|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' הוֹרוּ בֵּית דִּין לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְּבֵית דִּין
הוֹרוּ בֵּית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ אוֹ תַּלְמִיד וְהוּא רָאוּי לְהוֹרָאָה וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה הֲרֵי זֶה חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָּלָה בְּבֵית דִּין זֶה הַכְּלָל הַתּוֹלֶה בְּעַצְמוֹ חַיָּיב וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין פָּטוּר גְּמָ' אָמַר שְׁמוּאֵל לְעוֹלָם אֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לָהֶם מוּתָּרִין אַתֶּם רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לָהֶם מוּתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת מַאי טַעְמָא לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה הוֹרָאָה אָמַר אַבָּיֵי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא חָזַר לְעִירוֹ שָׁנָה וְלִימֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁלִּימֵּד פָּטוּר הוֹרָה לַעֲשׂוֹת חַיָּיב אָמַר רַבִּי אַבָּא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא הוֹרוּ לָהּ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה חַיֶּיבֶת בְּקׇרְבָּן שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לָהּ אֶלָּא לְהִנָּשֵׂא אָמַר רָבִינָא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא הוֹרוּ בֵּית דִּין לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה תּוּ לָא מִידִּי אִיכָּא דְאָמְרִי אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לָהֶם מוּתָּרִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר אֲפִילּוּ מוּתָּרִים אַתֶּם נִגְמְרָה הוֹרָאָה אָמַר אַבָּיֵי וְהָא לָא תְּנַן הָכִי חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה אוֹ לִימֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁלִּימֵּד פָּטוּר הוֹרָה לַעֲשׂוֹת חַיָּיב אָמַר רַבִּי אַבָּא וְהָא לָא תְּנַן הָכִי הוֹרוּ לָהּ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה חַיֶּיבֶת בְּקׇרְבָּן שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לָהּ אֶלָּא לְהִנָּשֵׂא אָמַר רָבִינָא וְהָא לָא תְּנַן הָכִי הוֹרוּ בֵּית דִּין לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה תּוּ לָא מִידִּי וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם וְנִיתְנֵי וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם שׁוֹגֵג לְמָה לִי אָמַר רָבָא שׁוֹגֵג לְאֵתוֹיֵי הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מוּתָּר וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ פָּטוּר עַל פִּיהֶם עַל פִּיהֶם מַמָּשׁ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם הוּא דְּפָטוּר אֲבָל נִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ חַיָּיב מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְרָבָא קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָמִי בַּר חָמָא דִּבְעַי רָמֵי בַּר חָמָא הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מוּתָּר וְנִתְחַלֵּף לוֹ בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ מַהוּ אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע הָלַךְ יָחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם כּוּ' שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם לְמָה לִי לָאו לְאֵתוֹיֵי הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מוּתָּר וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ פָּטוּר דִּלְמָא שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם הוּא דְּפָטוּר אֲבָל נִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ חַיָּיב אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע הָלַךְ יָחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם מַאי לָאו שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם הוּא דְּפָטוּר אֲבָל נִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ חַיָּיב דִּלְמָא אוֹ שׁוֹגֵג אוֹ עַל פִּיהֶם בִּפְלוּגְתָּא הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מוּתָּר וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ רַב אָמַר פָּטוּר וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב מֵיתִיבִי מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ פְּרָט לִמְשׁוּמָּד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם אוֹ הוֹדַע הַשָּׁב מִידִיעָתוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ לֹא שָׁב מִידִיעָתוֹ אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ וְאִם אִיתָא הָא לֹא שָׁב מִידִיעָתוֹ הוּא אָמַר רַב פָּפָּא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן דְּכִי מִתְיְדַע לְהוּ לְבֵי דִינָא הָדְרִי בְּהוּ וְהוּא נָמֵי הָדַר בֵּיהּ שָׁב מִידִיעָתוֹ קָרֵינַן בֵּיהּ וְחַיָּיב אָמַר רָבָא מוֹדֶה רַב שֶׁאֵינוֹ מַשְׁלִים לְרוֹב צִבּוּר מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא בִּשְׁגָגָה עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן בִּשְׁגָגָה אֶחָת בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן כּוּ' לְמָה לֵיהּ לְמִיתְנָא כׇּל הָנֵי בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא לֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי אֶלָּא סֵיפָא דִּלְחִיּוּבָא אִיפְּכָא מִיבְּעֵי לֵיהּ רש"ימתני' הורו בית דין כו'. כגון שהורו שחלב או דם מותר: והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם. מפרש בגמרא: בין שעשו. ב''ד ועשה היחיד עמהם כגון שאכל דם או חלב עמהן: בין שעשו ועשה אחריהן. בזה אחר זה: בין שלא עשו. ב''ד: ועשה. היחיד על פיהן: פטור. מלהביא כשבה ושעירה הואיל ותלה בב''ד ועשה על פיהם: הורו ב''ד וידע אחד מהם. מב''ד שטעו: או תלמיד ראוי להוראה והלך. אותו אחד או אותו תלמיד ועשה על פיהם שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים כדמפרש בגמרא: הרי זה חייב. מפני שלא תלה ממש בב''ד שהרי יודע שטעו ואמרינן בגמ' העושה מפי עצמו חייב בהוראת ב''ד פטור: גמ' לעולם אין ב''ד חייבין. כי עשו הקהל או רובו על פיהם כלומר בין למ''ד ב''ד מביאין פר בין למ''ד צבור מביאין פר ולא ב''ד לעולם לא הוי גמר הוראה דלחייב קרבן ולגבי יחיד דלהוי תולה בב''ד: עד שאמרו. ב''ד לצבור מותרין אתם: רב דימי אמר. לעולם לא נגמרה הוראה לחייבן קרבן עד שיאמרו מותרין אתם לעשות: אף אנן נמי תנינא. בפרק אלו הן הנחנקין: חזר. זקן ממרא לעירו וכו' הורה לעשות דמשמע דקאמר מותרין אתם לעשות דנגמרה הוראתו חייב: הורו לה ב''ד להנשא. על פי עד אחד דאי בשני עדים לא צריך ב''ד: והלכה וקלקלה. בזנות ואחר כך בא בעלה: חייבת בקרבן. לפי שלא היתה תולה בב''ד מדקתני הורו לה ב''ד להנשא ולא קתני התירוה ב''ד ש''מ דלא נגמרה הוראת' עד שיאמרו מותרין אתם לעשות: הורו ב''ד לעבור. דמשמע הורו ב''ד לעשות דאינה גמורה הוראתם עד שיאמרו מותרין אתם לעשות: והא לא תנן הכי. כולהו מקשו לרב דימי: אמר רבא. תרתי קתני דמשמע הכי והלך היחיד ועשה או שוגג או על פיהם שוגג כגון שהורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דפטור אע''ג דלא הוי על פיהם ממש ושלא במתכוין קאכיל ליה אפילו הכי הואיל ואילו מתידע ליה דחלב הוא לא הוה הדר ביה שהרי הורו ב''ד שחלב מותר הלכך תולה בב''ד קרינן ביה ופטור: על פיהם ממש. כגון שהורו ב''ד שחלב מותר והלך ועשה על פיהם לאשמועי' דשוגג על פיהם פטור: ואית דאמרי. חדא קתני להכי איצטריך למיתני שוגג על פיהם דמשמע דבשוגג ממש על פיהם הוא דפטור דהיינו על פיהן ממש דידע דחלב הוא ופטור משום דתלה בב''ד ממש: אבל שוגג שלא על פיהן. כגון שהורו ב''ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו חייב שלא תלה עצמו בב''ד: רב אמר פטור. דתולה בב''ד הוי ויחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור: ור' יוחנן אמר חייב. הואיל ולא הוי על פיהם ממש כתולה בעצמו הוא וחייב: מעם הארץ בעשותה. ולא כל עם הארץ: פרט למומר. דאינו מביא קרבן על שגגתו דאין מקבלין מידו: ר''ש בן יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשר לא תעשינה וכו'. ומומר לא שב מידיעתו הוא לפיכך אינו מביא קרבן על שגגתו ואמר לקמן בפ''ב מומר שאכל חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו והכא נמי כי הורו ב''ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן לא שב מידיעתו הוא ולפיכך אינו חייב דהא הורו ב''ד שחלב מותר וקשיא לר' יוחנן דאמר חייב דתולה בעצמו הוא: אמר רב פפא קסבר ר' יוחנן כיון דאילו הוה ידיע לב''ד דטעו הוו הדרי בהו והוא נמי הוי הדר ביה הלכך שב מידיעתו קרינן ביה. וחייב קרבן שהרי לא תלה כ''כ בב''ד שלא עשה על פיהם ממש ואמטול הכי קאמר רבי יוחנן דחייב קרבן אבל היכא דעשה על פיהם ממש אע''ג דאילו הוי ידיע לב''ד הוו הדרי בהו והוא נמי הוה הדר ביה והוי שב מידיעתו אפ''ה פטור מפני שתלה ממש בדעת ב''ד: אמר רבא. אע''ג דאמר רב כי נתחלף לו חלב בשומן דהוי יחיד שעשה בהוראת ב''ד ופטור מודה רב שאין אותו יחיד משלים לרוב צבור כגון שאמרו ב''ד שחלב מותר והלכו חצי צבור ועשו על פיהם ואכלו חלב ממש והלך זה ואכל ונתחלף לו חלב בשומן: שאינו משלים לרוב צבור. ואין מביאין פר דבעינן שיהיו כולן ממש שוגגין בשגגה אחת ע''פ ב''ד: למה לי למתני כולהו. במתני' ועשה עמהם ועשה אחריהם שלא עשו ועשה: בשלמא רישא לא זו אף זו קתני. דהכי משמע לא מיבעיא זו דעשה עמהם דהוי ודאי תולה בב''ד דפטור אלא אף זו נמי דעשה אחריהם הוי תולה בב''ד ופטור ולא זו בלבד דעשה אחריהם דפטור אלא אף זו דלא עשו ב''ד ועשה אפי' הכי תולה בב''ד הוי ופטור: אלא סיפא איפכא מיבעיא ליה למיתנא. דהכי איבעיא ליה למיתנא הורו ב''ד וידע א' מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה והלך ועשה על פיהם בין שלא עשו ועשה ובין שעשה אחריהם ובין שעשה עמהם דלא תלה בב''ד דהוי משמע לא זו בלבד דלא עשו ועשה דלא הוי תולה בב''ד דחייב אלא אף זו דעשה אחריהן לא תלה בב''ד וחייב ולא זו בלבד דעשה אחריהן חייב אלא אף זו דעשה עמהן דס''ד אמינא הואיל ועשה עמהם תולה בבית דין קרינא ביה ולהוי פטור אפילו הכי אמרי' הואיל וידע שטעו לא תלה בבית דין וחייב: תוספותאמר המתעסק אלו התוספות כבר היו בדפוס וכ' ע"ג בזה"ל. מצאתי תוס' כת"י על מס' הוריות והעתקתים ולדפוס אצל האשר"י ממס' סוכה. ונלקטו ע"י הג"מ אליהו ב"ר אברהם הלוי איטינגען ז"ל בעהמ"ס ברית הלוי ומנחת אליהו. ובהיות שמציאתן נעלם מעין כל ומי יבקש דבר שלא במקומו אשר ע"כ אמרתי להעמידן במקומן: הורו ב"ד. הם סנהדרי גדולה כדדרשינן בת"כ עדת ישראל עדה המיוחדת בישראל זו סנהדרי גדולה: בין שעשו ועשה עמהן. צ"ע אם ב"ד עצמן חייבין להביא כשבה או שעירה דנהי דפר אין מביאין אא"כ רוב צבור עשו על פיהן מ"מ קרבן יחיד לייתו או שמא פטורים לגמרי: הורו לה ב"ד להנשא. האי ב"ד אינו סנהדרין גדולה שהרי ב"ד יכולין להתירה לינשא. ומ"מ הני נמי אית להו האי דינא שאם עשתה כמו שהורו היתה פטורה כיון שתולה בב"ד: אמר אביי והא אנן לא תנן הכי. הא דלא פריך ללישנא קמא לשמואל כמו דפריך הכא לרב דימי דללישנא קמא מצינן למימר דרב דימי אתא לפרושי דברי שמואל: הכא מסקינן לענין קרבן [עד] שיאמרו מותרין לעשות. וה"ה בעלמא גבי הוראה דאין לתלמיד לסמוך על דברי רבו עד דא"ל הכי. והא דתניא פ' יש נוחלין (ב"ב קל:) אין למידין הלכה על פי מעשה. ה"פ התם אם יאמר לך אדם ראיתי מעשה שאירע בכה"ג שהורו כן אין לסמוך על דבריו דשמא לא עיין היטב ושמא אותו מעשה היה קצת משונה. עד שיאמר הלכה למעשה פי' עד שיביא לו מתוך ההלכה דאיתא לאותו דבר מה שאומר כי התלמוד ודברי האמוראין עיקר כדאיתא בירושלמי ריש פיאה אין למידין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מן התוספתא אלא מפי התלמוד: ואיכא דאמרי חדא קתני. ואין להקשות דלא ליתני כי אם על פיהם וממילא משמע דוקא על פיהם. שמא ה"א ה"ה נתחלף לו להכי תנא שוגג למימר באיזה שוגג דוקא על פיהם: עד שיהיו כולן בשגגה אחת. צ"ע אם רוב צבור עשו בזה הענין שנתחלף להם והוי כולן בשגגה אחת אי מיחייב בית דין: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|