|
טקסט הדף מנוקד
וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ מָה לְהַלָּן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ שֶׁלֹּא בְּהֶפְשֵׁט אַף כָּאן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ שֶׁלֹּא בְּהֶפְשֵׁט
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר קַל וָחוֹמֶר וּמָה הֶיקֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גְּזֵירָה שָׁוָה הַמְלַמֶּדֶת בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַב פָּפָּא אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר הָנִיחָא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא קַל וָחוֹמֶר וּמָה הֶיקֵּשׁ שֶׁאֵין מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גְּזֵירָה שָׁוָה הַמְלַמֶּדֶת בִּגְזֵירָה שָׁוָה חֲבֶירְתָּהּ מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב תֵּיקוּ דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ קַל וָחוֹמֶר וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה שֶׁאֵינָהּ לְמֵדָה בְּהֶיקֵּשָׁא מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַב פָּפָּא קַל וָחוֹמֶר הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ הָנִיחָא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר תֵּיקוּ דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה קַל וָחוֹמֶר וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה שֶׁאֵינָהּ לְמֵידָה בְּהֶיקֵּשָׁא מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא קַל וָחוֹמֶר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר קַל וָחוֹמֶר וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה שֶׁאֵינָהּ לְמֵידָה בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר כְּדַאֲמַרַן קַל וָחוֹמֶר הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר וְזֶהוּ קַל וָחוֹמֶר בֶּן קַל וָחוֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחוֹמֶר הוּא אֶלָּא קַל וָחוֹמֶר וּמָה הֶיקֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ לָמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר וְזֶהוּ קַל וָחוֹמֶר בֶּן קַל וָחוֹמֶר דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה תָּא שְׁמַע מָלַק וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה אָמַר רַבִּי מֵאִיר קַל וָחוֹמֶר וּמָה נִבְלַת בְּהֵמָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ נְבֵילַת עוֹף שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ מָה מָצִינוּ בִּשְׁחִיטָה שֶׁמַּכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה רש"י
ונאמר להלן. בפר כהן משיח (ויקרא ד) ונאמר כאן בפר ושעיר של יום הכיפורים (שם יז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ואת עורותם ואת בשרם ואת פרשם: מה להלן. בפר כהן משיח: ע''י ניתוח. דילפינן מג''ש מעולה: ק''ו. כלומר מק''ו נלמד לפרש לך שאילה זו: ה''ג ומה היקש שאינו מלמד בהיקש כו'. ול''ג למד: ג''ש המלמדת בהיקש גרסי' ולא גרסי' למדה: מדרב פפא. וזאת תורת זבח השלמים כו' דפשט רב פפא מיניה לגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש: הניחא למאן דאית לי' דרב פפא. דאמר בתר למד אזלינן: אלא למאן דאמר. בתר מלמד אזלינן לא אשכחן גז''ש חוזרת ומלמדת בהיקש דהתם מעשר חולין הוא המלמדה: בגז''ש חבירתה. מה שאין היקש עושה כן בהיקש חבירו: מדרמי בר חמא. סלת מורבכת חלות: שאינה למידה מן ההיקש גרסי': מדר' יוחנן. לא יאמר צפונה באשם משם למדנו שאין דבר הלמד בהיקש מלמד בגז''ש: שאינה למידה בהיקש. כלומר מן ההיקש: מלמד בק''ו. כדאמר לעיל מק''ו ומה היקש שאינו למד מן ההיקש מלמד בק''ו גז''ש המלמדת מגז''ש חבירתה מדרמי בר חמא וכו': וזהו ק''ו בן קל וחומר. ק''ו זה שאנו מביאין כאן לדורשו בתורה ללמד ק''ו מק''ו אנו למידין אותו מדבר שאף הוא לא למדנוהו אלא בק''ו דהא מייתי לה מגז''ש המלמדת בק''ו והיא גופא לא ידעינן לה אלא ע''י ק''ו דבק''ו ילפינן לעיל: ופרכינן בן בנו של ק''ו הוא. שאפי' היינו למידין אותו מדבר שלא למדנוהו ע''י ק''ו הוא היה עצמו בן ק''ו שהרי בק''ו אנו למדין אותו כדאמרן לעיל בק''ו ומה גז''ש כו' עכשיו שאף גז''ש שאנו למידין אותו ממנו לדורשה בתורה אף היא לא למדה שתלמד בק''ו אלא מק''ו נמצא שאתה מביא מדת קל וחומר בתורה מכח שני קלין וחמורין והו''ל בנו של ק''ו ובן בנו של ק''ו ודלמא כולי האי לית לן למילף ומיזיל: אלא. לא תרביה מגזירה שוה המלמדת בק''ו דהיא גופה מק''ו אתיא לן אלא יליף ליה מהיקש המלמד בק''ו דנפקא לן ממתניתא דתני דבי רבי ישמעאל דגמרא גמר לה דדבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר והשתא לא הוי אלא קל וחומר בן קל וחומר כי אינך דלעיל דגזירה שוה מלמדת בקל וחומר מקל וחומר: מטמאה בבית הבליעה. כדין נבלת עוף טהור דאין מליקת טריפה בקדשים מטהרת מידי נבלה והוא הדין נמי לשוחט עוף חולין טריפה מטמאה לרבי יהודה. שלש מחלוקת בדבר לר''מ אחת שחיטת עוף של חולין ואחת מליקה בקדשים מטהרות טריפתן מידי נבילה ולר' יהודה זו וזו אינה מטהרת ולר' יוסי שחיטה מטהרת ולא מליקה וכן מפרש במסכת טהרות בפרק שלש עשרה דברים: שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכח:) וכי ימות מן הבהמה וגו' מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו טריפה ששחטה: נבלת עוף אינו מטמא במגע ובמשא. מבחוץ דכתיב (ויקרא כב) לטמאה בה אין לך אלא האמור בה אכילה ולא מגע ומשא: אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. והשתא דקי''ל שחיטה דמטהרת בחולין מק''ו הדרא ומיגמרא אמליקה דקדשים בבנין אב: מה מצינו בשחיטה שמכשרת. לאכול בחולין ומטהרת טריפתה מטומאתה אף מליקה כו':
תוספות
בהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא טז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם: אלא למאן דל''ל דרב פפא מאי איכא למימר. ורב אדא בר אהבה דיליף לעיל צפון דמעכב בעולה מק''ו מחטאת והדר יליף אשם מדאיתקש לעולה היינו למצוה דלמצוה בעולה כתיב ומיהא מדאיתקש תרי זימני אעולה הוא דילפינן עיכובא באשם וא''ת דבפ' אמר להם הממונה (יומא דף לב.) משמע דקידוש ידים ורגלים הבא בק''ו חוזר ומלמד בהיקש דקאמר ר''ש בן אלעזר ק''ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש כו' והדר קאמר מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה טעון קידוש וי''ל דהאי לא איקרי קדשים אלא גוף הקרבן דוקא: בן בנו של ק''ו הוא. וכולי האי לית לן למילף ולמיזל וקשה כיון דק''ו הוא אמאי לא נילף שפיר כל כמה דמצינן למילף כי היכי דילפינן בג''ש אפילו הן מאה ויש לפרש בן בנו של ק''ו הוא משום דמעיקרא הוא דמבעיא ליה אי דבר הלמד בק''ו חוזר ומלמד בג''ש היאך בא להוכיח מדהוו בק''ו בג''ש שמלמדה בק''ו ע''י ק''ו א''כ אתה רוצה לדון ק''ו ע''י ק''ו מדבר הבא בקל וחומר הלא זאת היא שאילתך שאתה מסופק בה: רבי יהודה אומר מטמאה בגדים בבית הבליעה. פי' בקונטרס דבמס' טהרות (פ''א) משמע דלר''מ אחת שחיטה בעוף של חולין ואחת מליקה בקדשים מטהרות טרפותן מידי נבילה ולרבי יהודה זו וזו אינה מטהרת וא''ת דבפרק אלו טריפות (חולין דף נו.) אמרינן רבי יהודה בדיק בידא ור' נחמיה בדיק במחטא וא''ל מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי אתה מאכיל נבילות לישראל נבילות ס''ד הא שחוטות נינהו מאי קשיא לרבי יהודה ודאי נבילות הויין כדמשמע הכא דשחיטת עוף אינה מטהרת וי''ל דלא הו''ל למיפרך אליבא דרבי יהודה כיון דרבנן פליגי עליה: מה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא כו'. תימה מה לנבלת בהמה שאינה מטמאה בבית הבליעה וי''ל דעיקר טעמא דר''מ מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף כדלקמן פ' חטאת העוף (דף סט:) כדפי' בקונט': מה מצינו בשחיטה של עוף שמכשרתה באכילה וכו'. ודחי ולא היא תרוייהו משחיטת חולין גמרי פי' מליקת קדשים במה מצינו משחיטת עוף שאינה כי אם בחולין ושחיטת עוף של חולין בק''ו משחיטת בהמת חולין ותימה היאך גמר מליקת עוף משחיטת עוף מה לשחיטה שכן מכשרת בחולין ועוד קשה דמנא ליה דמליקת עוף משחיטת עוף גמר דלמא משחיטה דבהמה גמר ונראה לי דאם כן הוה גמר בק''ו כדגמר שחיטת עוף והיינו טעמא
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|