ונאמר להלן בפר כהן משיח עור ובשר ופרש (ויקרא ד, יא), ויש ללמוד מגזירה שווה זו: מה להלן בפר כהן משיח מדובר על ידי ניתוח שלא בהפשט (כפי שלמדנו בגזירה שווה מעולה), אף כאן בפר ושעיר של יום הכיפורים — על ידי ניתוח שלא בהפשט. ואם כן למדים גזירה שווה מגזירה שווה אחרת.

א ועוד שואלים: דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בקל וחומר? ומשיבים: קל וחומר הוא: ומה היקש שאינו מלמד בהיקש, ולמדנו דבר זה אי [או] מדברי רבא אי [או] מדברי רבינא (לעיל זבחים מט,ב), בכל זאת הוא מלמד בקל וחומר מתוך הדרשה של התנא דבי [של בית] מדרשו של ר' ישמעאל (לעיל זבחים מא,א), גזירה שוה המלמדת בהיקש ממה שהוכיח רב פפא בעמוד הקודם (נ,א), אינו דין שתלמד בקל וחומר?

ואומרים: הניחא למאן דאית ליה [זה נוח לדעת מי שיש לו, שמקבל] את דברי רב פפא, אלא למאן דלית ליה [לדעת מי שאין לו, שאינו מקבל] את דברי רב פפא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

אלא הקל וחומר הוא באופן אחר: ומה היקש שאין חוזר ומלמד בהיקש אחר, אי [או] מדברי רבא אי [או] מדברי רבינא — מלמד בקל וחומר מדברי התנא דבי [של בית] ר' ישמעאל, גזירה שוה המלמדת בגזירה שוה חבירתה כמו שהוכיח רמי בר חמא בעמוד הקודם, אינו דין שתלמד בקל וחומר? ומעתה דנים בדבר הלמד בקל וחומר.

ושואלים: דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בבנין אב? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

ב דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בהיקש? ואומרים: קל וחומר הוא: ומה גזירה שוה שאינה למדה מדבר הנלמד בהיקשא [בהיקש], מדברי ר' יוחנן (לעיל זבחים מט,ב), בכל זאת דבר הנלמד בגזירה שווה מלמד בהיקש ממה שהוכיח רב פפא בעמוד הקודם, קל וחומר הלמד מהיקש מדברי התנא דבי [של בית] ר' ישמעאל (לעיל זבחים מא,א), אינו דין שילמד בהיקש?

ואומרים: הניחא למאן דאית ליה [זה נוח לדעת מי שיש לו, שמקבל] את דברי רב פפא, אלא למאן דלית ליה [לדעת מי שאין לו, שאינו מקבל] את דברי רב פפא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ואומרים: במקרה זה תיקו [תעמוד] השאלה.

ושואלים: דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בגזירה שוה? ומשיבים, קל וחומר הוא: ומה גזירה שוה שאינה למידה מדבר הנלמד בהיקשא [בהיקש], מדברי ר' יוחנן (לעיל זבחים מט,ב), בכל זאת מלמד בגזירה שוה מדברי רמי בר חמא בעמוד הקודם, קל וחומר הלמד מדבר הנלמד בהיקש מדברי התנא דבי [של בית] ר' ישמעאל (לעיל זבחים מא,א) אינו דין שתלמד בגזירה שוה?

ושואלים עוד: דבר הלמד בקל וחומר, מהו שיחזור וילמד בקל וחומר? ומשיבים, קל וחומר הוא: ומה גזירה שוה שאינה למידה מדבר הנלמד בהיקש מדברי ר' יוחנן (לעיל זבחים מט,ב), בכל זאת מלמד מדבר הנלמד בקל וחומר כדאמרן [כמו שאמרנו] בקטע הקודם, קל וחומר הלמד מהיקש, כמו שהוכחנו מדברי התנא דבי [של בית] ר' ישמעאל (לעיל זבחים מא,א), אינו דין שילמד בקל וחומר?

ואומרים: וזהו קל וחומר בן קל וחומר, שהרי דין קל וחומר נלמד על ידי קל וחומר אחר. ותוהים: הלוא בן בנו של קל וחומר הוא, שהרי המקור לקל וחומר ממנו למדים כלל זה, שקל וחומר מלמד בגזירה שווה — הוא עצמו נלמד מקל וחומר, כפי שהוכחנו לעיל!

אלא צריך לומר קל וחומר באופן זה: ומה היקש שאינו למד בהיקש, אי [או] מדברי רבא אי [או] מדברי רבינא, בכל זאת מלמד בקל וחומר ממה ששנה התנא דבי [של בית] מדרשו של ר' ישמעאל, קל וחומר שהוא עצמו למד מהיקש, מדתני דבי [ממה ששנה התנא בבית מדרשו] של ר' ישמעאל, אינו דין שילמד בקל וחומר? וזהו קל וחומר בן קל וחומר.

ועוד שואלים: דבר הלמד בקל וחומר, מהו שילמד בבנין אב? אמר ר' ירמיה, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: אם מלק את העוף בקדשים ונמצאת שכבר היתה טריפה ואסורה בהקרבה ובאכילה, ר' מאיר אומר: למרות שלא הוכשרה על ידי המליקה, בכל זאת אין זה נחשב כאילו מתה סתם, ואינה מטמאה את האדם האוכל אותה כשהיא מצויה בבית הבליעה שלו, כדין נבלת העוף. ר' יהודה אומר: כיון שטריפה היא, והמליקה לא הועילה לה להכשירה — הרי היא נבילה, ולכן מטמאה בבית הבליעה.

אמר ר' מאיר, קל וחומר הוא: ומה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא, בכל זאת שחיטתה של בהמה מטהרת אפילו את טריפתה מטומאתה, נבילת עוף שדינה קל יותר, שאין מטמא במגע ובמשא אלא רק כשאוכל אותה — אינו דין שתהא שחיטתה של העוף, אם היה זה עוף חולין, מטהרת טריפתה מטומאתה? ומעתה, שלמדנו בקל וחומר, ששחיטתה מטהרת אותה מטומאת נבילה, יש ללמוד בבנין אב: מה מצינו בשחיטה שמכשרתה באכילה אם היה זה עוף חולין, והיא