ומשיבים: קסבר [סבור הוא] רבה שמחוסר כפורים של זב (ושאר מחוסרי כפרה) כזב דמי [נחשב] לענין טומאתו, וטומאתו חמורה, איפוא, מטבול יום שאינו זקוק לכפרה.

ומעירים: ושאלה זו, האם מחוסר כפורים של זב כזב דמי [נחשב] תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: פרה אדומה ששרפה אונן או מחוסר כפורים — הרי היא כשרה. יוסף הבבלי אומר: אם שרפה אונן — כשרה, מחוסר כפורים — פסולה. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בזה הם חלוקים], מר סבר [חכם זה, יוסף הבבלי, סבור]: מחוסר כפורים של זב כזב דמי [נחשב] ולכן הינו כטמא לגמרי, ואינו כשר לשריפת הפרה, ומר סבר [וחכם זה, התנא האחר, סבור]: מחוסר כיפורים לאו כזב דמי [אינו נחשב כזב], ודינו כטבול יום, שכשר בפרה?

ודוחים: לא, אפשר לומר כי בדרך כלל דכולי עלמא [לדעת הכל] כזב דמי [נחשב], והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], דכתיב [שנאמר] בהזאת מי פרה אדומה: "והזה הטהר" (במדבר יט, יט), וכבר יודעים אנו מן הפסוק הקודם שמדובר באיש טהור, אלא שיש כאן הדגשה — הטהור לענין זה, מכלל שהוא טמא לענין אחר, ובכך לימד הכתוב על טבול יום שכשר בפרה.

ובפירושה של דרשה זו נחלקו, מר סבר [חכם זה, התנא הראשון, סבור] שהכוונה היא לטבול יום של טומאה שבכל התורה כולה שכשר לעבודת הפרה, ומר סבר [וחכם זה, יוסף הבבלי, סבור]: טומאה דהך פרשה [של פרשה זו בלבד], כלומר, רק בטבול יום מטומאת מת, שאותה מטהרת הפרה האדומה.

הלכך [על כן] אונן וטבול יום של טמא שרץ, דקילי [שהם קלים], אתו [באים ונלמדים] בקל וחומר מטבול יום של מת, אבל מחוסר כפורים של זב, דחמיר [שהוא חמור יותר] שדינו כזב, שכן טומאה של זב יוצאה עליו מגופו ולא באה עליו מבחוץ — לא, אי אפשר ללמוד להכשיר בו את עבודת הפרה.

א שנינו במשנה שמחוסר בגדים שעבד פסל. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? אמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן, ומטו [והיו מגיעים] בה בשמועה זו ומוסרים אותה משמיה [משמו] של ר' אלעזר בר' שמעון, שאמר קרא [המקרא]: "וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם" (שמות כט, ט), ללמוד מכאן בזמן שבגדיהם עליהם — כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם — אין כהונתם עליהם ופוסלים את עבודתם.

ושואלים: והא מהכא נפקא [ודבר זה מכאן הוא יוצא נלמד]? מהתם נפקא [משם הוא יוצא, נלמד], דתניא [ששנויה ברייתא]: מנין לשתויי יין שאם עבד כשהוא שתוי חילל? תלמוד לומר: "יין ושכר אל תשת" וגו' (ויקרא י, ט) ונאמר בהמשך "ולהבדיל בין הקדש ובין החל" (ויקרא י, י) שדבר זה מבדיל בין עבודת קודש לבין עבודה מחוללת. וממשיכה הברייתא: מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים, מנין שגם הוא מחלל?