והתניא [והרי שנויה ברייתא]: כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים, משמע שאף לדגים טמאים יש ביצים! ומשיבים: לאו תרוצי מתרצת לה [וכי אין אתה מתרץ אותה], את הברייתא הזו, ומשנה את לשונה? ואם כן שנה כך: כך סימני קירבי דגים.

ושואלים: והיכי משכחת [ואיך אתה מוצא] בסימני קירבי דגים שיהא כד וחד? ומשיבים: משכחת לה בשילפוחא [בשלפוחית] השחיה של הדג, ובודקים לפי צורתה אם של דג טמא או טהור היא.

ושואלים: אם אין שם מומחה, מאי [מה] יהא הדין? אמר רב יהודה: כיון דאמר [שאומר] המוכר: אני מלחתים את הדגים, וטהורים הם, ואני הוצאתי את הקרביים מהם — מותרין. רב נחמן אמר: עד שיאמר ויראה לנו: אלו דגים שהם טהורים, ואלו קירביהן. מסופר, אורי ליה [הורה לו] רב יהודה לאדא דיילא [השמש]: כיון שאמר "אני מלחתים" — מותרין.

א שנינו במשנה שעלה של חילתית מותר באכילה. ושואלים: פשיטא [פשוט] שכן הוא הדין, וכי מדוע יהא אסור? ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] הלכה זו אלא לקרטין (לפירורים) של חילתית שיש בו, שהם הרי אסורים כדברי המשנה הקודמת, מפני שנחתכו בסכין של איסור (לעיל עבודה זרה לט,ב), מהו דתימא [שתאמר]: ניחוש דלמא מייתי [נחשוש שמא הוא מביא] קרטין כאלו ומערב ביה [בו], קא משמע לן [משמיע לנו] דהא אישתרוקי היא דאישתרוק ואתא בהדה [שזה קרטין אלו רק נדבקו ובאו יחד עם העלה], ואין זה ממה שחתך בסכין.

ב שנינו במשנה: וזיתי גלוסקאות המגולגלין מותרים באכילה, כלומר זיתים שהונחו בכלי ונתרככו שם. ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, מדוע יהיו אסורים? ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] הלכה זו אלא להתיר אותם אף על גב דרפי טובא [אף על פי שהם רכים ביותר], מהו דתימא [שתאמר]: חמרא רמא בהו [יין הטיל בהם הגוי לרככם] ויהא אסור, קא משמע לן [משמיע לנו] שהני [אלה] מחמת שיש בהם מישחא [שמן] הוא דרפו [שנעשו רכים].

ועוד שנינו שם: ור' יוסי אומר: שלחין אסורין. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שלחין? אמר ר' יוסי בר חנינא: כל זית שהוא רך כל כך שכאשר הוא אוחזו בידו וגרעינתו נשמטת מתוכו, שאז יש מקום יתר לחשוש שהטילו בהם יין.

ג שנינו במשנה: החגבין הבאין מן הסלולה. ומביאים בענין זה מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: החגבין, וכן הקפריסין (פירות הצלף), והקפלוטות (כרישין), אותם הבאין מן האוצר (מחסן) ומן ההפתק (מקום אחסון ארעי) ומן הספינה — מותרין, מפני שסתמם לא עירבו בהם דבר אסור. אבל הנמכרין בקטלוזא (בשוק) ומונחים לפני חנוני — אסורין, מפני שמזלף יין עליהן להשביחם. וכן יין תפוחים של גוים, אלה הבאין מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה — מותרין, הנמכר בקטלוזא — אסור, מפני שמערבין בו יין של ענבים.

אגב שהזכירו יין תפוחים, מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת חש (סבל) רבי במעיו, אמר: כלום יש איש שיודע, האם יין תפוחים של גוים (שמועילה שתייתו לכאב מעיים) אסור או מותר? אמר לפניו ר' ישמעאל בן ר' יוסי: פעם אחת חש אבא (ר' יוסי) במעיו, והביאו לו יין תפוחים של גוים של (בן) שבעים שנה, ושתה ונתרפא; אמר לו רבי: כל כך היה בידך כלומר, פתרון כזה היה בידך, ואתה מצערני שלא גילית לי דבר זה עד עכשיו!

מיד בדקו (חיפשו) ומצאו גוי אחד שהיה לו שלש מאות גרבי (כדי) יין של תפוחים של שבעים שנה, ושתה מהם ונתרפא, אמר: ברוך המקום (הקב"ה) שמסר עולמו לשומרים, שגוי זה שמר יינו זמן רב כל כך, עד שהועיל לרפואתו של רבי.

שנינו במשנה: וכן לתרומה. ושואלים: מאי [מה פירוש] "וכן לתרומה"? מה שייך ענין תרומה לכאן? אמר רב ששת: וכן לכהן החשוד למכור תרומה לשם (בתורת) חולין, מה שהיה מונח לפניו הוא שאסור, אבל הבא מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה — מותר, וטעמו של דבר: אירתותי מירתת [מפחד הוא לעשות כן], סבר [סבור]: שמעי ביה רבנן ומפסדו ליה מינאי [ישמעו בזה חכמים ויפסידו את הכל ממני], שיפקירו את כל מה שאני מוכר.

א משנה כל הצלמים (הפסלים) אסורין בהנאה, מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה לפחות, אלה דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: אינו אסור בהנאה כעבודה זרה אלא כל פסל שיש בידו מקל או צפור או כדור, שהם סמלים שהמוכיחים שפסל זה הוא עבודה זרה, אבל אחרים לנוי הם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל פסל שיש בידו כל דבר בוודאי עבודה זרה הוא.

ב גמרא על מחלוקת ר' מאיר וחכמים שואלים: אי [אם] מדובר בפסלים שנעבדין פעם אחת בשנה, מאי טעמא דרבנן [מה טעמם של חכמים] שמתירים? הלוא ברור שהם עבודה זרה! אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: במקומו של ר' מאיר היו עובדין אותה פעם אחת בשנה את כל הפסלים. ור' מאיר דחייש למיעוטא [שבכלל, שיטתו הוא שחושש למיעוט] — גזר בשאר מקומות אטו [משום] אותו מקום בו הוא גר, ורבנן דלא חיישי למיעוטא [וחכמים שאינם חוששים למיעוט] — לא גזרו שאר מקומות אטו [משום] אותו מקום של ר' מאיר.

אמר רב יהודה אמר שמואל: באנדרטי (בפסלי דמותם) של מלכים שנינו שדווקא בהם נחלקו אם יש לאסור בהם משום חשש עבודה זרה או לא. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ובעומדין על פתח מדינה שנינו, שרואים שהעמידום במקום חשוב, ויש לחשוש שעובדים להם.