הכתוב ומיעט, וצריך אני להכריע, מה לרבות ומה למעט, מרבה אני את כל אלו שהיה פסולן בקדש במקדש, תוך כדי עבודה, שאם עלו לא ירדו, ומוציא (ממעט) אני את אלו שלא היה פסולן בקודש, שאם עלו ירדו.

ור' יהודה, שאינו דורש כר' שמעון להכשיר כל שפסולו בקודש, ומכל מקום מסכים לדברי המשנה בענין הלן והטמא וכו', מייתי [מביא] לה הסבר לשיטתו מהכא [מכאן], כפי ששנינו בברייתא, מפני מה אמרו: לן בדם (דם שנפסל בלינה) שהוא כשר כלומר, שאם עלה למזבח לא ירד —

שהרי לן כשר באימורין, ומפני מה אמרו שלן באימורין כשר — שהרי לן כשר בבשר, שבשר שלמים מותר באכילה לכתחילה ליום ולילה ויום, ואין לינת הלילה פוסלתו.

מפני מה אמרו שיוצא חוץ לעזרה כשר, שאם עלה לא ירד — לפי שהיוצא כשר בבמה (בזמן שהיא מותרת) שהרי כל עיקרה של העבודה בבמה הוא בחוץ.

ומפני מה אמרו שטמא אם עלה לא ירד — הואיל והותר הטמא לעבודת ציבור, שאם הציבור או הכהנים טמאים, הותרה עבודת הציבור בטומאה.

הנשחט במחשבת חוץ לזמנו אם עלה לא ירד — הואיל והוא מרצה על כל פנים לענין פיגולו, שהרי רק אם נעשית עבודת הקרבן כראוי, חל עליו דין פיגול.

הנשחט במחשבת חוץ למקומו אם עלה לא ירד — הואיל ואיתקש [והוקש] בכתוב לנשחט במחשבת חוץ לזמנו.

ומה שאמרו על קרבן שקבלו פסולין וזרקו את דמו שאם עלה לא ירד — מדובר בהנך פסולי דחזו [באותם פסולים שראויים] לעבודת ציבור, כגון כהן טמא.

ושואלים על הסברים אלו: וכי דנין דבר שלא בהכשרו כלומר, להכשיר דבר שעושה שלא כראוי מדבר שבהכשרו שכשר כך לכתחילה?

ומשיבים: התנא על מה שהכתוב "זאת תורת העלה" (ויקרא ו, ב) שריבה בה הכתוב את כל הפסולים שלא ירדו סמיך ליה [סומך עליה], ולא הובאו נימוקים אלה אלא כדי להסביר מדוע לדעת ר' יהודה, אין ממעטים גם אותם "מזאת" "היא" ו"העולה".

א ובענין בהמה שנשחטה בלילה, שלדעת ר' יהודה, גם אם עלתה — תרד, אמר ר' יוחנן: השוחט בהמה בלילה בפנים במקדש, וחזר והעלה אותה להקריבה בחוץ לעזרה — חייב על העלאה זו, ככל המקריב בחוץ.