ידלקו (יישרפו באש) שכן כלאי הכרם אסורים בהנאה. נתערבו חבילות תלתן אלה באחרים (ואחרים באחרים) — אין חבילות התלתן האסורות בטלות ברוב, והרי הן אוסרות את שאר החבילות שבתערובת, ולכן כולן ידלקו, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: יעלו (יתבטלו) החבילות האסורות בשיעור של אחד ומאתים. שאם היו מאתיים או יותר כנגד האיסור, הרי הוא בטל.

ומסבירים את שיטותיהם, שכך היה ר' מאיר אומר: כל דבר שדרכו למנות (להימנות, להיספר) אחד אחד — הרי הוא חשוב ואינו בטל, ולפיכך מקדש (אוסר) את כל התערובת בה הוא התערב. ואף חבילות אלה דרכן להימנות. וחכמים אומרים: אינו מקדש את תערובתו אלא ששה דברים בלבד, שיש להם חשיבות יתירה. ואילו ר' עקיבא אומר שבעה. ואלו הן: אגוזי פרך אגוזים מיוחדים, שקליפתם נפרכת (נשברת) בקלות, ורימוני המקום באדן וחביות יין סתומות, וחילפי תרדין, וקילחי (גבעולי) כרוב, ודלעת יונית. ור' עקיבא מוסיף עליהם אף ככרות לחם של בעל הבית.

ומן הדברים הללו, זה הראוי לאיסור ערלה כגון אגוזים ורימונים וחביות יין, שהם מפרי העץ ויש בהם איסור ערלה — מקדש תערובתו לענין ערלה, וזה הראוי לאיסור כלאי הכרם תרדים, כרוב ודלעת — מקדש את תערובתו באיסור כלאי הכרם.

ואיתמר עלה [ונאמר עליה על משנה זו] שנחלקו אמוראים ביחס לנוסח המדוייק של שיטת ר' מאיר שבמשנה, ר' יוחנן אמר: "את שדרכו למנות מקדש" שנינו כלומר, מה שנמכר אך ורק במנין, ר' שמעון בן לקיש אומר: "כל שדרכו למנות מקדש" שנינו, וגם מה שלעתים נמכר בלא מנין.

ואם כן, מה ששנינו במשנתנו, שבעלי חיים אינם בטלים ברוב — הניחא [זה נוח] לריש לקיש, אלא לר' יוחנן מאי איכא למימר [מה יש לומר]? והרי פעמים מוכרים בעלי חיים כעדר! אמר רב פפא: האי תנא [תנא זה של המשנה שבדין כלאי הכרם] התנא ששנה בענין ליטרא קציעות הוא, דאמר [שהוא אומר, שסובר]: