שיכור ובעל מום, בקבלה בהולכה בזריקה — פסול, וכן מי שהיה יושב בשעת עבודות אלה, וכן מי שעשה אותן ביד שמאל! והרי זה תיובתא [קושיה חמורה] על רב חסדא, שהרי בפירוש נאמר כאן שהולכה בזר פסולה.

ושואלים: והא [והרי] רב חסדא שהכשיר, קרא קאמר [פסוק אמר] כראיה, שהכהנים זרקו מיד הישראלים את הדם, וכיצד אפשר לדחות אותו כך?

ומשיבים: מדובר שם דעביד [שעושה] הישראל כמעשה אצטבא (מדף), שהיה הכהן נותן את הכלי בידו להחזיק בו, ואחר כך היה כהן נוטל ממנו את הכלי וזורק את הדם, ולא היה מוליך את הדם.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: הולכה בזר — מחלוקת ר' שמעון ורבנן [וחכמים] במשנתנו, לדעת ר' שמעון שאמר: עבודה שאפשר לבטלה לאו [לא] עבודה היא לפוסלה במחשבה — הולכה כשרה בזר, שהרי אפשר לבטלה כששוחט בצד המזבח, לרבנן [לדעת חכמים] הסבורים שהיא עבודה, שהרי נפסלת במחשבה — הריהי פסולה בזר.

אמר ליה [לו] אביי: והא [והרי] שחיטה שהיא עבודה שאי אפשר לבטלה, ובכל זאת כשרה בזר! אמר ליה [לו]: שחיטה לאו [לא] עבודה היא.

ותוהים: ולא? האם אינה נחשבת כעבודה כלל? והאמר [והרי אמר] ר' זירא אמר רב: שחיטת פרה אדומה בזר — פסולה, ואמר רב עלה [עליה]: מה המקור לכך? מפני שכתוב בה (במדבר פרק יט) "אלעזר הכהן", ו"חוקה", שמכאן למדים שאין לשנות כתיב [נאמר] בה!

ודוחים: אין ללמוד מפרה אדומה, כי שאני [שונה] פרה, שקדשי בדק הבית היא, ואינה נחשבת כזבח.

ותוהים על כך: ולאו כל דכן [ולא כל שכן] הוא? אם לגבי קדשי בדק הבית הויא [הרי זו] השחיטה עבודה, לגבי קדשי מזבח לאו [לא] כל שכן שעבודה היא?

אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי, לדחות את הקושיה: ייתכן דבר כזה, מידי דהוה [כמו שהוא] לגבי ראיית מראות נגעים, כדי לטמא או לטהר, דלאו [שלא] עבודה היא, ובכל זאת בעיא [צריכה] כהונה ואי אפשר לעשותה על ידי זר. וחוזרים ומקשים על דברי רבה ורב יוסף לעיל: כיצד ניתן לומר שר' שמעון מכשיר הולכה בזר משום שלדעתו ניתן לבטלה?

והרי הולכת אברים לכבש, שעבודה שאפשר לבטלה היא, שהרי יכול לשחוט את הקרבן סמוך לכבש, ובכל זאת פסולה בזר, דכתיב [שנאמר]: "והקריב הכהן את הכל [והקטיר] המזבחה" (ויקרא א, יג), ואמר מר [החכם]: הקרבה זו הולכת אברים לכבש!

ודוחים: היכא דגלי — גלי [במקום שגילה הכתוב — גילה], והיכא שלא גלי [גילה] — לא גלי [גילה], ובהולכת דם לא נאמר במפורש שהיא עבודת כהן.

ושואלים: ולאו כל דכן [ולא כל שכן] הוא? ומה הולכת אברים לכבש דלא מעכבא [שאינה מעכבת] את הכפרה, שהרי גם אם לא יעלו האיברים למזבח כבר חלה הכפרה בזריקת הדם — בכל זאת בעיא [צריכה] כהונה, הולכת דם דמעכבא [שמעכבת] כפרה — [לא כל שכן]? לכך לא ניתנה תשובה.

ומעירים: איתמר [נמי [נאמר גם כן]] שאמר עולא אמר ר' אלעזר: הולכה בזר פסולה אפילו לדעת ר' שמעון.

א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: הולכה שלא ברגל שלא הלך למזבח, אלא כגון שהעביר את מזרק הדם בידו, שמה הולכה או לא שמה הולכה?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא (בראש עמוד זה): וכן יושב וכן עושה ביד שמאל — פסול בהולכה, ונדייק מכאן: הא [אבל] אם היה עומד דומיא דיושב [בדומה ליושב], שאינו זז ממקומו ומוליך בידו — כשר!

ודוחים: דלמא [שמא] יושב שפסול כוונתו אפילו במקרה דקשייף מישף [שמשתפשף וזז מעט תוך כדי ישיבה בקרקע], ולפי זה עומד שכשר הוא דומיא [בדומה] ליושב — דנייד פורתא [שזז קצת], ועל ידי כך מתקיימת בו מצות הולכה ברגל.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מקרבן הפסח, ששנינו: שחט ישראל וקבל הכהן את הדם בכלי, והכהנים היו עומדים בשורה ממקום השחיטה עד המזבח, נתנו הכהן לחבירו וחברו לחבירו, משמע שאין צריכים להוליך ברגל, אלא די בזה שמעבירים מיד ליד!

ודוחים: התם נמי דניידי פורתא [שם גם כן מדובר שהם זזים קצת ברגליהם] תוך כדי ההעברה. ושואלים: ומאי קא משמע לן [ומה משמיע לנו] התנא בתיאור זה של עבודת הפסח, אם לא ללמדנו שאין צורך בהולכה ברגל? ומשיבים: משמיע לנו ש"ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח) שכבוד שמים הוא שתיעשה עבודת ה' ברוב עם.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו להלן: אם קבל הכהן הכשר את הדם בכלי ומיד נתן את הכלי לפסול שהיה עומד סמוך למזבח — יחזיר הפסול את הכלי לכשר שנתן לו, כדי שיוליכו למזבח. ואם הולכה שלא ברגל הולכה — הרי כבר נעשתה ההולכה, כשנתן הכשר לפסול, ואין צורך אלא שכהן כשר יחזור ויקח את הכלי מיד הפסול!

ומשיבים: אימא [אמור] ותקן את הנוסח: יחזור הכשר ויקבלה, ואין צורך בהולכה ברגל.

איתמר [נאמר] שאמר עולא אמר ר' יוחנן: הולכה שלא ברגל לא שמה [אינה נחשבת] להולכה.