ומשיבים: זה שאמר רב הונא שעדיין טמא הוא, הרי זה מדרבנן [מדברי חכמים] הוא, שגזרו חכמים עליו טומאה, שמא לא יקרע מספיק. ואולם מדין תורה נטהר הבגד, ולכן רשאים להכניסו לעזרה לשם כיבוס דם החטאת.

א עוד שנינו במשנה כי כלי חרס שבושל בו בשר חטאת ויצא חוץ לעזרה ונטמא שם, יש לנוקבו תחילה כדי להוציאו מטומאתו, ואחר כך מכניסו ושוברו במקדש. ושואלים על כך אותה שאלה: והרי בדין זה של שבירה, "כלי" אמר רחמנא [אמרה התורה], וזה לאחר שניקב לא כלי הוא! ומשיבים: מדובר שניקב רק כשיעור שורש קטן, שאמנם מיטהר בכך כלי החרס מטומאתו, לפי ששוב אינו ראוי לבישול, אבל עדיין הוא נחשב כלי לצרכים אחרים, כגון להניח בו פירות.

ועוד שנינו במשנה כי כלי נחשת שבושל בו בשר חטאת, ויצא אל מחוץ לעזרה ונטמא שם, יש לפוחתו תחילה, ואחר כך להכניסו לעזרה, ולמורקו ולשוטפו שם. ושואלים שוב: והא [והרי] לאחר שפוחתו, מעתה לאו [לא] כלי הוא! ומשיבים: דרציף מרציף [שמרקעו ומחברו] (הוא), והוא חוזר להיות כלי, ואז מורקו ושוטפו.

ב על מה ששנינו במשנה, שבגד שניתז עליו דם חטאת, ויצא ונטמא — קורעו ונכנס ומכבסו, אמר ריש לקיש: מעיל של כהן גדול שניתז עליו דם חטאת, ויצא וניטמא — אינו קורעו, אלא מכניסו לעזרה שלב שלב, כאשר בכל פעם מכניס בפחות משיעור בגד טמא, שהוא שלש אצבעות על שלש אצבעות, ומכבסו לאותו חלק. שכן לקרוע את המעיל אי אפשר, משום שנאמר במעיל: "לא יקרע" (שמות כח, לב).

מותיב [מקשה] על כך רב אדא בר אהבה ממה ששנינו במשנה: הבגדים העבין ביותר והרכים כגון מיני לבד, אין בהן קבלת טומאה משום שלש אצבעות על שלש אצבעות, שהוא שיעור טומאה של בגד שמשתמשים בו כטלאי וכיוצא בו, משום שאינם ראויים לכלום בשיעור זה, אלא רק בשיעור גדול יותר. וכיון שהמעיל של כהן גדול הוא בגד עבה, בו אין טומאה בשיעור של שלוש על שלוש, ולמה מכניסו לעזרה דווקא בפחות משיעור זה!

ומשיבים: חלקי המעיל הללו, אגב אביהן (המעיל) שהוא בגד חשוב, אף הם הריהם חשיבי [חשובים] ומקבלים טומאה בשיעור שלוש אצבעות, אף שהם עבים.

ג ובאים לדון בעצם דין הכיבוס של דם חטאת בעזרה: והא בעי [והרי צריך] לכבס את הדם על ידי שבעת סממנין (חומרי הכיבוס). שכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: דם חטאת שניתז על הבגד ומראות נגעים של בגדים, שנאמר בהם דין כיבוס (ויקרא יג, כד) — צריכין שבעת סממנין המנויים במשנה שהם מעבירים את דם הנדה (נדה סא,ב), ובין הסממנים הללו יש גם מי רגלים. ותניא [ושנויה ברייתא] לענין עשיית הקטורת, שמי רגלים יפים לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני כבוד המקדש. ואם כן כיצד אפשר לכבס דם חטאת במקדש?