דתנן [ששנינו במשנה] במסכת שבת במנין המלאכות: המוציא מרשות לרשות חייב; מי לא עסקינן דקא מעייל עיולי [האם אין אנו עוסקים גם במקרה שהוא מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד], וקא קרי ליה [והוא קורא לו] "הוצאה".

ודוחים: ודלמא קא מפיק [ושמא מדובר דווקא כשהוא מוציא] מרשות היחיד לרשות הרבים! ומשיבים: אם כן, ניתני [שישנה]: "המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים", מאי [מה משמעות] הלשון הסתמית "מרשות לרשות" — לומר שכן הוא בכל מקרה, אפילו מרשות הרבים לרשות היחיד,

וקא קרי [והוא קורא] לה ,הוצאה". ומסבירים: וטעמא מאי [וטעם הדבר מהו]? התנא כל עקירת חפץ ממקומו "הוצאה" קרי [הוא קורא] לה.

אמר רבינא: מתניתין נמי דיקא [משנתנו, במסכת שבת, גם כן מדוייקת] כהסבר זה, דקתני [שהוא שונה בה]: יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, וקא [והוא] מפרש בהמשכה גם מקרים של הכנסה, ואם כן שמע מינה [למד מכאן שכן הוא].

רבא אמר: יש לפרש את משנתנו באופן אחר, רשויות קתני [הוא שונה], רשויות שבת שתים, רשות הרבים ורשות היחיד, שיש בהן ארבעה חיובים, שנים של הוצאה ושנים של הכנסה.

א שנינו במשנתנו: מראות נגעים שנים שהן ארבעה. ומביאים, תנן התם [שנינו שם במשנה במסכת נגעים]: מראות נגעים שנים שהן ארבעה: בהרת הכתובה בתורה — עזה בצבעה הלבן כשלג, שניה לה (התולדה שלה) — לבנה כסיד ההיכל.

שאת הכתובה בתורה — לבנה כצמר לבן, שניה לה — כקרום ביצה.

אמר ר' חנינא: מאן תנא [מי ששנה משנתנו], לפיה מחלקים את מראות נגעים לשתי קבוצות נפרדות של אב ותולדה — הרי זה שלא כשיטת ר' עקיבא. דאי [שאם] כשיטת ר' עקיבא, כיון שאמר לגבי ארבעה נגעים אלו: זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, מראה בהרת הוא הבהיר ביותר (כשלג), ואחריו השאת (כצמר), אחריו כסיד ההיכל, ואחריו דכקרום הביצה, ואין מראה נגע אחד מצטרף עם האחר לשיעור נגע אלא אם כן הוא סמוך לו בדרגה, אם כן, כשנצרף את שתי השיטות, טיהרת נגע שצבעו כסיד היכל מלצרף אותו לנגע אחר לשיעור טומאה, שכן

בהדי מאן ליצרפיה [יחד עם מי נצרף אותו]? ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] בהרת — הרי לשיטת ר' עקיבא איכא [יש] שאת דעדיפא מיניה [שעדיף, בהיר, ממנו] שמפריד בינו לבין בהרת, ואין מצרפים אלא נגעים סמוכים בדרגת בהירותם. ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] שאת, שנמצא בדרגה אחת למעלה ממנו — הרי לפי למשנתנו לאו [לא] תולדה דידיה [שלו] הוא, ואם כן לא יוכל להצטרף עמו. אלא בהכרח לפי שיטת ר' עקיבא לבן כסיד אינו תולדה של בהרת, ולכן הוא יכול להצטרף לשאת, שהוא דרגה אחת מתחתיו.

ומתקשים: אי הכי [אם כך], שכך סבור ר' עקיבא, שרק נגעים סמוכים זה לזה בדרגת בהירותם מצטרפים, יכול היה ר' חנינא להוכיח מקרום ביצה נמי [גם כן], שכן בהדי מאן ליצרפיה [יחד עם מי נצרף אותו]? ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] שאת — איכא [יש] סיד שעדיף מיניה [ממנו, מקרום ביצה], והוא מפריד בינו לבין השאת. ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] סיד — לאו בר מיניה הוא [אין הוא בן מינו], שאינו תולדה שלו, ומדוע הזכיר דווקא סיד?