או כזית דכיון דמחשבת ג' עבודות הללו מוקמינן בשכבר חסרו השירים ועמדו על כזית הילכך לא מצי למיתניי' או כזית מקומצו למחר דומיא דשירים דאם חיסר קומץ בשעת מחשבה כבר פסולה ולא מיפגל מנחה בההיא מחשבה הילכך כיון דלא מיתני ליה או כזית מקומצה לא תנא כזית בשירים ורישא כי חשיב בקמיצה דמיתני ליה או כזית אף בקומץ דההיא ודאי בשלא חסרה עדיין מתוקמא אפ''ה כיון דסיפא לא מיתני ליה אקומץ לא תני ליה ברישא אפילו אשירים: א''ל אביי. לרבא לעולם מדרבי חייא לא משמע דמתני' מיירי בחסרון דה''ט דלא תני רבי חייא או כזית בברייתא דידיה דרבי חייא ר''א היא דלא חשיב הקטרה עד שיקטיר כולו: דתנן הקומץ. דמנחת ישראל: והלבונה. של מנחה: והקטרת. שבכל יום: (ומנחת כהנים. מנחה שהתנדב כהן דאינה נקמצת אלא כליל דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה) (ויקרא ו): ומנחת כהן משיח. חביתי כ''ג נמי כתיב בה (ויקרא ו) כליל תקטר: ומנחת נסכים. נמי כליל היא: עד שיקטיר כולו. אלמא לא חשיב הקטרה בכזית הלכך לא תני ר' חייא או כזית במתני' אפי' בשירים כיון דבקמיצה לא מיתני ליה או כזית כלומר בהקטרת קמיצה לא מצי למיתני מתני' הקומץ ע''מ להקטיר כזית מקומצה למחר דהא לא מפגל בהכי דלא חשיב כהקטרה גמורה הילכך לאו מחשבה היא ואי קשיא תנא דידן אמאי תנא להקטיר מקומצה למחר הא לר''א לא הויא הקטרה עד שיקטיר גם הלבונה ואשתכח דלית בהקטרה מחשבה שלמה: ומשני מתני' בהקטרת קומץ לחודיה במנחת חוטא קמיירי. דאין בה לבונה וע''מ להקטיר לבונתה דתני במתני' דהוי פיגול מוקים לה בלחם הפנים דאין בה אלא הקטרת לבונה: איכפל. טרח: לאו מילתא היא דאמרי. דודאי לא מהניא להו הקטרה לשירים שחסרו: הוא. בלחם הפנים כתיב (שם כד) כי קדש קדשים הוא לו: פסולות. וישרפו: הנך דגואי כשרות. אף על גב דלא הויא הקטרת בזיכין כשרה עד שתהא כל המנחה שלמה י''ב חלות של לחם הפנים אלמא הך חלה דיציאה מהניא להו למיהוי י''ב חלות ולאכשורי לבזיכין ולאישתרויי הנך באכילה אלמא זריקה כגון הקטרת בזיכין שהוא במקום דם זבחים מועלת ליוצא מדחשיב ליה בכלל י''ב חלות אלמא מהניא הקטרה לאחשובי בהדי הנך אף ע''ג דאסורה באכילה: וקאמר נפרסה כולן פסולות. אלמא אפי' לר' עקיבא דאמר מהניא הקטרה ליוצא מידי חסרון לא מהניא הקטרה: מי קתני יצאת. כשרה דתימא ר''ע היא: דלמא. הכי דוק מיניה הא נטמאה אחת חברותיה כשרות דהא טומאה הציץ מרצה: אבל יצאת. דאין ציץ מרצה על היוצא לא מיתכשרי אינך דגואי משום דליכא הקטרה על י''ב חלות דהא חסרו להו: ורבי אליעזר היא דאמר. לעיל אין זריקה מועלת ביוצא: ובדין. דאיבעי להו למיתני נמי שאם יצאת אחת מהן כולן פסולות: מתני' לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי זית. למחר כשר: גמ' הא לאכול. חצי זית שירים לאכול חצי זית קומץ דהיינו דבר שאין דרכו לאכול מצטרפין לפסול: שאין דרכו לאכול. לא הויא מחשבה אם חישב לאוכלו למחר וכיון דלא הויא מחשבה לא מצטרפין לפסול: מאן תנא. להך (רישא) דמתניתין דדייקינן מינה דאם חישב לאכול קומץ למחר הויא מחשבה: אמר רבי ירמיה ר''א היא דאמר מחשבין מאכילת אדם למזבח. שאם חישב להקטיר שיריים למחר הוי מחשבה: ומאכילת מזבח לאדם. שאם חישב על מנת לאכול קומץ למחר: שאין דרכו להקטיר. שירים: פסול. ואין חייבים עליו כרת וטעמא מפרש בריש פ''ג: אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול. כגון כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר מצטרפין לפסול: הא בהדיא קתני לה כו'. והך סיפא דקתני שאין אכילה והקטרה מצטרפין

מש''ה לא תני רבי חייא או כזית ברישא משום דבסיפא במתן כלי והילוך והקטרה לא מיתני ליה או כזית בקומצה או כזית בשיריה פירוש אפי' בשירים לא מיתני ליה או כזית משום דלא מיתני אקומץ לא תני ליה כזית ברישא ומה שכתוב בספרים בשירים נמי לא גרס נמי אבל תנא דמתני' לא חייש ותני ליה ברישא אע''ג דבסיפא לא הוי בשיריה: הוא שאם נפרסה אחת כו'. פי' בקונטרס בלחם הפנים דכתיב כי קדש קדשים הוא לו ונראה דע''כ כשנפרסה משפירקה איירי או משראויה לפרק דאי עד שלא פירקה מאי קשיא ליה לרבא מהכא הא כי אמר רבא דמהניא ביה הקטרה הני מילי בשחסרו בין קמיצה להקטרה והכא ה''ל כמנחה שחסרה קודם קמיצה דפסולה היא ואין מקטיר עליה את הקומץ כדאמר לעיל (דף ח.) עד שלא פירקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין ועוד דדייק מינה הא יצאת או נטמאת והיינו לאחר שפירקה ודומיא דהכי מיירי נפרסה אחת מחלותיה לאחר שפירקה דמקטיר עליו את הבזיכין כדאמרינן לעיל ותימה היכי דייק מהכא דלא מהניא הקטרה למיקבעיה בפיגול ולאפוקי מידי מעילה ודוחק לומר דמדקתני לשון פסולות דייק דהוה ליה למימר אין נאכלות ועוד אם כן לידוק נמי מההיא דלעיל דקתני הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין ושמא הכא איכא לדחויי דהא מני רבי אליעזר היא דאמר אין זריקה מועלת ליוצא אבל מהך דייק ואפילו לרבי עקיבא ואם תאמר למה לי למידק רבי עקיבא היא משום דמשמע הא יצאת הנך דאיכא גוואי כשרה הוה ליה למידק הא יצאת אין שום פסול עליהם ומהניא להו הקטרה לפיגול ומעילה אלמא רבי עקיבא היא וכי האי גוונא הוי מצי למידק מההיא דלעיל דרבי עקיבא היא ושמא לא משמע ליה למידק הא יצאת מלשון פסולות כמו אהא דקתני כולן כו' ועוד נראה לפרש דדייק הכל מדדרש ליה קרא מדכתיב הוא שמע מינה לא מהניא להו הקטרה כלל אי נמי דייק מדאחמיר כולי האי דכי נפרסה האחת כולן פסולות שמע מינה דלא מהניא ליה הקטרה לפיגול ומעילה: שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות. למאי דמסיק דאתיא כרבי אליעזר אבל לרבי עקיבא האחרות כולן כשרות יש לתמוה דמאן דיליף מילתא ממילתא י' חלות שבמנחה של מחבת או של מרחשת כשחסרה אחת אמאי כולן פסולות כדדרשינן לעיל (דף ט:) פרט למנחה שחסרה נילף מהכא דכשרות ושמא התם חשיבי כולהו טפי כחלה אחת: אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול. מכאן ואילך כתובה בספרים בשיבוש וצריך להגיה כאן כמו שהיא כתובה בסוף פ''ב דזבחים (דף לא:):