ואם כן, קשיין אהדדי [קשות הן זו על זו] שתי הפסקאות!

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לא קשיא [אין זה קשה] שכן יש להבחין ביניהן, כאן שחייב — המדובר בהבאה בדלות, כאן — בדלי דלות, ור' שמעון סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' עקיבא בחדא [בהלכה אחת] ופליג עליה בחדא [וחולק עליו באחת], ובאופן זה: סבר לה [סבור הוא] כר' עקיבא בדלי דלות שהכהן משיח פטור מלהביא קרבן מנחה זה, ופליג עליה [וחולק עליו] בדלות שאינו סבור כר' עקיבא שהכהן המשיח פטור לגמרי מקרבן עולה ויורד.

א שנינו במשנה שר' שמעון אומר: אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו. ועל כך אמר חזקיה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' שמעון? דכתיב [שנאמר] במי שנטמא ונכנס למקדש: "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא" (במדבר יט, כ), ולמדנו מכאן שדין זה הוא דווקא במי שקרבנו שוה לקהל, יצא מכלל זה הכהן הגדול שאין קרבנו שוה לקהל, שהרי הוא מביא פר לעצמו על שגגתו.

ומקשים על כך: אם כן, נשיא נמי [גם כן] הלוא אין קרבנו שוה לקהל שהוא מביא שעיר! ומשיבים: מכל מקום שוה הנשיא לקהל בכפרה של יום הכיפורים, שמתכפר עם כל הקהל. ועוד מקשים על חזקיה: אם כן אתה אומר, כהנים נמי [גם כן] לא שוו [שוים] לקהל בכפרה של יום הכיפורים! שהם מתכפרים לעצמם בפרו של הכהן הגדול, ויהיו פטורים מלהביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו! ומשיבים: כהנים שוו [שוים] לקהל בשאר מצו‍ת של השנה כולה.

ומקשים: משיח נמי [גם כן] הא [הרי] שוה בשאר מצו‍ת של השנה! אלא אמר רבא, אימא הכי [אמור כך]: מי שחטאתו שוה ליחידים, ומאי ניהו [ומהו] קהל. שקהל שחטאו בשגגה בלי הוראת בית דין, נידונים כיחידים, ואילו הכהן הגדול אין חטאתו שוה ליחידים, שהרי הוא מביא קרבן על חטאו רק כשעבר על הוראתו.

ב שנינו במשנה שר' אליעזר אומר: הנשיא מביא שעיר וכו' ולא קרבן עולה ויורד. ומסבירים את שיטת ר' אליעזר. אמר ר' יוחנן: לא אמר ר' אליעזר את שיטתו זו אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמר כרת בו באיסור זה כב כל דבר שיש בו חטאת קבועה. והואיל ונשיא מביא על חטא שיש בו כרת שעיר, כמו כן יביא גם בטומאת מקדש וקדשיו שעיר, אבל שאר עבירות שהן בקרבן עולה ויורד ואין עליהן כרת, מביא הנשיא קרבן עולה ויורד ולא שעיר.

אמר רב פפא: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שר' אליעזר על כולהון קאמר [כולן כל העבירות השנויות במשנה אמר], שהנשיא מביא שעיר במקום קרבן עולה ויורד, מכדי [הרי] שעיר נשיא ופר משיח במקום יחיד לחטאת קאי [עומד הוא], ואם סבור הוא שבקרבן עולה ויורד מביא הנשיא את קרבן החטאת המיוחד לו — אף בכהן גדול צריך לומר כן, ולכן ניתני נמי [שישנה גם כן]: משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים, אלא ממה שלא קתני [שנה] ר' אליעזר משיח, שמע מינה [למד מכאן] שעל טומאת מקדש וקדשיו קאי [עומד, מתייחס הוא], שמשיח פטור ממנה, וכדברי ר' שמעון, ועל חטא זה בלבד מביא הנשיא שעיר.

אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן לרב פפא: ממאי [ממה] אתה מוכיח זאת? דלמא [שמא] ר' אליעזר אכולהון קאי [על כולם הוא עומד, מתייחס], ובמשיח סבר לה [סבור] כר' עקיבא, שאמר: משיח פטר בכולן בכל קרבן עולה ויורד! אמר ליה [לו]: ור' עקיבא מי פטר ליה [האם הוא פוטר אותו] מפר? שמה שאמר ר' עקיבא אינו אלא לפוטרו מקרבן עולה ויורד, אבל הוא מחייב את הכהן הגדול להביא את קרבנו המיוחד, פר העלם דבר. ותו לא מידי [ושוב אין לדון בזה].

אמר ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין הנשיא מביא אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו. תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב ששת: אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו. אמר ליה [לו]: אותו חכם שאמר לך משנה זו מני [כשיטת מי] אמרה לך? שיטת ר' אליעזר היא, שאמר: הואיל ונאמר בו בטומאת מקדש כרת כבקבועה מייתי [מביא] נשיא שעיר עליה. וכיון שנדון כקבועה, אף מביא אשם תלוי. ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין מביא אשם תלוי! ומשיבים: אכן קשיא [קשה] הדבר מדברי ר' יוחנן.

א משנה כהן משיח שחטא לאחר שהורה לעצמו בטעות ואחר כך עבר (פסק) ממשיחותו כגון שנפל בו מום ונפסל, לפני שהביא את חטאתו, וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו (מנשיאותו) לפני שהביא את קרבנו — כהן משיח מביא פר למרות שעבר ממשיחותו, והנשיא מביא שעיר כמו שהיה בזמן היותו נשיא. אבל משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא, וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא — כהן משיח מביא פר כמו שהיה חייב מתחילה, והנשיא דינו כהדיוט.

ב גמרא על לשון המשנה תוהים: השתא [עכשיו] יש לומר: אם עבר ממשיחותו