סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

פירוש שטיינזלץ

א משנה הגוי השוכר את הפועל הישראל על מנת לעשות עמו (אצלו) מלאכה ביין נסךשכרו אסור. אם שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמר לו בתוך זמן עבודתו: "העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום"שכרו מותר. השוכר את החמור על מנת להביא עליה יין נסךשכרה אסור. שכרה לישב עליה, אף על פי שהניח גוי לגינו (כדו) עליה ובו יין נסך — בכל זאת שכרה מותר.

ב גמרא ומבררים: מאי טעמא [מה טעם] שכרו של הפועל העושה ביין נסך אסור? אילימא [אם תאמר] הואיל ויין נסך אסור בהנאה, שכרו נמי [גם כן] אסור, על כך יש להקשות: הרי ערלה וכלאי הכרם שאף הם אסורין בהנאה, ותנן [ושנינו במשנה]: למרות שאסור לו למוכרם, אם מכרן וקידש אשה בדמיהן שקיבל — מקודשת, ואין אנו אומרים שהכסף שקיבל אף הוא אסור בהנאה ולא תהא מקודשת!

אלא תאמר כי טעם הדבר הוא — הואיל ותופס את דמיו כעבודה זרה, שכשם שהמוכר עבודה זרה דמיו אסורים, כך שכר שמקבל בשל עבודה ביין הנסך נחשב כיין נסך. אולם גם על כך יש להקשות: והרי שביעית שגם היא תופסת את דמיה, שכל דבר שקונה בפירות שביעית יש לו קדושת שביעית, ותנן [ושנינו במשנה]: האומר לפועל בשנת השביעית: "הילך דינר זה, לקוט לי בו בשוויו ירק היום"שכרו אסור כלומר, יש בשכר זה קדושת שביעית, שהרי הוא כקונה פירות שביעית בדינר זה. אבל אם אמר לו סתם: "לקוט לי ירק היום"שכרו מותר לפי שהוא שילם רק שכר עבודתו. ומדוע שונה דין עבודה זרה?

על כך מביאים מה שאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: קנס הוא שקנסו חכמים בשכר חמרין (מובילי חמורים) וביין נסך שבשני מקרים אלה אין הדבר אסור מעיקר הדין, אלא שקנסו בהם חכמים. ומסבירים, יין נסךהא דאמרן [זה שאמרנו] שמי שמקבל שכר עבור עבודה ביין נסך — שכרו נאסר. חמרין מאי היא [מה הוא]? דתניא [ששנויה ברייתא]: החמרין שהיו עושין מלאכה בפירות שביעיתשכרן שביעית.

ומביאים דיון בענין זה: מאי [מהו פירוש] "שכרן שביעית"? אילימא דיהבינן להו [אם תאמר שנותנים להם] את השכר עבור מלאכתם זו מפירות שביעית, נמצא זה שלקחם לעבודה פורע חובו מפירות שביעית ונהנה מהפירות הללו באופן מסחרי, והתורה אמרה: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו) ולא לסחורה!

ואלא תאמר ששכרן שביעית משמעו שקדוש שכרן בקדושת שביעית, שיש דין קדושת שביעית על השכר שהם מקבלים. ומי [והאם] שכר זה נעשה קדוש? והתניא [והרי שנינו במשנה], האומר לפועל: "הילך דינר זה ולקוט לי ירק היום"שכרו מותר, אבל אם אמר לו: "לקוט לי ירק בו היום"שכרו אסור. משמע שמי שקיבל שכר עבור פירות שביעית, שכרו אינו מתקדש בקדושת שביעית!

אמר אביי: לעולם תפרש שיהבינן ליה [נותנים לו] שכר מפירות שביעית, ודקא קשיא לך מה שהיה קשה לך]: הלוא אנו למדים שפירות שביעית ניתנו לאכלה ולא לסחורה! יש להסביר דיהביה ניהליה [שנותן לו את הפירות] בצד היתר, כלומר בדרך מתנה, ולא כתשלום שכר. כדתנן [כמו ששנינו במשנה] לענין מעשר שני, לא יאמר אדם לחבירו:

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר