ודוחים: אדרבה [להיפך], דם הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] ולהצריכו מלח, שהוא דומה יותר למנחה, שכן הוא מתיר כמותה, שהדם מתיר את הזבח, כמו הקומץ את השיריים. וכן הוא נפסל בשקיעת החמה כמותה אם לא ניתן עד אז על המזבח, ואילו את איברי העולה ניתן להעלות על המזבח כל הלילה! ומשיבים: הנך נפישן [אלה מרובים], צדדי ההשוואה של מנחה לאיברים מרובים מאשר ההשוואות לדם.

א וממשיכים לדון בברייתא. אמר מר [החכם] ממה שנאמר "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח" (ויקרא ב, יג) שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן צריכים מלח? תלמוד לומר: מנחה ("מנחתך"), מה מנחה מיוחדת שאחרים באים לה חובה וכו' יצאו דם ועצים שאין אחרים באים להם חובה, שאינם טעונים מלח. ושואלים: מאן שמעת ליה דאמר [מי שמעת אותו שאומר]: עצים איקרי [נקראו] קרבן? רבי, והרי לדעת רבי אכן מבעיא בעו [צריכים הם] מלח!

דתניא [ששנויה ברייתא]: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" (ויקרא ב, א) — מלמד שמתנדבין עצים, וכמה צריך להביא? שני גזרין, וכן הוא אומר: "והגורלות הפלנו על קרבן העצים" (נחמיה י, לה), הרי שמתנדבים עצים כמו שמתנדבים קרבן. רבי אמר: עצים קרבן ממש כמו מנחה הן, וטעונין מלח, וטעונין הגשה לקרן המזבח, כמו מנחה.

ואמר רבא: לדברי רבי עצים טעונין גם קמיצה, כלומר, שלוקח מעט מהם ומקריב לחוד. ואמר רב פפא: לדברי רבי עצים צריכין עצים, כלומר, אם הביא קרבן עצים — צריכים הם להישרף על גבי עצי המערכה, ככל קרבן. הרי שלדעת רבי הסבור שעצים קרויים קרבן — צריכים הם מלח, שלא כברייתא!

ומתרצים: סמי [מחק] מיכן מן הברייתא עצים, שלא נתמעטו מ"מנחתך". ושואלים: ואלא לפי זה, קרא למעוטי מאי [המקרא "מנחתך" למעט את מה] הוא בא? אי למעוטי [אם למעט] דם הרי דבר זה מ"על מנחתך" שבהמשך הפסוק (ויקרא ב, יג) נפקא [יוצא], כפי שנאמר בהמשך הברייתא!