בא ללמדנו ענין אחר, דלא שנא כי [שאינו שונה כאשר] הוא מחשב בלשון אכילה למזבח, כגון: "על מנת שיאכל המזבח את הקומץ למחר", ולא שנא כי [ואינו שונה כאשר] הוא מחשב בלשון הקטרה למזבח, שאומר: "על מנת להקטיר את הקומץ על המזבח למחר" — הרי זה פיגול.

אי נמי [או גם כן] חידוש אחר בא להשמיענו: מה אכילה שמחשב עליה שיעורה בכזית כדי לחייב עליה משום פיגול, שסתם אכילה שיעורה בכזית — אף הקטרה שמחשב עליה שיעורה בכזית. ולעולם אכילה דאורחא [כדרכה] משמע, שמחשב שיאכל אדם דבר שדרכו לאכול, או שיאכל המזבח דבר העומד לאכילת מזבח.

ור' אליעזר, מה הוא עונה על כך? אם כן, לשם לימוד זה בלבד, לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] לשון "אם האכל האכל", אי נמי [או גם כן] "אם יאכל יאכל", מאי [מהו] "האכל יאכל" בשינוי? שמעת מינה תרתי [לומד אתה מזה שתיים], שמחשבים בלשון אכילה למזבח, ובשיעור כזית, וכן שמחשבים מאכילת מזבח לאדם ומאכילת אדם למזבח.

אמר ליה [לו] ר' זירא לרב אסי: ואי טעמא [ואם טעמו] של ר' אליעזר משום הכי [כך] הוא, שהוא למד מלשון הכתוב שמחשבים מאכילת אדם לאכילת מזבח ולהיפך, מדוע הוא רק פוסל? כרת נמי ליחייב [גם כן יתחייב] על כך, כפיגול גמור! וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא גם כן], והא את הוא דאמרת משמיה [והרי אתה עצמך הוא שאמרת משמו] של ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין ענוש כרת!

אמר ליה [לו]: באמת, תנאי [מחלוקת תנאים] היא אליבא [על פי שיטתו] של ר' אליעזר, איכא למאן דאמר [יש מי שאומר]: פסולה דאורייתא [מן התורה], וחייב על כך כרת, ולשיטתו הביא ר' יוחנן לעיל את המקור מן הכתוב. ואיכא למאן דאמר [ויש מי שסבור]: פסולה רק דרבנן [מדברי סופרים], ולשיטתו אמר ר' יוחנן שאינו חייב כרת.

דתניא [ששנויה ברייתא]: השוחט את הזבח על מנת לשתות מדמו למחר, שמחשב מאכילת מזבח לאדם, או על מנת להקטיר מבשרו העומד לאכילה למחר, שמחשב מאכילת אדם למזבח, או על מנת לאכול מאימוריו למחר — הרי זה כשר, שמחשב מאכילת מזבח לאדם, ור' אליעזר פוסל. חישב להניח מדמו למחר ולא לעשות בו דבר — ר' יהודה פוסל. אמר ר' אלעזר: אף בזו ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין.

ויש לשאול: ר' יהודה, שפוסל במחשב להניח מן הדם למחר, אליבא דמאן [על פי שיטתו של מי] הוא אומר? אילימא אליבא דרבנן [אם תאמר על פי שיטתם של חכמים], האומרים שאם חישב לשתות מן הדם למחר הרי זה כשר — לא ייתכן הדבר, שכן השתא [עכשיו, הרי] ומה התם דקא [שם שהוא] מחשב בלשון אכילה (שתיה) בכל זאת מכשרי רבנן [מכשירים חכמים], למרות שאם היה מחשב בלשון זו למזבח היה זה פיגול, הכא [כאן] שהוא מחשב להניח — לא כל שכן שהוא כשר?

אלא בהכרח אומר כן ר' יהודה אליבא [לפי שיטתו] של ר' אליעזר. וקשה הדבר, שהרי מיד לאחר מכן אמר ר' אלעזר: אף בזו ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין, ולפי הסבר זה, ר' אלעזר בשיטת ר' אליעזר היינו [הרי זו] בדיוק שיטת ר' יהודה לשיטתו, ואין מחלוקת ביניהם!

אלא לאו [האם לא] לגבי איסור כרת שיש בדבר איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל, שר' יהודה דתנא קמא סבר [לשיטתו של התנא הראשון סבור]: אם הוא מחשב להניח מן הדם למחר — פסולא בעלמא [פסול בלבד הוא], לדברי ר' אליעזר, ואילו בהנך [באלה] ששנו מתחילה, כגון לאכול מאימוריו למחר — כרת נמי מיחייב [גם כן חייב], ואתא [ובא] ר' אלעזר למימר [לומר]: אידי ואידי [זה וזה] פסול ואין בו כרת לשיטת ר' אליעזר!

ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] כרת ליכא [אין] לדעת ר' אליעזר במחשב מאכילת מזבח לאדם ומאכילת אדם למזבח, והכא [וכאן] שלש מחלוקת (דעות חלוקות) יש בדבר, תנא קמא סבר [התנא הראשון סבור]: דווקא בהנך פליגי [באלה הם חלוקים], כשמחשב מאכילת מזבח לאדם ומאכילת אדם למזבח, ובזה ר' אליעזר פוסל. אבל אם חישב להניח מן הדם למחר — דברי הכל כשר, וגם לדעת ר' אליעזר, שאין מחשבת פיגול אלא באכילת אדם או מזבח.