א שנינו במשנה כי לאחר הסרת המוראה ומה שעמה מגוף העולה, שיסע את הגוף ולא הבדיל. ועל הכתוב בענין זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: משמעות "ושסע" שנאמר במקרא (ויקרא א, יז) — אין שיסע אלא ביד, וכן הוא אומר: "וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו" (שופטים יד, ו).

ב שנינו במשנה: לא הסיר את המוראה וכו' הבדיל בחטאת — פסולה. ומעירים: מתניתין [משנתנו] לפיה אין מבדילים בחטאת, שלא כשיטת ר' אלעזר בר' שמעון. דתניא [ששנויה ברייתא], אמר ר' אלעזר בר' שמעון: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם]? כלומר, במה תלויה מחלוקתם? אמר רב חסדא: מיצוי דם חטאת העוף על קיר המזבח לאחר הזאת הדם, האם הוא מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם], התנא קמא [הראשון, של משנתנו] סבר: מיצוי חטאת העוף מעכב, וכיון שלאחר שמבדיל עושה בהכרח מצוי דם, נמצא כי קעביד [עושה] מעשה עולה בחטאת העוף, הבדלה ומיצוי, ודבר זה פוסל את החטאת, כפי ששנינו בפרק הבא (סו,א).

ור' אלעזר בר' שמעון סבר: מיצוי חטאת העוף לא מעכב, וגם אם יבדיל יכול הוא שלא למצות את דמה, ולא יהא זה כמעשה עולה, ולפיכך, הבדלה זו שהוא עושה מחתך בשר בעלמא [בלבד] הוא, ואינה נפסלת.

רבא אמר: גם אם שניהם סבורים כי מיצוי חטאת העוף מעכב, דין שהייה בסימן שני בעולת העוף האם הוא מעכב (פוסל) איכא בינייהו [יש ביניהם], אם שהה במליקה בין סימן ראשון לשני, כפי שמליקת החטאת נעשית (כמבואר להלן, שכשחותך את הסימן הראשון חותך עמו את רוב הבשר שבצואר העוף, ויש בכך שהייה), התנא קמא סבר [הראשון סבור]: שהייה בסימן שני בעולת העוף לא מעכב (לא פוסל), ואם כן, כאשר מבדיל בחטאת העוף, אף על גב דשהייה [אף על פי ששוהה בו בסימן השני] — קא עביד [הריהו עושה] מעשה עולה בחטאת, ופסולה.

ור' אלעזר בר' שמעון סבר: השיהוי מעכב ופוסל בעולת העוף. וכיון שכשמולק את החטאת בהכרח שהייה [שהה בו] בסימן השני — אין זה מעשה עולה, וכשהוא חותכו — מחתך בשר בעלמא [בלבד] הוא.

אביי אמר: כולם מודים ששהייה פוסלת בעולה, ואולם נחלקו האם בהכרח יש שהייה בחטאת. ובשאלה האם רוב בשר מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם מחלוקת] כלומר, מה יהא הדין אם לא חתך את רוב בשר הצואר לאחר חיתוך הסימן הראשון, כפי שצריך לעשות בחטאת. לדעת תנא קמא אין זה מעכב, ואם לאחר הסימן הראשון אינו שוהה בחיתוך רוב הבשר, וחותך מיד את הסימן השני — נמצא שהוא עושה מעשה עולה, ופוסל. ולדעת ר' אלעזר בר' שמעון דין זה מעכב, וכיון שאי אפשר בלא שהייה בחטאת נמצא שגם אם הוא מבדיל אינו עושה בה מעשה עולה.

ומעירים: ורבא ואביי נחלקו בפלוגתא [ובמחלוקת] של ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק, חד [אחד מהם] אמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם] בין התנא של משנתנו לבין ר' אלעזר בר' שמעון, וחד [ואחד מהם] אמר: רוב בשר מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם].

ושואלים: כיון שנחלקו אם רוב בשר מעכב, מכלל הדברים משמע דבעינן [שצריכים אנו] לדעת הכל שיחתוך רוב בשר בתחילה (לכתחילה)? ומשיבים: אין [כן], והתניא [וכן שנויה ברייתא]: כיצד מולקין חטאת העוף? כשהוא מולק בצפורנו מצד העורף חותך חוט שדרה ומפרקת (עמוד השדרה) בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה, חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו, ובעולה — חותך שנים (שני סימנים) או רוב שנים. עד כאן נסוב הדיון לפי ההבנה, שלדעת ר' אלעזר בר' שמעון, אף שלכתחילה אין להבדיל בחטאת, מכל מקום כשר הדבר בדיעבד.

ומסופר, אמרוה קמיה [אמרו אותה מחלוקת האמוראים לפני] ר' ירמיה, אמר: לא שמיע להו [האם לא שמעו] הא [הלכה זו] שאמר ר' שמעון בן אליקים משום (בשם) ר' אלעזר בן פדת משום ר' אלעזר בן שמוע, אומר היה ר' אלעזר בר' שמעון: שמעתי בחטאת העוף שמבדילין, שאין כלל איסור להבדיל. ומאי [ומה פירוש] "לא יבדיל" האמור בתורה לגבי חטאת העוף (ויקרא ה, ח)?