|
טקסט הדף מנוקד
אָמְרוּ לוֹ אָמַרְתָּ אֲמַר לְהוּ לָא אָמַר רַבָּה הָאֱלֹהִים אַמְרַהּ וּכְתִיבָא וּתְנֵינָא כְּתִיבָא וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה [וְגוֹ'] וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם תְּנֵינָא הַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא
אֶלָּא מַאי טַעְמָא קָא הָדַר בֵּיהּ מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ אוֹנֶס דְּתַנְיָא אוֹנֵס שֶׁגֵּירַשׁ אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה אִם כֹּהֵן הוּא לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַחְזִיר אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה אַמַּאי לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁקְּדָמוֹ עֲשֵׂה הוּא וְלִילְקֵי אָמַר עוּלָּא לֹא יֵאָמֵר לוֹ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה בְּאוֹנֵס וְלִיגְמַר מִמּוֹצִיא שֵׁם רַע וּמָה מוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה אָמַר רַחֲמָנָא וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה אוֹנֵס לֹא כׇּל שֶׁכֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְפָנָיו תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאַחֲרָיו שֶׁאִם גֵּירַשׁ יַחֲזִיר וְאַכַּתִּי אוֹנֵס מִמּוֹצִיא שֵׁם רָע לָא גָּמַר דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְמוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁכֵּן לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם אֶלָּא לֹא יֵאָמֵר לוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע וְלִיגְמַר מֵאוֹנֵס וּמָה אוֹנֵס שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם אָמַר רַחֲמָנָא וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה מוֹצִיא שֵׁם רַע לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְלָמָּה נֶאֱמַר אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַמּוֹצִיא שֵׁם רַע תְּנֵהוּ עִנְיָן לָאוֹנֵס אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְפָנָיו תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאַחֲרָיו וּמוֹצִיא שֵׁם רַע מֵאוֹנֵס נָמֵי לָא גָּמַר דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְאוֹנֵס שֶׁכֵּן עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶלָּא לֹא יֵאָמֵר לוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁהֲרֵי אִשְׁתּוֹ הִיא לָמָּה נֶאֱמַר אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַמּוֹצִיא שֵׁם רַע תְּנֵהוּ עִנְיָן לָאוֹנֵס וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְפָנָיו תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאַחֲרָיו וְאֵימָא וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְפָנָיו דְּמוֹצִיא שֵׁם רַע תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאַחֲרָיו דִּידֵיהּ דְּלָא לָקֵי אִין הָכִי נָמֵי וְאָתֵי אוֹנֵס וְגָמַר מִינֵּיהּ בְּמַאי גָּמַר מִינֵּיהּ אִי בְּקַל וָחוֹמֶר אִי בְּמָה מָצִינוּ אִיכָּא לְמִיפְרַךְ כִּדְפָרְכִינַן מָה לְמוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶלָּא אָמַר רָבָא כׇּל יָמָיו בַּעֲמוֹד וְהַחְזֵר וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל יָמָיו בַּעֲמוֹד וְהַחְזֵר אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְהָא לָא דָּמֵי לָאוֵיהּ לְלָאו דַּחֲסִימָה אֲמַר לֵיהּ מִשּׁוּם דִּכְתַב בֵּיהּ רַחֲמָנָא עֲשֵׂה יַתִּירָא מִגְרָע גָּרַע אִי הָכִי לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה נָמֵי לֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתַב בֵּיהּ רַחֲמָנָא עֲשֵׂה יַתִּירָא מִגְרָע גָּרַע אֲמַר לֵיהּ הָהוּא לְנַתּוֹקֵי לָאו הוּא דַּאֲתָא הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר בִּיטְּלוֹ וְלֹא בִּיטְּלוֹ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר קִיְּימוֹ וְלֹא קִיְּימוֹ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר רש"י
אמרו לו. אחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו אמרת דבר זה: אמר להם לא. חזר בו: כתיבא ותנינא. מצינו כתוב לא תעשה שקדמו עשה ותנינן עליה דלוקין ולא סגי ליה בקיום העשה: תנינא הבא אל המקדש טמא. קא חשיב ליה באלו הן הלוקין: משום דקשיא ליה אונס. נערה בתולה דאשכחן ביה לא תעשה שקדמו עשה דכתיב (דברים כב) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ותניא עלה שיקיים את העשה אם גירשה ויחזירנה ויפטור אלמא לאו שניתק לעשה חשיב ליה: אם ישראל הוא. שיכול לקיים העשה ויחזירנה מחזיר ואינו לוקה: ואם כהן הוא. שאסור בגרושה לוקה ואינו מחזיר: ואמאי. אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם איתא לדרבי יוחנן הא לא תעשה שקדמו עשה הוא: אמר עולא. האי לאו שניתק לעשה הוא דאי לאו לנתוקי לאוי אתא האי עשה לא הוה מצטריך למכתביה דאי לתחלתו ולומר שישאנה לא יאמר לו תהיה לאשה ונגמר ממוציא שם רע דכתיב ביה נמי ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה: אם אינו ענין. לפני הגירושין ולומר שישאנה תנהו ענין לאחר הגירושין לומר שאם שלחה יחזירנה ותהיה לו לאשה ויפטר מן הלאו: ואכתי. הא איצטריך למיכתביה וישנו ענין לפניו דאי לא כתביה אונס ממוציא שם רע לא גמר דאנא אמינא מה למוציא שם רע דין הוא שיקנסוהו לכנסה שכן לוקה ומשלם בתחלתו כדכתיב ויסרו אותו וענשו אותו ואמרינן בכתובות (דף מו.) ויסרו זה מלקות: מה אונס שאינו לוקה. בתחלתו אמר רחמנא לו תהיה לאשה מוציא שם רע לא כל שכן: ואם אינו ענין לפניו. שהרי בעצמו כתוב כן תנהו ענין לאחריו: שהרי אשתו היא. שכבר קידשה ונשאה: וגמר מיניה. דכי היכי דמוציא שם רע לא לקי בגירושין אם החזיר אונס נמי לא לקי: אי בק''ו. מה מוציא שם רע שלוקה ומשלם בתחלתו אינו לוקה בגירושין אונס לא כל שכן: אלא אמר רבא. הא דתניא באונס מחזיר ואינו לוקה טעמא משום דעל כרחך לאו שניתק לעשה הוא דאמר קרא כל ימיו לא הוה ליה למיכתב אלא לא יוכל לשלחה מאי כל ימיו הכי קאמר לא תהא בשילוחיה כל ימיו אלא יחזירנה ועל כרחך עמוד והחזר קאמר והכי קאמר ולו תהיה לאשה אם שלחה שלא יהו שילוחיה לכל ימיו הרי העשה אחר העברת הלאו: והא לא דמי לאויה. הא דאמר ר' יוחנן לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו הא לא דמי לאויה ללאו דחסימה שאין בו עשה והוא סמוך לפרשת מלקות: מיגרע גרע. בתמיהה: ההוא לנתוקי לאויה אתא. עשה שאינו מתקיים אלא לאחר עברת הלאו לנתק את הלאו מעונש מלקות הוא בא: הניחא למאן דתני בטלו ולא בטלו אלא למאן דתני קיימו ולא קיימו מאי איכא למימר. הא דאמרת כל ימיו בעמוד והחזר קאי עשיתו לאו שניתק לעשה והרחבת לו זמן לקיום העשה כל ימיו ולדבריך הא דתניא מחזיר ואינו לוקה לעולם קאמר כל זמן שיכול לומר אני מחזיר אין ב''ד מלקין אותו הניחא למאן דתני לקמן בלאו הניתק לעשה בטל את העשה חייב על הלאו לא בטל את העשה פטור שהלאו תלוי בביטול העשה ואינו נגמר עד שיבטל את העשה בידים ביטול עולם שלא יוכל להתקיים עוד איכא למימר כל ימיו יש לו תקנה בחזרה שאין מבטל את העשה אלא א''כ מדירה שלא תהנה ממנו נדר שאין לו הפרה כדלקמן אלא למאן דתני קיים את העשה פטור לא קיימו חייב שהעשה תיקונו של לאו הוא ואין הלאו תלוי בביטול העשה שמשעה שעבר הלאו נגמר אבל העשה ניתן לעקור המלקות ולכשיבא לבית דין או יקיים העשה ויפטר או ילקה ליכא למימר כל ימיו בעמוד והחזר קאי כדקאמרת שאם לא יחזירנה מיד כשיבא לב''ד ילקוהו דהא ליכא למימר יקיים לאחר זמן דא''כ לא קיים היכי דמי לעולם הוא יכול לומר אני מקיים:
תוספות
תנינא הבא למקדש טמא. לוקה משום דלא הוי לאו הניתק לעשה לפי שקדמו עשה ללאו וא''ת דלמא שאני התם דאיכא תרי לאוי ולא יטמאו מחניהם. ולא יטמאו מקדשי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין דהכי משנינן בתמורה (דף ד: ושם) גבי המר ימיר דמשום הכי לא הוי לאו הניתק לעשה משום דאיכא תרי לאוין ולא עקר חד עשה תרי לאוין וי''ל דלא דמי דשאני התם דתרי לאוין סמוכין להדדי לא יחליפנו ולא ימיר אותו אבל הכא דאינן סמוכים אי איתא דלא קדמו עשה הוה ניתק.: אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר. וליכא למימר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל דהא אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל: כל ימיו בעמוד . והחזר קאי. פירש בקונטרס דקאי אלא יוכל לשלחה כל ימיו שילוח שלא יהא כל ימיו ובפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עח.) פירש דקאי אלו תהיה לאשה דלעיל דהכי קאמר תהיה לאשה כל ימיו כלומר שכל ימיו הוא בלו תהיה לאשה בעמוד והחזר: הניחא למאן דתני בטלו ולא בטלו. פירש בקונטרס דקאי לשינויא דרבא דכל ימיו בעמוד והחזר ויש לו תקנה בהחזרה שאין מבטל העשה אלא אם כן הדירה דאז אינו יכול לומר עדיין אשאנה אלא למאן דתני קיימו מאי איכא למימר בכולי שמעתתא פירש הקונט' דקיימו היינו כשמזהירין אותו ב''ד לקיים העשה הוא מקיימו וקשה דאם כן מאי פריך דלמאן דאמר קיימו ולא קיימו אינו כל ימיו בעמוד והחזר הא שפיר משכחת לה דהוי בעמוד והחזר כל כמה דלא בא לב''ד לכך נראה דלא מיקרי קיימו
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|