ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לעניין גזירת שיקוע, שלדעת ר' חייא בר יוסף המים נפסלים בלילה לעבודת היום, אבל לדעת ר' יוחנן אין המים נפסלים בכך, ומכל מקום גזרו חכמים לכתחילה לשקע את הכיור בלילה, שמא לא יחזור וישקענו קודם עלות השחר, ואז ייפסלו מימיו.

ומקשים: והאם סבור ר' יוחנן שהכיור משוקע כל הלילה? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: מי שקידש ידיו בלילה לתרומת הדשן — למחר אין צריך לקדש, שכבר קידש מתחילת עבודה!

ומעתה, בשלמא [נניח] לפי שיטת רבא דמוקים לההיא [שמעמיד את ההלכה ההיא] שאמר ר' יוחנן כדעת ר' אלעזר בר' שמעון, הסבור שאין לינה בעמוד השחר פוסלת בקידוש ידים ורגלים, ולכן למחר אין צריך לקדש, יש לומר כי הא [הלכה זו] לגבי גזירת שיקוע היא כרבי, הסבור שלינה פוסלת.

אלא לאביי דמוקים לה [שמעמיד אותה] את ההלכה בקידוש ידים לתרומת הדשן כשיטת רבי, קשיא [קשה] מדברי רבי על דברי רבי, מאי שנא התם דמשקע ליה [מה שונה שם שהזכיר ר' יוחנן שהוא משקע אותו, את הכיור], ומאי שנא הכא דלא משקע ליה [ומה שונה כאן, בענין הקידוש לתרומת הדשן, שלא אמר שצריך לשקע אותו] לאחר מכן?

ומשיבים: גם שם מדובר דמסלק ליה והדר [שמעלה אותו לקידוש לתרומת הדשן ואחר כך] משקע ליה [אותו] עד לאחר עמוד השחר.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שחוזר ומשקעו, מה שאמר ר' יוחנן "למחר אינו מקדש", [אמאי [מדוע] אינו מקדש? והרי לא נפסלו המים! ומשיבים: אין הכוונה שלא יכול לקדש, אלא שאין הכהן צריך לחזור ולקדש] מאחר שהתחיל בעבודת היום.

ותמהים: למימרא [מכאן יש להסיק ולומר] שלדעת ר' יוחנן כיור שהעלהו בלילה (ושיקעו קודם עמוד השחר) גם לעבודת מתירין של היום הבא מיחזא חזי [ראוי הוא] ואין המים נפסלים לעבודת היום? אם כן, היינו [הרי זו] בדיוק דעתו של רב חסדא!

ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לגבי מצות שיקוע האם יש מצוה לשקע את הכיור בלילה או לא, שלדעת ר' יוחנן מצוה לעשות זאת, ולדעת רב חסדא לא.

מיתיבי [מקשים] על דעת רב חסדא ממה ששנינו במשנה: לא היו שאר הכהנים רואין אותו את הכהן התורם את הדשן ולא שומעין את קולו, עד ששומעים קול של עץ שעשה בן קטין מוכני (מכשיר) לכיור להורידו ולהעלותו לבור, שמפעיל אותו הכהן התורם את הדשן, והן אומרים: הגיע [עת] קידוש ידים ורגלים מן הכיור. מאי לאו דמסלק ליה [האם לא פירוש הדבר שמעלה אותו] במוכני? אלמא [מכאן] שמשקע ליה [אותו] קודם לכן, ולכן צריך עכשיו להעלותו, וקושיה היא על דעת רב חסדא, שסבור שאין מצוה לשקעו בלילה!

ודוחים: לא, הכוונה היא שמשקע ליה [אותו] במוכני, כדי שלא ייפסלו מימיו בעמוד השחר. ושואלים: אי דמשקע ליה מי משתמע קליה [אם מדובר שהוא משקע אותו בלבד, האם נשמע קולו]? והרי לשם הורדתו לבור לא היה צורך במוכני, אלא רק לשלשלו בשרשרת לבור, ולא היה זה משמיע קול! ומשיבים: על כל פנים היה משקע ליה בגילגלא [אותו הכהן בגלגל] ולכן היו שומעים את קולו, או ב

לישנא אחרינא [לשון אחרת]: דמשקע ליה בחומרתיה, כי היכי דלישתמע קליה ולשמעי וליתי [שמשקע אותו בגלגלו, כדי שיישמע קולו וישמעו שאר הכהנים ויבואו] לעבודתם. ושואלים: והא הוה [והרי היה] גביני הכרוז שהיה מכריז באותה עת שהגיע זמן העבודה! ומשיבים: בי תרי היכרי הוו עבדי [שני סוגים של היכר היו עושים] לתחילת עבודה, קול הגלגל וקול הכרוז, דשמע מהאי אתי ושמע מהאי אתי [ששומע מזה בא ושומע מזה בא].

א גופא [לגופה] של הלכה שהוזכרה לעיל (זבחים יט,ב), אמר ר' יוסי בר' חנינא: כל כיור שאין בו כמות מים כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו — אין מקדשין בו, שנאמר: "ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו" וגו' (שמות מ, לא).

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: כל הכלים מקדשין בהם ידים ורגלים, בין שיש בהן כדי להכיל רביעית הלוג מים,