סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר עֵדִים תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק
(סִימָן תְּלָתָא תַּלְמִיד וּתְלָת בַּעֲלֵי חוֹב סְמַרְטוּט שׁוֹמֵעַ וּמַטְעִים)
מִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרוֹאֶה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹב לֶעָשִׁיר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹק תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
מִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁרוֹאֶה אֶת רַבּוֹ שֶׁטּוֹעֶה בַּדִּין שֶׁלֹּא יֹאמַר אַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיִּגְמְרֶנּוּ וְאֶסְתְּרֶנּוּ וְאֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּין עַל שְׁמִי תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
מִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ יוֹדֵעַ אַתָּה בִּי שֶׁאִם נוֹתְנִין לִי מֵאָה מָנֶה אֵינִי מְבַדֶּה מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי וְאֵין לִי עָלָיו אֶלָּא עֵד אֶחָד מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵף עִמּוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
הַאי מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק נָפְקָא הָא וַדַּאי שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר וְרַחֲמָנָא אָמַר לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר אֶלָּא כְּגוֹן דַּאֲמַר לֵיהּ וַדַּאי חַד סָהֲדָא אִית לִי וְתָא אַתָּה קוּם הָתָם וְלָא תֵּימָא וְלָא מִידֵּי דְּהָא לָא מַפְּקַתְּ מִפּוּמָּךְ שִׁקְרָא אֲפִילּוּ הָכִי אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר אֶטְעָנֶנּוּ בְּמָאתַיִם כְּדֵי שֶׁיּוֹדֶה לִי בְּמָנֶה וְיִתְחַיֵּיב לִי שְׁבוּעָה וַאֲגַלְגֵּל עָלָיו שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וּטְעָנוֹ מָאתַיִם שֶׁלֹּא יֹאמַר אֶכְפְּרֶנּוּ בְּבֵית דִּין וְאוֹדֶה לוֹ חוּץ לְבֵית דִּין כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְחַיֵּיב לוֹ שְׁבוּעָה וְלֹא יְגַלְגֵּל עָלַי שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
מִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁנּוֹשִׁין מָנֶה בְּאֶחָד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד בַּעַל דִּין וּשְׁנַיִם עֵדִים כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיאוּ מָנֶה וְיַחְלוֹקוּ תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
מִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לַדִּין אֶחָד לָבוּשׁ סְמַרְטוּטִין וְאֶחָד לָבוּשׁ אִיצְטְלִית בַּת מֵאָה מָנֶה שֶׁאוֹמְרִין לוֹ לְבוֹשׁ כְּמוֹתוֹ אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתְךָ תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק כִּי הֲווֹ אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא בַּר רַב הוּנָא אֲמַר לְהוּ שְׁלוּפוּ פּוּזְמוּקַיְיכוּ וְחוּתוּ לְדִינָא
מִנַּיִן לְדַיָּין שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל דִּין (חֲבֵירוֹ) קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
מִנַּיִן לְבַעַל דִּין שֶׁלֹּא יַטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי מִלֹּא תִשָּׂא לֹא תַשִּׂיא
וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו רַב אָמַר זֶה הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ עֲסִיקִין
אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּרְאוּיִן לְהָעִיד כּוּ' לְאַפּוֹקֵי מַאי אָמַר רַב פָּפָּא לְאַפּוֹקֵי מֶלֶךְ וְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר לְאַפּוֹקֵי מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא
מַאן דְּאָמַר מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא כׇּל שֶׁכֵּן מֶלֶךְ וּמַאן דְּאָמַר מֶלֶךְ אֲבָל מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא מִדְּאוֹרָיְיתָא מִחְזָא חֲזֵי וְרַבָּנַן הוּא דְּפַסְלוּהוּ
בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין כּוּ' בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ בְּדוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ קָא מִיפַּלְגִי
רַבִּי מֵאִיר סָבַר דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ מִפִּקָּדוֹן מָה פִּקָּדוֹן מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ חַיָּיב אַף עֵדוּת מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ חַיָּיב וּמִינַּהּ מָה פִּקָּדוֹן בֵּין בְּבֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין אַף עֵדוּת בֵּין בְּבֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין
וְרַבָּנַן סָבְרִי דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ מָה פִּקָּדוֹן מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ חַיָּיב אַף עֵדוּת מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ חַיָּיב וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ מָה מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים בְּבֵית דִּין אִין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא אַף מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ בְּבֵית דִּין אִין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא

רש"י

קולר. שלשלת העון: ורואה זכות. ורבו החליף: איני מבדה. משקר: וקום התם. ושיהא סבור בעל דין שאתה בא להעיד ויודה אמת: ואגלגל עליו שבועה. שאינו מודה לי במקצת ואשביענו על ידי גלגול או שבועת קרקעות שאין נשבעין עליהן אלא על ידי גלגול: שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים. והם בעלי דין: לבוש כמותו. שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך ואמר איך יאמינו בי בית דין על אדם חשוב כזה: מדבר שקר תרחק. וכיון שאיש מריבו מסותם מעמיד זה את שקרו: פוזמוקייכו. כמין אנפיליאות חשובים קלצונ''ש בלע''ז: לא תשא. אזהרה למקבל: קרי ביה לא תשיא. אזהרה לבעל דין: שמע שוא. שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מדברי שקר: ואשר לא טוב עשה. פסוק זה בספר יחזקאל: זה הבא בהרשאה. ומתעבר על ריב לא לו ושמא הראשון נוח לו ונוח לפשרה יותר מזה שאינו יכול לעשות פשרה בממון אחרים: שיש עליה עסיקין. עוררין כמו (בראשית כו) כי התעשקו עמו שמערערין על המחזיק בה וזה בא וקונה אותה ובוטח על חזקו שהוא איש זרוע: למעוטי מלך. דתנן סנהדרין (דף יח.) לא מעיד ולא מעידין אותו: משחק בקוביא. בעירבון. והמראה שקורין פרמייל''ה: כל שכן מלך. דמדאורייתא לא חזי דכתיב (דברים יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין כדאמרן לעיל (דף ל.) ודרך בזיון הוא לו: אבל משחק בקוביא מדאורייתא חזי. שלא פסלה תורה אלא עד חמס שנוטל בחזקה כמו (שופטים ט) ויגזלו את כל (העובר) דבעלי שכם ורבנן גזרו ביה ועשוהו גזלן מדבריהם ואמרו אסמכתא היא ולא קניא וכיון דמדאורייתא חזי חיילא עליה שבועה ורב אחא סבר הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן ליה לא קרינן ביה והוא עד: בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה פליגי. פרשה שלמדה דבר מחבירתה בגזירה שוה אם תעמיד אותו דבר בזו בתורת מה שהיה עומד במקום שלמדתו משם דהואיל ולמדתו ממנו על כרחך ממנו תחזור ותלמדנו לכל משפטו או דון מינה ואוקי באתרה כלומר לאחר שלמדתו משם והבאתו לכאן העמידהו כאן בתורת שאר דברים המפורשים כאן והשתא מפרש לה ואזיל: ר' מאיר סבר דון מינה ומינה. לקמן (דף לד.) ילפינן שבועת העדות בגזירה שוה דתחטא תחטא משבועת הפקדון למושבע מפי עצמו דכתיבא בשבועת הפקדון ולא כתיבא בשבועת העדות: דון מינה. מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב דכתיב (ויקרא ה) אשר ישבע עליו אף עדות מפי עצמו חייב ומינה מה פקדון אפי' שלא בב''ד דהא ונשבע על שקר בין בבית דין בין שלא בבית דין משמע: אף בעדות. אע''ג דמושבע מפי אחרים האמור בשבועת העדות אינו אלא בב''ד כדאמרינן לקמן בשמעתין מפי עצמו דילפינן מפקדון אפילו שלא בבית דין ומייתינן ליה הכא כי התם: ורבנן סברי דון מינה. מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי עצמו חייב: ואוקי באתרה. כלומר לאחר שהבאתו לכלל שבועת העדות העמידהו כמשפט המפורש בשבועת העדות מה מושבע מפי אחרים האמור בשבועת העדות אינו אלא בבית דין אף מפי עצמו שהבאת לה ממקום אחר אינו אלא בבית דין:

תוספות

ורואה זכות לעני שלא ישתוק. בפ''ק דסנהדרין (דף ו:) נפקא לן מלא תגורו וכן דרך [הש''ס] בכמה דוכתי: שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר. ואם תאמר למה ירא מגלגול שבועה יותר משבועה זאת שעתה תובעו וי''ל כגון שאין לו כדי לפרוע כל מה שיגלגל עליו כגון שחייב לו הרבה ממקום אחר וסבר אכפור גם זה ואשתמיטנא עד דליהוו לי זוזי כנגד כל החוב ופרענא ליה: שלא ישמע דברי בעל דין. בפ''ק דסנהדרין (דף ז:) מפיק ליה משמוע בין אחיכם: זה הבא בהרשאה. כשעושה בשביל שהוא אלם ובעל טענות שמתעבר על ריב לא לו אבל כשטורח להביא לחבירו מעותיו שאין חבירו יכול לטרוח מצוה קעביד: ורבנן הוא דפסלוהו. ואף על גב דאמר לקמן (דף לב:) הכל מודים בעד מיתה דחייב משום דרבנן אכשרוה ואזלינן בתר דרבנן בתר תרוייהו אזלינן לחייבו דהתם כיון דמדרבנן מועלת עדותו הרי יש כאן הפסד ממון במה שלא העיד והכא אע''ג דמדרבנן לא מהני עדותו מידי כיון דמדאורייתא מהני מיחייב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר