|
טקסט הדף מנוקד
אִי הָכִי אֲפִילּוּ קָצַץ נָמֵי אַלְּמָה תַּנְיָא אוּמָּן אוֹמֵר שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אַחַת הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה קְצִיצָה וַדַּאי מִידְכָּר דְּכִיר לֵיהּ
אִי הָכִי אֲפִילּוּ עָבַר זְמַנּוֹ נָמֵי אַלְּמָה תַּנְיָא עָבַר זְמַנּוֹ וְלֹא נָתַן לוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל חֲזָקָה אֵין בַּעַל הַבַּיִת עוֹבֵר בְּבַל תָּלִין וְהָאָמְרַתְּ בַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלָיו הוּא הָנֵי מִילֵּי מִקַּמֵּי דְּלִימְטֵי זְמַן חִיּוּבָא הוּא כִּי מָטֵי זְמַן חִיּוּבָא רָמֵי אַנַּפְשֵׁיהּ וּמִידְּכַר וְכִי שָׂכִיר עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תִּגְזוֹל גַּבֵּי בַּעַל הַבַּיִת אִיכָּא תְּרֵי חֲזָקֵי חֲדָא דְּאֵין בַּעַל הַבַּיִת עוֹבֵר בְּבַל תָּלִין וַחֲדָא דְּאֵין שָׂכִיר מְשַׁהֶא שְׂכָרוֹ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ בְּעֵדִים אֲבָל שְׂכָרוֹ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ לֹא שְׂכַרְתִּיךָ מֵעוֹלָם יָכוֹל לוֹמַר לוֹ שְׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָרְךָ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק יִישַׁר וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִכְּלָל דִּפְלִיג עֲלֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ אִיכָּא דְּאָמְרִי מִישְׁתָּא הֲוָה שָׁתֵי לֵיהּ וְשָׁתֵיק לֵיהּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מִישְׁהָא הֲוָה שָׁהֵי לֵיהּ וּשְׁתֵיק לֵיהּ אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר זְבִיד אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ בְּעֵדִים אֲבָל שְׂכָרוֹ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ לֹא שְׂכַרְתִּיךָ מֵעוֹלָם יָכוֹל לוֹמַר לוֹ שְׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָרֶךָ אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא כַּמָּה מְעַלְּיָא הָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רָבָא מַאי מְעַלְּיוּתָא אִם כֵּן שְׁבוּעַת שׁוֹמְרִין דְּחַיֵּיב רַחֲמָנָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם יָכוֹל לוֹמַר לוֹ נֶאֶנְסוּ דְּאַפְקֵיד לֵיהּ בְּעֵדִים מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ הֶחְזַרְתִּיו לָךְ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ נֶאֶנְסוּ דְּאַפְקֵיד לֵיהּ בִּשְׁטָרָא מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים אֵין צָרִיךְ לְהַחְזִיר לוֹ בְּעֵדִים בִּשְׁטָר צָרִיךְ לְהַחְזִיר לוֹ בְּעֵדִים קָרֵי רָמֵי בַּר חָמָא עֲלֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּלִבּוֹ דְּאַשְׁכְּחֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אֲמַר לֵיהּ תָּנֵי מָר מִידֵּי בְּשָׂכִיר אֲמַר לֵיהּ אִין תְּנֵינָא שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל כֵּיצַד בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ שְׂכַרְתַּנִי וְלֹא נָתַתָּ לִי שְׂכָרִי וְהַלָּה אוֹמֵר שְׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָרֶךָ אֲבָל אָמַר לוֹ שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָת הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה הָא מִדְּסֵיפָא בִּרְאָיָה הָוֵי רֵישָׁא בְּלֹא רְאָיָה אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רש"י
אי הכי. דמשום טרדא דבעל הבית שקלוה לשבועה מיניה: אפילו קצץ נמי. אפילו נחלקו על הקציצה ליהמנוה לשכיר בשבועה: המוציא מחבירו. היינו אומן: עליו הראיה. צריך להביא עדים ולא יהא נאמן בשבועה: אי הכי. דבעה''ב טרוד ושמא שכח אפי' תבעו שכיר לאחר שעבר זמן גבייתו המפורש בב''מ בפרק המקבל (דף קו:) שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום לישבע נמי שכיר ולשקול: וכי שכיר עובר על בל תגזול. לקבל שכרו ב' פעמים: לא שנו. דנשבע ונוטל: ששכרו בעדים. שיש עדים שאמר לו עשה עמי מלאכה היום בשכר ועשה עמו: יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך. ונאמן בלא שבועה: שבועת שומרין דחייב רחמנא. לשומר שכר לישבע על שבורה ומתה כדכתיב (שמות כב) ומת או נשבר או נשבה שבועת ה' תהיה בין שניהם: היכי משכחת לה. שיהא צריך שבועה: דאפקיד גביה בשטר. שאם יאמר החזרתיו לך אומר לו היה לך ליטול את השטר מידי: קרי רמי בר חמא וכו'. ששם על לב לדעת אם איתא להא דשמואל ורב דלעיל אי לא: דאשכחיה רב ששת גרסינן: בזמנו. אם תבעו בתוך זמן גבייתו: מדסיפא בראיה. מכלל דנשבע ונוטל דרישא בלא שום ראיה אינו צריך להביא עדים שעשה עמו וליתא לדרב ושמואל דלעיל דאוקמוה למתניתין בששכרו בעדים:
תוספות
אי הכי אפילו עבר זמנו נמי. אע''ג דאין שייך כאן אי אמרת בשלמא אין לחוש שעדיין לא פירש שום טעם ואע''פ שפירש רב נחמן משום כדי חייו לא משמע דקאי אהא אי הכי.: כי מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומדכר. וא''ת ימתינו לעולם עד למחר ואי לא מדכר יהא שוכר זה צריך להביא ראיה ועוד אמאי עקרוה רבנן לשבועה מבעה''ב הא כיון דמיחייב שבועה רמי אנפשיה וי''ל כיון שהתחיל לכפור שוב לא יודה ואין נותן לב להיות נזכר פן יהא מוחזק שקרן ועי''ל דהא חזקה דאין בעה''ב עובר על בל תלין לא מהניא אלא כי איכא חזקה בהדה חזקה דאין שכיר משהא שכרו וכשתובעו בב''ד והצריכוהו להמתין עד למחר הרי לא שהה: וכי שכיר עובר משום בל תגזול. אע''ג דהך חזקה איכא נמי גבי בעה''ב חמיר ליה לאיניש חד לאו כתרי לאוי ועוד דבלאו הכי משני שפיר וא''ת דמה בכך דאין שכיר עובר בבל תגזול מ''מ כיון דבעה''ב רמי אנפשיה ומדכר ה''ל ברי וברי ופטור כיון דכופר הכל ויש לומר דטעמא דרמי אנפשיה ומדכר לא חשיבא כחזקה דשכיר וכי משני הכא תרי חזקי לא בא לומר דעדיפי מדשכיר אלא שקולות נינהו: מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם. תימה מה מועיל כאן מגו דאין שייך מגו אלא לענין שלא לחושדו שמשקר במזיד אבל הכא שפיר מהימנינן ליה דודאי הוא סבור שפרע אלא שאנו תולין ששכח לפי שהוא טרוד בפועליו דאטו משום מגו יהא נזכר יותר ואין שייך כאן מגו כלל והכי מוכח בריש האשה שהלכה (יבמות דף קיד: ושם) דלא מהימנא לומר מת במלחמה במגו דאי בעיא אמרה מת על מטתו משום דאמרה בדדמי וסבורה לומר אמת ואין לנו להאמינה במה שהיא שמא טועה מתוך שהיתה יכולה לשקר ואע''ג דבההיא שמעתא גופה מיבעיא לן בהחזיקה היא מלחמה בעולם מי אמרינן מה לה לשקר מגו דאי בעיא אמרה שלום בעולם התם דוקא מיבעיא לן כיון דדייקא כולי האי שמחזקת מלחמה וי''ל דהכא כיון דאין טוען שמא אלא ברי ואומר ודאי שלא שכח אין לנו להחזיקו כמשקר כיון דאית ליה מגו אבל כשאין לו מגו אינו נאמן דשמא שכח מחמת שהוא טרוד בפועליו ומחמת שסבור שפרע טוען ברי אף על פי שמסופק [ועיין תוספות כתובות פז: ד''ה דמיפרע]: מתוך שיכול לומר להד''מ יכול לומר נאנסו. תימה לפירוש הקונטרס שפירש בהגוזל קמא (ב''ק דף קז. ושם) דבפקדון שיכול להעיז אפילו כופר הכל חייב א''כ כי אמר נמי להד''מ חייב שבועה ולפר''ת נמי דלא מיחייב שבועה לא בכפירה ולא בנאנסו אא''כ הודה במקצת קשה דאפילו רבי חייא בר אבא ורמי בר חמא דלא מחייבי בהודאה ונאנסו בלא כפירה בהודאה וכפירה בלא נאנסו מודו דחייב דכמה משניות לעיל לא מזכיר גבי פקדון נאנסו כלל ובהלואה נמי דילפינן מפקדון מחייבינן בכפירה והודאה אע''ג דלא שייך נאנסו אם כן כשמודה במקצת כי אמר נמי להד''מ אההיא דנאנסו מחייב וליכא מגו וליכא למימר דפריך כי נמי הודה יהא נאמן אההיא דנאנסו (אם) מתוך שיכול לומר אההיא דהודה להד''מ דא''כ תקשה ליה מכל מודה מקצת שיהא נאמן במגו דאי בעי כופר הכל אלא ודאי התם לא שייך מגו דאין אדם מעיז לכפור הכל מיהו לפריב''א דמפרש דבטענה דשייכא בפקדון דהיינו נאנסו מיחייב כופר הכל אתיא שפיר הכא דפריך מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם והוי פטור כיון דליכא הודאה כי אמר נאנסו פטור אע''ג דאין זה מגו טוב דאין אדם מעיז לכפור הכל אבל נאנסו דאין חבירו מכיר בשקרו נוח לו לטעון מ''מ פריך שפיר לשמואל דאית ליה כי האי מגו דנוח לו לומר טפי נתתי לך שכרך שלא יחשדהו השכיר כמשקר במזיד לפי שהוא טרוד והשתא ניחא דפריך אדשמואל טפי ולא פריך אמאי דאמרינן מגו בכל התורה: בעדים אין צריך כו'. תימה דאמרינן בריש ח''ה (ב''ב דף כט. ושם) דמשכחת חזקה דג' שנים כגון דאתו בי תרי ואמרו אגרנא מיניה ודיירנא ביה תלת שנין ופריך הני נוגעי בעדות הן דאילו אמרי הכי אמרינן להו הבו אגרא להאיך ומאי קשיא הא אין צריך לפורעו בעדים ולהימניה במגו דאי בעי אמר יהיבנא אגרא להאיך וי''ל שלא היו רשאין לומר כן לפי שיראים פן יזכה האחד בדין ויצטרכו ליתן פעם שניה ועוד אמר ר''י דלמאי דתקון רבנן שבועת היסת לא מהימני לומר פרעתי כדאמרינן בהדיא בפרק שני דקידושין (דף מג:): בשטר צריך להחזיר בעדים. תימה דלהימן בשבועה במגו דאי בעי אמר נאנסו כדמוכח בס''פ המוכר את הבית (ב''ב דף ע. ושם) דבעי מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר ליה החזרתיו לך מהו ומסיק דמהימן בשבועה ורבא גופיה הכי סבירא ליה דפסיק התם הלכתא כדייני גולה ותי' ר''ת דה''ק צריך להחזיר לו בעדים אם רוצה ליפטר בלא שבועה וריב''א מפרש דהכא צריך להחזיר לו בעדים משום שטרך בידי מאי בעי אבל התם דאיירי בעסקא דפלגא מלוה איכא למימר דאפשיטי דספרא זיירי ליה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|