סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על שיטתו של רב אסי!

ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רב אסי: אנא כי אמרי היכא דמעיקרא אוזפיה [אני כאשר אמרתי שצריך לפרוע בעדים, הרי זה היכן שמתחילה הילווהו] בעדים, דלא לדידיה הימניה [שלא לו האמין] אלא דאג להסתמך על עדים, הכא הא הימניה [כאן הרי האמינו] כשהילווהו מתחילה בלי עדים, ולכן אינו צריך לפורעו בעדים.

א רב יוסף מתני הכי [היה שונה כך] מחלוקת זו, בלשון אחרת: אמר רב יהודה אמר רב אסי: המלוה את חבירו בעדיםאינו צריך לפורעו בעדים, ואם אמר: "אל תפרעני אלא בעדים"צריך לפורעו בעדים, ואם לא — חייב לשלם. והוסיף רב יהודה: כי אמריתה [כאשר אמרתי אותה] את ההלכה הזו קמיה [לפני] שמואל, אמר לי: הרי יכול לומר לו: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים". ומביאים ראיה לענין זה.

תנן [שנינו במשנה]: "מנה לי בידך", אמר לו: "הן", אמר לו: "אל תתנהו לי אלא בפני עדים", אם למחר אמר לו: "תנהו לי", ואמר הנתבע: "נתתיו לך"חייב לשלם, מפני שצריך ליתן לו בעדים. הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על שיטתו של שמואל!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך שמואל: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: מלוה האומר ללווה: "בעדים הלויתיך, בעדים פרע לי"או יתן הלווה מה שהלווהו או יביא ראיה שנתן. ר' יהודה בן בתירא אומר, יכול לומר לו: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים", ואני הולך כשיטת ר' יהודה בן בתירא.

פריך [הקשה] רב אחא על ראיה זו: ממאי [ממה] אתה מסיק שבשעת הלואה קאי [עומד, מדובר] שאומר לו? דלמא [שמא] בשעת תביעה קאי [עומד, מדובר], שהילווהו מתחילה בלא תנאי, וכשתובעו הלווה טוען שפרע. והכי קאמר ליה [וכך אומר לו] המלוה: לאו [האם לא] בעדים הלויתיך? בעדים היה לך לפורעני. אבל אם התנה עמו בשעת הלואהדברי הכל חייב. ואין איפוא ראיה מדברי ר' יהודה בן בתירא לשיטת שמואל.

ולסיכומה של ההלכה אמר רב פפי משמיה [משמו] של רבא, הלכתא [הלכה]: המלוה את חבירו בעדיםצריך לפורעו בעדים. ורב פפא משמיה [משמו] של רבא אמר: המלוה את חבירו בעדיםאין צריך לפורעו בעדים, ואולם אם אמר: "אל תפרעני אלא בעדים"צריך לפורעו בעדים, ואם אמר לו: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים"נאמן.

ב ומביאים מקרים שונים הקשורים בעדי הלוואה. ונתנו למקרים אלו סימן: ראוב"ן ושמעו"ן דתנ"ו הלכת"א יזפ"י ופר"ע פלוני ופלוני עפצ"י סטרא"י בהימנות"א כבי תרי.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד, מלוה, שאמר לו לחבירו, הלווה]: כי פרעתין [כאשר אתה פורעני]פרעין [פרע] לי באפי [בפני] ראובן ושמעון. אזל ופרעיה באפי תרי מעלמא [הלך ופרעו בפני שניים סתם], ולא אלה שהתנה עמו, ובא המעשה בפני חכמים. אמר אביי: באפי בי תרי [בפני שנים] אמר ליה [לו] לפרוע, באפי בי תרי פרעיה [בפני שנים פרעו], ואינו יכול עוד לתובעו. אמר ליה [לו] רבא: להכי קאמר ליה [לכך אמר לו] במפורש באפי [בפני] ראובן ושמעון, כי היכי דלא נדחייה [כדי שלא ידחה אותו] על ידי עדים אחרים.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: כי פרעת [כאשר אתה פורע] ליפרעין [פרע] לי באפי בי תרי דתנו הלכתא [בפני שנים ששונים הלכות], אזל פרעיה בין דיליה לדיליה [הלך ופרעו בינו לבינו], ולאחר מכן איתניסו הנך זוזי [נאנסו נלקחו באונס, אותם זוזים] מן המלוה.

אתא לקמיה [בא הדין לפני] רב נחמן, אמר ליה [לו] התובע: אין [כן], אכן קבולי קבלתינהו מיניה [קיבלתי ממנו את הכסף], אלא שלא קבלתיו כפרעון, שהרי התניתי שלא יפרע לי אלא בפני שוני הלכות, אלא קבלתיו דרך פקדון, כשומר חינם, ואמינא [ואמרתי]: ליהוי גבאי פקדון, עד דמתרמו בי תרי דתנו הלכתא ומקיים תנאיה [שיהיה אצלי כפקדון עד שיזדמנו שנים ששונים הלכות ויתקיים תנאו]. וכיון שהכסף נלקח באונס וכשומר אינני חייב לפצותו — צריך הוא לחזור ולפרוע לי.

אמר ליה [לו] רב נחמן: כיון דקא מודית דודאי שקלתינהו מיניה [כיון שאתה מודה שוודאי לקחת אותם, את המעות ממנו]פרעון מעליא הוי [מעולה הוא], אי אמרת לקיומי תנאיה [אם אתה אומר שהוא צריך גם לקיים תנאו] שיפרע לו בפני שוני הלכות — זיל אייתינהו [לך הבא אותם] את המעות שנתן לך, דהא אנא [שהרי אני] ורב ששת, דתנינא הלכתא [ששנינו הלכות] וספרא וספרי ותוספתא וכולא תלמודא [וכל התלמוד], ובפנינו יתן לך אותם, ויתקיים תנאו.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: הב [תן] לי מאה זוזי דאוזיפתך [זוזים, דינרים, שהילויתיך], אמר ליה [לו]: לא היו דברים מעולם. אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה [הלך הביא עדים שהילווהו ופרעו]. אמר אביי: מאי ניעבוד [מה נעשה] במקרה זו? אינהו אמרי אוזפיה [הם העדים, שאמרו הילווהו] אינהו אמרי פרעיה [הם אומרים שפרעו]. רבא אמר: כל האומר "לא לויתי"כאומר "לא פרעתי" דמי [נחשב], וכיון שעדים מעידים שלווה — צריך לפרוע. ומה שמעידים על הפרעון אינו נחשב, שהרי הלווה עצמו אומר שלא פרע.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: הב [תן] לי מאה זוזי דמסיקנא בך [זוזים, דינרים, שאני נושה בך], אמר ליה [לו]: וכי לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני? אתו [באו] פלוני ופלוני שהזכיר, אמרי [אמרו]: לא היו דברים מעולם, שלא פרע בפניהם. סבר [סבור היה] רב ששת למימר [לומר]: הוחזק הלווה כפרן (שקרן), שהרי העדים מעידים שלא פרעו. אמר ליה [לו] רבא: כל מילתא דלא רמיא עליה דאינשלאו אדעתיה [כל דבר שאינו מוטל על אדםלא בדעתו] הוא, שאדם עשוי לשכוח דבר שאינו מוטל עליו לזכור.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: הב לי שית מאה זוזי דמסיקנא בך [תן לי שש מאות זוזים, דינרים, שאני נושה בך], אמר ליה [לו]: וכי לא פרעתיך מאה קבי [קבים]

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר