מאי [מה משמע] "לא תקלל" שהוא לשון כפולה? שמע מינה [למד מכאן] תרתי [שני דברים], שיש איסור קללת גבוה ויש איסור קללת דיין.

א משנה ובפרטי דין חייבי סקילה: הבא על נערה המאורסה — אינו חייב סקילה עד שתהא נערה בגיל הנערות דווקא ולא קטנה ולא בוגרת, ושתהא בתולה, מאורסה בלבד ולא נשואה עדיין, והיא בבית אביה שעדיין לא הגיעה לבית הבעל. אם באו עליה שנים (שני אנשים), הראשון נידון בסקילה כדין הבא על נערה בתולה המאורסה, והשני בחנק כדין הבא על שאר אשת איש.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: "נערה" שאמרו ולא בוגרת, שכל שהיא למעלה מגיל שתים עשרה וחצי בערך אינה קרויה עוד "נערה". "בתולה" משמע ולא בעולה, "מאורסה" — ולא נשואה, "בבית אביה" — פרט לזו שמסר האב לשלוחי הבעל והם מביאים אותה כבר לבית בעלה, שאף שלא הגיעה עדיין לשם נחשבת היא מבחינת ההלכה אשת איש.

אמר רב יהודה אמר רב: משנתנו זו דברי ר' מאיר, האומר שדין נערה המאורסה חל על נערה בגיל המוגדר בין קטנות ובגרות, אבל חכמים אומרים: נערה המאורסה הוא גבול גיל עליון ואפילו קטנה במשמע.

אמר ליה [לו] רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתניתין [מנין ידוע שמשנתנו] כשיטת ר' מאיר היא, ומה שנאמר "נערה" בא למעוטי [למעט, להוציא] קטנה נמי [גם כן]? דילמא [שמא] משנתנו כשיטת רבנן [חכמים] היא, ונערה שאמרו הוא למעוטי [למעט] בוגרת ותו לא [ולא עוד], והבא על קטנה יהיה חייב סקילה.

אמר ליה [לו]: האי [זה הביטוי] שבמשנה: "אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה" אינו נוח לפירוש זה, כי אילו היתה הכוונה דווקא נערה ולא בוגרת, "אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], כי לשון "שתהא" פירושו: שתגדל ותגיע לגיל זה, ומאחר ולא אמר כן אלא כפי ששנינו ותו לא מידי [ועוד אין לומר דבר], וברור שכך יש לפרש.

בעא מיניה [שאל ממנו] ר' יעקב בר אדא מרב: בא על הקטנה מאורסה, לשיטת ר' מאיר מהו? האם לגמרי ממעיט ליה [ממעט אותו] מעונש ואינו נענש כלל, או מסקילה בלבד ממעיט ליה [ממעט אותו], אבל נענש כבא על שאר אשת איש בחנק? אמר ליה [לו]: מסתברא [מסתבר לומר] כי מסקילה בלבד ממעט ליה [אותו], אבל מכל מקום הוא נענש בחנק.

הקשה לו ר' יעקב בר אדא: והכתיב [והרי נאמר] "כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האשה והאשה" (דברים כב, כב), ומשמעו — עד שיהו שניהן שוין. ואם כן, הבא על הקטנה, כיון שהיא אינה נענשת (שהרי אינה בת דעת ובת עונשין) כיצד נעניש אותו? שתיק [שתק] רב ולא ענה לו.

אמר שמואל: מאי טעמא שתיק [מה טעם שתק] רב? והלא היה בידו להשיב לו תשובה מספקת! ונימא ליה [ושיאמר לו]: הרי כבר נאמר שם "ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו" (דברים כב, כה), הרי שיש מקרה שרק צד אחד בעריות נהרג, ולא שניהם. ויהיה כן גם דין הבועל את הקטנה.

ומעירים: כתנאי [כתנאים] שנחלקו בענין זה, נאמר: "ומתו גם שניהם" — עד שיהו שניהן שוין באותו עונש, אלו דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: כבר נאמר "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו", משמע שיכול להיות שרק הוא יומת ולא היא.

ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יונתן], הסבור שיתכן שיומת צד אחד בלבד, ההיא [אותו פסוק] "ומתו גם שניהם" מאי דריש ביה [מה הוא דורש בו]? אמר רבא: למעוטי [למעט] מעשה חידודים, כאשר בא עליה בכל מקום שאינו מקום ערוה, שכיון שאין שניהם שווים בהנאה אין זו קרויה ביאה, ופטור עליה. ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יאשיה], כיצד לומד הוא הלכה זו? שהרי מקור הדין נדרש על ידו לענין אחר. ומשיבים: לדעתו מעשה חידודים לאו [לא] כלום היא ואין זו קרויה כלל ביאה אלא פריצות בלבד, ואין כלל צורך במקור מפורש כדי למעט מעשה זה ממיתה.

ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יאשיה], האי [זה הכתוב] שנאמר בו "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו" מאי דריש ביה [מה הוא דורש בו]? שהרי לדעתו נידונים למוות רק כששניהם שווים לכך!

ומסבירים: כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: באו עליה, על נערה המאורסה, עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה, שבאו עליה כולם שלא כדרכה ונשארה בתולה — חייבים כולם בסקילה, שהרי כולם באו על נערה בתולה. רבי אומר: הראשון מהם נידון בסקילה, וכולן, כל השאר, נידונים בחנק. והוא מדייק מן הכתוב "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו" — איש אחד בלבד נידון על עבירה זו בסקילה ולא עשרה אנשים, וכל השאר נידונים רק בחנק כדין הבא על אשת איש.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: על הנאמר "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף" (ויקרא כא, ט), רבי אומר: תחילה, וכן הוא אומר: "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו" (דברים כב, כה).

ותוהים על משפטו הסתום של רבי: מאי קאמר [מה אמר], מה הקשר בין הדברים? אמר רב הונא בריה [בנו] של ר' יהושע: רבי כשיטת ר' ישמעאל סבירא ליה [סבור הוא], שאמר שרק בת כהן ארוסה שזנתה יצאה לשריפה, ולא נשואה, שנשואה נידונה כשאר נשים. והכי קאמר [וכך אמר], כך יש להבין: אם תחילת ביאה בזנות שזוהי ביאה ראשונה לה, שלא נבעלה לאיש — הרי היא נידונה בשריפה, אידך [בכל מקרה אחר] כשכבר היתה נשואה, ואין זו ביאה ראשונה לה — נידונה בחנק.

ושואלים: מאי [מהו] "וכן", מה שייך לכאן דין "ומת האיש לבדו"? ומשיבים: הכוונה היא לומר דשהדין כאן הוא כי התם [כמו שם], מה התם [שם] בנערה המאורסה בתחילת ביאה (בביאה ראשונה) קמשתעי קרא [מדבר הכתוב], הכא נמי [כאן גם כן] בתחילת ביאה קמשתעי קרא [מדבר הכתוב].

אמר ליה [לו] רב ביבי בר אביי: מר [מורנו] לא הכי [כך] אמר. ומעירים: ומנו [ומיהו] מורה זה? — רב יוסף.

והוא פירש: רבי כשיטת ר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא], שאמר: בת כהן שנשאת לאחד מן הפסולין כגון לממזר ונאפה תחתיו — מיתתה בחנק ולא בשריפה.

והכי קאמר [וכך אמר], כך יש להבין את דברי רבי: אם תחילת אחלתה [חילולה] בזנות — היא נידונה בשריפה, ואידך [ובמקרה אחר] שכבר נתחללה על ידי עצם נישואיה לפסול לה — נידונה בחנק. ומאי [ומה פירוש] של החלק הנוסף בדברי רבי "וכן"?