|
טקסט הדף מנוקד
וְכֹל דְּדָמֵי לֵיהּ
הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא הָא תּוּ לְמָה לִי תְּנָא פְּסוּלָא דְּאוֹרָיְיתָא וְקָתָנֵי פְּסוּלָא דְּרַבָּנַן הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן הֵיכִי תְּנַן אֲמַר לֵיהּ לָא יָדַעְנָא הִלְכְתָא מַאי אֲמַר לֵיהּ לָא יָדַעְנָא אִיתְּמַר אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ וְכֵן תָּנֵי רַב זְבִיד בַּר אוֹשַׁעְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ אִיכָּא דְּאָמְרִי תָּנֵי רַב זְבִיד אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי עֲבַד רַב נַחְמָן עוֹבָדָא יַחְלוֹקוּ חָזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ לְהֵיכָן חָזְרָה אָמַר רַבִּי אַמֵּי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל אָמְרוּ חָזְרָה שְׁבוּעָה לְסִינַי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְחוּיָּב לָהּ אָמַר רַב פָּפָּא רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל רַב וּשְׁמוּאֵל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַבִּי אַבָּא רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל רַב וּשְׁמוּאֵל דִּתְנַן וְכֵן הַיְּתוֹמִין לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה וְהָוֵינַן בַּהּ מִמַּאן אִילֵּימָא מִלֹּוֶה אֲבוּהוֹן שָׁקֵיל בְּלָא שְׁבוּעָה וְאִינְהוּ בִּשְׁבוּעָה אֶלָּא הָכִי קָאָמַר וְכֵן הַיְּתוֹמִין מִן הַיְּתוֹמִין לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה וְרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת מַלְוֶה בְּחַיֵּי לֹוֶה אֲבָל מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה כְּבָר נִתְחַיֵּיב מַלְוֶה לִבְנֵי לֹוֶה שְׁבוּעָה וְאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַבִּי אַבָּא דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּחֲטַף נְסָכָא מֵחַבְרֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַמֵּי יְתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ אַיְיתִי חֲדָא סָהֲדָא דְּמִחְטָף חַטְפֵהּ מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִין חֲטַפִי וְדִידִי חֲטַפִי אָמַר רַבִּי אַמֵּי הֵיכִי לִידַיְּינוּ דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא נֵימָא לֵיהּ זִיל שַׁלֵּים לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדִי נִפְטְרֵיהּ אִיכָּא חַד סָהֲדָא נֵימָא לֵיהּ זִיל אִישְׁתְּבַע כֵּיוָן דְּאָמַר מִיחְטָף חֲטַפִי הָוֵה לֵיהּ כְּגַזְלָן אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא הָוֵה מְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵין יָכוֹל לִישָּׁבַע וְכׇל הַמְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע מְשַׁלֵּם אָמַר רָבָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא מִסְתַּבְּרָא דְּתָנֵי רַבִּי אַמֵּי שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם וְלֹא בֵּין הַיּוֹרְשִׁין הֵיכִי דָּמֵי אִילֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ מָנֶה לְאַבָּא בְּיַד אָבִיךָ וְאָמַר לֵיהּ חַמְשִׁין אִית לֵיהּ וְחַמְשִׁין לֵית לֵיהּ מָה לִי הוּא וּמָה לִי אֲבוּהּא אֶלָּא לָאו דְּאָמַר לֵיהּ מָנֶה לְאַבָּא בְּיַד אָבִיךָ אָמַר לֵיהּ חַמְשִׁין יָדַעְנָא וְחַמְשִׁין לָא יָדַעְנָא רש"י
וכל דדמי ליה. כל שבועה לשעבר: משחק בקוביא. גזלן דרבנן הוא דאמרינן אסמכתא לא קניא אבל מדאורייתא לאו גזלן הוא: היכי תנן. ר' יוסי אומר יחלוקו או ר' מאיר אומר יחלוקו: לסיני. לשבועת הר סיני שהשביע הקב''ה את ישראל על לא תגזול והוא יפרע מן הכופר ממון לחבירו אבל ב''ד אין נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון: למחויב לה. על זה שהודה במקצת וכיון שאינו יכול לישבע שהרי חשוד הוא ישלם: וכן היתומים כו'. מתני' היא בפירקין: אי נימא מן הלוה. אם הוציאו שטר עליו לא יפרעו אלא בשבועת יורשין המפורש במשנתנו שבועה שלא פקדנו אבא כו': לא שנו. דבשבועה מיהת יפרעו יתמי מלוה שהוציאו שטר על יתמי לוה: כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה. משעה שמת לוה אין לו למלוה ליפרע מן היתומים אלא בשבועה דקי''ל אין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה: ואין אדם מוריש. לבניו ממון שהוא מחויב עליו שבועה אלמא הואיל והוא מחויב שבועה שלא התקבלתי חוב זה ויתומין אין יכולין לישבע כן אלא שלא פקדנו אבא ואין זו השבועה המוטלת על אביהם וגם יתמי לוה אין יכולין לישבע שפרעו אביהן קאמר רב ושמואל שלא יפרעו אלמא המחויב שבועה ואין יכולין לישבע לא זה ולא זה סבירא לרב ושמואל חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון: לישלם. דהא מודה דחטף ולא כל הימנו של כל חוטף לומר שלי חטפתי: ליכא תרי סהדי. ומיגו דאי בעי למימר לא חטפי מהימן נמי למימר דידי חטפי: לפטריה. משום האי מיגו: איכא חד סהדא. ואי אמר לא חטפתי הוה בעי לאישתבועי להכחיש את העד: לישתבע. את השבועה שהעד מחייבו אינו יכול דהא מודה דחטף והעד מחייבו לישבע שלא חטף וגבי הך שבועה הוא פסול כגזלן אצל כל שבועות והא ליכא למימר לישתבע דדידיה חטף שאין זו שבועה המוטלת עליו: בין שניהם. אם בעלי הדין קיימין: מה לי הוא ומה לי אבוה. מאחר שהוא טוען טענת ברי למה אינו יכול לישבע:
תוספות
הלכתא מאי א''ל לא ידענא. והא דאמרי' בסמוך עבד רב נחמן עובדא יחלוקו זה היה אח''כ והא דפריך מינה לקמן אם איתא אלמא מספקא ליה והא רב נחמן כו' ידע הש''ס דכי אמר אם איתא כבר עבד עובדא: הוה יתיב ר' אבא קמיה. משמע שהיה תלמידו והא דקרי ליה לעיל ר' אמי רבותינו הכי נמי מצינו בפרק חבית (שבת דף קמו:) שקרא רב רבותינו לרב כהנא ורב אסי שהיו תלמידיו אבל קשה מפרק אלו מציאות (ב''מ דף כד:) דר' אמי אשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לצפורי אתא לקמיה דר' אבא אמר ליה זיל שקול לנפשך אלמא לא היה רבי אבא תלמידו ולספרים דגרסי אתא לקמיה דר' אסי ניחא טפי דאע''ג דר' אמי היה יותר גדול מרבי אסי דבכל מקום מזכיר ר' אמי קודם ר' אסי ובהניזקין (גיטין דף נד:) גמרא דהמטמא והמדמע והמנסך אמרינן ההוא דאתא לקמיה דר' אמי א''ל ר' אסי רבי אתה אומר כן מכל מקום היה חבירו והיה רבי אמי בא ליטול עצה ממנו ועוד י''ל דלאחר זמן היה ר' אמי ראש והיו באים הדיינין לפניו: כיון דאמר חטפי הוה ליה כגזלן. פירש' בחזקת הבתים (ב''ב דף לד.): מתוך שאינו יכול לישבע משלם. דוקא בחשוד שלא יפקיעו ממונו ממנו ותקנו להפך שבועה אבל הכא ובחמשים לא ידענא משלם וה''נ במתני' כיון שמוטל' על יתומין שבועת אביהם ואין יכולין לישבע משלמין בני הלוה דלא שנא מחויב התובע שבועה ולא שנא מחויב הנתבע שבועה ואין יכול לישבע אותה שחייב אותו משלם הנתבע תימה דמשמע הכא דרב נחמן דעבד עובדא יחלוקו כר' יוסי דלית ליה דר' אבא וקשה לר''י דבפרק השואל (ב''מ דף צז: ושם) אמרי' אמתני' דשואל את הפרה שאלה חצי יום כו' לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן ורב נחמן דאמרי תרוייהו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ומשני כגון שיש עסק שבועה ביניהן כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים וחמשים איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם והיינו כר' אבא וי''ל דרב נחמן ודאי לית ליה דר' אבא אלא דמוקי מתני' דהשואל (שם) כר' מאיר וכמו שמפרש רבי אבא מילתיה דר' מאיר ואיהו סבר כר' יוסי והשתא נמי ניחא הא דלא מוכח בפרק קמא דכתובות (דף יב: ושם) דהא דרב יהודה דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חיי' דשמואל היא דהא לא מצי מוקמי מתני' דהשואל כגון שיש עסק שבועה ביניהן וכדרבא דהא פליג הכא אדר' אבא והשתא ניחא דשמואל מוקי מתניתין כתנא דבסמוך ומסייע ליה לדר' אבא מיהו סבר כר' שמעון בר' טרפון דדריש לקרא למילתא אחריתי ופליג אדר' אבא ע''ק לר''י דבחזקת הבתים (ב''ב דף לג: ושם) משמע דהלכה כר' אבא דקאמר סברוה רבנן קמיה דאביי למימר היינו נסכא דר' אבא אעובדא דהתם ומסיק נמי אלא אי דמי הא דר' אבא כו' ואילו לקמן (דף מח:) אמרינן האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד ודעבד כר' אלעזר עבד ור' אלעזר סבר כר' אבא דנוטלין היתומין ולא מפסידין משמע דמילתא דרב ושמואל עיקר כמו ר' אבא ועוד תימה דבכל מקום קיימא לן כרב נחמן בדיני ולקמן קאמר דעבד כרב ושמואל עבד כר' אלעזר עבד ורב נחמן דאמר יחלוקו לא מדכר כלל משמע דלית הלכתא כוותיה ורבינו תם פירש בספר הישר דהלכתא כרב נחמן דאמר יחלוקו כששניהם חשודים דקיימא לן כוותיה בדיני וכר' אבא בנסכא כדאמרי' בחזקת הבתים (שם) וכן בחמשין לא ידענא כדאמר רבא בהשואל (ב''מ דף צח. ושם) ורב נחמן נמי סבירא ליה כר' אבא בנסכא ובחמשין לא ידענא מתוך שאין יכול לישבע משלם וכ''ש נמי דהוה לן למימר כשהתובע מחויב שבועה דמפסיד אלא משום דשבועת התובע לא הוה אלא מדרבנן ואין מפסיד [ולא] משלם כשאין יכול לישבע אלא במחויב שבועה דאורייתא ולהכי ביתומין מן היתומין ומת לוה בחיי מלוה או בפוגם שטרו דהויא שבועה דרבנן נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא מפסידין לרב נחמן ור' אבא ובשניהן חשודין מפסיד התובע חצי אף על גב דלא רמיא עליה אלא שבועה דרבנן וטעמא משום דקנסינן ליה לפי שהוא חשוד ולרב ושמואל אית להו דאפילו בשבועה דרבנן מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד הכל ובשניהן חשודין נמי מפסיד התובע הכל דחזרה שבועה לסיני וביתומין מן היתומין דוקא דעבד כרב ושמואל עבד
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|