וכן אם נשתייר מהם רק כזית חלב שעולה למזבח — הרי זה זורק את הדם עליהם, ויצא ידי חובת קרבנו.

ואולם אם נשאר מהם רק חצי זית בשר וחצי זית חלב — אינו זורק עליהם את הדם, משום שלא נותר מן הקרבן שיעור ראוי לא לאכילה ולא להקרבה על המזבח. ובעולה אפילו חצי זית בשר וחצי זית חלב — זורק עליה את הדם, מפני שכולה כליל וגם הבשר וגם החלב קרבים על המזבח. ומנחה אפילו כולה קיימת — לא יזרוק.

ותוהים: מנחה מאי עבידתה [מה מעשיה, עניינה כאן], והרי אין זריקת דם במנחות? אמר רב פפא: הכוונה היא למנחת נסכים הבאה עם הזבח, שאפילו שהיא עצמה כולה קיימת, אין היא נחשבת עיקר הזבח, שיזרקו דמים בשבילה.

א משנה הקומץ של המנחה, המוקטר על המזבח, והלבונה הנקטרת עם הקומץ, והקטרת המוקטרת בכל יום על המזבח הפנימי, ומנחת כהנים העולה כולה על המזבח, ומנחת חביתין של כהן משיח (כהן גדול) הקריבה בכל יום כליל על המזבח, ומנחת נסכים הבאה עם הקרבן, ומוקטרת כולה על המזבח, שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ לעזרה — חייב משום העלאה בחוץ. ר' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן בשלמותם, כפי שהיה מוקרב כדינו במקדש. ומכל מקום, גם לדעת ר' אליעזר, כולן שהקריב אותם תחילה בפנים ושייר מהן כזית, ולאחר מכן הקריבו את אותו כזית בחוץ — חייב, כיון שבכך היתה נשלמת הקטרה.

וכולן, כל אלה שנשנו במשנתנו, שחסרו כל שהו לפני הקטרתם, ונפסלו בכך, והקריבו אותם כך כפי שהם בחוץ — פטור.

המקריב בשר קדשים הנאכלים, ואיתם הקריב גם את האימורים שלהם, בחוץ — חייב על הקטרת האימורים, למרות שאינו חייב על הבשר.

ב גמרא שנינו במשנה שהמקטיר קטורת בשיעור כזית בחוץ חייב. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: המקטיר קטורת כזית בחוץ — חייב, אף שאין בה שיעור הקטרה הראוי למקדש, שהוא משקל פרס (חצי מנה). ואילו המקטיר פחות מכשיעור הראוי, כגון חצי פרס בפנים — פטור. ומבררים את האמור בסוף ברייתא זו.

קא סלקא דעתין [עלה על דעתנו] לפרש כך: מאי [מה פירוש] "פטור" — כוונתו: פטור זר, שמי שאינו כהן, ואסור בעבודה, אם הקטיר במקדש פחות מכשיעור — פטור על כך, משום שלא עשה עבודה כראוי. ואולם על כך יש לתהות: אמאי [מדוע]? והרי הקטרה היא, כפי ששנינו בדין הראשון בברייתא זו, שאם הקטיר כזית בחוץ חייב!

אמר ר' זירא אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מאי [מה פירוש] "פטור" האמור בברייתא? כוונתו: פטור ציבור, שאם הקטירו בכמות זו, אף שאין בה שיעור ראוי, יצאו ידי חובת הקטרה, ושוב אין צריכים להביא קטורת חדשה.

אמר ר' זירא: אי קשיא [אם קשה] לי בהסבר זה — הא קשיא [דבר זה קשה] לי, הא [זה] שאמר רב עלה [עליה]: בהא [בהלכה זו] שיוצאים ידי חובת הקטרה בפחות משיעורה המלא, אפילו ר' אליעזר, שפוטר במשנתנו על הקטרה כזו בחוץ, מודה. וקשה לי על שיטתו זו של רב, דהא [שהרי] ר' אליעזר לאו [לא] הקטרה היא קאמר [הוא אומר], ומשום כך הוא פוטר במשנתנו על הקטרה כזו בחוץ!

אמר רבה בתשובה לשאלת ר' זירא: בהקטרה שנעשית בהיכל על מזבח הזהב פעמיים בכל יום, דכולי עלמא לא פליגי [הכל, חכמים ור' אליעזר, אינם חלוקים] שגם אם הקטיר כזית הריהי הקטרה, ויוצאים בה ידי חובה בפנים, וחייבים עליה בחוץ. שכן שיעור פרס אינו מדין תורה אלא מדברי חכמים. ובהקטרה זו עוסקת הברייתא.

כי פליגי [כאשר נחלקו] חכמים ור' אליעזר במשנתנו, האם מתחייבים על הקטרה בחוץ בכזית, הרי זה בהקטרה שנעשית בפנים (בקודש הקודשים) ביום הכיפורים, ובכך נחלקו: דמר סבר [שחכם זה, ר' אליעזר, סבור] כי מה שנאמר בענין זה "ולקח... ומלא חפניו קטורת סמים דקה והביא מבית לפרוכת" (ויקרא טז, יב), כוונתו שתהא ההקטרה בשיעור זה דוקא, ולא בפחות ממנו. ולכן אינו חייב בפחות מכך על הקטרת חוץ. ואילו מר סבר [חכם זה, חכמים, סבורים] כי "מלא חפניו" הריהו לאו [לא] דוקא, ואין שיעור זה מעכב את הקטורת.

אמר ליה [לו] אביי לרבה: איך אפשר לומר שלדעת חכמים "מלא חפניו" לאו דווקא? והא כי קא כתיבא [והרי כאשר נאמרה] "חקה" בסדר עבודת יום הכיפורים (ויקרא טז, לד), אף בהקטרה שבפנים הוא דכתיב [שנאמר], וכל מקום שנאמר בתורה "חוקה" הוא מעכב!

אלא אמר אביי: בהקטרה בפנים כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאם הקטיר פחות משיעור "מלא חפניו" שאין זו הקטרה.

כי פליגי [כאשר נחלקו] חכמים ור' אליעזר במשנתנו, הרי זה בהקטרה של קטורת הפנים כשעשאה בחוץ, מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: ילפינן [למדים אנו] לענין זה את דינה של קטורת פנים (של יום הכיפורים) מדינה של קטורת חוץ (שבהיכל). וכשם שהמקטיר את קטורת ההיכל בחוץ חייב אף בכזית, כך המקטיר את קטורת הפנים בחוץ חייב בכזית. ואילו מר סבר [חכם זה ר' אליעזר סבור]: לא ילפינן [אין אנו למדים] דין קטורת פנים מקטורת היכל, לענין שיעור העלאה בחוץ.

אמר רבא בסתירת הסברו של אביי: השתא [עכשיו, הרי] לענין העלאה בחוץ, אפילו את דינה של עבודת חוץ מדינה של עבודת חוץ אחרת לא ילפי רבנן [אין חכמים למדים], וכי את דינה של עבודת פנים מדינה של עבודת חוץ מיבעי [האם נצרך] לומר שלא ילמדו?

ומבררים: מה היא, מהו אותו ענין לימוד עבודת חוץ מעבודת חוץ שהתייחס אליו רבא? דתניא [ששנויה ברייתא]: יכול המעלה מחוץ לעזרה פחות מכזית קומץ וכן פחות מכזית אימורין, או המנסך בחוץ פחות משלשת לוגין יין או פחות משלשה לוגין מים בחג הסוכות יהא חייב? תלמוד לומר בדין העלאה בחוץ: "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו" (ויקרא יז, ט), דווקא על השלם הוא חייב, ואינו חייב על החסר.

והא [והרי] פחות משלשת לוגין, שפטור אם ניסך בהם בחוץ, דאית בהו [שיש בהם] שיעור של כמה זיתים, ובכל זאת לא ילפי רבנן [אין למדים חכמים] חוץ מחוץ, לחייב על ניסוך היין בחוץ בכזית, כדרך שחייבים בקרבנות אחרים הנעשים במזבח החיצון. ובודאי שאין ללמוד דין עבודת פנים מדין עבודת חוץ!

אלא אמר רבא תשובה אחרת לשאלת ר' זירא: מה שאמר רב שעל הקטרת חצי פרס בפנים פטור הציבור מלהקריב שוב, אף לשיטת ר' אליעזר, הרי זה משום שגם לדעתו שיעור הקטרה הריהו בכזית (בין לצאת ידי חובה, ובין להתחייב על הקטרה של כזית בחוץ). ומה שנחלקו ר' אליעזר וחכמים במשנתנו האם מתחייב על הקטרת הקטורת בחוץ כאשר היא חסרה, הרי זה כגון דקבעינהו [שקבע אותם, הניחם] הכהן את שני חצאי פרס, כלומר, את כל הקטורת הראויה להקטרה,