הרי לוג שמן הבא בפני עצמו, שהביאו המצורע לאחר שהביא קרבנו, דלכולי עלמא [שלדעת הכל] מתנותיו של הלוג עצמו שרו ליה [מתירות אותו] לכהנים, ולמרות זאת לא מפגלין ליה [אינן מפגלות אותו]! דתניא [ששנויה ברייתא]: לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול, מפני שדם מתירו לבהונות, דברי ר' מאיר.

אמרו לו לר' מאיר: והלא אדם מביא אשמו עכשיו, ולוג שמן מיכן ועד עשרה ימים, משמע שלא הדם הוא המתיר! אמר להן ר' מאיר: אף אני לא אמרתי שחייבים על אכילת לוג שמן משום פיגול אלא בלוג הבא עם האשם. הרי שאפילו לדעת ר' מאיר הסבור שמפגלים בלוג שמן — לא מתנותיו מפגלות אותו, אלא דם האשם!

אלא אמר ר' ירמיה: לעולם ברייתא זו שיטת ר' מאיר היא, וסמי [ומחוק] מיכן מנחת נסכים מרשימת הדברים שאין בהם פיגול, כדי שלא תהיה סתירה. אמר אביי: לעולם לא תסמי [אל תמחק], ותנא [והתנא שונה] לוג הבא עם האשם, והוא הדין לנסכים הבאין עם הזבח, שסבור ר' מאיר שמפגלים בהם. והדר תנא [וחוזר ושונה] נסכים הבאין בפני עצמן שאין מפגלים בהם, והוא הדין ללוג הבא לפני עצמו.

א שנינו במשנה: חטאת העוף — דמה מתיר את בשרה לכהנים. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שבשרה נאכל לכהנים? ומביאים לענין זה ברייתא דתני [ששנה] לוי על הכתוב בענין מתנות כהונה: "וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך" (במדבר יח, ט), והברייתא מסבירה מה באה לרבות התוספת "כל" בכל אחד מן הפרטים שבפסוק זה:

"כל קרבנם" — לרבות לוג שמן של מצורע, שניתן לכהנים למאכל. ומסבירה הגמרא מדוע יש צורך בריבוי מיוחד: כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: "מן האש" כתב רחמנא [כתבה התורה] בפסוק זה, והאי [וזה] לוג השמן, למרות שהוא קרבן, לאו [לא] מותר מן האש הוא, שהרי לא הועלה ממנו דבר על המזבח, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שבכל זאת הוא לכהנים.

וממשיכה הברייתא: "לכל מנחתם" — לרבות מנחת עומר ומנחת הקנאות (מנחת סוטה). ומסבירים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר], כי הואיל ונאמר לגבי אכילת הכהנים מן הקדשים: "ואכלו אותם אשר כפר בהם" (שמות כט, לג), ואם כן, רק דבר הבא לכפר ניתן להם לאכילה, ואלה אינם באים לכפר, כי מנחת העומר להתיר את התבואה החדשה אתיא [באה], ומנחת קנאות לברר עון קאתיא [באה], כחלק מבדיקת המים המאררים, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאף אלה בכלל המנחות הנאכלות לכהנים.

וממשיכה הברייתא: "ולכל חטאתם" — לרבות חטאת העוף. ומסבירים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] שאינה נאכלת לפי שנבילה היא, שהרי היא נמלקת מן העורף (ויקרא ה, ח) ואינה נשחטת מן הצואר, כדין עוף של חולין, על כן משמיע לנו שהיא נאכלת לכהנים.

"לכל אשמם" — לרבות אשם נזיר שנטמא, ואשם מצורע. ומסבירים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] שאינם ניתנים לכהנים לאכילה, כיון שלהכשיר קאתו [הם באים] ולא לכפר, כי אשם נזיר מכשירו להתחיל מחדש את נזירותו, ואשם מצורע מכשירו לאכול קדשים, והרי נאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט, לג), קא משמע לן [משמיע לנו] שהם נאכלים לכהנים.

ושואלים: אשם מצורע כיצד יכול היית לומר שאין אוכלים אותו? בהדיא כתיב ביה [במפורש כתוב בו] שהכהנים אוכלים אותו (ויקרא יד, יג)! אלא, כוונת הדברים היא: לרבות אשם נזיר, לומר שדינו כאשם מצורע.

וממשיכה הברייתא: מה שנאמר "אשר ישיבו" — זה גזל הגר שהגוזל מאת הגר שאין יורשים כלל, צריך לתת לכהנים את הקרן והחומש, ונאמר כאן: "לך הוא" — כלומר שלך יהיה, ויהא כשלך לכל דבר, אפילו לקדש בו את האשה.

ב ובענין פיגול בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, שדמם ניתן על מזבח הפנימי, שלדעת התנא של משנתנו מפגלים בעבודתם, ולדעת ר' שמעון במשנה אין בהם פיגול, תניא [שנויה ברייתא], ובה דעה נוספת. ר' אלעזר אומר משום (בשם) ר' יוסי הגלילי: אם פיגל בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים בדבר הנעשה בחוץ (בעזרה) — פיגל, אם פיגל בדבר הנעשה בפנים (בהיכל או בקדש הקדשים) — לא פיגל,

כיצד? היה עומד בחוץ בזמן השחיטה, ואמר: "הריני שוחט להזות מדמו למחר בתוך ההיכל" — לא פיגל, שהמחשב מחשבה בחוץ בנוגע לדבר הנעשה בפנים לא פיגל. וכן היה עומד בפנים בזמן ההזאה, ואמר: "הריני מזה מדם החטאת על מנת להקטיר אימורים על המזבח החיצון ולשפוך שירים על יסוד המזבח החיצון למחר" — לא פיגל, מפני שחישב מחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ.

אבל היה עומד בחוץ בזמן השחיטה, ואמר: "הריני שוחט לשפוך שירים למחר או להקטיר אימורים למחר" — פיגל, שהיא מחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.

אמר ר' יהושע בן לוי: מאי קרא [מה המקרא] המלמד על זה? שנאמר בהרמת האימורים מפר כהן משיח, שהוא אחד מן הפרים הנשרפים: "כאשר יורם משור זבח השלמים" (ויקרא ד, י), וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה? שהרי נתפרש בשור זה כל מה שנתפרש שם!

אלא מקיש (משווה הכתוב) פר כהן משיח לשור זבח השלמים, מה שור זבח השלמים אין בו פיגול עד שיהו מעשיו ומחשבותיו על מזבח החיצון שהרי שם זובחים אותו — אף פר כהן משיח אין בו פיגול עד שיהו מחשבותיו ומעשיו על המזבח החיצון.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כר' אלעזר שאמר משום ר' יוסי.

אמר רבא: