מנחות י ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף י - א

ומשנינן: חד בהן יד ורגל להכשיר צדדין של בהן שכשרין, וחד לפסול צידי צדדין דהיינו בשר התחתון של כף, ד"על" דוקא - ולא תחת.

ומקשינן: מה שכתוב "על דם האשם" ו"על מקום דם האשם" למאי אתו הני, שני הפסוקים, שפסוק אחד צריך לומר שיתן השמן

על דם האשם ולא בצידו, אלא מה צריך פסוק נוסף?

ומשנינן: אי כתב רחמנא "על דם האשם" לחוד, הוה אמינא, איתיה לדם - אין, יתן את השמן, אבל אם נתקנח הדם לא יתן, כתב רחמנא "על מקום", שאף על פי כן יתן השמן על המקום שניתן עליו הדם, ואי כתב רחמנא "על מקום" לחוד, הוה אמינא דווקא נתקנח, אבל אם איתיה לדם, אימא הוי חציצה בין שמן לבהן ויפסל ^[34], קא משמע לן הפסוק הנוסף דנותן השמן על הדם ולא נקרא חציצה.

ועכשיו מבארת הגמרא למה אמר הפסוק "ימנית" כמה פעמים גבי שמן דמצורע:

אמר רבא: מאחר דכתיב "על דם האשם" ו"על מקום דם האשם", וכתיבא ימנית בדם, "על בהן ידו הימנית" ו"על בהן רגלו הימנית" דכתיבי בשמן דמצורע עשיר ועני למה לי, הרי את השמן צריך לתת על הדם שניתן על ימין?

אלא אמר רבא: לא למדים לפסול קמיצה בשמאל מד' פעמים שכתוב "שמאלית", אלא כך למדים, בא "יד" - "ידו הימנית" שכתוב בעשיר מצורע שלא צריך לעצמו - "יד" - "וימלא כפו" שכתוב בקמיצה [ואף על פי שלא נאמר כאן לשון "יד", צריך לומר דהיינו כרבי ישמעאל שדורש "ושב הכהן" - "ובא הכהן", זו היא שיבה זו היא ביאה], ללמוד דקמיצה בימין כמו במצורע.

ולומדים גם גזרה שוה "רגל - רגל", "רגל" שכתוב במצורע ו"רגל" שכתוב בחליצה "וחלצה נעלו מעל רגלו", ללמוד דחליצה בימין. ולומדים גם בגזרה שוה "אזן - אזן", "אזן" הכתובה במצורע ו"אזן" הכתובה ברציעה "ורצע אדניו את אזנו במרצע" ללמוד, מה מצורע בימין אף רציעה בימין.

ומקשינן: "שמאלית" השניה הכתובה במצורע עשיר", ויצק על כף הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית" - למאי את א?

ומתרצינן: אמר רבי שישא בריה דרבי אידי, פסוק זה בא לפסול ימין דכהן במצורע, דצריך ליתן ולטבול אצבעו דווקא בכפו השמאלית, שלא תאמר קל וחומר, ומה במקום שלא נתרבתה שמאל, דהיינו בכל קרבנות שבהם כל מקום שנאמר אצבע או כהונה אינו אלא ימין כמו שמבואר בהמשך - נתרבתה ימין, מקום שנתרבתה שמאל, דהיינו כאן בכהן דמצורע, אינו דין שנתרבתה ימין? לכך שנה הכתוב "שמאלית" השניה לומר דדווקא שמאלית.

ומקשינן: ואידך שמאלית הכתובה במצורע עני למאי אתא, הרי כתוב כבר שמאלית בעשיר?

ומתרצינן: לכדתנא דבי רבי ישמעאל. דאמר, כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה, ובפרשת מצורע עני נתחדש קרבן עולה ויורד דהיינו שאם אין ידו משגת מביא קרבן פחות.

אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: כל מקום שנאמרה "אצבע" ו"כהונה" אינה אלא ימין.

ואמרינן: קא סלקא דעתך שאת שניהם, דהיינו - "אצבע" ו"כהונה" - בעינן, כדכתיב בחטאת "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו", ושם

גמר ימין ממצורע דכתיב בו "וטבל הכהן את אצבעו הימנית".

ומקשינן: הרי קמיצה דלא כתיבא בה אלא כהונה, ותנן, קמץ בשמאל פסול?

ומתרצינן: אמר רבא, כך הפרוש, כל מקום שנאמר או אצבע או כהונה אינו אלא ימין!

אמר ליה אביי: הרי הולכת איברים של הקרבן לכבש המזבח דכתיב בהו כהונה, דכתיב "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה" ואמר מר זו הולכת איברים לכבש ^[35],ובכל אופן תנן, הרגל של ימין הבהמה מוליך לכבש ביד שמאל, ובית עורה של הרגל, והיינו הצד של הרגל שהופשט העור ממנו, ולא צד החתך של הרגל מופנה לחוץ כלפי העם, כדי שלא יראה החתך! רואים מזה שאף על גב שכתוב כהונה, מוליך בשמאל?

ומתרצינן: כי אמרינן שאם כתוב אצבע או כהונה אינה אלא ימין, בדבר המעכב כפרה כמו בהזאות דמצורע, אבל הולכה לא מעכבת כפרה, שהרי יכול לשחוט ולנתח הבהמה אצל הכבש ולא יהא צריך הולכה כלל ^[36].

ומקשינן: והרי קבלה דדם, דדבר המעכב כפרה הוא, וכתב בה כהונה, דכתיב "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" - זו קבלת הדם, ותנן, קבל הדם בשמאל פסל ורבי שמעון מכשיר. וקשה לרבי שמעון דמכשיר אף על גב שכתוב כהונה?

ומשנינן: לרבי שמעון קאמרת? רבי שמעון תרתי - כהונה ואצבע - בעי ללמוד שצריך ימין.

ומקשינן: ומי בעי רבי שמעון תרתי? והתניא, רבי שמעון אומר, כל מקום שנאמרה יד - אינה אלא ימין, אצבע - אינה אלא ימין, רואים דמאצבע לבד לומדים שצריך ימין?

ומשנינן: באמת "אצבע" לא בעיא "כהונה", אלא לומדים מ"אצבע" לחוד שצריך ימין, אבל "כהונה" בעיא "אצבע", ולחוד לא לומדים ממנה ימין, ובקבלה כתוב כהונה לחוד ולכך רבי שמעון מכשיר בשמאל.

ומקשינן: ואלא "כהן" שכתוב איפה שכתוב גם אצבע למה לי, הרי אצבע לא צריכה כהונה?

ומתרצינן: לומדים מזה שצריך עבודה בכהונו דהיינו בבגדי כהונה.

הערות

^[34] הגרי"ז הקשה מה צריך פסוק לומר שהדם אינו חוצץ בפני השמן, הרי מבואר בזבחים [לה א] שהדין הוא שדם לח אינו חוצץ ולא משמע שהחידוש הוא רק ביבש. ותירץ הגרי"ז שאף שדם לח אינו חוצץ כל זה לגבי מה שמבואר בזבחים שיש דין שלא יהיה חציצה בין רגלו לרצפה בזה אנו אומרים שכיון שדם אינו חוצץ הרי זה כשר, אולם לגבי מצורע שיש דין שיתן השמן על הבוהן היה מקום לומר שאף שאינו חוצץ אולם אין זה על הבוהן, דבוהן הוא בוהן ממש, ולכך צריך לפסוק אף בדם לח שהוא כשר. והוסיף הגרי"ז שאף שנתחדש שמועיל על הדם, אין הפרוש שנתחדש שאף שיש חציצה הרי זה כשר, אלא שנתחדש בזה שהדין של נתינת השמן מקומו הוא על הדם, וכיון שזה עיקר דינו לא שייך בזה חציצה כיון שכן הוא דינו.

^[35] הגרי"ז הקשה שבכל מקום שמוזכר הולכת איברים מבואר הולכת איברים לכבש, ולכאורה כיון שדין ההקטרה באיברים הוא בראש המזבח, אם כן למה הוזכר לכבש, היה צריך לכתוב הולכת איברים למזבח שכן הוא עיקר דינו. ותירץ הגרי"ז שבאמת כל הדין הולכה באיברים הוא רק עד הכבש ומה שמוליכו אחר כך אין זה דין הולכה אלא שהוא דין העלאה להקטרה, אבל דין ההולכה הוא רק עד הכבש, ויהיה בזה נפקא מינה, שהרי בהולכה מבואר בזבחים שיש מי שסובר שצריך שתהא ברגל, דהיינו שחייב ללכת, ואם כן מהכבש למזבח כיון שאין הוא דין הולכה, אלא שהוא דין העלאה להקטרה בזה אין דין שלא ברגל אינו העלאה אלא אף שלא ברגל מועיל בזה. והגרי"ד הקשה לו, מדברי הגמרא בעירובין [קג א] שמבואר במשנה שהיו שמים מלח על הכבש שלא יחליקו, ומקשה הגמרא שזה חציצה להולכת האיברים, ואם נאמר כדברי הגרי"ז שהולכת איברים בכבש עצמו אין הוא כלל דין עבודה, אם כן מה קושית הגמרא שהוא חציצה הרי מהכבש למזבח הוא רק העלאה ואין הוא כלל עבודה הפוסלת בחציצה. ואמר לו הגרי"ז, שאפשר שאף בכבש עצמו יש חילוק, כמו שמבואר בתוספות ביומא [מה ב] שהדין שאין לינה מועלת בראש המזבח הוא רק מחצי המזבח ולמעלה, ורואים מזה שבמזבח עצמו יש חילוקי מקומות, שחצי המזבח ולמטה אין הוא כמזבח, אולם חצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח, ואם כן אף מה שהולכת איברים מהכבש למזבח הוא העלאה הוא רק מחצי המזבח ולמעלה ששם הוא כמזבח, ומה שמבואר בעירובין שהוא חציצה היינו מחצי המזבח ולמטה ששם באמת הוא הולכה, אולם כיון שמחצי המזבח ולמעלה אין הוא הולכה לכך כתוב הולכת איברים לכבש.

^[36] רש"י כתב שהטעם שאין היא עבודה המעכבת כפרה כיון שהוא יכול להפשיט ולנתח בצד המזבח, או שיכול להושיט מיד ליד עד המזבח, ובזבחים [כד ב] פרש רש"י שהטעם הוא כיון שאין הקטרה עצמה של האיברים מעכבת. ובאר הגרי"ז על פי דברי התוספות לקמן שנסתפקו אם הקטרה כשרה בשמאל כיון שאין ההקטרה מעכבת, ומבואר בזה שאף דבר שאין הוא מעכב שהוא עבודה הרי הוא טעון ימין, ואם כן זה הבאור בדברי רש"י, שבסוגייתנו פרש מטעם שיכול להפשיט אצל המזבח, משום שהטעם של הקטרה שאינה מעכבת לא נקרא מטעם זה עבודה שאין מעכבת כפרה, אולם בזבחים סבר רש"י שמה שאין הוא עצמו מעכב כפרה אף שהוא עבודה הרי זה נחשב לאינו מעכב כפרה, ולכך אף בהולכת איברים דינה שכשרה בשמאל. והקשה הגרי"ז על דברי רש"י שכיון שיכול לנתחה ולהפשיט אצל המזבח כשר בשמאל, שמה הטעם בזה שהרי עתה הוא מוליך האיברים, ובאר בזה הגרי"ז שכיון שלא היה הפשט ונתוח אם כן אין זה בכלל איברים אלא יש בזה שם בהמה וכיון שאין לזה שם איברים אין זה נחשב הולכת איברים לכבש.

דהא כתב [שהרי נאמר] שם שצריך ליתנו "על דם האשם" (ויקרא יד, יז), וכבר נאמר שדם האשם ניתן על הבהן הימנית (שם יד)! וכן במצורע עני, לשם מה הוצרך לומר "על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית" (שם כח), והרי נאמר "על מקום דם האשם"! ומשיבים: חד [אחד] שנזכר בעשיר בא להכשיר צדדין, לא רק על גב הבהן (במקום הצפורן), אלא גם בצד הבהן, וחד [ואחד] שנזכר בעני — לפסול צידי צדדין, החלק הפנימי של הבהן.

ושואלים: ומה שנאמר "על דם האשם" (שם יז) במצורע עשיר, ו"על מקום דם האשם" במצורע עני (שם כח), למאי אתו [למה באו]? למה הוצרכו שניהם?

ומשיבים: הני צריכי [אלה נצרכים], שכן אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] רק "על דם האשם", הוה אמינא [הייתי אומר]: אם איתיה [ישנו] הדם על הכהן — אין [כן], יתן את השמן, אבל אם נתקנח משם — לא, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה]: "על מקום דם האשם", ולאו דווקא על הדם עצמו.

ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק "על מקום", הוה אמינא [הייתי אומר]: דוקא כאשר נתקנח הדם יתן על מקומו את השמן, אבל איתיה [אם הדם ישנו] — אימא הוי [אמור שהוא] מהוה חציצה בין השמן לבהן, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] "על דם האשם" שאין דם זה נחשב לחציצה.

אמר רבא: מאחר דכתיב [שנאמר] שצריך הכהן לתת מן השמן "על דם האשם" ו"על מקום דם האשם", וכתיבא [וכבר נכתבה] ימנית בדם במצורע עשיר (שם יד) ובמצורע עני (שם כה), אם מה שנאמר בשמן "על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית", וכתיבי [ונאמרו] דברים אלה גם בשמן של מצורע עשיר (שם יז) וגם בזה של עני (שם כח), למה לי?

אלא אמר רבא: כתובים יתירים של "שמאלית" ו"ימנית" שיש בפרשה זו בענין השמן, אינם נדרשים לענין שמאל וימין של המצורע, אלא מופנים הם, ללמד לדינים אחרים בגזירה שווה; מה שנאמר במצורע עשיר "ידו הימנית" (שם יז) בא ללמד בגזירה שווה "יד" "יד" לקמיצה, שנאמר בה "וימלא כפו ממנה" (שם ט, יז), שתהא בימין.

ומה שנאמר במצורע עשיר "רגלו הימנית" (שם יד, יז) בא ללמד בגזירה שווה "רגל" "רגל" לחליצה, שנאמר בה "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה, ט), לומר שתהא בימין.

וכן מה שנאמר במצורע עשיר "על תנוך אזן המטהר הימנית" (ויקרא יד, יז) בא ללמד בגזירה שווה "אוזן" "אוזן" לרציעה של עבד עברי, שנאמר בה "ורצע אדוניו את אזנו" (שמות כא, ו) ללמד שתהא בימין.

ושואלים: מה שנאמר "שמאלית" פעם שניה במצורע (העני) עשיר (שם טז), למאי אתא [למה בא]? אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: ליפסול ימין של כהן במצורע, שלא תאמר כך: ומה במקום שלא נתרבתה שמאל, כלומר, בכל עבודות הקודש, שפסולות בשמאל — נתרבתה ימין, שהן כשרות בימין, במקום שנתרבתה שמאל, כלומר, במצורע — אינו דין שנתרבתה גם ימין? לכן צריך היה לומר שיוצק לכפו השמאלית — לפסול כף ימין.

ושואלים: ואידך [והכתובים האחרים] שבעני, שמאלית שחזרה ונזכרה פעמיים נוספות בעני (שם פסוקים כו ו—כז), וכן יד ורגל ימנית של עני (שם פסוקים כה—כט), למאי אתא [למה בא]? ומשיבים: לכדתנא דבי [לכמו ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונשנית, לא נשנית כולה אלא בשביל דבר אחד שנתחדש בה, ואף כאן לא נאמרה פרשת מצורע עני אלא בשביל הקרבנות השונים שנתחייב בהם, ואיך לדרוש את יתור המקראות שבה.

א אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' שמעון בן לקיש: כל מקום שנאמרה אצבע וכהונה אינה אלא אצבע ימין.

ומקדימים: קא סלקא דעתין [עולה על דעתינו לומר] שגם אצבע וגם כהונה בעינן [צריכים אנו] שיהיו כתובים יחד, כדי לפסול אם עשה בשמאל, כדכתיב [כמו שנאמר]: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" (ויקרא ד, כה), וגמר [ולמד] שאצבע זו היא ימנית בגזירה שווה ממצורע, דכתיב [שנאמר]: "וטבל הכהן את אצבעו הימנית" (שם יד, טו). ומקשים: הרי קמיצה דלא כתיבא [שלא כתובה] בה אלא כהונה (שם ב, ב) ולא אצבע, ותנן [ושנינו במשנה]: אם קמץ בשמאל פסול!

אמר רבא, צריך לומר: די שייאמר או אצבע או כהונה כדי לפסול בשמאל.

אמר ליה [לו] אביי: הרי הולכת אברים לכבש כדי להעלותם אחר כך על המזבח, דכתיב בהו [שנאמר בהם] כהונה, דכתיב [שנאמר]: "והקריב הכהן את הכל המזבחה" (שם א, יג), ואמר מר [החכם]: הקרבה האמורה כאן זו הולכת אברים לכבש, ותנן [ושנינו שם]: כשהיה מוליך את האיברים הרגל של ימין היתה בשמאל של הכהן, ובית עורה צד העור (ולא מקום החיתוך) היה פונה לחוץ, משמע שבהולכה זו אין שמאל פוסלת!

ומשיבים: כי אמרינן [כאשר אומרים אנו] או אצבע או כהונה — הרי זה בדבר המעכב כפרה, והולכת איברים אינה מעכבת.

ומקשים: והרי קבלה של הדם בכלי, שדבר המעכב כפרה הוא, וכתב [וכתובה] בה כהונה, דכתיב [שנאמר]: "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" (שם א, ה) — זו קבלת הדם, ותנן [ושנינו]: אם קבל בשמאל — פסל, ור' שמעון מכשיר, למרות שכתובה שם כהונה!

ומשיבים: לדעת ר' שמעון קאמרת [אומר אתה]? ר' שמעון תרתי בעי [שתים הוא צריך], גם אצבע וגם כהונה, וכאן לא כתובה אצבע. ושואלים:

ומי בעי [והאם צריך] באמת ר' שמעון תרתי [שתים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמרה יד — אינה אלא יד ימין, אצבע — אינה אלא אצבע של יד ימין! ומשיבים: אם כתובה אצבע לא בעיא [אינה צריכה] שתיכתב שם כהונה, אבל אם כתובה כהונה עדיין בעיא [צריכה] שתיכתב אצבע לומר ששמאל פסולה.

ושואלים: אלא הואיל ודי ב"אצבע", כהן שנזכר בקבלת דם למה לי? ומשיבים: ללמד שהוא צריך להיות בכהונו, כלומר, כשהוא לבוש בבגדי כהונה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

After all, a verse already indicates that the oil must be placed on the right thumb and big toe, as it is written: “Upon the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:17). Since the Torah has already specified that the blood is placed upon the right thumb and big toe (Leviticus 14:14), it is clear that the oil is placed there as well. Similarly, why must the verse specify with regard to a poor leper that the oil is placed on the right thumb and big toe? Isn’t already clear from the verse where the oil must be placed, as it states: “Upon the place of the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:28)? The Gemara responds: One specification, stated with regard to a wealthy leper, serves to permit the placement of the oil on the sides of the thumb and sides of the big toe in addition to the nail side of the thumb and big toe, and one, stated with regard to a poor leper, serves to disqualify the sides of sides, i.e., their undersides.

The Gemara inquires with regard to the verse: “Upon the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:17), stated with regard to the purification of a wealthy leper, and the verse: “Upon the place of the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:28), stated with regard to the purification of a poor leper. For what purpose do they come, i.e., why are both verses necessary?

The Gemara responds: These verses are necessary, because if the Merciful One had written only: “Upon the blood of the guilt offering,” I would say: If the blood is still on the right thumb and big toe of the leper, yes, the priest places the oil upon the blood. But if it was wiped from there, he does not place the oil. Therefore, the Merciful One writes: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” indicating that the oil is placed upon the location of the blood, not necessarily upon the blood itself.

And conversely, if the Merciful One had written only: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” I would say: The oil is placed on his right thumb and big toe specifically when the blood was wiped from there. But if the blood is still there, I will say that the blood is an interposition between the oil and the thumb or toe. Therefore, the verse teaches us that the oil is placed “upon the blood of the guilt offering,” and the blood is not considered an interposition.

Rava said: Since it is written that the priest places the oil “upon the blood of the guilt offering,” and: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” and it is also written with regard to a wealthy leper (see Leviticus 14:14) and a poor one (see Leviticus 14:25) that the right hand and foot are required for the placement of the blood, as the verses state: “Upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot,” and this is also written with regard to the oil of a wealthy leper (see Leviticus 14:17) and a poor one (see Leviticus 14:28), one can ask: Why do I need all of these verses?

Rather, Rava said: The verses that specify that the oil must be placed on the right thumb and big toe do not teach a halakha with regard to a leper, as it is clear that the oil must be placed on the right thumb and big toe, as it states: “Upon the place of the blood of the guilt offering.” Rather, these verses are the source of verbal analogies for other halakhot. When the verse states with regard to a wealthy leper: “Of his right hand” (Leviticus 14:17), this teaches a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” written with regard to the removal of a handful, as the verse states about the removal of a handful: “And he filled his hand from it” (Leviticus 9:17). The verbal analogy teaches that the removal of the handful must also be performed with the right hand.

Similarly, when the verse states: “Of his right foot” (Leviticus 14:17), with regard to a wealthy leper, this teaches a verbal analogy between the term “foot” written here and “foot” written with regard to the ritual through which the yavam, a man whose married brother died childless, frees his brother’s widow, the yevama, of her levirate bonds [ḥalitza], as the verse states with regard to ḥalitza: “And remove his shoe from upon his foot” (Deuteronomy 25:9). The verbal analogy teaches that the shoe is removed from his right foot.

Additionally, when the verse states: “Upon the tip of the right ear of him that is to be cleansed” (Leviticus 14:17), with regard to a wealthy leper, this teaches a verbal analogy between the term “ear” written here and “ear” written with regard to the piercing of a Hebrew slave’s ear with an awl, as the verse states: “And his master shall bore his ear through with an awl” (Exodus 21:6). The verbal analogy teaches that the slave’s right ear is pierced.

The Gemara asks: With regard to the additional mention of the left hand in the verse dealing with the poor leper, for what purpose does it come? Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: It comes to disqualify the right hand of a priest for the purification of a leper. This teaches that you should not say: And if in a place where the left side is not included, as sacrificial rites in general are disqualified when performed with the left hand, the right hand is included, i.e., those rites must be performed with the right hand, then in a place where the left hand is included, in the case of a leper, isn’t it logical that the right hand should also be included? Therefore, the verse repeats that the oil is poured into the priest’s left hand, in order to disqualify the right hand.

The Gemara asks: And concerning the other verses that specify the left hand of a poor leper (Leviticus 14:26–27) as well as the right hand and foot of a poor leper (Leviticus 14:25–28), for what purpose do they come? The Gemara responds: These verses come for that which the school of Rabbi Yishmael taught: Any passage that was stated in the Torah and was then repeated, was repeated only for the sake of a matter that was introduced for the first time in the repeated passage. That is, sometimes the Torah repeats an entire passage just to teach a single new detail. In this case, the verses that discuss the purification of a poor leper were repeated only for the sake of the differences in the offerings between a wealthy leper and a poor one. No additional halakha should be derived from them.

§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Any place in the Torah in which it is stated that an action is performed with a finger or by the priesthood, i.e., that one uses his finger to perform the action or that a priest performs it, this teaches that it is performed only with the right hand.

The Gemara comments: It might enter our mind to say that this means that we require both a finger and the priesthood to be stated together in the verse in order to mandate use of the right hand, e.g., as it is written: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger” (Leviticus 4:25). And the fact that this verse is referring to a finger from his right hand is derived from a leper, as it is written: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). This cannot be correct, as there is the verse that addresses the removal of a handful from a meal offering, in which only the priesthood is written, and yet we learned in a mishna (6a): If the priest removed the handful with his left hand the meal offering is unfit.

Therefore, Rava said: This statement means that if the verse mentions either a finger or the priesthood, only the right hand may be used.

Abaye said to Rava: But this is contradicted by the verse discussing the conveyance of the limbs of the daily burnt offering to the ramp of the altar, as priesthood is written with regard to it, as it is written: “And the priest shall sacrifice the whole and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13), and the Master said that this verse is referring to the conveyance of the limbs to the ramp. And yet we learned in a mishna (Tamid 31b): When the priest conveys the limbs to the ramp, the foot of the right side of the offering is carried in the left hand of the priest, and the place of its skin, i.e., the side of the limb covered in skin, is held facing outward. Clearly, use of the left hand does not disqualify the conveyance of the limbs.

The Gemara responds: When we say that if the verse states either finger or priesthood then the left hand is disqualified, this is only with regard to a matter that precludes atonement, i.e., a rite whose performance is indispensable to the atonement, similar to the sprinkling of the oil on the leper (see Leviticus 14:16). The conveyance of the limbs, by contrast, is not indispensable to atonement.

The Gemara asks: But isn’t there the collection of the blood in a service vessel, which is a matter indispensable to atonement, and about which priesthood is written? As it is written: “And Aaron’s sons, the priests, shall present the blood” (Leviticus 1:5), and this is referring to the collection of the blood. And yet we learned in a mishna (Zevaḥim 15b): If one collected the blood with his left hand, the blood is disqualified for offering, and Rabbi Shimon deems it fit, despite the fact that priesthood is mentioned in the verse.

The Gemara responds: You are saying that there is a difficulty according to the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Shimon requires that both matters appear in the verse, i.e., both finger and priesthood.

The Gemara asks: And does Rabbi Shimon really require both? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: In any place in the Torah in which the word hand is stated, the verse is referring only to the right hand, and whenever a verse mentions the word finger, it is referring only to a finger of the right hand? The Gemara responds: According to Rabbi Shimon, if the verse mentions only the word finger, it does not require a mention of the priesthood as well for the limitation to apply. But if the verse mentions only the priesthood, it requires mention of the term finger for the limitation to apply.

The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, if the mention of the priesthood alone does not suffice to disqualify the right hand, then why do I need the superfluous reference to a priest with regard to the collection of the blood? After all, the verse already states that the collection must be performed by the sons of Aaron. The Gemara responds: The additional mention of the priesthood indicates that a priest must perform the collection of the blood in his priestly state, i.e., while wearing the priestly vestments.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

חד להכשיר צדדין וכו'. וא"כ הא תינח להכשיר דילפינן מעל דר"ל על בסמוך אלא לפסול צדי צדדים היכי ילפינן מעל. וי"ל דכמו כן נילף משום דעל משמע צדדין משום על בסמוך הוי מיעוטא לצדי צדדין דדוקא על בסמוך מכשרינן ולא כשנתרחק דהיינו צדי צדדים:

על דם האשם. פי' דכתיב בעשיר. ועל מקום דם האשם דכתיב בעני. למה לי בשלמא חד כתביה לאשמעינן דיתן שמן על הדם ולא אצלו אלא אידך למה לי. ל"ה:
וא"ת מאי פריך והלא אצטריך על דם ועל מקום דם כדי לומר על בהן ידו דשמן דעני ודעשיר למדרשי להו להכשיר צדדין ולפסול צדי צדדין כדפי' רש"י לעיל דאי לאו על דם ועל מקום דם לא הוו מייתרי:
וי"ל דלא פרי' אלא אמאי שני קרא בדבוריה לכתוב בכל מקום או על דם או על מקום דם האשם. ומ"מ יש לישב פירש"י דפי' תרי קראי למה לי בשלמא חד כתביה לאשמועינן דיתן השמן על הדם ולא אצלו אלא אידך למה לי ונימא דהכא מצרכינן קראי לומר דבהן רגל לא ילפינן מבהן יד ולא עני מעשיר ולא שמן מדם הילכך ליכא להקשות דלא לכתוב רחמנא על בבהן רגלו לא בדם ולא בשמן ולא בעשיר ולא בעני אלא לכתוב בכולהו בין בדם בין בשמן בין בעני בין בעשיר ונתן על בהן ידו הימנית ובהן רגלו הימנית ולשתוק מעל דבהן רגלו הימנית דכולהו משום דאי הוה שתיק מעל דבהן רגל לא הוה ילפינא על בבהן דרגל מעל דיד והוה אמינא דמאחר דקרא אצטריך למכתב על בהן ידו דאי לא כתב על בבהן יד אלא ונתן בבהן ידו הוה אמינא דר"ל באיזה מקום שיהיה ולא עליו ואצטריך למכתב על לומר שעליו דוקא יתן דכמו כן אי לא כתב על בבהן רגל לא הוה אמינא דעליו יתן אלא באי זה מקום ואע"פ שיכתוב ונתן על בהן ידו הימנית ובהן רגלו הימנית הוה אמינא דלא קאי על לתרווייהו כי אם לבהן דיד שכתוב עליו ולא לבהן דרגל הילכך הוצרך לכתוב על בין בבהן דיד בין דרגל וגם לא הוה אמינא דאי שתיק מעל דחד מינייהו דליגמר מחבריה משום דלא הוו גמרי מהדדי הילכך לא תקשי לן דלשתוק מעל שני שכתוב בבהן דרגל (בין בדם בין) בשמן בין בעשיר בין בעני דמאחר דהוצרך לכתוב על בין ביד בין ברגל בדם דקרבן עשיר הוצרך נמי לכתבו בשמן דעשיר משום דרגל לא גמר מיד כדפרישי' וגם שמן לא גמר מדם וגם לא עני מעשיר והוצרך לכתוב על בין בבהן דיד בין בבהן דרגל בדם בעני אע"ג דכתבי' בעשיר משום דעני לא גמר מעשיר אי לא כתב על לא ביד ולא ברגל לומר דליגמר מעשיר וגם אי כתב על בבהן יד בעני לא הוה גמר בהן רגל מבהן יד דעני ולא מבהן רגל דעשיר וגם אי כתביה בעני בדם ולא כתביה בשמן לא הוה גמר שמן דעני מדם דעני אעפ"י דלגבי עשיר שמן ודם שוין משום דעני לא גמר מעשיר הילכך אצטריך למכתב ד' פעמים על ברגל אע"ג דכתביה ביד לומר דעליו צריך ליתן, הילכך לא קשה לן למה הוצרך לכתוב על בבהן יד ובהן רגל בדם ושמן בעני ובעשיר משום דצריכי אבל קשי' לי' דכיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ובדם האשם כתיב על בהן ידו ועל בהן רגלו בין בעני בין בעשיר כי כתב על דם האשם בעשיר הוי כאלו כתב על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית ולא היה צריך לכתוב לא בעני ולא בעשיר בשמן על בהן יד ועל בהן רגל ושני ליה דחד אצטריך להכשיר צדדין משום דאע"ג דהוה כתי' על בין בבהן יד בין בבהן רגל בין בדם בין בשמן בין בעשיר בין בעני לא הוה חזינן ממשמעות על להכשיר צדדין אי לאו יתורא דכת' על שאינו צריך דנהי דאחר דאכתיב יתורא אמרי' דעל ר"ל בסמוך כמו עליו מטה מנשה מ"מ אי לא כתיב יתורא לא הוה דרשי' ליה הכי דירצה לומר סמוך כמו עליו מטה מנשה משום דפשטיה דעל משמע עליו ממש אבל משום יתורא אמרי' דהאי על דמייתר כדי שנדרשהו מלשון על בסמוך, או אי נימא דפשטיה דעל משמע דוקא ולא צדדין ושיהא במשמעותו עליו ולא צדדין אפ"ה אי הוה כתי' תרי הוי מרבינן צדדים משום דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט שבא לרבות ונימא דבא לרבות לצדדין:
ומ"מ יש להקשות כיון דפירשנו דלא יליף עני מעשיר א"כ אי כתב על יתורא בעשיר ביד ורגל ולא כתב בטני לא הוה ילפי' עני מעשיר וא"כ אצטריך על יתורא לאכשורי בעני אע"ג דאיכתב יתורא לאכשורי בעשיר וא"כ אצטריכו כולהו יתורי דיד ורגל ודעשיר ודעני לאכשורי צדדין וא"כ איך חזינן מינייהו למפסיל צדי צדדין כדקאמר וחד לפסול צידי צדדין וא"ל דממילא מפסלי צידי צדדין כדמשמע לשון רש"י שפי' דעל אמרי' ולא תחת משום דא"כ לא הוה ליה למימר וחד לפסול צידי צדדין כיון דממילא מפסלי אלא הוה לי' למימ' להכשיר צדדין ולפסול צידי צדדין, ומדקאמר וחד משמע דחדא מינייהו איצטריך לפסול צדי צדדין וכן פי' רש"י חד על בהן בין דיד בין דרגל להכשיר צדדין וחד על בהן בין דיד בין דרגל לפסול צידי צדדין שהרי מצטריך קראי לפסול צדי צדדין ולא אמרי' דלא צריך קרא להכי משום דקרא דוקא צדדין אכשר ולא צידי צדדין משום דהא ליתא כדפי' בתוס' שלא נאמר כיון דאפיקתיה שאינו ר"ל עליו ממש א"כ בכל מקום אפי' למטה יהא כשר קמ"ל וא"כ דנימא דאצטריך קרא להא איך חזינן מיניה לפסול צידי צדדין הא מצטרי' להכשיר צדדין כיון דלא יליף עני מעשיר כדפרשינן לעיל:
וצ"ל דמאי דאמרי' דלא יליף עני מעשיר היינו דוקא לגבי אי כתב על בהן ידו ועל בהן רגלו בעשיר ולא כתב בעני על אלא שכתב ונתן בבהן ידו ורגלו בהאי מילתא לא הוה גמרי' עני מעשיר לומר בעשיר הוי על כמו כן בעני הוי על משום דעני מעשיר לא גמר הואיל ומשתנה קרבנו מקרבן עשיר שהרי בא בדלות אבל כיון שנכתב על בעני כמו בעשיר ולא אצטריך למגמר עני מעשיר אלא לענין על שאינו עליו ממש ולמימר דעל מכשר נמי צדדין כדאשכחן דאייתר קרא בעשיר לאכשורי צדדין בהא מלתא גמרי' להו מהדדי דמדגלי יתורא דכתיב בעשיר דעל דכתיב ביה ר"ל אפי' צדדין גמרי' נמי דעל דעני ר"ל אפי' צדדין לפי שאין זה ילפותא דנילף דין עני מדין עשיר אלא גלויי מילתא דגמרי' הכי דמדגלי קרא דעשיר דעל דידיה ר"ל צדדין אמרי' נמי דגלי דלשון דעל דכתיב בעני ר"ל צדדין משום דלמגמר משמעות לשון דעל דעני להוי כמשמעות על דעשיר לא ילפותא דדין חשבינן ליה אלא ילפותא דמשמעות לשון והוי כגלויי מילתא בעלמא הילכך אמרי' דאייתר על דעני לפסול צידי צדדין דאתא לומר דוקא על דאמרי' ולא תחת וגמרינן נמי עשיר מעני בהכי דכמו כן אין זה אלא ילפותא דמשמעות לשון דעל דעשיר דלא הוי במשמעותו צידי צדדין הילכך גמרינן להו לגבי הכשר צדדין ופסול צידי צדדין מהדדי. וקאמר בתר הכי על דם האשם ועל מקום למה לי, ר"ל אע"ג דאמרי' דצריכי לומר לעל בהן ידו הימנית בבהן רגלו ושמן דעני ודעשיר להכשיר צדדין ולפסול צידי צדדין מ"מ קשה דלא הוה מצטרי' למכתב על דם האשם לא בעשיר ולא בעני אלא לכתוב במקום דם האשם בתרווייהו ובהכי נמי הוי מייתרי על בהן דיד ורגל דעני ודעשיר דאין לומר דבמקום לא משמע על ממש והוה מצריך למיכתב על בבהן יד ורגל דעני ועשיר כדי לומר דבעי' על ממש ודלא הוו מייתרי להכשיר ולפסול, משום דז"א שהרי אעפ"י שנניח דבמקום לא הוה משמע על מ"מ כיון דכתיב על בהן ביד ורגל ועני ועשיר הוא במקום דם האשם מיותר ואתי יתוריה לדרוש להכשיר ולפסול, וא"ל כיון דלא משמע דלא מייתר להכי כאלו כתיב תרי זימני על הא ליתא דכיון דכתי' על בהן ורגל וכתי' על הוי במקום דם האשם א"כ הוי כאלו במקום כתוב על ונמצא דהוי כאלו כתיב תרי זימני על ומייתרי להכשיר ולפסול וא"כ קשיא ליה דלא ליצטריך לכתוב על דם ועל מקום כי אם במקום. ופירש"י בשלמא חד כתביה לומר דיתן על הדם ולא אצלו, ור"ל דכמו דגבי שמן בעינן שיכתוב על תרי זימני כדי לייתר להכשיר צדדין ולפסול צידי צדדין שהרי דם לא ילפי' משמן כדפרי' הילכך מן הדין היה צריך לכתוב גבי מתן דם תרי זימני על להכשיר צדדין ולפסול צידי צדדין אלא דלהכשיר צדדין בדם לא איצטריך דמאחר דמיתורא דעל חזינן בשמן להכשיר צדדין ידעינן נמי דמתכשרי בדם צדדין שהרי כיון דאמר הכתוב דהשמן יהיה נתון על הדם והשמן מתכשר בצדדין א"כ גם הדם שצריך להיות כמו השמן עליו מתכשר בצדדין אך לפסול צידי צדדין לא ילפינן בדם משום דנהי דהשמן מפסיל בצידי צדדין והדם תחת השמן לא חזיא משום הכי דליהוי הדם מפסיל בצדי צדדין לפי שאם אמר שהשמן ינתן על הדם לא אמר משום הכי שהשמן יהיה נתון על כל מקום הדם ונוכל לומר שהרי אע"פי שבשמן יהיו פסולים צידי צדדים בעבור כן לא דפסלי צידי צדדים בדם. שהרי לא אמר שהשמן יהיה נתון בכל מקומות הדם ונוכל לומר דלא הכשיר ליתנו על הדם כי אם בצדדים ולא על כל הדם להכשיר בצידי צדדים הילכך מצטריך על יתירא לפסול דם בצידי צדדים ולכך קאמר דחד מן על בשמן דמייתר דמצי למכתב במקום כדפרשי' נוכל לומר דאא"ע לשמן לפסול צידי צדדים תנהו עניין לפסול בדם, וזהו מה שפי' דבשלמא חד כתבי לאשמועינן דיתן שמן על ולא אצלו דהיינו לפסול צידי צדדים לדם דאא"ע לשמן תנהו עניין לדם אלא אידך למה לי:

אמר רבא כו'. אמצורע עני קאי וכתיב ימנית בדם למה לי למהדר למכתב ימנית בשמן לא לכתוב לא בעני ולא בעשיר נהי דעל בהן יתירי אצטריכי דעני ודעשיר להכשיר צדדים ולפסול צדי צדדים אלא ימנית למה לי. ל"ה. משמע דמקשה ולישתוק מימנית בין בעשיר בין בעני. ולעיל פירש"י אמצורע עני קאי וגם בספרים כתוב על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית דכתיבי במצורע עני למה לי, דמשמע דלא קשה ליה אלא מימנית דעני ולא מימנית דעשיר:
ונוכל לומר דמימנית דעשיר לא קשה משום דאי לא כתיב אלא ומותר השמן יתן הכהן על בהן ידו ועל בהן רגלו על דם האשם והוה שתיק מימנית ה"א דלא קפיד קרא רק שיתן מהשמן על הבהנות שיש שם כבר דם האשם בין יהיה בהן יד ורגל ימנית בין שיהא שמאלית מאחר דלא כתיב בהו ימנית ונהי דלעיל כתיב בדם האשם שבבהן על בהן של ימין מ"מ כיון דלא כתיב ימנית בשמן אלא על דם האשם בלבד ה"א דלא קפיד קרא במתן שמן רק שיתנו על דם האשם באיזה מקום שיהיה דם האשם בין בבהנות ימין בין בבהנות של שמאל הילכך הוצרך לכתוב במתן שמן שיהא על בהנות ימין על דם האשם הילכך לא קשה ליה מימנית דעשיר אבל דעני קשה ליה דלא היה צריך לכתוב על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית דליכתוב על מקום דם האשם ואנא ידענא דעל בהן יד ורגל ימין קאמר מאחר דכבר גלי בעשיר במתן שמן הנתון על גבי מתן דם דהוי על גבי בהנות של ימין יש לנו לומר במתן שמן נמי דכתב בעני שצריך ליתנו על גבי מתן בהנות דבבהנות של ימין קאמר דומיא דעשיר שהרי אין זה ילפותא דנילף מעשיר ודנימא להכי דלא ילפי' עני מעשיר כדפרש"י לעיל אין זה אלא גילוי מילתא בעלמא. הילכך פריך ולישתוק מימנית דעני ולא קשה ליה אלא מעני כמו שכתוב בספרים:
ומה שכתב רש"י למה ליה למהדר ולמכתב ימנית בשמן לא בעני ולא בעשיר. לאו דוקא שא"כ יהיו דבריו סותרים זה את זה שכבר כתב אמצורע עני קאי. אלא ר"ל שהיינו יכולים להקשות למה הוצרך לכתוב ימנית בשמן בין בעשיר בין בעני ומ"מ בעשיר היינו יכולין ליישב הדבר מעט כדפירשנו אבל בעני אין ליישבו למה הוצרך לכותבו:

רש"י (ברה"ע) דהא כתיב בהן יד ורגל ימנית בדם כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ומשני. הולכה דלא מעכבא דאפשר כו' א"נ כו'. פירושו בכאן תמוה. ובזבחים פי' דהוא עצמו שלא הוקטר אימוריו כשר. ופי' זה מוכרח ביומא (מח ב) ובש"מ:

גמ' יד לקמיצה. ע' לקמן דף לו ע"ב תוספות ד"ה ידך:

גמרא ועל בהן רגלו הימנית ימנית דכתיבי בשמן כו':

שם הרי קמיצה כו'. פי׳ כיון דבעינן תרתי ע״כ לית ליה ג״ש דיד יד לקמיצה מ"ה פריך מקמיצה:

שם של ימין בשמאל כו' כצ״ל. ועיין מה שכתבתי בזבחים דכ״ד:

רש״י ד"ה אלא אמר רבא כו' מדרשת דד׳ שמאלית כו׳ כצ״ל:

ד"ה יד יד לקמיצה וכתיב בקמיצה יד וימלא כפו מה יד כו' כצ״ל. ובד״ח נדפס בצדו גירסא אחרינא ימלא את ידו דכתיב בפ׳ אחרי וקאי אכהן שנתחנך וחינוך של כהן הוא במנחה אבל טעות הוא דילמא ידו דכתי׳ בפ׳ אחרי קאי אמרובה בגדים וכ״פ רש״י בחומש:

ד״ה רגל שמן כו׳ למידרש חליצה בגזרה שוה כו'. הד"א וכצ״ל:

ד"ה במקום שנתרבתה שמאל כו' כצ"ל:

בא"ד דיד יד לקמיצה כו' כצ״ל:

בא"ד כל שכן ימין להכי כו' כצ״ל:

ד"ה ואידך כו' אתא הס"ד:

ד"ה קס"ד אצבע כו' נמי ימין הס״ד:

תוס׳ ד"ה על דם האשם כו' פירוש דלכתוב כו'. והא דלא ניחא להו כפירש"י דפריך תרי קראי ל"ל ואפשר לומר כיון דפריך לעיל בוהן יד ורגל דעשיר ובוהן יד ורגל דעני ל״ל כיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ומשני חד להכשיר צדדין וחד ליפסל צידי צדדין לפ״ז השתא צריכא תרתי קראי לגלויי דבהונו' דעשיר ודעני אתא חד להכשיר כו' מ״ה כתבו פירוש דליכתוב או אידי כו' אבל לפי מה שכתבו בדיבו' שלאחריו דר״י פריך לר״ז דבוהן הוה דומיא דכף ולא הוה צריך למיכתב ימין ולא פריך מבוהן ל"ל מדכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם לפ"ז צריכא ליישב בדרך אחר למה לא ניחא להו כפירש"י דפריך תרי קראי ל״ל ודוק. ורש״י דמפרש דפריך תרי קראי ל״ל אע״ג דצריכא כדלעיל אפשר לומר דרש״י ס"ל דאפ״ה פריך שפיר דבחד קרא ~סני~{צאן קדשים: סגי} כיון דגלי בעשיר דיתן השמן על דם האשם ה"ה בעני דילפי מהדדי נ״ל:

ד"ה אמר רבא כו' שנאמרה ונשנית כו' כצ״ל:

בא״ד ושמא לענין ימנית בדם לא הוו ילפינן מהדדי אי לאו כו' כצ"ל. פי׳ אבל ימנית דשמן הוו ילפינן כיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ובדם כתוב ימין ומ״ו הב״ז כתב בע"א ואינו מן הצורך:

בא"ד ולפי׳ הקונט' לא מקשי מידי כו'. פי׳ דקושיא זו לא תלי בדר״ז דבלא״ה קשה בוהן יד ורגל ל״ל כיון דכתיב על דם האשם כו׳:

בא"ד דהוי דומיא דכף לא הוה צריך למכתב ימין כו'. ולפ״ז לא גרסינן לעיל ~כקושיא~{צאן קדשים: בקושיא} דר״י דכתב בשמן דמצורע ל"ל דגם אדם קשי׳ ל"ל ימנית דעל בהן משמע ימין:

בא"ד מאחר דכתיב על דם כו׳ כצ״ל:

בא"ד בשמן דמצורע עשיר ל״ל כו׳ כצ״ל:

ד"ה שמאל למאי אתא כו׳ דא״כ לא ליכתוב אלא חד. פי׳ כיון דהשתא דקיימא לן ג״ש דיד יד לקמיצה ממילא משמע דתיהוי נמי ימנית כפרש״י ומ"ו הב"ז כתב בע״א דרש״י פי׳ בע״א אבל נ״ל כאשר כתבתי דתוספות כתבו בקיצור לשון וכונתם כפי׳ רש״י:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמ׳ הרי קמיצה וכו׳ אמר רבא או אצבע וכו׳ ה"ה דה"מ לשנויי הא דבעיא בקמיצה ימין הוא משום דגמרי יד יד לקמיצה כדאמ׳ רבא גופיה לעיל ולעולם בעי אצבע וכהונה אלא דקושטא קמשני דלא בעיא תרתי דהא מוכרח לומר כן דאי לא תימא הכי א"כ מ"ט דרבנן דפסלי קבלת הדם בשמאל ודו״ק:

תוס׳ בד"ה אמר רבא וכו׳ וקשה וכו׳ כמו ימנית דשמן דעני ושמא לענין ימנית בדם לא הוו ילפי מהדדי אי לאו וכו׳ כצ"ל וכן הגיה בס׳ ברה״ז וס׳ צ״ק והא דיליף ימנית דשמן דעני מעשיר אע״ג דחלוקין בקרבנותיהם עיין בספרים הנז׳ מה שיישבו בזה ועוד נ"ל דדוקא ימנית דדם הוא דלא ילפי מהדדי כיון דחלוקין בקרבנותיהם ועיקר הקרבן הוא הדם דהכפרה תלויה בו אבל שמן שאינו קרבן ודאי דשוין הם בו וק"ל ועוד נ״ל להגיה בענין אחר וכצ״ל כמו ימנית דשמן דעני או שמן לענין ימנית לא הוו ילפי מהדדי וכו׳ ור"ל דמקשו ממ״נ אי ילפי מהדדי א"כ אפי׳ ימנית דדם דעני לא איצטריך ואי לא ילפי מהדדי כיון דחלוקין בקרבנותיהם א"כ אפי׳ שמן איצטריך דלא הוו ילפי מהדדי ואמאי קאמא דימנית דשמן דעני הוי לפרשה שנאמרה ונשנית וכו׳ וק״ל:

בא״ד ונראה לפרש וכו׳ א"כ בעל בהן ידו וכו׳ לפ"ז ל״ג לעיל דכתיב בשמן דמצורע ל״ל דהא גם ימנית דכתיב בדם נמי קשיא ל"ל דהא כ״מ שנאמר כף אינו אלא ימין ובוהן הוי דומיא דכף וכן כתב בס׳ ברה"ז והא דמשני חד להכשיר צדדין וחד ליפסל צידי צדדין בין אדם בין אשמן קמשני דתרי ימני׳ דכתיבי בדם חד דעשיר וחד דעני אתו לגופייהו לדם עצמו להכשיר צדדין ולפסול צידי צדדין וכן תרי דשמן אתו לגופייהו דלא הוה יליף שמן מדם והשתא קפריך רבא תרי ימנית דכתיבי בשמן ל״ל דאי להכשיר צדדין וליפסול צידי צדדין ליליף מדם דהא כתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם משמע דדינו כדין הדם וא״כ ל״ל ימנית בשמן ומשני ימנית דעשיר לג"ש יד יד לקמיצה וימנית דעני לפרשה שנאמר׳ ונשנית וכו׳ והשתא כל הסוגיא מיושבת יפה ומ״ש בסוף דבריהם ואינו יכול ליישבו יפה וכו׳ נ"ל דדברי גיליון הוא שלא הבין דברי התוס׳ והמדפיסים טעו והכניסו אותו בפנים ובס׳ ברה״ז כתב דה״פ ר״ל דגם ימנית דעני דדם הוא מיותר לפ״ז דנילף מעשיר וכדלעיל ק״ל עכ״ל והוא דבר תמוה דהא ימנית דעני דדם איצטריך לגופיה לפסול צידי צדדין דאי לא כתיב אלא יתורא דימנית דעשיר הוה אמינא דהאי יתורא אתא או להכשיר צדדין וצידי צדדין או ליפסול שניהם דלא הוה ידעי׳ לחלק אבל השתא דכתיבי תרי ימנית יתירי דעני ודעשיר מוכרח לומר דחד אתא להכשיר וחד ליפסול דאי לא תרתי ל״ל ודו״ק:

בד״ה שמאל למאי אתא וכו׳ ולמיעוט אחר מיעוט וכו' דא״כ לא ליכתב אלא חד וכו׳ ר״ל ונרבה ימין מק״ו ומה במקום שלא נתרבתה שמאל וכו׳ ודלא כפירש״י וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חדושים

גמרא דהא כתיב על דם האשם כו' נראה דל״ג לה וכצ"ל ל"ל חד להכשיר כו׳ וכן הוא בגמ׳ של קלף וכן מוכח בתוספות דל"ג לה אלא מדברי רש"י הוא ונדפס בפנים ודו״ק:

תוספות ד״ה אמר רבא כו׳ דשמן דעני ושמא לענין ימנית כו׳ (כצ״ל נ״ל ודו״ק):

כיון דחלוקים בקרבנותיהם כו׳ (ר״ל אבל ימנית דשמן הוי ילפינן עני מעשיר כיון דגלי כבר בדם דשוין לענין ימין נ״ל ודו״ק):

ולפי הספרים דגרסי במצורע עשיר כו׳ (ולפ״ז ל"ג בגמ׳ דכתיב בשמן דמצורע כו׳ דגם אדם קשי׳ דל"ג ימנית דמכף נלמוד על בהן ידו ג״כ שהוא ימין בין בדם בין בשמן נ״ל ודו"ק):

בא"ד ואיני יכול ליישבו יפה כו' (ר״ל דגם ימנית דעני דדם הוא מיותר לפ״ז דנילף מעשיר וכדלעיל ק״ל):

הגהות

גמרא אלא אמר רבא כו׳ אזן לרציעה שמאלית למאי אתא ול"ג דעני למאי כו׳ וכך מוכח ברש״י ותוספות וכן הוא בגמש"ק:

רש״י ד"ה וחד על כו' כשר התחתון כו׳ דעל אמרי' ולא תחת כצ״ל והס"ד:

ד"ה ל״ל כו' אלא מקום דם ל"ל כצ״ל והס"ד ועיין בתוספות:

ד"ה ה״א כו' יתן השמן הס״ד:

ד״ה הוי חציצה כו׳ כצ"ל:

ד"ה אמר רבא כו׳ וכתיב ימנית כו׳ למיהדר למכתב ימנית בשמן לא לכתוב לא בעני כו׳ צדדי׳ אלא ימנית ל"ל כצ"ל והד״א והס״ד:

ד"ה ואוזן דשמן כו׳ כדלקמן כל פרש׳ כו׳ הד״א:

ד"ה ואידך כו׳ עולה ויורד הס״ד:

ד"ה קס״ד כו׳ דעלמא נמי ימין הס״ד:

ד״ה ומשני כו׳ כהונה וכי אמרי׳ כו' הד״א:

ד״ה יד אינה כו׳ דמצורע הס"ד:

ד״ה ומשני כו׳:

ד"ה כהונה כו׳ כתב אצבע משו׳ כו׳ כצ״ל:

תוספות ד״ה שמאל כו' מיעוט דנרבו ימין כו׳ דא"כ לא לכתוב כו׳ כצ"ל ורש״י פי׳ בע״א:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

דהא כתב בהן יד ורגל בדם האשם לעיל מיניה: חד. על בהן בין דיד בין דרגל: להכשיר צדדין. של בהן דדרשינן לקמן (דף צו.) על בסמוך כדכתיב ועליו מטה מנשה: וחד על. בהן בין דיד בין דרגל לפסול צידי צדדין בשר התחתון שכנגד הכף דעל אמרינן ולא תחת: על דם האשם. דעשיר ועל מקום דם האשם דעני: למה לי. כלומר תרי קראי למה לי בשלמא חד כתביה לאשמועינן דיתן שמן על הדם ולא אצלו אלא מקום דם למה לי: הוה אמינא איתיה אין. איתיה לדם יתן השמן אבל נתקנח הדם לא יתן השמן: הויא חציצה. בין שמן לבהן וליפסל דרחמנא אמר על בהן להכי איצטריך על דם: אמר רבא כו' וכתב ימנית בדם. למה לי למיהדר ולמכתב ימנית בשמן לא לכתוב לא בעני ולא בעשיר נהי דעל בהן יתירי איצטריכו דעני ודעשיר להכשיר צדדין ולפסול צידי צדדין אלא ימנית למה לי: אלא אמר רבא. ליתא למאי דאפק' קמיצה דשמאל פסול מדרשת דארבעה שמאלית דאם כן ימנית דבין שמן דעשיר בין שמן דעני למה לי אלא ימנית דשמן דעשיר לההיא דרשה אתיא: יד יד לקמיצה. כתיב במצורע עשיר ידו הימנית דלא איצטריך וכתיב בקמיצה יד וימלא כפו (ויקרא ט) מה יד מצורע ימנית אף דקמיצה ימנית: רגל. שמן דמצורע עשיר למידרש חליצה בגזירה שוה דרגל רגל דכתיב נמי בחליצה וחלצה נעלו מעל רגלו (דברים כה) מה רגל דמצורע ימנית אף חליצה ימנית: ואוזן. דשמן עשיר דלא איצטריך אתי למדרש אזן אזן דרציעה דכתיב ורצע אדניו את אזנו (שמות כא) מה דמצורע ימנית אף דרציעה ימנית והך גזירה שוה מפורשת בפ''ק דקדושין (ד' טו.) ודעני לא דריש להו רבא כדלקמן כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית כו': שמאלית למאי אתא. דעשיר לא איצטריך למאי אתא בשלמא קמא לגופיה שמאלית ולא ימנית אלא תניינא למאי: במקום שנתרבתה שמאל. כגון הכא דכתיב לעיל שמאלית כל שכן שנתרבתה ימין להכי אתא שמאלית אחרינא בעשיר גופיה דשינה עליו הכתוב לעכב שמאלית ולא ימנית ואי קשיא הוי מיעוט אחר מיעוט לאו פירכא היא דשמאלית קמא לאו מיעוט הוא דכיון דקיימא לן ג''ש דיד יד לקמיצה הוה אמינא נמי נדרוש ג''ש האי כף דתיהוי ימנית ואיצטריך למיכתב שמאל לאכשורי שמאל ולעולם כל שכן ימין להכי כתב רחמנא שמאלית אחרינא למעוטי ימין: ואידך שמאלית דעני. מיותר למאי אתא: שנתחדש בה. ופרשת עני נתחדש קרבן עולה ויורד: קס''ד אצבע וכהונה בעינן. דלא אמרינן ימין אלא אם כן [כתיב] אצבע וכהונה כגון חטאת דכתיב ביה ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו (ויקרא ד) ההיא ודאי ימנית הוא דגמר ממצורע עשיר דכתיב ביה וטבל הכהן את אצבעו הימנית (ויקרא יד) מה אצבע וכהונה דהכא ימין אף דעלמא נמי ימין: ותנן. במסכת תמיד (דף לא:) בהולכת אברים הרגל של ימין היה מוליך בשמאל משום דאמרינן במסכת יומא (דף כה.) סדר אברים הראש והרגל היה נושא בבת אחת והאי רגל מדאזיל בהדי רישא ודאי רגל ימין הוא דחשיב הלכך הראש שהוא כבד וחשוב היה מוליך בימין והירך בשמאל ואע''ג דכתב בהו כהן: ומשני לעולם או אצבע או כהונה. וכי אמרינן אינה אלא ימין בדבר המעכב כפרה דומיא דהזאות דמצורע לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר לפשוט ולנתח אצל הכבש אי נמי אם יש כהנים הרבה יושיטו זה לזה: והא קבלה דמעכבא כפרה. דאי אפשר שלא יתקבל הדם בכלי וכתב בה כהונה והקריבו בני אהרן את הדם (ויקרא א) ואמרינן בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם ותנן רבי שמעון מכשיר קבלה בשמאל: לרבי שמעון קאמרת. כלומר מדרבי שמעון פרכת בתמיה: תרתי בעי. אצבע וכהונה וכי קאמר ריש לקיש או אצבע או כהונה לרבנן קא אמר דפסול: יד אינה אלא ימין. דגמר מידו הימנית דמצורע [עשיר]: ומשני אצבע לא בעיא כהונה. דהיכא דכתב אצבע אע''ג דלא כתב כהן אינו אלא ימין ומשכחת לה באחרי מות ולקח מדם הפר והזה באצבעו הרי אצבע בלא כהונה: כהונה בעיא אצבע. לרבי שמעון אף על גב דכתיב כהונה לא אמרינן ימין אלא אם כן כתב אצבע משום הכי מכשיר בקבלה: בכהונו. בבגדי כהונה:

על דם האשם ועל מקום דם האשם למאי אתו. פירוש דלכתוב או אידי ואידי על מקום או אידי ואידי על דם: אמר רבא מאחר דכתב על דם. כו' וכתיבא ימנית בדם על בהן ידו הימנית כו' למה לי. דנהי דעל בהן דעני ודעשיר צריכין לצדדין ולצידי צדדין מ''מ ימנית למאי אתא אלא אמר רבא יד יד לקמיצה יד ימנית דשמן דמצורע עשיר אתא לג''ש דקמיצה ודמצורע עני לפרשה שנאמרה לשנות כך פירוש הסוגיא לפירוש הקונטרס וקשה דמשמע לרבא דימנית דדם איצטריך בין בעני בין בעשיר ואמאי לא ילפי מהדדי כמו (נמי) בצדדין ובצידי צדדין והוה לן למימר דימנית דדם דעני הוי לפרשה שנאמרה ונשנית כמו ימנית דשמן דעני ושמא לענין ימנית לא הוו ילפי אי לאו דהוו כתיבי בהדיא כיון דחלוקין בקרבנותיהם אע''ג דילפי מהדדי לצדדין ולצידי צדדין עוד קשה דמשמע שבא רבי ירמיה להקשות לרבי זירא ולפירוש הקונטר' לא מקשי מידי ועוד קשה הא דלא נקט ר' ירמיה נמי תנוך אוזן ועוד כיון דר' ירמיה לא בעי על בהן למה לי אלא מכח דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם אם כן הוה ליה למימר מאחר דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם על בהן למה לי כדקאמר רבא ונראה לפרש דפריך משום דדריש רבי זירא מכפו דכל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין אם כן בעל בהן ידו דהוי דומיא דכף לא הוה צריך למכתב ימין ולפי הספרים דגרסינן במצורע עשיר למה לי לאו דוקא והוא הדין דהוה פריך מצורע עני אלא נקט. עשיר משום דאפילו בעשיר קשיא ליה אמאי איצטריך חד להכשיר צדדין וחד לפסול צידי צדדין פירוש ימנית דעשיר וימנית דעני ואע''ג דימנית לא משמע לא צדדין ולא צידי צדדין מייתורא בעלמא דריש ובמילתיה דרבא גרסינן מאחר דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם וכתב ימנית בדם של מצורע עשיר ימנית דכתב בשמן דמצורע עני למה לי ואיני יכול לישבו יפה וצריך לדקדק בו: שמאל למאי אתא. משמאל שני דעשיר קא בעי דקמא אתא לגופיה להכשיר שמאל ומשני דאתא למעט ימין ולמיעוט אחר מיעוט דנרבי ימין אין לדרוש דא''כ לא לכתוב אלא חד והדר בעי ואידך שמאל למאי אתא היינו דעני:

דף י - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד