מטושטשין מלוכלכים ומוכתמים, או מקורעין (אפילו היו חדשים), ועבד — עבודתו פסולה.

ומביאים מה שאמר רב יהודה אמר שמואל: אם היו מרושלין נגררים על הקרקע — כשרין, אם מסולקין ומוגבהים מן הקרקע — פסולין. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא] שהבאנו: מסולקין — כשרין! אמר רמי בר חמא, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן בברייתא, מדובר שסילקן (שהעלה אותן) על ידי אבנט, ובאמת אינם קצרים ממידתו. כאן שפסל שמואל, מדובר דליתניהו מעיקרא [שאינם מכסים את רגליו מתחילה] כלל ואילו

רב אמר: אחד זה ואחד זה בין מרושלים בין מסולקים — פסולין.

ומסופר, רב הונא איקלע [הזדמן] למקום ארגיזא, רמא ליה בר אושפיזכניה [השליך לו, הראה לו סתירה בן בעל האכסניא שלו]: מי [האם] אמר שמואל: מרושלין כשרין, ומסולקין פסולין? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מסולקין — כשרין! אמר ליה [לו]: בר מינה דההיא [חוץ ממנה, מאותה ברייתא], אין להקשות ממנה, דשנייה [שכבר תירץ אותה] רמי בר חמא, שמדובר בה כשהם מסולקים על ידי אבנט.

ושואלים: אלא לרב קשיא [קשה] שהוא פוסל במרושלים, והברייתא מכשירה בהם! וכי תימא [ואם תאמר]: מאי [מה פירוש] "מרושלין" בברייתא? כשהם מסולקין על ידי אבנט לגובה הראוי, ומשום כך הם כשרים — כי לדעת התנא אבנט מיגז אגיז [גוזז אותם], וכאילו לא היתה שם תוספת, אלא לפי זה מסולקין קשיא [קשה]: מדוע כשרים הם? הרי גם אם סילקם על ידי אבנט — נחשבים הם כגזוזים וקצרים מן המידה הראויה!

אמר ר' זירא, רב חדא תני [שנה את המלים "מרושלין מסולקין" כדבר אחד], כיצד? מרושלין שסילקן (העלה אותן) על ידי אבנט ועשה אותם כראוי — כשרין, אבל מסולקים — פסולים.

א אמר ר' ירמיה מדיפתי: מרושלין שלא סילקן — תנאי [מחלוקת תנאים] היא האם הם כשרים, דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר בציצית "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (דברים כב, יב). וממה שנאמר "על ארבע כנפות כסותך" מדייקים: ארבע ולא שלש, שאם היו לכסות רק שלוש כנפות אינו חייב בציצית. ושואלים: או אינו אלא ללמדנו ארבע ולא חמש? ומשיבים: כשהוא מוסיף ואומר: "אשר תכסה בה" (דברים כב, יב) — הרי טלית בעלת חמש אמור מריבוי הכתוב. הא מה אני מקיים ארבע? לומר ארבע ולא שלש. ושואלים: וכיון שיש פה לשון מיעוט ולשון ריבוי, מה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש? ומשיבים: מרבה אני בעלת חמש — שיש בכלל חמש ארבע כנפות שהתורה חייבה בהן ציצית, ומוציא אני בעלת שלש — שאין בכלל שלש ארבע. זו ברייתא אחת.

ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: "על ארבע כנפות כסותך" (דברים כב, יב) — ארבע ולא שלש, ארבע ולא חמש, וגם בעלת חמש כנפות פטורה מציצית. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בנושא זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, שפוטר טלית בעלת כנף נוספת, סבור]: יתר כמאן דאיתיה דמי [כמי שישנו הוא נחשב], לא ניתן להתעלם ממנו, ולפיכך הוא פוסל גם בבגדי כהונה מרושלים, ומר סבר [וחכם זה, המחייב חמש כנפות בציצית, סבור]: יתר כמאן דליתיה דמי [כמי שאינו הוא נחשב], ולכן בגדים מרושלים כשרים?

ודוחים: לא, דכולי עלמא כמאן דאיתיה דמי [לדעת הכל יתר כמי שישנו הוא נחשב] ובבגדי כהונה הוא פוסל, ושאני הכא דרבי רחמנא [ושונה כאן, לענין ציצית, שריבתה התורה]: "אשר תכסה בה".

ושואלים: ואידך [והאחר], הפוטר כסות בעלת חמש כנפות מציצית, האי [זה הריבוי] "אשר תכסה בה" מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [צריך הוא לו לכמו ששנויה בברייתא אחרת]: נאמר "וראיתם אתו" (במדבר טו, לט) — פרט לכסות לילה שאז אין הציצית נראית. ויש לשאול: או אינו אלא פרט לכסות סומא שאינו רואה את הציצית? על כך יש להשיב: כשהוא אומר: "אשר תכסה בה" לרבות — הרי כסות סומא אמור שחייבת בציצית, הא [הרי] מה אני מקיים "וראיתם אתו"? פרט לכסות לילה.

ושואלים: ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? ומשיבים: מרבה אני כסות סומא, שאף על פי שהוא אינו רואה ישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה גם אצל אחרים. [ושואלים:

ואידך [והאחר] שדרש ריבוי זה לרבות כסות בעלת חמש כנפות, מהיכן יודע הוא הלכה זו לרבות כסות סומא? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] מ"אשר" שהוא לשון ריבוי. ומן הצד השני, ואידך [והאחר]? את המילה "אשר" לא דריש [אינו דורש] כריבוי. ]

ב ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] בענין בגדי כהונה: מה שנאמר בהם "בד" בא לומר בשיהיו של בוץ (פשתן), "בד" — שיהו חדשים, "בד" — שיהו שזורים שיהא החוט ממנו הם עשויים שזור מכמה חוטים יחד, "בד" — שיהו חוטן כפול ששה, "בד" — שלא ילבש בגדים של חול עמהן.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: בשלמא [נניח] מה שהוא שונה שיהו של בוץ — הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: בוץ (פשתן) — אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] — לא. אלא מה שהוא שונה: "בד" — שיהו חדשים, האם נלמד מכאן שחדשים — אין [כן], שחקין (שחוקים) — לא? והתניא [והרי שנויה ברייתא] שבגדי כהונה משוחקין — כשרים!

אמר ליה [לו] רב יוסף: וליטעמיך [ולטעמך, ולשיטתך], מה ששנה בברייתא זו "בד" שיהו חוטן כפול ששה, כיצד הוא נלמד? הלוא "בד" — חד חד לחודיה משמע [אחד אחד לעצמו משמעו]! אלא הכי קאמר [כך הוא אומר]: אותם בגדים שנאמר בהן "בד" צריכין שיהו של בוץ, חדשים, שזורין, שיהא חוטן כפול ששה, יש מהן מהדרישות האלה למצוה לכתחילה, ויש מהן לעכב.

ושואלים: לעיקרו של דבר, ממאי [ממה יודע אתה] דהאי בד כתנא [שבד זה האמור במקרא פשתן] הוא? אמר רב יוסף בר' חנינא: דבר העולה מן הקרקע בד בבד [אחד אחד], שאין גבעוליו מתפצלים לכמה ענפים.

ושואלים: אימא [אמור] שהוא עמרא [צמר]! ואומרים: עמרא מיפצל [הצמר מתפצל] השערות מתפצלות לכמה נימים. ושואלים: כיתנא נמי מיפצל [הפשתן גם כן מתפצל]! ומשיבים: פשתן על ידי לקותא מיפציל [רק על ידי הכאה הוא מתפצל] ואילו הצמר מתפצל מעצמו.

רבינא אמר, מהכא [מכאן] למדים דבר זה, שנאמר בבגדי הכהנים: "פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע" (יחזקאל מד, יח), הרי שהבד האמור התורה הוא פשתים.

אמר ליה [לו] רב אשי לרבינא: והא [ודבר זה] עד דאתא [שבא] יחזקאל מנלן [מנין היה לנו]? אמר לו: ולטעמיך [ולטעמך, ולשיטתך], הא [זו] שאמר רב חסדא לענין אחר: דבר זה (הלכה זו) שמשומד וערל פסולים לשרת בכהונה מתורת משה רבינו לא למדנו שאינה כתובה בתורה, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו שאמר: "כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי" (יחזקאל מד, ט), עד שבא יחזקאל מנלן [מנין לנו]? אלא גמרא גמירי לה [במסורת היו למודים אותה] שכך היא ההלכה, ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכיה אקרא [והסמיכה על המקרא], הכא נמי גמרא גמירי לה [כאן גם כן במסורת היו יודעים אותה] ובא יחזקאל ופירש אותה.

כיון שהוזכר פסוק זה שואלים: מאי [מה פירוש] "לא יחגרו ביזע"? אמר אביי: לא יחגרו במקום שמזיעין, כדתניא [כמו ששנויה ברייתא]: כשהם חוגרין את האבנט אין חוגרין אותו לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן (מגובה מרפקיהם), אלא