהשמיע לנו] הכתוב דין זה בדבר שהוא מין במינו (דם בדם), אתה למד כי משום שמין במינו הוא.

ושואלים גם כאן: ודילמא [ושמא] נאמר שלעולם המיעוט בטל ברוב עד דאיכא [שיש] גם תערובת של מין במינו וגם מדובר בעולין! ואומרים: אכן קשיא [קשה] הדבר. ועוד מקשים על הסברו של ר' יוחנן.

תנן [שנינו במשנתנו], ר' יהודה אומר: אם נתערב הקומץ במנחת כהנים או במנחת כהן משיח או במנחת נסכים — פסולה, שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה, והן בולעות זו מזו. ויש לשאול: וכי [וכאשר] בולעות זו מזו מה הוי [נעשה]? מדוע פסולה המנחה? הלוא תערובת מין במינו הוא, ואין שמנה של האחת בטל בשניה, ושתיהן קרבות יחד על המזבח!